אוקי, אז משחק חדש מתרוצץ לו בביט, משחק המקלות. כל אחד חושף שלושה פרטים על חייו שלא חשף קודם ומעביר שלושה מקלות הלאה. אז הגיע היום וגם עליי הושלך מקל, אותה זרקה קומפולסיב, שאם לא היתה משתתפת כבר היתה מועמדת לקבל מקל בראש בעצמה. אז יאללה, זה מה שיגרום לי לכתוב פוסט חדש סוף-סוף.
1) אחת הטראומות הקשות בחיי, באמת, קרתה כשהייתי בגן, אי שם בגיל 4. היו לנו אוגרים, לא חיה נדירה בגני ילדים. יום אחד שיחקתי עם האוגרים עם איזה כוס. גיליתי שאם אני דוחף אותו למטה, לתוך הנסורת, הוא חופר למעלה. זה היה נורא חמוד אז עשיתי את זה שוב ושוב. אחרי כמה פעמים ראיתי שהוא לא זז… הלכתי הצידה ושתקתי, נראה לי שהבנתי מה קרה. אחרי כמה דקות ילד אחר הבחין שהאוגר לא זז והמון ילדים היו בטראומה ובכו והגננת הרגיענ את כולם וניסתה לשאול אם מישהו עשה משהו לאוגר. שתקתי והייתי מבועת ממה שקרה. באמת שלא התכוונתי להרוג אותו, אהבתי אותו מאוד. עם ההלומים מגן ד’ מחזור 1985 סליחה, גם עם הגננת. כן, זה הייתי אני.
2) אם אנחנו בקטע של וידויים על דברים מגעילים שעשיתי, אז הנה עוד סיפור שיגרום לכם לחבב אותי אפילו פחות. לפני זה אני חייב לטעון להגנתי שאני כבר לא כזה מניאק. לפני מספר שנים,בתקופת השאנטי באנטי שלי, מצאתי עצמי לילה אחד עושה שטויות במיטה עם איזו אולפניסטית שאפשר לכנות כ"עגלה", כזאת שכיף לרכב עליה ופאדיחה להראות לחבר’ה. יום אחרי זה, נסעתי לפסטיבל בראשית, וידעתי שאותה עגלה (אגב ידידה שלי זוכרת אותה וטוענת שהיא בכלל לא עגלה ואני סתם דביל) צריכה להגיע ביום השני או השלישי. כשהגעתי לשם הכרתי שם איזה ג’ינג’ית (לא עגלה, פרגיה כוסית) שלא ממש היה משהו ביננו, בעיקר קשקשנו ושרצנו יחד. זו היתה תקופת השאנטי באנטי שלי כאמור, למי שבתוך מעגלים חברתיים כאלה ידוע שמגע וכו זה דבר חופשי, וגם דברים אחרים, בבראנג’ות האלו. יום אחד ישבתי באוהל עם הג’ינג’ית וראיתי מרחוק את העגלה מתקרבת (מתוך טיפה כבוד שאני עוד אתן לשתיהן לא אציין שמות). איך שראיתי שהיא מגיע לאיזור שלנו התחלתי להתנפל על הג’ינג’ית שלא ממש התנגדה, והמשכנו ככה עד שהעגלה התייבשה והלכה. כן כן, זה די מגעיל. את הג’ינג’ית אגב לא ראיתי אחרי הפסטיבל, אבל את העגלה כן, והיא דווקא היתה בנאדם ממש נחמד ולא נטרה לי על זה. אחר כך היינו ידידים.
3) טוב נו, מספיק גרמתי לכם לשנוא אותי. עכשיו סיפור אחר. כשהייתי בערך בן 3, היה לי משחק נורא נחמד. הייתי נוהג ללכת אחרי אבא שלי כשהוא שאב אבק בבית, וכל פעם שהוא היה הולך הייתי פותח את המכונה ומפזר את האבק בחזרה על השטיח. כן, סיפור די דבילי, זה מה יש, תתמודדו.
ובמיטב המסורת אמשיך לזרוק 3 מקלות. המקלות יזרקו לשלושה מערכות בלוגים שונות, גם בגלל שנדמה שכולם בביט השתפו בזה וגם בשביל להביא את השטות הזאת לדקס, מה רע. בועז, כי מזמן לא ראיתי פוסט אישי שלו. פרנץ, כי אני מת על המוח השיכור שלו, ואחרונה חביבה צליל, כי כפרה עליה.