וואו… עבר עלי יום מה זה ארוך…
אתמול (שזה כבר בפועל שלשום) הלכתי לישון ב-4:45 והתעוררתי ב-9:45, כי ב-11 היתה לי פגישה לקביעת תכנית אימון בחדר כושר. יצאתי ברבע ל-11 מהבית והיה חם נורא. ברמה היסטרית, מפחידה, לא תאמן ומייזעת. גם 20 דקות אחרי שכבר הייתי בחדר כושר הממוזג ולא עשיתי בכלל ספורט, עדיין הזעתי.
עשו לי בדיקות כלליות, ירדתי 1.6% שומן בחודש וחצי האחרונים. עכשיו אני עומדת על 12.2%. כשהתחלתי להתעמל הייתי 18 ומשהו אחוזים. שנאתי את התכנית הקודמת שלי, היא היתה ארוכה ומסורבלת ומעיקה וממש לא נהניתי ממנה. המדריך אמר שבצדק כי זו בכלל היתה תכנית אימונים לבאדי בילדרז ומזל שלא טרחתי לבוא ולעשות אותה. מה כבר יכולתי לצפות ממדריכה העונה לשם פרדי. 
המדריך כתב לי אימון שבינתיים הוא נראה לי די מוצלח. הוא שאל אותי מה המטרות שלי והוא די הצליח לענות עליהן במדויק בחלוקת התרגילים. קיבלתי 3 תרגילי יציבות - חתירה, וינץ’ וזקפי גו, 3 תרגילי בטן - אלכסונים, כפיפות בטן בשיפוע שלילי ועוד משהו שעוד לא עליתי על שמו אבל הוא נחמד, 4 תרגילי ישבן וירכיים ו-4 תרגילים לזרועות. כל התרגילים הם 2 סטים, שזה פחות איטי ומעיק ועשיתי היום את כל האימון כולל אירובי. גמרתי הכל בשעה וחצי, די מגניב.
אחרי זה קפצתי לאכול פיצה והלכתי להורים שלי. עשיתי 2 סודוקו ב-24 שעות ופשוט צנחתי לשינה. נרדמתי בערך בעשרים ל-3, וביקשתי מאח שלי שיעיר אותי בעשרים ל-4. הוא אכן עשה את זה (לכן ביקשתי ממנו, הוא מאד דייקן ואחראי) ואז הודעתי לו בקול מריר וישנוני שיעזוב אותי בשקט ויתן לי להמשיך לישון. בפעם השניה שהתעוררתי האחים שלי התחילו לשיר שירי הלל לצ’וצ’ו, ציוויתי עליהם להשתתק וחזרתי לישון. אחרי כן צ’וצ’ו באה וליקקה לי את הפנים. אין לי מושג איך הצלחתי להתעורר 4 פעמים בשעת שינה וחצי.
נפגשתי עם רות בסנטר, מדדתי ג’ינס בפוקס והוא היה גדול עלי. כך מחקתי עוד חנות מותג מרשימת השופינג שלי בגין מחסור במידות לאנשים קטנים. נשארתי כרגע רק עם TNT ונו-ניים. קנינו לאור מתנה ליומולדת - מנורה עומדת יפה כזו עטופה בניר אורז ונורת פלורסנט בגודל של נורה רגילה בצבע ירוק. אחרי זה כשקלפר שאל למה דווקא ירוק לקח לנו כמה שניות להיזכר למה בחרנו. אנשים אחרים כבר הספיקו לעלות על הסיבה לפני שטרחנו להיזכר. נראה לי שהם מצאו את זה די מצחיק. חחח! עכשיו אני נזכרת גם שקנינו לו ברכה ושכחנו לפתוח אותה ולרשום בה. אנחנו מפגרות לגמרי. סורי קלפר, זה פרח לנו מהראש. אם בא לך להעביר את הברכה למישהו אחר… אני אישית לא אעלב.
אצלי בבית ראינו השיר שלנו, וזהר גילה את האמת אודות אריאל, שרון וגבעון. הטובים מנצחים, יאי!!!
בועז אסף אותנו ואחרי זה גם את ערן ורד בדרך. נתקענו שלושת רבעי שעה בפקק בדרך נמיר עד גלילות. בהתחלה בועז העלה אופציה שמדובר בשוטרים בטח שעוצרים את הכביש, אחרי זה העליתי שבטח היה מדובר בתאונת דרכים, אחרי כן ערן העלה את האופציה שכנראה מדובר באישה עירומה. אני פשוט העליתי את האופציה שבני הזוג החליטו להביא בראש בזמן נסיעה כך שבאמת היתה תאונה ויש שם בחורה עירומה וגם השוטרים חוסמים את הכביש. האזנו לעדכוני התנועה בגלגל"צ, וגילינו שבסך-הכל מדובר ב — כן כן — רמזור קצר.
עצרנו באם הדרך בארומה. אכלתי חצי סנדוויץ’ חלומי (גבינה, לא דרימי). בועז לקח סלט ממש מוצלח, אני לא יודעת איך היה האוכל של רות וערן, לא נברתי בשלהם.
הגענו למעגן מיכאל ובסוף לחוף שם ולא היתה תאורה בכלל, אז רוב הזמן לא ידעתי בכלל ליד מי אני עומדת. ליז ושי הגיעו, אז ליז ואני קצת התלטפנו (עד שאנחנו מתראות ב-100 שנים, אני ואחותי), והיו גם נדנדות שהיו להיט. אחת הנדנדות לא היתה מספיק חזק באדמה אז היא זזה מצד לצד כל הזמן. ערן סיפר אחר-כך שבאהל הצמיד את האוזן לאדמה ולא הבין את פשר הרעשים וכבר התחיל לפתח תאוריות על שדים ומפלצות/פועלים זרים שחופרים מתחת לאדמה של חוף מעגן מיכאל. קריפי. היו גם שירה, מאי ורותם (טרי רוז) והרגיש קצת כמו מפגש במאיסטי שכזה, אבל היה כיף והיו די הרבה צחוקים, למרות שהרגשתי קצת כמו בצ’ט והיו חסרות לי מדבקות כינויים על דש החולצה. אולי כדאי להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר את מסורת המדבקות לערבי במה.
בדרך הביתה כבר נשפכתי לגמרי באוטו. איכשהו בזמן שישנתי היתה החלטה לנסוע לתקוע חומוס אשכרה ב-5 לפנות בוקר. אכלתי קצת חומוס. פגשתי שם אחד שיצאתי איתו לפני 4 שנים והוא היה די המום (ומעט נלהב) לראות אותי - הפציר בי מחמאות כגון "גדלת" ו"התפתחת" ו"אז תגידי, בת כמה את עכשיו? אה, 20? אז היית בת 16, זה אומר שעכשיו איתן בן 4."
(רגע, אבל מי זה בכלל איתן?)
"ויפה לך גבות!"
(אני יודעת, תודה)
זהו… עכשיו אני בבית, אני אדחוף את עצמי למקלחת ואעשה לעצמי טיפול עשרת אלפים להשמדת החול. אחרי כן אלך לישון ואקווה לקום לא אחרי אחת בצהריים.
במעגן מיכאל היו המון כוכבים בשמיים, משהו שלא רואים בתל-אביב בגלל הלייט-פולושן. בתור מישהי שממעטת מאד לצאת מת"א או להיות במקומות תחת כיפות שמיים זרויות כוכבים, התפלאתי היום לראות כוכב נופל לראשונה בחיי. הוא נעלם די מהר, אז לא הספקתי להביע משאלה. מצחיק שבדיוק אתמול עבדתי על העיצוב החדש לגלריה שלי.
