אגרגטור הזנה

Rub it in, Facebook

Dotan's Distractions - לפני 19 שעות 9 דקות

This is the string of ads facebook showed me in the sidebar this morning (although now it’s showing dubious ads in Polish).

Fuck you, Facebook.

***

In other 40-something related updates, I picked up Dashiell Hammett’s The Thin Man today. Nick Charles is a 41-year old retired detective. Nora Charles is a 28-year old lanky brunette with an inheritance. They’re married, have a Schnauzer, drink all night and sleep until noon. Together, they fight crime!

"מדינת ישראל 2″

הדירה 21 - ד', 09/01/2010 - 22:01

מצאתי פתרון לכל הצרות שלנו! נקים מדינה נוספת! הרי רוב הבעיות שלנו נובעות מזה שאין הפרדה בין כלום במדינה, הכל פה תלוי אחד בשני: הלאום, הדת, האזרחות, הדעות. אם תהיה מדינה נוספת אפשר יהיה לעשות הפרדה מסויימת בין הדבירם האלו.

נבחר איזה מיקום פסטורלי כזה בארץ חבל הוואחש, רצוי באיזור שיש בו חורף לפעמים ושאין בו מצוקת מים. זה יכפיל את הקולות שלנו באו”ם. נוכל להפסיק לבכות על כמה אנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים. נפסיק להתעלק על כל ישראלי שמצליח בחו”ל ולקחת על זה כרדיט בטענה שזה הישג שלנו, כי כבר לא נהיה המדינה הרדופה היחידה במערכה. ככה לאחמדינג’אד תהיה בעיה- הוא לא יצליח להחליט לאן לשלוח את הטיל ויוותר.

זה יצמצם את הפקקים בשתי המדינות כי האוכלוסיה תתחלק ויפתור חלק מבעיות החניה. נוכל לפתח תרבות ולשלוח לשם את כל סרבני אריאל (אלא אם כן הם יראו במדינה הזאת שטח כבוש). נשלח לשם את מכבי ת”א בכדורסל וככה פה תהיה לנו ליגה אמיתית עם תחרות ועניין ומכבי ישחקו שם נגד עצמם ולא יתלוננו על זה כי גם ככה הם לוקחים אליפות כל שנה אז מה זה משנה אם זה נגד יריבות או לא. נוכל להקים שם ליגת כדורגל חדשה- נשלח לשם את כל הכדורגלנים שמתים לשחק בחו”ל וגם ככה מגיעים לאיזה קבוצה זניחה באיזו מדינה זניחה ומתייבשים על הספסל.

דגל ישראל 2

ולגבי הממשלה, פה בכלל יש לי רעיונות מהפכניים:

ראש הממשלה – מכיוון שזו מדינה חדשה שמתחילה מאפס נצטרך מישהו עם הרבה כסף, מישהו סמכותי שכל הסובבים אותו מעריכים ואוהבים אותו, מישהו בעל כושר ניהול מעולה, שדואג לכל מי שתחתיו, שבמקום לגרש את הזרים הוא מפתח אותם. אני חושב על לא אחר מאשר יענקל’ה שחר (הבעלים של מכבי חיפה שהוא גם במקרה שכן שלי).

שר הבטחון – לתפקיד הזה נדרש המון אומץ, צריך מישהו שלא רואה ביעיניים ועושה מה שהוא רוצה מול מי שהוא רוצה. כמובן שהמועמד המוביל הוא אורן זריף. אם האיראנים יחליטו בסוף כן לשלוח עלינו טיל הוא תמיד יוכל לגונן עלינו עם 135 טון אנרגיה שיקיפו את שטח המדינה וככה יאטו את מהירות הטיל עד שיהיה לנו מספיק זמן ליירט אותו. במחשבה שנייה אני חושב שאפר לתת לו את תיק הבריאות (או לו או לזה שהמציא את הספריי שמרפא את הכדורגלנים).

