איזה יופי, יש טיפות על חלונו של בלוגי. אז כן, החורף הגיע פחות או יותר ולא ממש כתבתי על זה בבלוג. אז הנה, כתבתי. החורף עם המרקים, הסוודרים, התנור שבקרוב יצא מהארון והצעיפים והכובעים למינהם. פעם שנאתי את החורף אבל עכשיו זה תמיד מזכיר לי את החורף בו הכרתי את מעייני, חורף קסום ויפהפה ברחובות תל אביב המזוהמת.
איזה יופי, יש טיפות על חלונו של בלוגי. אז כן, החורף הגיע פחות או יותר ולא ממש כתבתי על זה בבלוג. אז הנה, כתבתי. החורף עם המרקים, הסוודרים, התנור שבקרוב יצא מהארון והצעיפים והכובעים למינהם. פעם שנאתי את החורף אבל עכשיו זה תמיד מזכיר לי את החורף בו הכרתי את מעייני, חורף קסום ויפהפה ברחובות תל אביב המזוהמת.
"חוץ ממך כלום" הוא שיר מקסים. יפה לחשוב על להפוך את "אין לי חוץ ממך כלום" לבאמת - המפעל נסגר, הבנק סגר, הכוח נגמר והלב נשבר, והיא כל מה שיש לו. איזה יופי. בחורה אחת חצי צרפתייה וחצי גרמנייה שגרה בפרו פגשה בחור אמריקאי באינטרנט וזו לא התחלה של בדיחה אלא של אהבה. יש לה רגשות כלפיו והיא חושבת עליו המון במשך היום, "זו אהבה לא יודעת לא יודע אך בשבילנו זוהי פעם ראשונה" היא אומרת שזו אהבה לפני מבט ראשון ואני נוזל למחר. היא שיכורה באזור זמן אחר ובחיים לא ראיתי אותה. פתחתי את המסנג’ר וגיליתי שליטלי בר האגדית צרפה אותי לרשימה שלה. פגשתי אותה בערבמה והיא לא הייתה מה שחשבתי שהיא תהיה אם תהיה אי פעם. היא הציגה את עצמה בתור ליטל ולא ליטלי, אבל מה זה כבר חשוב. בסוף כולם מחפשים את עצמם בגוגל.
חוץ ממנה אין לי עוד אנשים במסנג’ר כמעט. רק הבחורה מפרו שאני יכול לכתוב עליה פה כל מה שאני רוצה כי היא לא תבין אף אות וחוץ מזה היא שיכורה עכשיו, ישנו הדוד שלי שנמצא בשליחות באוסטרליה, אמא של ידידה שלי שאין לי מושג איך זה הגיע לרשימה שלי ועוד בחורה אחת שפגשתי בוועידה הארצית של מועצות התלמידים והנוער. היא הייתה נוצריה מנצרת, בעצם מוסלמית, אני אנסה להזכר, היא הסבירה לי. נראה לי שהיא מוסלמית שלומדת בבית ספר נוצרי, ולכן יש לה חופשים של נוצרים ולא של מוסלמים אבל מותר לה לאחר לבית ספר בימי ששי ובחגים המוסלמים יש איזה הסדר. נו, חייכתי ואמרתי לה, כולנו יהודים. השתעשעתי ברעיון שיש לי ידידה ערבייה, היא בערך בן האדם הערבי היחיד בגילי (בערך) שאני מכיר. היא אוהבת שירי דיכאון כמו בפוסט הקודם וכמו במערכון של הגששים "איני יכול לנשום, חיי הם גיהנום. איזה עולם חראם חראם על העולם" (או חרא? לא יודע). והזאתי עדיין שיכורה ואני מנסה להראות לה ציורים בבמה חדשה וגם מבין שזה לא פחות טוב מלצאת לעיר. הכול סצנות.
"חוץ ממך כלום" הוא שיר מקסים. יפה לחשוב על להפוך את "אין לי חוץ ממך כלום" לבאמת - המפעל נסגר, הבנק סגר, הכוח נגמר והלב נשבר, והיא כל מה שיש לו. איזה יופי. בחורה אחת חצי צרפתייה וחצי גרמנייה שגרה בפרו פגשה בחור אמריקאי באינטרנט וזו לא התחלה של בדיחה אלא של אהבה. יש לה רגשות כלפיו והיא חושבת עליו המון במשך היום, "זו אהבה לא יודעת לא יודע אך בשבילנו זוהי פעם ראשונה" היא אומרת שזו אהבה לפני מבט ראשון ואני נוזל למחר. היא שיכורה באזור זמן אחר ובחיים לא ראיתי אותה. פתחתי את המסנג’ר וגיליתי שליטלי בר האגדית צרפה אותי לרשימה שלה. פגשתי אותה בערבמה והיא לא הייתה מה שחשבתי שהיא תהיה אם תהיה אי פעם. היא הציגה את עצמה בתור ליטל ולא ליטלי, אבל מה זה כבר חשוב. בסוף כולם מחפשים את עצמם בגוגל.
