CorKy.NeT Feeds

אני מתחילה להתגבר על כמה מכשולים

ישנתי הלילה בדירה- דבר שלא העזתי לעשות בשבועיים האחרונים. וזה עבר בשלום. כמובן שהייתי מתוחה ולקחתי כדור קטן של אלפרוקס (אבל במינון נמוך מאוד, ובכל מקרה הייתי עייפה, אז זה רק עזר לי להירדם, לא יותר) ובבוקר החלטתי שהיום עושים יום רגיל- והלכתי ללמוד

היה יופי של שיעור (קורס של עלי מוהר- כתיבת מילים לשירים)ואח"כ הלכתי למרכז רמת השרון וקניתי מתנות מושקעות לבוסית המקסימה שלי (היא מעזיבה אותי לחודש כי אין לה אפשרות להחזיק עובד והחנות קצת מתמוטטת, אבל אני אוהבת אותה בכל ליבי והיא קצת אמא בשבילי מאז שהיא טיפלה בי כשהיה לי התקף חרדה בחנות). אמרתי לה שאם היא הייתה זו שמטפלת באלוויס פרסלי- הוא היה גומר אחרת לגמרי

אז קניתי לה מלא דברים טובים ב"סבון של פעם" וארזתי אותם בעצמי שם בחנות כי גם שם עבדתי בתחילת דרכי ברמה"ש. כמובן שנכנסתי ל"סבון" עם פרצוף של אחת שהולכת להתמנות תיכף למנכ"ל הרשות השנייה, ואמרתי שהכל אצלי פצצות

העמדת פנים היא דבר נחוץ לעיתים. לא כולם צריכים לדעת כמה חרא לך

אז הלכתי אליה, לניצה, הבוסית שלי בחנות ספרים, ודיברנו קצת. היא אישה מקסימה וחכמה להפליא

אח"כ הייתי צריכה להגיע לירושלים לפגישה ראשונה עם פסיכיאטרית, ובכביש גהה הספיק רק רגע אחד של חוסר תשומת לב לכביש ו..הופ, פספסתי את הפנייה לירושלים ולקחתי את הפנייה לכביש אשדוד-באר שבע. הגעתי עד ליבנה וכמובן שאמרתי לעצמי ^*$)%@#! איפה זה לעזאזל יבנה ושם הסתובבתי וחזרתי בחזרה. לפסיכיאטרית לא הגעתי, וכמובן שנורא התנצלתי בטלפון

כמובן שאפשר לומר שזה אות משמיים ושזה מסמן לי שאין לי צורך בפסיכיאטר

אז נסעתי פשוט ישר להורים (העדפתי לא להסתכן בלישון שוב בדירה- לאט לאט) ובדרך עצרתי וכרסמתי מקדונלדס

הטעות הגדולה של מקדונלדס בזה שהם מפרסמים את עצמם כבריאים בעקבות "לאכול בגדול"(הסרט) זה שאיך שנכנסים לסניף ורואים את כל הירוק הזה והסלטים- אין שום דבר אחר שחושבים עליו מלבד הסרט

בעעעע

טוב, זה הכל כרגע

צ’או במבינוס

אני מתחילה להתגבר על כמה מכשולים

ישנתי הלילה בדירה- דבר שלא העזתי לעשות בשבועיים האחרונים. וזה עבר בשלום. כמובן שהייתי מתוחה ולקחתי כדור קטן של אלפרוקס (אבל במינון נמוך מאוד, ובכל מקרה הייתי עייפה, אז זה רק עזר לי להירדם, לא יותר) ובבוקר החלטתי שהיום עושים יום רגיל- והלכתי ללמוד

היה יופי של שיעור (קורס של עלי מוהר- כתיבת מילים לשירים)ואח"כ הלכתי למרכז רמת השרון וקניתי מתנות מושקעות לבוסית המקסימה שלי (היא מעזיבה אותי לחודש כי אין לה אפשרות להחזיק עובד והחנות קצת מתמוטטת, אבל אני אוהבת אותה בכל ליבי והיא קצת אמא בשבילי מאז שהיא טיפלה בי כשהיה לי התקף חרדה בחנות). אמרתי לה שאם היא הייתה זו שמטפלת באלוויס פרסלי- הוא היה גומר אחרת לגמרי