שר החוץ – תפקיד זה דורש מישהו שהיה בכל מקום בעולם וכולם מכירים אותו שם. אני חושב שאייל פלד יכול לאייש טוב את התפקיד.

שר החינוך התרבות והספורט – משרה זאת תמיד היתה בעייתית משום שהיא מורכבת משלושה גורמים שאין שום קשר בינהם ומעולם לא היה במדינה מישהו בתפקיד הזה שהצליח לנהל את שלושת המרכיבים המקביל. לכן צריך יישות שמכירה מקרוב את שלושת הגורמים האלו, שלוקחת חלק בכל מה שקשור אליהם. אין ספק שיש רק אדם ראוי אחד לתפקיד- שמעון גרשון. הוא גם כדורגלן, גם זמר וגם סופר ילדים מצליח. איתו משרד החינוך התרבות והספורט יהיה בידיים טובות (אלא אם כן הידיים האלה מחזיקות שווארמה כרגע).

שר האוצר – רצוי מישהו שמבין קצת בכסף, שבראש ובראשונה יודע לנהל ולהתנהל עם כסף. זהבה בן היא מועמדת ראויה לתפקיד.

שר התיירות – לתפקיד הזה צריך מישהו שיודע קצת מעבר לעברית. אני חושב שרוברט אורלינסקי- החזאי ההוא מהרדיו עם המבטא הכבד יכול להתאים. עברית הוא הרי לא יודע אז בטוח יש איזו שפה אחרת כלשהי שהוא כן דובר.

שר המשפטים – אלון מזרחי בלי ספק. הוא הבן אדם עם הכי הרבה משפטים זכירים בארץ.

נשיא המדינה – כמו שציינתי, את המדינה מקימים מאפס לכן זהו תהליך שייקח לפחות עוד איזה שלושים שנה עד שבאמת תהיה פה מדינה. אני חושב ששמעון פרס יוכל למלא את התפקיד בגאווה, הרי הוא לא יוכל להיבחר לקדנציה שניה בישראל אבל במדינת ישראל 2 לא תהיה לו בעיה.

לגבי דני נוימן – אני חושב שהבחור הזה עושה עבודה כל כך טובה בתור פרשן ספורט שאין טעם לנסות למצוא לו תפקיד חדש. חבל, זה יהיה סתם בזבוז זמן.

ואם אתם שואלים עליי – אני חושב שאני אסתפק בתואר המינימלי של “חוזה המדינה 2″. אולי כמה רחובות על שמי, איזה בית חולים, עיר קטנה וגם איזה מטבע, משהו זעום- חמישה שקלים ככה, לא צריך להגזים.

צנוע

תכל’ס, הסיבה העיקרית שכל זה לא יוכל להתרחש היא משום שכולנו עצלנים ומפחדים להתחיל מחדש. כמו שאני, אם משהו קורה למחשב שלי ומישהו אומר לי שכדאי לי לפרמט אותו אני תמיד מנסה להתחמק מזה, הרי למי יש כוח עכשיו להתחיל להתקין את כל התוכנות מחדש? תמיד כדאי לשים עוד פלאסטר, מה כבר יכול לקרות?

נ.ב.

אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה של שר בלי תיק. הרי אין באמת דבר כזה. לכל שר יש תיק. פלילי.

נ.ב. 2

העלנו ליוטיוב סוף סוף את הסרט האחרון שלנו “פחות אבל כואב,. הסרט הגיע לשלב חצי הגמר התחרות 48 שעות ושודר ב-Ynet ולכן לא יכולנו להעלות אותו קודם. תבלו:

Click here to view the embedded video.

רן גרינפלד – חוזה המדינה 2 הדירה

A Wolf in Lamb’s Clothing - Keret @ Pandalous

חדשות אתגר קרת - ד', 09/01/2010 - 14:55

Assaf Peretz interviews Etgar Keret @ Pandalouslet's say when now I go with my kid to a park, and another kid pushes him, and I say to him "Hey little kiddie, you're supposed to play nice" then the fact that I don't beat the shit out of this little kid has to do with the fact that I write. Because before that, I would just have hemorrhoids instead

0505 - שיחה שלא נענתה ממספר חסום

אבא קריר ביוטיוב - ד', 09/01/2010 - 11:25

0505 - שיחה שלא נענתה ממספר חסום
http://AbaKarir.com From: abakarir Views: 259 9 ratings Time: 02:15 More in Entertainment

Orbiter

XKCD - ד', 09/01/2010 - 06:00

world’s longest diary the story of Rev Robert Shields by...

