CorKy.NeT Feeds

“”

- The Future Sounds Like This: 10 Magnificently Modern Musical Instruments | Art & Design on WebUrbanist

כל מי שעוקב אחרי בטוויטר יודע עד כמה אני נרגשת לקראת בואו של ביז סטון מנכ”ל טוויטר לארץ, אבל כיוון שאני לא בוגרת המכללה למנהל ולא מכירה אף אחד כזה שיכול להכניס אותי למפגש הבלעדי עם מר סטון החלטתי לשכנע את העולם שגם לי מגיע (במסגרת תחרות של דה מרקר והמכללה למנהל). אז כנסו ותצביעו לי [...]

היחוד שבבני אדם. הרצאה של הביולוג רוברט סאפולסקי (לא, זה לא ג’ון מלקוביץ’ עם פאה)

“Procrastination” by John Kelly

תיעוד בצבע מ1927 של לונדון
חי וכבר לא כאן
(דרך סינמסקופ)

בזמן האחרון הגלישה האינטרנטית הפכה לחוויה מצ’פרת ביותר והרשת מפנקת את גולשיה במבצעים מעניינים ותחרויות שמציעות מתנות מתוקות. התמזל מזלי ואני מכירה כמה מהחבר’ה שמריצים את הדברים האלו והם הסבו את תשומת ליבי לאפליקציה חדשה של האתר למטייל שנותנת הזדמנות לכל אחד (שרשום בפייסבוק, בין כל מכרי יש רק שניים כאלו שעוד אין להם וזה [...]

Via Comics Alliance’s article on The Craziest International Bootleg Superheroes (which also features the beloved Italian Supermen Trio of my youth), I discovered Aaron Moles’ 6-part webisode series Return to Supermans, a parody/sequel(?) to the Turkish Superman movies. This is awesome. You will watch.

- Posted using MobyPicture.com

- Posted using MobyPicture.com

zafi:

Eric Testroete is a 3d artist that created an extra head for himself.

קד"מ שמקד"מ. לא שילמו לי, לא ביקשו ממני טובות, לא הודיעו לי מראש. בעיקר הרסו אותי מצחוק.

• פניה אישית למיכל גרוסברג

אני אוהבת לשחק נוור, לפחות בסיבוב הראשון. תמיד בסיבוב הראשון אני שולפת את הנוורים הכי מפילי-מתמודדים שיש, בראשם העובדה שמעולם לא ראיתי שלג במו עיני. והרי תמיד זה שנוי במחלוקת - כל עוד לא משחקים נוור ה"שלג" של תל-אביב בתחילת שנות ה-90 לא באמת נחשב לשלג, עד שזה מגיע לנוור - "מה פתאום! הרי ירד שלג בתל-אביב בתחילת שנות ה-90!"

רבותי, שכבה דקה של קרח אינה שלג. אי אפשר לעשות על זה סקי, אי אפשר לעשות מלאך-שלג, אי אפשר לעשות איש-שלג, אי אפשר אפילו לעשות קקה-בשלג-ולצפות-בו-נמס.  רק לי כרגע יש אסוציאציות לקפה? וסליחה אם הרסתי לכם את היום.

למעשה, כל כך לא ראיתי שלג בחיי, שהדבר הכי קרוב לשלג שראיתי בחיי היה כשהפוף שלי התפוצץ והתפזר לכל עבר בבית.

נוור 2: אף פעם לא הייתי בחרמון. כן נו, מה יש לי לחפש שם? האמת היא שעד לא מזמן נשמתי התל-אביבית-חרדתית כלל לא היתה בטוחה היכן ממוקם הדבר הזה. ליד לבנון, לא?  או שמא סוריה? (לפני שפרסמתי את הפוסט שאלתי את דוגמן רק כדי לוודא ולא לצאת מפגרת, ועל אף שהוא היה שם, הוא גם לא כל כך היה בטוח. הוא נטה לכיוון סוריה.)

"מה, אף פעם לא לקחו אותך לטיול שנתי?"

מכירים את הילד הזה שבטיול השנתי תמיד הוא בוכה שהוא לא מרגיש טוב ונשאר באוטובוס? זו אני.

מכירים את הילד הזה שתמיד הולך לאיבוד בטיולים השנתיים ועוצרים את כל הכיתה בגלל זה? כן, גם התואר הזה שלי.

מכירים את הילד הזה שההורים שלו שמרו אותו בצמר-גפן מפני כל סיכוי לפגיעה פיזית במהלך שנות חייו הצעירות? יאפ. השם שלי רשום אול אובר איט.