אז קניתי לה מלא דברים טובים ב"סבון של פעם" וארזתי אותם בעצמי שם בחנות כי גם שם עבדתי בתחילת דרכי ברמה"ש. כמובן שנכנסתי ל"סבון" עם פרצוף של אחת שהולכת להתמנות תיכף למנכ"ל הרשות השנייה, ואמרתי שהכל אצלי פצצות

העמדת פנים היא דבר נחוץ לעיתים. לא כולם צריכים לדעת כמה חרא לך

אז הלכתי אליה, לניצה, הבוסית שלי בחנות ספרים, ודיברנו קצת. היא אישה מקסימה וחכמה להפליא

אח"כ הייתי צריכה להגיע לירושלים לפגישה ראשונה עם פסיכיאטרית, ובכביש גהה הספיק רק רגע אחד של חוסר תשומת לב לכביש ו..הופ, פספסתי את הפנייה לירושלים ולקחתי את הפנייה לכביש אשדוד-באר שבע. הגעתי עד ליבנה וכמובן שאמרתי לעצמי ^*$)%@#! איפה זה לעזאזל יבנה ושם הסתובבתי וחזרתי בחזרה. לפסיכיאטרית לא הגעתי, וכמובן שנורא התנצלתי בטלפון

כמובן שאפשר לומר שזה אות משמיים ושזה מסמן לי שאין לי צורך בפסיכיאטר

אז נסעתי פשוט ישר להורים (העדפתי לא להסתכן בלישון שוב בדירה- לאט לאט) ובדרך עצרתי וכרסמתי מקדונלדס

הטעות הגדולה של מקדונלדס בזה שהם מפרסמים את עצמם כבריאים בעקבות "לאכול בגדול"(הסרט) זה שאיך שנכנסים לסניף ורואים את כל הירוק הזה והסלטים- אין שום דבר אחר שחושבים עליו מלבד הסרט

בעעעע

טוב, זה הכל כרגע

צ’או במבינוס

1 - אתה גולש בפיירפוקס? - זה בטה? - לא. - אז לא.
2 - אתה גולש בפלוק? - זה בטה? - כן. - צריך הזמנה? - לא. - אז לא.
(תומר)

שאלו מתמטיקאי, איש מחשבים ופיזיקאי אם כדאי להחזיק פילגש. המתמטיקאי אמר “מה פתאום! זה לא עקבי! זה לא הגיוני!”; איש המחשבים אמר: “מה פתאום! זו חלוקת משאבים לא-שווה! ובגירושים היא תיקח לי חצי ממה שעשיתי בסטארט-אפ”; אומר הפיזיקאי: “ברור שכדאי. ככה אני יכול לומר לאשתי שאני עם הפילגש, וללכת למעבדה”.
(עודד)

- איך קוראים לאשת המכירות של סוני? - רות. - רות מה? - רות קיט.
(תומר)

- איך קוראים לבייב בשוקס? - שוקסע
(תומר)

- אתה יודע שמוזאיק היה דפדפן חופשי? - באמת? - כן, חופשי זה לגמרי לבד.
(תומר)

עוד פעם נהפכו לי השעות, וזה מכיוון שהעבודה ואני נמצאות על קו משווה מאד ברור בו אני לא אוהבת להתעורר בבוקר והם אוהבים משמרות ערב.

מזל טוב לי, יש לי דפוס היסטריה. מסתבר שהסבלנות שלי פוקעת אחרי 28 דקות של נסיונות כושלים כדי לבצע פעולה אלמנטרית עם לקוחות מאותגרים. כאילו, מה מה מה, מה הבעיה למצוא את כתובת האיי.פי. שלך.