הטאמבלר של פישטונה - ג', 08/31/2010 - 16:12

world’s longest diary the story of Rev Robert Shields
by Radiolab

מדריך פוטושופ | טיפ – איך לבחור שיכבה מתוך התמונה עצמה?

DGBox - ג', 08/31/2010 - 15:36

פוטושופ | מדריך פוטושופ, מדריך נוסף בסדרת מדריכים לפוטושופ בעברית בנושא שכבות סרטון זה הוא טיפ לפוטושופ המראה כיצד ניתן למצוא או לבחור שיכבה כלשהי מתוך התמונה באזור העבודה בפוטושופ לפעמים בפרוייקטים מסויימים כמו עיצוב אתר או עיבוד מורכב של צילום מספר השכבות שאנו עובדים איתן גדול במיוחד ואז למצוא שיכבה כלשהי הופך לאתגר אמיתי סרטון הדרכה זה מציג טריק קטן שחוסך המון זמן בנושא הזה
רוצים לעשות הכרות ראשונית עם השכבות בפוטושופ? נסו את הסרטון הזה:
- מדריך פוטושופ | הכרות ראשונה עם השכבות בפוטושופ
http://www.youtube.com/watch?v=AQ_6SJ…

- עוד סרטונים בנושא השכבות בפוטושופ? הרשימה נמצאת כאן:
http://www.youtube.com/user/dgbox1#gr…

- לכל הסרטונים והמדריכים בערוץ יוטיוב
http://www.youtube.com/dgbox1

- פייסבוק
http://www.facebook.com/pages/wrn-wbs…

- טוויטר
http://twitter.com/orenob

אורן

מדריך פוטושופ | טיפ – איך לבחור שיכבה מתוך התמונה עצמה?

DGBox - ג', 08/31/2010 - 15:34

- עוד סרטונים בנושא השכבות בפוטושופ? הרשימה נמצאת כאן:
http://www.youtube.com/user/dgbox1#gr…