נוור 3: כיו"ב, אף פעם לא עשיתי סקי או סנובורד. הדבר הכי קרוב לסקי שעשיתי אי פעם היה המכשיר האליפטי בחדר כושר. עם כל הכבוד, שם לא צריך ללבוש מעיל ויש לי טלוויזית LCD עם ערוץ E. אחת אפס לחדר כושר.

אז כמו שאתם יכולים להבין, המבצע הזה לא מיועד לאנשים כמוני - אבל את האקסטרימים שביניכם שבמקרה גלשו לכאן בלי המגלשיים או הבורד שלהם, המידע והמבצע הבאים עשויים לעניין אתכם:

• "למטייל" יעלו בימים הקרובים עם אתר חדש עם מידע על אתרי סקי, תחזיות מזג האוויר, דיווחים למיניהם וטיפים לגולשים. כמו כן למטייל יצאו עם שני ימי סייל חד-פעמיים ברביעי וחמישי מ-12 בצהריים ועד חצות - 40%-80% הנחה על ציוד הסקי והסנובורד.

מי שזה הקטע שלו, מומלץ לבקמרק את האתר ולעקוב, ומי שלא - אולי זה הזמן להתחיל. אם למישהו מכם מתעורר הדרייב לנסוע לפתע לחופשת סקי/סנובורד תזכרו שאני שוקלת די מעט ונכנסת למזוודה די בקלות. אמנם אני קצת פחדנית מדי כדי לבצע פעלולי סקי למיניהם, אבל היי - יש לכם כמה נוורים להרוס לי במוניטין, והאמת היא שדי מתחשק לי לבצע איזה מלאך-שלג. בכלל, עם שם משפחה כמו "בתולתסקי", האירופאים ימותו עלי.

אני מעשנת מגיל שש עשרה. אומנם בתשעה החודשים האחרונים לא עשנתי, וכמעט ולא התעורר בי אף דחף לסגריה, ואף על פי שעכשיו אני סולדת מהסירחון הבלתי נסבל של הסיגריות  ולא מצליחה להזכר מהיכן לעזאזל הגיע הסיפוק של שאיפת מקלות הסרטן האלו, אני עוד לא מרגישה שהרווחתי בצדק את הכינוי “מעשנת לשעבר”. רוב שנותי כמעשנת ניסיתי להפסיק, [...]

לעולם לא אבין את האידאולוגיה שעומדת מאחורי מוכרות הקוסמטיקה בסופר-פארם. ברמה העקרונית אני לא אוהבת לתקשר איתן כי הן מנסות להעמיס עלי מוצרים שאני לא צריכה. אני בחורה פשוטה. יחסית. יש לי שני סוגים של מייק אפ (שליכטה לאירועים מיוחדים ואויל פרי ליומיום), שני סוגים של פודרה (אדמה אינדיאנית למראה הבוגר וכתום זרחני למראה המפגר), שני סוגים של שפתונים (ורוד למצב רוח החיובי ואדום למראה הזנותי) ושני סוגים של אאוט-ליינרים (דק לגבות ועבה לעיניים). ובכל זאת מוכרות הקוסמטיקה בסופר-פארם תמיד מנסות לדחוף לי מייק-אפ סתם יקר שעשו איתו ניסויים בבעלי חיים או מסקרה שאין לי מה לעשות איתה ממש.

אתמול נגמר לי האאוט-ליינר הדק. באזל המלאי של אאוט-ליינר דק, גורלי ככל הנראה יהיה להתהלך בין בני האדם ללא גבות. יום אחד אולי יהיה זה טרנד, אבל עד שזה יקרה אעדיף לנסות להיות נורמלית ככל השאר. פחות או יותר. בסופר-פארם המתין לי גדוד של מוכרות שרק מחכות לסגור עלי עמלה, ובדר"כ אני לא אוהבת להתעסק איתן. בהיעדר הפירמה המועדפת עלי (שחשוב מכל - אינה עושה נסויים בבעלי חיים!) מצאתי את עצמי נאלצת להיעזר במוכרת שניחנה בכלים של רכיבה על הטמטום של הואגינה הבזבזנית. ניסיתי להסביר לה אודות הבעיה המיוחדת שלי, שבה נבצר ממני לשלוט על הדחפים שלי ממריטת שיער חוזרת ונשנית. עיניה קיבלו מבט עגל שכזה, מהסוג שאני מקבלת כשמדברים איתי על מיקומים גיאוגרפיים שנמצאים דרומית לקיבוץ גלויות וצפונית לצומת הסירה. או כשמדברים איתי בקיצורים צבאיים. או על מכוניות. או על כדורגל. ניסיתי לעורר בה רגש הזדהות, והשוויתי את הבעיה שלי לכסיסת ציפורניים. מיד נזכרה שלביתה בת ה-16 יש בעיה של כסיסת ציפורניים. ניסיתי לצחוק איתה ולומר לה שהבת שלה מבוגרת מספיק כדי שלא תפתח בעיה כמו שלי. עיני העגל תפסו את מקומן בחזרה.