חוץ ממנה אין לי עוד אנשים במסנג’ר כמעט. רק הבחורה מפרו שאני יכול לכתוב עליה פה כל מה שאני רוצה כי היא לא תבין אף אות וחוץ מזה היא שיכורה עכשיו, ישנו הדוד שלי שנמצא בשליחות באוסטרליה, אמא של ידידה שלי שאין לי מושג איך זה הגיע לרשימה שלי ועוד בחורה אחת שפגשתי בוועידה הארצית של מועצות התלמידים והנוער. היא הייתה נוצריה מנצרת, בעצם מוסלמית, אני אנסה להזכר, היא הסבירה לי. נראה לי שהיא מוסלמית שלומדת בבית ספר נוצרי, ולכן יש לה חופשים של נוצרים ולא של מוסלמים אבל מותר לה לאחר לבית ספר בימי ששי ובחגים המוסלמים יש איזה הסדר. נו, חייכתי ואמרתי לה, כולנו יהודים. השתעשעתי ברעיון שיש לי ידידה ערבייה, היא בערך בן האדם הערבי היחיד בגילי (בערך) שאני מכיר. היא אוהבת שירי דיכאון כמו בפוסט הקודם וכמו במערכון של הגששים "איני יכול לנשום, חיי הם גיהנום. איזה עולם חראם חראם על העולם" (או חרא? לא יודע). והזאתי עדיין שיכורה ואני מנסה להראות לה ציורים בבמה חדשה וגם מבין שזה לא פחות טוב מלצאת לעיר. הכול סצנות.
ערב טוב חברים וחברות. מעכשיו אני מתחיל משהו קצת אחר פה בבלוג שלי. אולי חלק יתעניינו בזה וסביר להניח שלא אבל אני נהנה 
משום שאני לא עושה שום דבר מעניין בחיים שלי כרגע ומשום שנכנסתי לקטע של האטריק זה יהפוך לבלוג האטריק. האטריק למי שלא יודע זה משחק ניהול כדורגל אונליין, דרך HTTP בלי תכנה בלי כלום אבל מי שמכיר יודע שזה ממכר. אם לא הבנתם אתם יכולים להכנס להתעניין ויש עוד אתרי האטריק אבל אני לא הולך לסקר את האטריק אלא לדבר על הקבוצה שלי. מי שבהאטריק יבין אותי.
קצת רקע: זו העונה הראשונה שלי בהאטריק. התחלתי אותה עם סדרה של טעויות ושטויות שעשיתי מתוך אי הבנה בסיסית של מה שקורה פה. לפני פחות משבוע התחלתי לקלוט מה הבעיות שלי, חרשתי מדריכים שונים והתחלתי לחשוב מה לעשות. התייעצתי עם אנשים מפורום האטריק בגיימר.
רבים אמרו לי - תפשוט רגל ותתחיל מחדש. דווקא - החלטתי שאני לא מוותר על הקבוצה הזו. אני לא יכול לאכזב את האוהדים אפילו שהם מועטים. הגעתי למצב ביש. לאחר שני הפסדים רצופים בליגה והדרדרות למינוס 1.6 מליון החלטתי לעשות מה שאמרו לי שאולי יציל אותי. להשיג מתאמנים נורמלים ולאמן שוערים. עד שלשום, הייתי עם שוער אחד עם בינוני בשוערות ובן 18, חוץ ממנו היה לי שוער בן 22 (זקן מדי בשביל אימונים ושידרוגים) סיני. אתמול קניתי שוער אינד (בינוני) אינדונזי בן 17, והשמחה רבה. עכשיו אני מבין מה זה אימונים, מתחיל להבין את כל שאר הענינים, יהיה טוב. למי שלא מבין - אימון שוערים יכול להיות לא רע למתחילים מפני ששוערים ברמות גבוהות מגיעים למחירים עצומים מה שיכול לבסס כלכלית. אני חייב את זה. הצעד הבא היה למכור כמה שיותר שחקנים שאפשר להשיג עליהם כמה בוחטיות והצחלתי (שבוע שעבר) להוריד את המינוס ל800 אלף (מה שעזר לרכוש כמה צעירים די זולים).
היום ניצחתי בחוץ קבוצה המדורגת במקום החמישי. אני מדורג שביעי. להלן תקציר המשחק:
מזג אויר טוב לכדורגל משך 2997 אוהדים לאצטדיון Irony Tel-Aviv Arena כדי לצפות במשחק. הטקטיקה של Tel-Aviv כללה מערך 4-4-2 מעניין. השחקנים הבאים נבחרו על ידי המאמן: Amdurski - Swissa, Wainer, Kline, Ben-Shimon - Berkovic, Pollak, Rappaport, Hinton - Eitan, Zilberstein.
Goats החלה את המשחק במערך 4-4-2. השחקנים הפותחים: Saelan - Haj-Shadi, Har Zahav, Ohana, Segev - Rossman, Peretz, Swissa, Maayan - Miller, Gilboa.
הטקטיקה המועדפת על Goats היתה התקפות מתפרצות. והם עשו זאת באופן בינוני. איש לא ירצה להחליף עם Niv Kline חולצה בסוף המשחק, לאחר שבדקה ה 4 מסר, בצעד של חוסר ניסיון ברור, את הכדור חזרה לשוער שהיה ליד חלוץ יריב. למזלו, השוער הרחיק את הכדור ברגלו.
בדקה ה 11 נטלה Goats את היתרון לאחר ש Adir Gilboa קלט הגבהה מהאגף השמאלי ובעט כדור אדיר לרשת העליונה. 0 - 1.
בדקה ה 14 נשלף לשחקנה של Goats כרטיס צהוב על עבירה מאחור. Shlomi Miller היה השחקן הפוגע. נגיחה מסוכנת של Shlomi Miller בדקה ה 24 כמעט והגדילה את יתרון האורחים, אולם Menachem Amdurski הצליח לקלוט את הכדור. שער השויון לזכות Tel-Aviv היה קרוב מתמיד בדקה ה 25, לאחר מסירה נאה מהאגף הימני. לאכזבת הקהל המקומי, Shachar Eitan בעט את הכדור למשקוף, וההגנה הרחיקה את הכדור החוזר לחוץ. שער השויון לזכות Tel-Aviv היה קרוב מתמיד בדקה ה 27, לאחר מסירה נאה מהאגף הימני. לאכזבת הקהל המקומי, Shachar Eitan בעט את הכדור למשקוף, וההגנה הרחיקה את הכדור החוזר לחוץ.