- לכל הסרטונים והמדריכים בערוץ יוטיוב
http://www.youtube.com/dgbox1

- פייסבוק
http://www.facebook.com/pages/wrn-wbs…

- טוויטר
http://twitter.com/orenob

אורן

‫לא נערים. ערסים‬

הבלוג של נירמו - ג', 08/31/2010 - 14:19

ושוב: שני נערים היכו למוות אדם בן שישים. ככה סתם, באמצע הרחוב, בגלל שלא נתן להם סיגריה, או כבוד, או גם וגם. לא משהו שלא קראנו עליו כבר מאות פעמים בשנים האחרונות. שאלונת קטנטונת: למה עורכי העיתונים עדיין מתעקשים לקרוא להם "נערים"? הם לא נערים. "נערים" הם ילדונים מחוצ'קנים שקוראים זבנג, שומעים לד זפלין ומקימים להקה במוסך, עם גיטרה בעלת מיתר די קרוע ומגבר משומש במאה שקל. "נערים" מתמרחים בחשאי באפטרשייב של אבא ומתחננים למאה שקל מאמא, כדי להזמין את רותם מכיתה ט'4 לסרט, פופקורן ומקדונלדס. "נערים" ניגשים לסופרפארם ותוך כדי הסמקות וציחקוקים בלתי נשלטים מנסים לקנות לראשונה חפיסת קונדומים. "נערים" לא מכים למוות אדם בן שישים, באמצע הרחוב, בגלל שהוא "לא נתן להם מספיק כבוד". היצורים המחליאים שעושים דבר כזה אינם "נערים"- הם ערסים. קראתם נכון: ערסים. ע-ר-ס-י-ם. למקרה שלא ידעתם, ערסים הם ארגון הטרור הקטלני ביותר במדינה הזאת (ושוב: ערסים, ולא "בני טובים", "נערים", "קונדסונים" או "חייזרים". פשוט ערסים). ארגון הטרור הזה אחראי מדי שנה למותם של מאות אנשים חפים מפשע, שבסך הכל היו במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון: לא נתנו סיגריה (כי אין להם), שאלו חברה של ערס מה השעה, תפסו לרגע מקום חניה, העירו לערס שנדחף בתור..
מוזר לי שכל ארגון טרור אחר "זוכה" לסיכולים ממוקדים ומלחמות עד חורמה- ורק הערסים לא, כי יש משהו מאד לא פוליטיקורקט בלקרוא להם "ערסים". טפו טפו טפו, זה נשמע קצת גזעני לקרוא לערס ערס.. נכון? קצת לא נעים, השימוש במילה הזאת, "ערס". משהו שלא מדברים עליו, כמו טחורים, או בן הומו. למה אנחנו כל כך מפחדים להשתמש במילה הזאת, ערס? זה מבליט את האשכנזיות המתנשאת שלנו כשאנחנו לא קוראים לו "נער בן טובים"? כנראה שכן. מלכודת הפולניות של חלק מאיתנו מנתבת אותנו להרגיש אשמים במשהו, בכל רגע נתון- גם כשאנחנו מזמן לא המקפחים אלא דווקא המקופחים. האמת היא שלא מעניין לי את התחת מאיפה הסבא וסבתא של הערסים האלה הגיעו- מעניין אותי יותר שהם טרוריסטים עלובים שהורגים בשנה הרבה יותר אזרחים מהחמאס, הפתח וגדודי עיז א דין אל קסאם ביחד- ואף אחד לא עושה כלום בקשר לזה. כי כדי לעשות משהו לערסים, צריך קודם כל להודות שיש דבר כזה, ערסים- וזה לא נעים.
לחמאס, לפחות, יש אידיאולוגיה- לערסים אין, פרט לרצון לדקור כל מי שלא בא להם טוב באותו רגע. הי, יודעים משהו? הערסים לא באים לי טוב בכלל, בשום מקום, אף פעם. אולי מישהו יתחיל לדקור אותם בחזרה? לפוצץ את הבתים של משפחותיהם? לעצור אותם במעצר מנהלי לשנים על גבי שנים? מה עם מבצע "חריימה יצוקה", בו נהרוג 1400 אזרחים בעיר מלאת ערסים, ונספר שהערסים מתחבאים בלב אוכלוסיה בלתי- ערסוואטית? זה לא משהו שלא עשינו כבר בעבר, אתם יודעים. חומר למחשבה

0504 - אבא קריר עושה קרחת

אבא קריר ביוטיוב - ב', 08/30/2010 - 20:55

0504 - אבא קריר עושה קרחת
http://AbaKarir.com From: abakarir Views: 445 11 ratings Time: 02:49 More in People & Blogs

0503 - ביי ביי שיער

אבא קריר ביוטיוב - ב', 08/30/2010 - 16:57

0503 - ביי ביי שיער
אבא קריר מגלה שהוא מתחיל להקריח ונפרד מהשיער המתנפנף שליווה אותו 32 שנים. סרטון עצוב :( From: abakarir Views: 231 6 ratings Time: 02:13 More in People & Blogs

Exoplanets

XKCD - ב', 08/30/2010 - 06:00

טייפר ריצה

המטרה: טריאתלון אילת 2010 - א', 08/29/2010 - 22:43

אימון הריצה היום כיפי במיוחד. רצים 400 מטר בקצב תחרות, ואז עוד 400 מטר בקצב צב, המכונה “מנוחה אקטיבית”. ככה 6 פעמים (4800 מטר). הדופק בסיום מקטע בקצב תחרות: 165 (80%), ובסיום מקטע מנוחה: 150 (70%). הברכיים קצת מציקות אבל המצברוח בשמים – תודות למוזיקה שהפעם הבאתי איתי. שני שירים: אריק לביא שר לי שיר בסיום הריצה, ו- PIL בבית מוסרים שזהו לא שיר על אהבה.