אני זוכרת שהייתי בת 12.5 כשהתקשרתי בפעם הראשונה לתמיכה הטכנית. אז עוד הייתי מחוברת במודם 28.8, לספקית אינפומול שלימים הפכה להיות ספקית בת של בזק בינ"ל ואט-אט חלפה לה מן העולם. עוד מהימים האלה שמלבד חשבון פעימות מונה לבזק, הספקית היתה עולה 25$ לחודש, ואז זה עוד היה נחשב זול, מאד. בזמנו עוד עבדתי עם חלונות 3.11, אפילו שכבר היה אמצע 97. הורדתי IRC ומשום מה לא הצלחתי להתחבר לסרבר האהוב עלי, צ’אט ערוץ הילדים (למה אני בכלל מספרת את זה?!). בתמיכה הטכנית של אינפומול, ששם עוד בזמנו לא היה את השיר המעצבן שרץ בלופים 20 פעמים ומשגע לך את ההיטלר (אז בואווווווו לראות אותי מתההההה בין שמונה לתשעעעע), אלא פשוט או שהיה תפוס או שלא היה תפוס, שברו ביחד איתי את הראש איך לקנפג את כתובת האיי.פי. בשביל שאני אוכל להתחבר לצ’אט ערוץ הילדים ולהיכנס להם בכושלאימא ולהשתלט על הערוץ על זה שהם עשו לי באן דרך הבטא של הג’אווה. אלוהים, אז עוד ג’אווה היתה בטא. יום אחד, אחרי חודש וחצי בערך, עלינו על הטריק, והבנו כולנו ביחד שכדי להתחבר לסרברים אני לא צריכה להקיש את כתובת האייפי שלי אלא פשוט לסמן שם שכשאני מתחברת תמיד עלי לקבל אוטומטית LOCAL HOST וכתובת IP. לך תבין למה זה לא מסומן אוטומטית כבר ב-IRC גרסא 3.81.

תכל’ס? 3.11 היה בסט. אין מסך כחל, אין ניוקים. בימי ה-IRC הספקתי לצבור כמה אויבים וירטואלים שחיכו בקוצר רוח שאחליף כבר מערכת הפעלה כדי שהם יוכלו להיכנס בי בניוקים ואובים. אלוהים, ניוקים היו כזה טרנד בזמנו. ואז עברתי ל-95, איפשהו בשנת 99 (אני פורחת מאוחר במובנים מסוימים), ושזפתי את עיני לראשונה במסך כחל. בואנ’ה, השיט הזה לגמרי לא מגניב. מדהים שבזמנו לא תיארתי לעצמי שיכולים להיות דברים וירטואלים זדוניים כמו Spyware ודומיו.

מדהים אותי עד היום להיזכר שפעם, עם מודם החיוג והקולות המעצבנים שלמדתי להכיר טוב כל כך (אייייי אווווווווו איייייי, אואיאואי אוווו אההה), וכשפשוט היו נגמרות הקצאות החיבור הייתי מקבלת צליל חיוג תפוס, ואני זוכרת שהייתי בוכה ומתעצבנת ובועטת במחשב.

בסוף אגב, השתלטתי להם על הערוץ. האחראי של האחראי על הצ’ט התקשר בהיסטריה אל אימא שלי והתחיל לאיים שאם אני לא מחזירה לו את הססמאות הוא מגיש נגדי תלונה במשטרה. יאפ, גם אני הייתי סקריפט קידי לדקה או שתיים. היו ימים יפים, ושילמדו לשים ססמאות פשוטות יותר מ-12345, צריך להיות ממש מפגר כדי לא להכיר את פקודת /oper (או לא למצוא את כתובת האיי.פי שלך).

תודה לאינפומול, תודה לעולם.

עוד פעם נהפכו לי השעות, וזה מכיוון שהעבודה ואני נמצאות על קו משווה מאד ברור בו אני לא אוהבת להתעורר בבוקר והם אוהבים משמרות ערב.