התקפה מתפרצת של Goats הובילה לבעיטה חופשית. Boaz Swissa סובב את הכדור אל הפינה הקרובה והכניע את השוער. 0 - 2.
בעיטת קרן נאה של Menachem Amdurski הגיעה לראשו של Weldon Hinton שנגח כדור חזק ומדויק והבקיע לזכות Tel-Aviv. התוצאה כעת היא 1-2.
השופט שלף לשחקנה של Tel-Aviv את הכרטיס הצהוב. Barak Pollak היה השחקן שראה את הכרטיס לאחר הכשלה גסה. המחצית הסתיימה בתוצאה של 1 - 2. השליטה במגרש היתה בידי Tel-Aviv, שהחזיקה בכדור במשך 55 אחוזים מהזמן.
לאחר הגבהה מהאגף השמאלי בדקה ה 52 נותר Nissim Segev לבדו מול השוער, אולם חוסר ריכוז גרם לו להחמיץ את ההזדמנות.
בעיטה יפהפייה מהאויר מרגלו של Shlomi Miller הגדילה את יתרון האורחים, לאחר הגבהה מהאגף הימני. 1 - 3.
בדקה ה 65 זכתה Goats בפנדל, אולם הכדור שבעט Boaz Swissa פגע בקורה. השליטה במגרש היתה בידי Tel-Aviv, שהחזיקה בכדור במשך 62 אחוזים מהזמן.
השחקן הבולט בקבוצת Tel-Aviv היה ללא ספק Koby Berkovic. לעומת זאת, Maoz Rappaport נקלע ליום חלש. השחקן המצטיין בקבוצת Goats היה Yoel Maayan. לעומתו, Reuven Peretz היווה אכזבה. המשחק הסתיים בתוצאה 1 - 3.
סיכום משחק משלי: אני ממש שמח שניצחתי סוף סוף. ועוד 3-1 בחוץ. המועדון מאוכזב מההחמצה של הפנדל שיכול היה להביא את בועז סוויסה לשני שערים למשחק. סה"כ אדיר גלבוע - רכש חדש בן 18 עם עתיד בקבוצה - כבש את שער הבכורה שלו. בועז סוויסה הוכיח שתמיד טוב שיהיה שחקן עם ציון טוב בבעיטות חופשיות. השוער החדש גם היה טוב. סה"כ המשחק הזה עודד מאוד והראה שיש עתיד לעיזים של ג’ה.
יום שלישי הקרוב משחק ידידות אצלי בבית נגד קבוצה מליגה 8 באיטליה. כנראה יהיה הפסד מוחץ. הרכב משחקי הידידות שלי מצ’וקמק.
אז עד שיהיה משהו לחדש, נתונים שאפרסם בסוף כל פוסט כדי לראות מה המגמה:
ליגה: VI.780
מקום: 7
כסף: -1,200,000
מנויים: 339
ולסיום טבלת הליגה:
ערב טוב חברים וחברות. מעכשיו אני מתחיל משהו קצת אחר פה בבלוג שלי. אולי חלק יתעניינו בזה וסביר להניח שלא אבל אני נהנה משום שאני לא עושה שום דבר מעניין בחיים שלי כרגע ומשום שנכנסתי לקטע של האטריק זה יהפוך לבלוג האטריק. האטריק למי שלא יודע זה משחק ניהול כדורגל אונליין, דרך HTTP בלי תכנה בלי כלום אבל מי שמכיר יודע שזה ממכר. אם לא הבנתם אתם יכולים להכנס להתעניין ויש עוד אתרי האטריק אבל אני לא הולך לסקר את האטריק אלא לדבר על הקבוצה שלי. מי שבהאטריק יבין אותי.
קצת רקע: זו העונה הראשונה שלי בהאטריק. התחלתי אותה עם סדרה של טעויות ושטויות שעשיתי מתוך אי הבנה בסיסית של מה שקורה פה. לפני פחות משבוע התחלתי לקלוט מה הבעיות שלי, חרשתי מדריכים שונים והתחלתי לחשוב מה לעשות. התייעצתי עם אנשים מפורום האטריק בגיימר.
רבים אמרו לי - תפשוט רגל ותתחיל מחדש. דווקא - החלטתי שאני לא מוותר על הקבוצה הזו. אני לא יכול לאכזב את האוהדים אפילו שהם מועטים. הגעתי למצב ביש. לאחר שני הפסדים רצופים בליגה והדרדרות למינוס 1.6 מליון החלטתי לעשות מה שאמרו לי שאולי יציל אותי. להשיג מתאמנים נורמלים ולאמן שוערים. עד שלשום, הייתי עם שוער אחד עם בינוני בשוערות ובן 18, חוץ ממנו היה לי שוער בן 22 (זקן מדי בשביל אימונים ושידרוגים) סיני. אתמול קניתי שוער אינד (בינוני) אינדונזי בן 17, והשמחה רבה. עכשיו אני מבין מה זה אימונים, מתחיל להבין את כל שאר הענינים, יהיה טוב. למי שלא מבין - אימון שוערים יכול להיות לא רע למתחילים מפני ששוערים ברמות גבוהות מגיעים למחירים עצומים מה שיכול לבסס כלכלית. אני חייב את זה. הצעד הבא היה למכור כמה שיותר שחקנים שאפשר להשיג עליהם כמה בוחטיות והצחלתי (שבוע שעבר) להוריד את המינוס ל800 אלף (מה שעזר לרכוש כמה צעירים די זולים).