אימון הכנה לקראת טריאתלון קיסריה

המטרה: טריאתלון אילת 2010 - ש', 08/28/2010 - 16:40

בארבע וחצי בבוקר חשוך בחוץ. חשוך וחם. מה נסגר עם הקיץ הזה שלא רוצה לעזוב אותנו? גשם לא מצליח להבין למה קמים כל כך מוקדם ומה פשר ההתרגשות שאופפת את הבית. צריך להתקלח, להתלבש, לאכול, לנפח אוויר בצמיגים, לזכור לקחת את כל הפריטים ופרטי – הפריטים. מזל שחלי שלחה לנו רשימת ציוד, ככה זכרתי להביא קסדה. גשם שמח לצאת לטיול מוקדם, בשבילו זוהי הזדמנות מצויינת להפחיד את החתולים המנמנמים מתחת למכוניות.

שש בבוקר, רן אוסף אותי טרמפ ואנחנו נוסעים צפונה לקיסריה. בדרך השמש עולה ואני נזכרת שכבר מזמן לא ראיתי זריחה. הזריחה מעל איקאה הבוקר צהובה, אדומה וזוהרת במיוחד. עוד רגע יהיה פה חם ממש. מריחה ראשונה של קרם הגנה להיום.

שחיה
נקודת הזינוק לשחיה נמצאת ברצועת חוף קטנה בלשון מים שנכנסת בין העתיקות. למעשה, הזינוק לא יהיה מהחוף, אלא 200-300 מטר פנימה. זאת מפני שהחלק הקרוב ליבשה זרוע סלעים, או שהיו שם קודם או שהתפוררו מהחומות במרוצת השנים. חלי מסבירה לנו שצריך להכנס למים ולהאחז בחבל פנוי עד לזינוק, כדי לשמור כוחות. אנחנו שוחים מסביב ללשון הים ויוצאים במעגן קטן בין הסלעים. ככה פעמיים. אני מנסה לשחות חתירה אבל עוברת מהר לחזה. באימוני הבריכה האחרונים שמתי לב שאני מתקדמת באותה מהירות בחתירה או בחזה, רק שבחתירה אני מתעייפת לאללה. התנועות כבר מסתדרות לי פחות או יותר אבל הנשימה שטוחה ומהירה, ואני מרגישה במאבק על האוויר. אם כך, הטריאתלון הראשון שלי יהיה ברובו בשחיית חזה. מקווה ללמוד לנשום נכון יותר עד אילת.

רכיבה
עשיתי איזה טריק עם המגבת והצלחתי להחליף את בגד הים לבגדי ריצה. אנחנו יוצאים ברכיבה מנהלתית שהפכה מיד לרכיבה בטור. הצמיגים המנופחים היטב (תודה ליאור!) עושים את העבודה. לשמחתי אני מצליחה לעמוד בקצב, אך חייבת להודות שהיה לי קשה. את איזור התעשיה הראשון אנחנו מקיפים פעם ראשונה כדי להכיר את המסלול, ופעם שניה “עכשיו ברצינות”. אותו כנ”ל באיזור התעשיה השני. בדרך חזרה יש עליה קטנה ואני יודעת ומחכה לירידה שתגיע. קצת לפני הסוף יש עוד עליה, קשה הרבה יותר. נשימה ונשיפה וחירוק שניים עזרו לי לעבור את העליה הזו. בכל פעם אני מזכירה לעצמי שברולר בליידס זה הרבה יותר קשה, וכל מה שאפשר ברולרס אפשר גם באופניים. למדתי שאת העליות עושים על פלטה קטנה, ואת הירידות על פלטה גדולה. רוב הזמן היה לי איזה שיר גלגלצ”י בראש אבל שכחתי מהו, ולכן הנה שיר אחר שדרלי פרסמה בפייסבוק השבת ושמעתי אותו איזה 7000 פעם: Alors on danse.