מזל טוב לי, יש לי דפוס היסטריה. מסתבר שהסבלנות שלי פוקעת אחרי 28 דקות של נסיונות כושלים כדי לבצע פעולה אלמנטרית עם לקוחות מאותגרים. כאילו, מה מה מה, מה הבעיה למצוא את כתובת האיי.פי. שלך.

אני זוכרת שהייתי בת 12.5 כשהתקשרתי בפעם הראשונה לתמיכה הטכנית. אז עוד הייתי מחוברת במודם 28.8, לספקית אינפומול שלימים הפכה להיות ספקית בת של בזק בינ"ל ואט-אט חלפה לה מן העולם. עוד מהימים האלה שמלבד חשבון פעימות מונה לבזק, הספקית היתה עולה 25$ לחודש, ואז זה עוד היה נחשב זול, מאד. בזמנו עוד עבדתי עם חלונות 3.11, אפילו שכבר היה אמצע 97. הורדתי IRC ומשום מה לא הצלחתי להתחבר לסרבר האהוב עלי, צ’אט ערוץ הילדים (למה אני בכלל מספרת את זה?!). בתמיכה הטכנית של אינפומול, ששם עוד בזמנו לא היה את השיר המעצבן שרץ בלופים 20 פעמים ומשגע לך את ההיטלר (אז בואווווווו לראות אותי מתההההה בין שמונה לתשעעעע), אלא פשוט או שהיה תפוס או שלא היה תפוס, שברו ביחד איתי את הראש איך לקנפג את כתובת האיי.פי. בשביל שאני אוכל להתחבר לצ’אט ערוץ הילדים ולהיכנס להם בכושלאימא ולהשתלט על הערוץ על זה שהם עשו לי באן דרך הבטא של הג’אווה. אלוהים, אז עוד ג’אווה היתה בטא. יום אחד, אחרי חודש וחצי בערך, עלינו על הטריק, והבנו כולנו ביחד שכדי להתחבר לסרברים אני לא צריכה להקיש את כתובת האייפי שלי אלא פשוט לסמן שם שכשאני מתחברת תמיד עלי לקבל אוטומטית LOCAL HOST וכתובת IP. לך תבין למה זה לא מסומן אוטומטית כבר ב-IRC גרסא 3.81.

תכל’ס? 3.11 היה בסט. אין מסך כחל, אין ניוקים. בימי ה-IRC הספקתי לצבור כמה אויבים וירטואלים שחיכו בקוצר רוח שאחליף כבר מערכת הפעלה כדי שהם יוכלו להיכנס בי בניוקים ואובים. אלוהים, ניוקים היו כזה טרנד בזמנו. ואז עברתי ל-95, איפשהו בשנת 99 (אני פורחת מאוחר במובנים מסוימים), ושזפתי את עיני לראשונה במסך כחל. בואנ’ה, השיט הזה לגמרי לא מגניב. מדהים שבזמנו לא תיארתי לעצמי שיכולים להיות דברים וירטואלים זדוניים כמו Spyware ודומיו.

מדהים אותי עד היום להיזכר שפעם, עם מודם החיוג והקולות המעצבנים שלמדתי להכיר טוב כל כך (אייייי אווווווווו איייייי, אואיאואי אוווו אההה), וכשפשוט היו נגמרות הקצאות החיבור הייתי מקבלת צליל חיוג תפוס, ואני זוכרת שהייתי בוכה ומתעצבנת ובועטת במחשב.

בסוף אגב, השתלטתי להם על הערוץ. האחראי של האחראי על הצ’ט התקשר בהיסטריה אל אימא שלי והתחיל לאיים שאם אני לא מחזירה לו את הססמאות הוא מגיש נגדי תלונה במשטרה. יאפ, גם אני הייתי סקריפט קידי לדקה או שתיים. היו ימים יפים, ושילמדו לשים ססמאות פשוטות יותר מ-12345, צריך להיות ממש מפגר כדי לא להכיר את פקודת /oper (או לא למצוא את כתובת האיי.פי שלך).