היום ניצחתי בחוץ קבוצה המדורגת במקום החמישי. אני מדורג שביעי. להלן תקציר המשחק:
מזג אויר טוב לכדורגל משך 2997 אוהדים לאצטדיון Irony Tel-Aviv Arena כדי לצפות במשחק. הטקטיקה של Tel-Aviv כללה מערך 4-4-2 מעניין. השחקנים הבאים נבחרו על ידי המאמן: Amdurski - Swissa, Wainer, Kline, Ben-Shimon - Berkovic, Pollak, Rappaport, Hinton - Eitan, Zilberstein.
Goats החלה את המשחק במערך 4-4-2. השחקנים הפותחים: Saelan - Haj-Shadi, Har Zahav, Ohana, Segev - Rossman, Peretz, Swissa, Maayan - Miller, Gilboa.
הטקטיקה המועדפת על Goats היתה התקפות מתפרצות. והם עשו זאת באופן בינוני. איש לא ירצה להחליף עם Niv Kline חולצה בסוף המשחק, לאחר שבדקה ה 4 מסר, בצעד של חוסר ניסיון ברור, את הכדור חזרה לשוער שהיה ליד חלוץ יריב. למזלו, השוער הרחיק את הכדור ברגלו.
בדקה ה 11 נטלה Goats את היתרון לאחר ש Adir Gilboa קלט הגבהה מהאגף השמאלי ובעט כדור אדיר לרשת העליונה. 0 - 1.
בדקה ה 14 נשלף לשחקנה של Goats כרטיס צהוב על עבירה מאחור. Shlomi Miller היה השחקן הפוגע. נגיחה מסוכנת של Shlomi Miller בדקה ה 24 כמעט והגדילה את יתרון האורחים, אולם Menachem Amdurski הצליח לקלוט את הכדור. שער השויון לזכות Tel-Aviv היה קרוב מתמיד בדקה ה 25, לאחר מסירה נאה מהאגף הימני. לאכזבת הקהל המקומי, Shachar Eitan בעט את הכדור למשקוף, וההגנה הרחיקה את הכדור החוזר לחוץ. שער השויון לזכות Tel-Aviv היה קרוב מתמיד בדקה ה 27, לאחר מסירה נאה מהאגף הימני. לאכזבת הקהל המקומי, Shachar Eitan בעט את הכדור למשקוף, וההגנה הרחיקה את הכדור החוזר לחוץ.
התקפה מתפרצת של Goats הובילה לבעיטה חופשית. Boaz Swissa סובב את הכדור אל הפינה הקרובה והכניע את השוער. 0 - 2.
בעיטת קרן נאה של Menachem Amdurski הגיעה לראשו של Weldon Hinton שנגח כדור חזק ומדויק והבקיע לזכות Tel-Aviv. התוצאה כעת היא 1-2.
השופט שלף לשחקנה של Tel-Aviv את הכרטיס הצהוב. Barak Pollak היה השחקן שראה את הכרטיס לאחר הכשלה גסה. המחצית הסתיימה בתוצאה של 1 - 2. השליטה במגרש היתה בידי Tel-Aviv, שהחזיקה בכדור במשך 55 אחוזים מהזמן.
לאחר הגבהה מהאגף השמאלי בדקה ה 52 נותר Nissim Segev לבדו מול השוער, אולם חוסר ריכוז גרם לו להחמיץ את ההזדמנות.
בעיטה יפהפייה מהאויר מרגלו של Shlomi Miller הגדילה את יתרון האורחים, לאחר הגבהה מהאגף הימני. 1 - 3.
בדקה ה 65 זכתה Goats בפנדל, אולם הכדור שבעט Boaz Swissa פגע בקורה. השליטה במגרש היתה בידי Tel-Aviv, שהחזיקה בכדור במשך 62 אחוזים מהזמן.
השחקן הבולט בקבוצת Tel-Aviv היה ללא ספק Koby Berkovic. לעומת זאת, Maoz Rappaport נקלע ליום חלש. השחקן המצטיין בקבוצת Goats היה Yoel Maayan. לעומתו, Reuven Peretz היווה אכזבה. המשחק הסתיים בתוצאה 1 - 3.
סיכום משחק משלי: אני ממש שמח שניצחתי סוף סוף. ועוד 3-1 בחוץ. המועדון מאוכזב מההחמצה של הפנדל שיכול היה להביא את בועז סוויסה לשני שערים למשחק. סה"כ אדיר גלבוע - רכש חדש בן 18 עם עתיד בקבוצה - כבש את שער הבכורה שלו. בועז סוויסה הוכיח שתמיד טוב שיהיה שחקן עם ציון טוב בבעיטות חופשיות. השוער החדש גם היה טוב. סה"כ המשחק הזה עודד מאוד והראה שיש עתיד לעיזים של ג’ה.
יום שלישי הקרוב משחק ידידות אצלי בבית נגד קבוצה מליגה 8 באיטליה. כנראה יהיה הפסד מוחץ. הרכב משחקי הידידות שלי מצ’וקמק.
אז עד שיהיה משהו לחדש, נתונים שאפרסם בסוף כל פוסט כדי לראות מה המגמה:
ליגה: VI.780
מקום: 7
כסף: -1,200,000
מנויים: 339
ולסיום טבלת הליגה:
זה ממש כמו מציצה. כלומר, זה ממש כמו רכבת הרים. אם הפה פעור סימן שאת בירידה. החיים שלי זה כמו מציצה? כלומר, כמו רכבת הרים?