ריצה
אחרי השחיה והרכיבה, שעדיין מאתגרות אותי, הריצה נראית פשוטה קלילה ונטולת עכבות. המסלול עובר לשמחתי בין העתיקות. רצנו עד לקיבוץ שדות ים ובחזרה, 2.5 ק”מ, ובשמחה הייתי רצה את המרחק הזה שוב עוד פעם. זהו? כבר נגמר?? נתראה בשבת הבאה… ועכשיו, עוגיות.

המילון הפסיכדלי: קונטקט-היי

עידו הרטוגזון - טכנומיסטיקה - ו', 08/27/2010 - 15:49

"פטריה אפוקליפטית". טקאשי מורקאמי.

קונטקט היי הוא מושג שמקורו בתרבות הפסיכדלית. הוא מתייחס למצב שבו אדם שלא הכניס לגופו חומר פסיכדלי נכנס למצב תודעתי פסיכדלי בעקבות מגע עם אדם אחר שנמצא בעיצומה של חוויה פסיכדלית. זהו מצב שקורה לפעמים לטריפ-סיטרים ולא רק להם. אני זוכר פעם אחת שאכלתי פטריות באמסטרדם והייתי בפארק עם חבר שלי, שלא אכל אבל ליווה אותי לטיול. באופן מעניין למרות שהוא לא אכל ואני כן זה הרגיש כאילו אנחנו מקיימים איזה שדה תודעתי משותף שבו הפטריות מתחלקות בין שנינו. הדבר המפליא היה שהשפעת הפטריות עלי הייתה חלשה יותר ממה שציפיתי בהתחשב בכמות שאכלתי, ואילו החבר, למרות שלא אכל כלום נכנס במהירות למצב פסיכדלי שבו הוא מצחקק, חושב מחשבות מוזרות, מביט על השמיים בהשתאות ומחבק עצים בהתלהבות. זה היה ממש כאילו התחלקנו חצי חצי בפטריות. בספרות הפסיכדלית, הרוויה בסוגי תקשורת ביזאריים ומוזרים בין תודעות יש לא מעט דוגמאות לקונטקט-היי. ספרו של טום וולף, The Kool Aid Acid Tests מתאר את מפגשיהם המסוממים והמרובים של קן קיזי וניל קסידי עם שוטרים במהלך מסע החוף לחוף שלהם בקיץ 1964. כשהפרנקסטרים היו נעצרים, על אסיד, השניים היו עטים על השוטרים במלוא עצימות החוויה הפסיכדלית שלהם ומכניסים אותם לתוך "הסרט שלהם". השוטרים היו מתבלבלים תוך מספר דקות וקיזי וקסידי היו ממשיכים בדרכם כשהם משאירים מאחוריהם שובל של שוטרים הלומי אסיד.