בסוף היא שכנעה אותי לקנות עפרון יעודי לגבות, לראשונה בחיי הסכמתי להיכנע למוצר המוזר והמיותר לאנושות הזה (וכן, אני לא יכולה לחשוב על אנשים שבאמת צריכים מוצר שכזה, אפילו לא אני.) ובחשש מה שאינו עונה על הגדרות הריצוי של מוצרים קוסמטיים שהייתי רגילה לרכוש עד כה צעדתי לקופה. זו כמובן עקבה אחרי כמו זנב של לטאה שמסרב להתנשל כדי לוודא שאת ה-2 שקלים וחצי שלה עלי היא קיבלה, ובאותו הזמן הבטתי טוב טוב בקופאית ושמתי לב כי דבר מה אינו כשורה. תחילה הבטתי על גבותיה - כיווצתי את עיני כדי להיות בטוחה והבנתי שכמוני, גם היא בסוף היום חוזרת הביתה ומסירה את הפסים מעל עיניה באמצעות מסיר איפור. סקרתי את קרקפת ראשה למשך כמה שניות ונחרדתי לגלות את הקרחות אותן היא מנסה להסתיר ללא הצלחה וידעתי. ידעתי עמוק בפנים את מה שקולגות-עיני-העגל שלה אינן יודעות ואף לא מעלות בדעתן כי עיני-העגל שלהן עגליליות מדי מכדי לעכל.

"תגידי, אני יכולה לשאול אותך שאלה אשית?" פניתי אליה.

"כן?"

"לפני שאני קונה את העפרון, רציתי לדעת באיזה עפרון את משתמשת."

היא אפילו לא טרחה להביט בעיני כשענתה לי - "אני לא משתמשת בעפרון, אלה גבות אמיתיות." וידעתי שהיא משקרת לי מבלי להניד עפעף.

"באמת…? חשבתי ש…" עניתי במבוכה ואז עמדה באוויר שתיקה מביכה עוד יותר.

לעתים אני שוכחת שמה שהיה אצלי סוד כמוס מנשוא עד לפני 5 שנים, הוא עודו סוד עצום אצל שאר הבנות. לעתים אני מספרת "כבדרך-אגב" לבנות שאני מזהה אצלן את אותה הבעיה על הבעיה שלי, ואני רואה את הניצוץ שמתגנב לעיניהן - סוג של ניצוץ של הבנה שהן כנראה לא לבד בהפרעה המטופשת והמעיקה הזו. לעתים אני מנסה להוציא בכח מבנות את הבעיה בסוג של שיחת "שקיפות מלאה", אבל הן ממשיכות להכחיש בתוקף. מעולם לא פגשתי בחורה שמלבד אימיילים שקטים ודיסקרטיים בפייסבוק היתה מוכנה להודות שהיא אולי קצת משוגעת לכאורה, אבל חוצמזה היא נורמלית לחלוטין. אני מבינה את זה במבט של 5 שנים לאחור. אני לא מבינה את זה במבט של עולם שבו הפרעות התנהגותיות אחרות קיבלו סוג של ביטוי ולגיטימציה באמצעות האינטרנט, כמו אנורקסיה או OCD או תסמונת טורט. יודעים מה, אפילו סוגים שונים של דכאון.

אני רוצה שהעולם יבין אותנו ויקבל אותנו באהבה, אבל לבד אני לא יכולה לשנות את העולם.

כשהתחלתי ללמוד קולנוע היה לי ברור שאחד מהסרטים שאצור יהיה דוקומנטרי, והוא ידבר על הבעיה הזו שאף אחת לא מוכנה לדבר עליה מלבדי. הוא יחקור את הבעיה וינסה להבין אותה, אבל הוא לא ימצא לה פתרון או תשובה לשאלה "למה", בדיוק כמו במציאות. שנת הלימודים שבה אצור את הסרט הזה נפתחת מחר. בעוד חצי שנה מכאן כולי תקווה שאוכל לממש את המלים האלה שנכתבות כאן ולגלות לעולם קצת יותר על הבעיה הזו שיש לה שם די ארוך ולא מובן -

טריכוטילומניה.

אחרי שזה יקרה, אני מקווה שאת, הקופאית השקרנית מהסופר-פארם, תוכלי לספר לי בפעם הבאה שאבוא לרכוש אצלך, מה עפרון הגבות האהוב עלייך ביותר.

(או שאולי דווקא - לא אצטרך לבוא ולשאול אותך בכלל.)