שאלות הרות גורל בשעות בהן אני עוד מחפשת את השכל שלי בכל מיני פינות נידחות בבית. התפלאתי אתמול שהאלכוהול הסתדר לי פיקס. וודקה רדבול, צ’ייסר וודקה ונתתי לעצמי לזרום. בזמן איבוד השליטה השיכור די משוכנע שהוא בשליטה מלאה. הימים שלי נהיו עמוסים כל כך בניואנסים רגשיים, אף אחד לא יודע. נראה לי שאני קצת קורנת אחרת.
אתמול בערב כשהיינו אצל בורלא, גלעד אוסטרובר סיפר לי אודות יוגת צחוק שהוא ובורלא עשו בפסטיבל סגול. זה נשמע לי כמו אחת החוויות היותר מגניבות שאפשר לעבור בחיים. אחרי זה דוד הקפיץ את צחי ואותי למסיבה. כלומר, זרק אותנו בכניסה לאילון דרום (תודה דוד!) ואנחנו היינו צריכים לנווט עם החושים המעורפלים דיים שלנו איך מגיעים לעזאזל למסיבה שנמצאת בחור חניוני ליד נחל איילון. החתימה על היד בכניסה הכריזה שאני שמנמן. חיכיתי שהחתימה תימרח קצת כדי שאוכל לדמיין שכתוב שם "שפנפן". עכשיו נראה כאילו כתוב לי על היד "שמנטן", ולזה אין שום משמעות וואט סו אבר.
התחלתי עם וודקה ורדבול. חצי חילקתי לכל מי שרקד סביבי, מוכר או לא. נס פחית הרדבול, אחרי רבע שעה כבר די הייתי מסטולה. עוד צ’ייסר וזה כבר היה השלב שכל מה שהוא לא אני ומי שאני רוקדת איתו היה פשוט גוש אחד גדול.
ביום שלישי הקרוב יש גם ערבמה, גם מדובר ביום הסושי הבינלאומי וגם לאימא שלי יש יומולדת. מלא מלא דברים קורים. לא יודעת למה פתאום חשבתי על זה.
אני הולכת לחפש את השכל שלי, מזל טוב אימא, מי יתן ולא תהיי לי יותר עוגן רגשי. אומרת את זה במובן הכי חיובי של המשפט.
שומעת את האלבום ההופעות של Mindless Self Indulgence ומתענגת על דיסטורשנים.
זה ממש כמו מציצה. כלומר, זה ממש כמו רכבת הרים. אם הפה פעור סימן שאת בירידה. החיים שלי זה כמו מציצה? כלומר, כמו רכבת הרים?
שאלות הרות גורל בשעות בהן אני עוד מחפשת את השכל שלי בכל מיני פינות נידחות בבית. התפלאתי אתמול שהאלכוהול הסתדר לי פיקס. וודקה רדבול, צ’ייסר וודקה ונתתי לעצמי לזרום. בזמן איבוד השליטה השיכור די משוכנע שהוא בשליטה מלאה. הימים שלי נהיו עמוסים כל כך בניואנסים רגשיים, אף אחד לא יודע. נראה לי שאני קצת קורנת אחרת.
אתמול בערב כשהיינו אצל בורלא, גלעד אוסטרובר סיפר לי אודות יוגת צחוק שהוא ובורלא עשו בפסטיבל סגול. זה נשמע לי כמו אחת החוויות היותר מגניבות שאפשר לעבור בחיים. אחרי זה דוד הקפיץ את צחי ואותי למסיבה. כלומר, זרק אותנו בכניסה לאילון דרום (תודה דוד!) ואנחנו היינו צריכים לנווט עם החושים המעורפלים דיים שלנו איך מגיעים לעזאזל למסיבה שנמצאת בחור חניוני ליד נחל איילון. החתימה על היד בכניסה הכריזה שאני שמנמן. חיכיתי שהחתימה תימרח קצת כדי שאוכל לדמיין שכתוב שם "שפנפן". עכשיו נראה כאילו כתוב לי על היד "שמנטן", ולזה אין שום משמעות וואט סו אבר.
התחלתי עם וודקה ורדבול. חצי חילקתי לכל מי שרקד סביבי, מוכר או לא. נס פחית הרדבול, אחרי רבע שעה כבר די הייתי מסטולה. עוד צ’ייסר וזה כבר היה השלב שכל מה שהוא לא אני ומי שאני רוקדת איתו היה פשוט גוש אחד גדול.
ביום שלישי הקרוב יש גם ערבמה, גם מדובר ביום הסושי הבינלאומי וגם לאימא שלי יש יומולדת. מלא מלא דברים קורים. לא יודעת למה פתאום חשבתי על זה.
אני הולכת לחפש את השכל שלי, מזל טוב אימא, מי יתן ולא תהיי לי יותר עוגן רגשי. אומרת את זה במובן הכי חיובי של המשפט.
שומעת את האלבום ההופעות של Mindless Self Indulgence ומתענגת על דיסטורשנים.