תודה לאינפומול, תודה לעולם.

אני גמור לאללה. היום התחלתי לעבוד ב7 בבוקר וסיימתי ב5. אחרך כך חזרתי הביתה ובותק מסכנה לא הרגישה טוב וניסיתי לעזור לה ולטפל בה. לצערי ב8 הייתי צריך שוב ללכת לעבוד ערב, לצלם פה איזה ישיבה לא מעניינת של קיבוצניקים שמשודרת לייב. ב9 וחצי חזרתי ובותק היתה די שפוכה וגם אני האמת. למרות השפיכות הייתי חייב לראות מה קורה בכל מני אתרים שאני לא אפרט. עכשיו באתי לסגור את הלילה בביט ולציין שאפילו שזה מקוטלג כיום רע - זה רק בגלל שאני קצת מותש. סה"כ כמו שאמרתי קודם - האקונה מטטה.

אוהב

העז

המפזז

שעושה מיעו

אני גמור לאללה. היום התחלתי לעבוד ב7 בבוקר וסיימתי ב5. אחרך כך חזרתי הביתה ובותק מסכנה לא הרגישה טוב וניסיתי לעזור לה ולטפל בה. לצערי ב8 הייתי צריך שוב ללכת לעבוד ערב, לצלם פה איזה ישיבה לא מעניינת של קיבוצניקים שמשודרת לייב. ב9 וחצי חזרתי ובותק היתה די שפוכה וגם אני האמת. למרות השפיכות הייתי חייב לראות מה קורה בכל מני אתרים שאני לא אפרט. עכשיו באתי לסגור את הלילה בביט ולציין שאפילו שזה מקוטלג כיום רע - זה רק בגלל שאני קצת מותש. סה"כ כמו שאמרתי קודם - האקונה מטטה.

אוהב

העז

המפזז

שעושה מיעו

אני גמור לאללה. היום התחלתי לעבוד ב7 בבוקר וסיימתי ב5. אחרך כך חזרתי הביתה ובותק מסכנה לא הרגישה טוב וניסיתי לעזור לה ולטפל בה. לצערי ב8 הייתי צריך שוב ללכת לעבוד ערב, לצלם פה איזה ישיבה לא מעניינת של קיבוצניקים שמשודרת לייב. ב9 וחצי חזרתי ובותק היתה די שפוכה וגם אני האמת. למרות השפיכות הייתי חייב לראות מה קורה בכל מני אתרים שאני לא אפרט. עכשיו באתי לסגור את הלילה בביט ולציין שאפילו שזה מקוטלג כיום רע - זה רק בגלל שאני קצת מותש. סה"כ כמו שאמרתי קודם - האקונה מטטה.

אוהב

העז

המפזז

שעושה מיעו

לא התאימה לי ההתחלה הקודמת

אז מחקתי אותה

הייתי רוצה להיות משהו מגניב, בחורה כזו שאין לה יותר מדי בעיות. הייתי רוצה שלא יהיו לי חרדות. הייתי רוצה להיות מסוגלת לקחת את עצמי ולצאת לאנשהוא או לנסוע למקומות ולישון שם בלי שיהיו לי לרגע ספקות או חששות מ"מה יהיה אם לא ארגיש טוב" - פשוט מין בחורה מגניבה, קלילה, ו..זורמת

כמה שתמיד שנאתי שאמרו לי "יאללה,תזרמי!". כל כך מעיק ומיותר. אני לא זורמת. אני האדם הכי פחות ספונטני עלי אדמות ולעולם לא תמצאו אותי בשום מקום מפתיע

כלומר- אני כבדה. זקנה וכבדה

והייתי רוצה להיות קצת יותר קלה, יותר פשוטה, יותר מאושרת וחסרת פחדים, עכבות או מחשבות משתקות