בועז יניב סיפר לי פעם על פסטיבלי טראנס אירופאים שהעוצמות התודעתיות של הנוכחים משקפות בהם אחת את השניה בעוצמה כזו, שאתה פתאום מבין שבעצם אתה מסטול לחלוטין מאז שאתה זוכר למרות שלא הכנסת שום סם לגוף שלך כבר כמה ימים טובים. זה הגיוני מאוד כי חוק פסיכדלי בסיסי מאוד הוא שככל שיותר אנשים מסביב לנוסע הפסיכונאוטי נמצאים בטריפ משלהם, כך חווית הטריפ הופכת לעוצמתית יותר. אם הנוסע הפסיכדלי נמצא בחברתם של אנשים שמחזיקים את החוויה הטריפית שלהם וששומרים על מצב תודעה טריפי, הם יכולים ליצור מעין כור תודעתי שדליפת התודעה ממנו היא מינמלית. קבוצת אנשים כזו שעשתה ביחד טריפ ומשמרת על דליפת תודעה מינימלית יכולה לשמר את תודעת הטריפ למשך זמן ארוך. באופן כזה למרות שהטריפ עצמו מסתיים לאחר 4-8 שעות, תודעת הטריפ יכולה להמשך גם ימים ארוכים לאחר מכן. כל זה תלוי בכמה דברים כמו למשל שמירה על רמת שינה מינימלית: כל עוד אתה לא הולך לישון רמת הדליפה של הטריפיות היא מינימלית (ואילו כפי שג'ים פדימן העיר, שינה מוציאה אותך מהטריפ), אבל גם אם נרדמת, אם בזמן שהלכת לישון מישהו אחר שמר על להבת הטריפ והוא עדיין שם בתוך החוויה שלו כשאתה מתעורר, הוא יכול להדליק מחדש את הלהבה שלך והסיכוי שתוכל לחזור לתוך החוויה של הטריפ בלי לקחת כלום עולה בהרבה). לעומת זאת יציאה לתוך עולם הסחים, העולם של האנשים הרגילים, עם צורות התקשורת המיובשות/אגרסיביות/מנוכרות שלהם תייבש לכם את הטריפ ותשלוף אתכם מתוכו באכזריות חסרת קץ שתגרום לכם לרצות לחזור ולהתחפר בתוך המחילה הקטנה שלכם עד יעבור זעם.

אבל גם אם קונטקט-היי הוא מושג שמקורו בהגות הפסיכדלית, הרי שהוא מתייחס לשורה ארוכה של מצבים אחרים, חלקם ללא קשר ישיר לחוויה הפסיכדלית. לאחרונה הייתה לי חוויה שהתחילה בטריפ שלי שהכניס את חברתי (שלא הכניסה שום דבר לגוף) למצב טריפי עמוק ביותר שבסופו של דבר היה כמעט בלתי אפשרי להבדיל בינו לבין המצב שבו הייתי נתון אני. עד כאן טוב ויפה, אבל החלק המעניין באמת היה שבארבע לפנות בוקר באותו היום אני חזרתי הביתה לישון בעוד שחברתי המשיכה לבלות. כשפגשתי אותה בבוקר שש שעות מאוחר יותר, אני שהספקתי לעבור בבית לכמה שעות כבר חזרתי למצב תודעה של Baseline, היא לעומת זאת שימרה במשך הלילה את המצב שבו הדבקתי אותה אתמול ועוד ביצרה אותו בעזרת Sleep Deprivation. דקות מועטות אחרי שפגשתי אותה היא כבר החזירה אותי למצב התודעה של אתמול. כלומר, זה לא שהתחלתי לראות הזיות אבל חזרתי למצב הרוח שאפיין את הטריפ שלי יום לכם, על השמחה, היצירתיות, הרוגע ותחושת התודה העמוקה שאפיינו אותו. זה היה כאילו הדבקתי אותה במשהו, הספקתי להבריא ולחטוף ממנה את הדבר הזה בחזרה.

החוויה הזו גרמה לי להבין שקונטקט-היי, אינו תופעה המתרחשת רק כשאדם מסוים נמצא בהשפעת חומר פסיכדלי והאדם שבמחיצתו פוסע גם הוא לתוך החוויה פסיכדלית איתו, אלא תופעה שמתרחשת תחת כל סם ובכל קשר שיש שלנו עם אנשים אחרים. כמובן שהמצב הפסיכדלי עם אפקט ההעצמה והאינטימיות הרבה שהוא יוצר בין בני אדם מאפשר לנו לחוש את הקונטקט-היי טוב יותר. המצב הפסיכדלי מעצים את רמת הסוגסטיביות שלנו ומאפשר לנו לחוש בצורה מועצמת את ההשפעות שיש לכל דבר ועולם עלינו. אלא שלמעשה כמו תופעות אחרות רבות שמתרחשות בתוך החוויה הפסיכדלית, קונטקט-היי הוא בסך הכל העצמה של תופעה יומיומית. החומרים הפסיכדליים שוב משמשים כאן כזכוכית מגדלת המאפשרת לנו להביט מקרוב יותר על הדרכים שבהן התודעה שלנו פועלת ביום יום ולהבין לעומק את מושג הקונטקט-היי במובנו הרחב – את המשמעות התהומית והקריטית שיש לדברים בחיינו שאנחנו נותנים להם לחדור לתוך התודעה שלנו: אדם זה או אדם אחר, פרח או תמונה מחרידה, טבע או עיר.