קראתי בבוקובסקי את הדיאלוג ההוא, "אני מרגיש אני מרגישה", והרגשתי שגברים בהבנייה שלו לא צריכים להגיד "אני מרגיש", ומצד שני הם יכולים לשים על זה זין ולהגיד מה שהם מרגישים. הבוס אומר שהשרות הלאומי יתחיל ביום ראשון הבא, אני מקווה שזה יקרה באמת. בצוללת אומרים שהקורס מתחיל ביום ראשון הבא, זה באמת יקרה. כשצעדתי עם זקי בעמק רפאים ראיתי אנשים נבחרים מן העבר שלי ולא אמרתי להם שלום, כולם היו במידת מה בעבר שלי ובהווה מסוים שלהם. אחת הייתה צ’לנית מימות ימי השואה, כלומר מעין פרויקט נוער שעשיתי ושרשמתי בקורות חיים. אחד היה אליאור, שלא הייתי בטוח בהתחלה שזה היה הוא, אבל אחר כך כשראיתי אותו מן האוטובוס כבר חשבתי שזה כן הוא. השתנה קצת הילד, בן עשרים, והחברה שלו יפה ונראה שגם אוהבת אותו. עוד אחת הייתה שאני לא בטוח בשמה, הייתי זוכר אם הוא היה מלעילי כי אז הייתי שם אותו במקום שירה ב"סודות מחדר ההרגשה". מוזר לראות עובדת ממחלקה פסיכיאטרית צועדת בעמק רפאים כאילו היא לא מסתירה משהו. בטח יום אחד אני אראה גם את קרן, אי אפשר לדעת מה יהיה. אחת מידידותיי למחלקה התאשפזה בגלל דיכאון שהתפתח לאחר שרגליה שותקו באופן פתאומי וכל הרופאים לא ידעו להסביר מנין זה בא ואמרו שבטח זה גם יהיה לכל החיים, שיתוק בפלג הגוף התחתון. לפני חודש היא התחתנה, וסופר לי שהיא גם הולכת על שתי הרגליים. איך שמחתי - כבר התחלתי לחשוב שיש תקווה, קצת לפני שנזכרתי בידידותיי האחרות המשוטטות בין הוסטלים לבתי משוגעימים.
לכל אחד יש סיפור, אבל לא כולם שווי סיפור, חשבתי. בערב ראינו את "אמלי" שוב וחשבתי לעצמי שהשיער שלה קצר מדי, וש"המורה לפסנתר" הוא אנטיתזה הולמת לחלוטין. גם חשבתי על זה שנמאס לי מאי ישירוּת, ושלפעמים פשוט צריך להגיד למי מצפים ומה חושבים, אף שקשה לא להתבייש לפעמים. אני אוהב את "אמלי" בגלל שהדמויות הן דימויים מהלכים, אידאות מתבטאות, ובגלל מה שאמלי מדמה שסטאלין אומר בסרט בו היא צופה, שזו זכותה של אמלי לפספס את החיים, ואני די הורס את איך שזה נאמר שם אבל חיפשתי באינטרנט את הציטוט המדויק ולא מצאתי. מה שאני מתכוון לומר הוא שבלי כנות המיסתורין משעמם.
קראתי בבוקובסקי את הדיאלוג ההוא, "אני מרגיש אני מרגישה", והרגשתי שגברים בהבנייה שלו לא צריכים להגיד "אני מרגיש", ומצד שני הם יכולים לשים על זה זין ולהגיד מה שהם מרגישים. הבוס אומר שהשרות הלאומי יתחיל ביום ראשון הבא, אני מקווה שזה יקרה באמת. בצוללת אומרים שהקורס מתחיל ביום ראשון הבא, זה באמת יקרה. כשצעדתי עם זקי בעמק רפאים ראיתי אנשים נבחרים מן העבר שלי ולא אמרתי להם שלום, כולם היו במידת מה בעבר שלי ובהווה מסוים שלהם. אחת הייתה צ’לנית מימות ימי השואה, כלומר מעין פרויקט נוער שעשיתי ושרשמתי בקורות חיים. אחד היה אליאור, שלא הייתי בטוח בהתחלה שזה היה הוא, אבל אחר כך כשראיתי אותו מן האוטובוס כבר חשבתי שזה כן הוא. השתנה קצת הילד, בן עשרים, והחברה שלו יפה ונראה שגם אוהבת אותו. עוד אחת הייתה שאני לא בטוח בשמה, הייתי זוכר אם הוא היה מלעילי כי אז הייתי שם אותו במקום שירה ב"סודות מחדר ההרגשה". מוזר לראות עובדת ממחלקה פסיכיאטרית צועדת בעמק רפאים כאילו היא לא מסתירה משהו. בטח יום אחד אני אראה גם את קרן, אי אפשר לדעת מה יהיה. אחת מידידותיי למחלקה התאשפזה בגלל דיכאון שהתפתח לאחר שרגליה שותקו באופן פתאומי וכל הרופאים לא ידעו להסביר מנין זה בא ואמרו שבטח זה גם יהיה לכל החיים, שיתוק בפלג הגוף התחתון. לפני חודש היא התחתנה, וסופר לי שהיא גם הולכת על שתי הרגליים. איך שמחתי - כבר התחלתי לחשוב שיש תקווה, קצת לפני שנזכרתי בידידותיי האחרות המשוטטות בין הוסטלים לבתי משוגעימים.
לכל אחד יש סיפור, אבל לא כולם שווי סיפור, חשבתי. בערב ראינו את "אמלי" שוב וחשבתי לעצמי שהשיער שלה קצר מדי, וש"המורה לפסנתר" הוא אנטיתזה הולמת לחלוטין. גם חשבתי על זה שנמאס לי מאי ישירוּת, ושלפעמים פשוט צריך להגיד למי מצפים ומה חושבים, אף שקשה לא להתבייש לפעמים. אני אוהב את "אמלי" בגלל שהדמויות הן דימויים מהלכים, אידאות מתבטאות, ובגלל מה שאמלי מדמה שסטאלין אומר בסרט בו היא צופה, שזו זכותה של אמלי לפספס את החיים, ואני די הורס את איך שזה נאמר שם אבל חיפשתי באינטרנט את הציטוט המדויק ולא מצאתי. מה שאני מתכוון לומר הוא שבלי כנות המיסתורין משעמם.
עשיתי היום את שינקין. הרבה זמן לא עשיתי את שינקין. אני חושבת שאילו הייתי מקבלת, נאמר, עשרה שקלים עבור כל פעם שעשיתי את שינקין, הייתי יכולה להתחרות בביל גייטס על התואר הנכסף של האדם העשיר בעולם. שינקין לא השתנתה בהרבה. במקום האוזן וידאו נפתחה חנות נעליים של ALDO, נפתחה גם חנות תכשיטים חדשה במחירים יחסית שפויים (יחסית: זוג עגילים ב-24 שקלים (שפוי), שלוש סיכות דש מגניבות ב-15 (מאד לא שפוי)).
שינקין בלי "האוזן השלישית" היא כמו אדם ללא בהונות בידיים. לכאורה נראה שכל אחד יכול להסתדר ללא בהונות, הרי אלה בסה"כ ד’ עצמות מתוך הרמ"ח של האדם. אפשר להסתדר, עד שזה מגיע לשתיית כוס חלב, למשל, או צחצוח שיניים, תפיסת טרמפים, לדפדף בעיתון, להחזיק כלי כתיבה, לעשות מסג’ ועוד פעולות רבות ושונות.
הייתי בחדר כושר. כבר שבועיים וחצי נראה לי שלא הלכתי. האימון היה בסדר, היו לי מוצלחים יותר, גם כי נמאס לי מהתכנית הנוכחית שלי. קבעתי פגישה לקביעת תכנית חדשה וגם נוכחתי לגלות שהגדלתי עצמי מ-12.2 אחוזי שומן ל-13.3. אחרי זה בדקתי בטבלא וגיליתי שלבנות בגילי 16% זה מצויין, 17%-19% זה טוב מאד, מה שאומר שאם הייתי מקבלת ציון על אחוזי השומן שלי הייתי מקבלת A++. הבעיה היא, שכל פרפקציוניסט יודע שבעולם שלנו אנחנו אוהבים מספרים עגולים וטוב פירושו בדר"כ 0 או 10 או 100 או 1000 וכו’. מה שאני רומזת בעצם הוא, שלמרות ש-13.3% זה A++, איפשהו בחשיבה הפרפקציוניסטית-מעוותת-כפייתית שלי, ברור לי שזה לא מספיק.
אני חושבת שהיתה זו נועה ששאלה בבלוג שלה מה עושים כשרוצים לקחת חופש מהחופש. הספורט הזה הוא החופש מהכל, לפיכך הוא גם החופש מהחופש, עבורי לפחות. הרי זה עובד כל כך פשוט: If מיכל עושה ספורט, Then מיכל לא תולשת שיער, Else (…)
(אני מרגישה כמו מתכנתת קטנה)
ומהו בכלל חופש?
יש כאן תלמידים במבואות למדע המדינה ופילוסופיה, אולי?
עשיתי היום את שינקין. הרבה זמן לא עשיתי את שינקין. אני חושבת שאילו הייתי מקבלת, נאמר, עשרה שקלים עבור כל פעם שעשיתי את שינקין, הייתי יכולה להתחרות בביל גייטס על התואר הנכסף של האדם העשיר בעולם. שינקין לא השתנתה בהרבה. במקום האוזן וידאו נפתחה חנות נעליים של ALDO, נפתחה גם חנות תכשיטים חדשה במחירים יחסית שפויים (יחסית: זוג עגילים ב-24 שקלים (שפוי), שלוש סיכות דש מגניבות ב-15 (מאד לא שפוי)).
שינקין בלי "האוזן השלישית" היא כמו אדם ללא בהונות בידיים. לכאורה נראה שכל אחד יכול להסתדר ללא בהונות, הרי אלה בסה"כ ד’ עצמות מתוך הרמ"ח של האדם. אפשר להסתדר, עד שזה מגיע לשתיית כוס חלב, למשל, או צחצוח שיניים, תפיסת טרמפים, לדפדף בעיתון, להחזיק כלי כתיבה, לעשות מסג’ ועוד פעולות רבות ושונות.
הייתי בחדר כושר. כבר שבועיים וחצי נראה לי שלא הלכתי. האימון היה בסדר, היו לי מוצלחים יותר, גם כי נמאס לי מהתכנית הנוכחית שלי. קבעתי פגישה לקביעת תכנית חדשה וגם נוכחתי לגלות שהגדלתי עצמי מ-12.2 אחוזי שומן ל-13.3. אחרי זה בדקתי בטבלא וגיליתי שלבנות בגילי 16% זה מצויין, 17%-19% זה טוב מאד, מה שאומר שאם הייתי מקבלת ציון על אחוזי השומן שלי הייתי מקבלת A++. הבעיה היא, שכל פרפקציוניסט יודע שבעולם שלנו אנחנו אוהבים מספרים עגולים וטוב פירושו בדר"כ 0 או 10 או 100 או 1000 וכו’. מה שאני רומזת בעצם הוא, שלמרות ש-13.3% זה A++, איפשהו בחשיבה הפרפקציוניסטית-מעוותת-כפייתית שלי, ברור לי שזה לא מספיק.
אני חושבת שהיתה זו נועה ששאלה בבלוג שלה מה עושים כשרוצים לקחת חופש מהחופש. הספורט הזה הוא החופש מהכל, לפיכך הוא גם החופש מהחופש, עבורי לפחות. הרי זה עובד כל כך פשוט: If מיכל עושה ספורט, Then מיכל לא תולשת שיער, Else (…)
(אני מרגישה כמו מתכנתת קטנה)
ומהו בכלל חופש?