למעשה כל דבר בעולם יוצר אצלנו קונקט-היי או קונטקט-לואו. שימו לב לאנשים סביבכם ושאלו את עצמכם אם הם יוצרים אצלכם את הקונטקט-היי או את הקונטקט-לואו ופשוט תצמדו לאלו ששולחים אתכם למעלה ותסלקו מהחיים שלכם את אלו שעושים לכם את הקונטקט-לואו. תעשו את אותו הדבר עם סרטים, ספרים, מקומות, סמים, אתרים ברשת, כל דבר!

ואני אסיים בקטע מתוך ספרו של סטיבן גאסקין Amazing Dope Tales and Haight-Ashbury Flashbacks, מתוך פרק שבו גאסקין מספר על הר שטיפס עליו עם חברים במהלך טריפ בסוף שנות השישים וחווה בו חוויות רוחניות מאוד מטהרות ועוצמתיות ("האינדיאנים אומרים ששמו של אלוהים הוא קול קריאתן של כל החיות יחדיו"!!!).

על הירידה מההר והחזרה הביתה הוא מספר: "ירדנו מההר וחשנו שינוי עמוק כל כך שזה יצר שינוי אדיר בדרך החיים שלנו. חזרנו הביתה וראינו שהרבה מהדברים שנמצאו בבית שלנו לא היו נחמדים. הייתה לנו תמונה מצחיקה על הקיר, תמונה של איזה בית בשביל כל מיני נשים שחיפשו בית. היו שם גבוהות ורזות, נמוכות ושמנות, מוזרות ובכל הצורות וזו הייתה תמונה מצחיקה. אבל כאשר ירדנו מההר והבטנו עליה זו לא הייתה תמונה מצחיקה. היא לא הייתה מצחיקה בכלל. זה היה מגעיל לתלות אותה על הקיר בשביל לצחוק עליה, והיינו חייבים להוריד אותה."

התיאור של גאסקין הזכיר לי את התחושה הזו שאני מכיר מכל כך הרבה אנשים יקרים שנכנסו לתוך העולם הפסיכדלי וגילו שהם לא יכולים להמשיך לצפות בפרסומות, בפורנו או בסרטי זוועה – לפחות לא בקלות כמו פעם. כי הם הרגישו טוב טוב את המטען האנרגטי של כל אובייקט ומעשה ואת ההשפעה שיש לאלו עליהם. הקטע הבא של גאסקין מתאר בצורה נפלאה את השינוי הזה שאני מכיר טוב כל כך מהרבה אנשים אהובים וקרובים לי:

"זה היה כמו חיפוש אחר סוג של טוהר אסטרלי. כאשר אתה תחת ההשפעה, כל דבר קטן מהדהד חזק כל כך שכל דבר שהוא אפילו קצת מגעיל מרגיש עוצמתי מאוד.

זה היה טריפ מאוד מכונן מבחינתנו. הוא שם אותנו בתחושה של אחדות ושל חמלה שאחריה לא יכולנו יותר לשאוב הנאה מלהביט על אנשים אחרים נפגעים או על ייצוגים של יצורים מעונים. לא היה טוב להביט בזה.

בדיוק מסיבה זו אני לא אוהב את התמונה של ישו על הצלב עם המסמרים תקועים בגופו. זה סמל לא נכון. צריך לצייר אותו חי ומלא שמחה."

תודה לכל האנשים שחלקו איתי מההיי שלהם והביאו אותי לקונטקט-היי. תודה לאחת שעשתה זאת ממש לאחרונה. ישתבח שמו של בורא היקום. שבת שלום.