יש כאן תלמידים במבואות למדע המדינה ופילוסופיה, אולי?
עכשיו אני בלהקה, זו חזרה שנייה אבל אמרתי לתהילה ושושנה (בסדר אנאלפביתי) שלהקה זה כמו חברה, לא מספרים עד שזה רשמי. עשינו שתי חזרות וכבר התחלנו להציע שמות. בעצם שלוש, אחת בלעדיי. לעבוד על קאברים זה הרבה יותר קל. עשינו בעיקר קאברים לביטלס, אולי עוד קצת פיפטיז וסיקסטיז אבל לא יותר מזה. זו ההגדרה בעצם, להקת קאברים. המבטא לא משהו אבל למי אכפת. ב"הדבר" הסופר אומר שהוא רוצה שהספר שלו יהיה כזה שכשהוא ישלח אותו למו"ל אז המו"ל יקרא לכולם ויגיד: "הסירו כובע!", אבל בנוהג שבעולם שמו"לים לא חובשים כובע במשרדם. כך כתוב, כלומר. אח, ז’נטילה! רק לאחר שהסתובבתי ברחוב של חדר החזרות הבנתי שהחדר נמצא במה משכונה "בד נייבורהוד". חנויות רהיטים בזיל הזול ("הכי זול בלי וויכוחים לכו לבדוק" על השלט), חנויות משקאות חריפים בסיטונאות, בניינים מוזנחים, הכל היה איכסה לגמרי, חוץ ממסעדה אחת שמישהו בה ישב ליד השולחן ושר שירי דיכאון. זה ז’אנר חדש שהתפתח בחמש השנים האחרונות, דיכאון. "מה אתה אוהב?" "אני כל החיים שלי זה מוסיקה, הכל אני אוהב - מזרחית, דיכאון, טרנסים, הכל". מוסכי אופנועים שעברו דירה מציינים את זה בגרפיטי ענק על הקיר, אוטובוסים מאחרים מעצבנים את כולם. בתחנה המרכזית החדשה הכל מריח מהשתן שהטילה החברה והכל רע. דבר אחד טוב מצאתי, מחלקים מפות קווים של דן בחינם.
עכשיו אני בלהקה, זו חזרה שנייה אבל אמרתי לתהילה ושושנה (בסדר אנאלפביתי) שלהקה זה כמו חברה, לא מספרים עד שזה רשמי. עשינו שתי חזרות וכבר התחלנו להציע שמות. בעצם שלוש, אחת בלעדיי. לעבוד על קאברים זה הרבה יותר קל. עשינו בעיקר קאברים לביטלס, אולי עוד קצת פיפטיז וסיקסטיז אבל לא יותר מזה. זו ההגדרה בעצם, להקת קאברים. המבטא לא משהו אבל למי אכפת. ב"הדבר" הסופר אומר שהוא רוצה שהספר שלו יהיה כזה שכשהוא ישלח אותו למו"ל אז המו"ל יקרא לכולם ויגיד: "הסירו כובע!", אבל בנוהג שבעולם שמו"לים לא חובשים כובע במשרדם. כך כתוב, כלומר. אח, ז’נטילה! רק לאחר שהסתובבתי ברחוב של חדר החזרות הבנתי שהחדר נמצא במה משכונה "בד נייבורהוד". חנויות רהיטים בזיל הזול ("הכי זול בלי וויכוחים לכו לבדוק" על השלט), חנויות משקאות חריפים בסיטונאות, בניינים מוזנחים, הכל היה איכסה לגמרי, חוץ ממסעדה אחת שמישהו בה ישב ליד השולחן ושר שירי דיכאון. זה ז’אנר חדש שהתפתח בחמש השנים האחרונות, דיכאון. "מה אתה אוהב?" "אני כל החיים שלי זה מוסיקה, הכל אני אוהב - מזרחית, דיכאון, טרנסים, הכל". מוסכי אופנועים שעברו דירה מציינים את זה בגרפיטי ענק על הקיר, אוטובוסים מאחרים מעצבנים את כולם. בתחנה המרכזית החדשה הכל מריח מהשתן שהטילה החברה והכל רע. דבר אחד טוב מצאתי, מחלקים מפות קווים של דן בחינם.
מוזר שלנו, האנשים, אורגזמות הן דבר כל כך חשוב. אני חושבת שבעלות החיים אפילו לא כל כך מספיקות לחשוב אם הן רוצות את הזכר כאב צאצאיהן, אולי כי האחריות פחות עצומה משל בני האדם. המשקל הזה של האורגזמות בא הרבה לפני, בטח שלפני נישואין וילדים ועוד לפני זוגיות פוטנציאלית אפילו.
אני אוהבת אורגזמות.
אני צריכה לחוות יותר מהן.
צר לי על כל כך הרבה בנות שלא בטוחות אם הן גמרו או לא (באמריקן פאי אמרו שזה אומר שלא, אני נוטה להסכים, עד כמה שכדאי להסכים עם סרט אמריקאי). צר לי על השנה הראשונה בה איבדתי את בתולי, כי ברור לי שבאותה השנה כל קשר בין בשלות מינית ו/או אורגזמות היתה כמו הקשר ההדוק בין סנדוויצ’ים לגיבורי על. על אותו כף מאזניים אגב, אני גם לא מצטערת על זה, כי אני מתארת לעצמי שללא צבירת נסיון כנראה שבשלות מינית היתה מגיעה יותר ויותר מאוחר, ואז נראה לי שהייתי נהנית הרבה פחות מהחיים.
אוננות, אגב, היא לא דבר רע.
(גם לא חתולים, אבל זה כבר לפוסט אחר)