בימים האחרונים אני נעה בין הרגשת כשלון מוחלט לבין אופטימיות זהירה. מצד אחד- התרסקתי. עזבתי את הבית והתחלתי ללמוד ולעבוד במהירות שיא וחשבתי שאני אכבוש את העולם ובמקום זה התרסקתי על הפרצוף. מצד שני- אני לא מכירה כל כך הרבה חבר’ה בני 20 שמרגע השחרור מצה"ל עבדו רצוף בלי לנוח ובלי לנסוע לשומקום ורצו קדימה כל הזמן בלי לעצור והחליטו ברגע אחד ללכת ללמוד וחתמו חוזה בדירה הראשונה שהם נכנסו אליה ועברו לעיר חדשה לחלוטין ומצאו עבודה תוך שבוע ושכחו כל מה שמאחוריהם

עד עכשיו אמרתי לעצמי "כולם עושים את זה, למה אני לא הצלחתי?" אבל פתאום הסתכלתי מסביב על החבר’ה שלומדים איתי, וראבאק, אני הכי צעירה שם, ואולי שניים מהם גרים מחוץ לבית, ואלו אנשים בני 25, והשאר, בין הגילאים 23 ל27- גרים אצל ההורים. אז מה בדיוק דפוק אצלי שתמיד אני רצה קדימה ומרגישה שאני מאחרת ורק אח"כ, כשאני נופלת מכל הגובה הזה, מסתבר לי שאף אחד לא עומד לי עם סטופר, ואלו היו רק דמיונות טפשיים? ומה יהיה

אני שומעת עכשיו ג’וני מיטשל, שזה קצת פלצני

ואח"כ אשמע כמה שירים עצובים עצובים של הביץ’ בויז

לפחות החינוך המוזיקלי שלי מתקדם, גם אם לאט לאט

לא התאימה לי ההתחלה הקודמת

אז מחקתי אותה

הייתי רוצה להיות משהו מגניב, בחורה כזו שאין לה יותר מדי בעיות. הייתי רוצה שלא יהיו לי חרדות. הייתי רוצה להיות מסוגלת לקחת את עצמי ולצאת לאנשהוא או לנסוע למקומות ולישון שם בלי שיהיו לי לרגע ספקות או חששות מ"מה יהיה אם לא ארגיש טוב" - פשוט מין בחורה מגניבה, קלילה, ו..זורמת

כמה שתמיד שנאתי שאמרו לי "יאללה,תזרמי!". כל כך מעיק ומיותר. אני לא זורמת. אני האדם הכי פחות ספונטני עלי אדמות ולעולם לא תמצאו אותי בשום מקום מפתיע

כלומר- אני כבדה. זקנה וכבדה

והייתי רוצה להיות קצת יותר קלה, יותר פשוטה, יותר מאושרת וחסרת פחדים, עכבות או מחשבות משתקות

בימים האחרונים אני נעה בין הרגשת כשלון מוחלט לבין אופטימיות זהירה. מצד אחד- התרסקתי. עזבתי את הבית והתחלתי ללמוד ולעבוד במהירות שיא וחשבתי שאני אכבוש את העולם ובמקום זה התרסקתי על הפרצוף. מצד שני- אני לא מכירה כל כך הרבה חבר’ה בני 20 שמרגע השחרור מצה"ל עבדו רצוף בלי לנוח ובלי לנסוע לשומקום ורצו קדימה כל הזמן בלי לעצור והחליטו ברגע אחד ללכת ללמוד וחתמו חוזה בדירה הראשונה שהם נכנסו אליה ועברו לעיר חדשה לחלוטין ומצאו עבודה תוך שבוע ושכחו כל מה שמאחוריהם

עד עכשיו אמרתי לעצמי "כולם עושים את זה, למה אני לא הצלחתי?" אבל פתאום הסתכלתי מסביב על החבר’ה שלומדים איתי, וראבאק, אני הכי צעירה שם, ואולי שניים מהם גרים מחוץ לבית, ואלו אנשים בני 25, והשאר, בין הגילאים 23 ל27- גרים אצל ההורים. אז מה בדיוק דפוק אצלי שתמיד אני רצה קדימה ומרגישה שאני מאחרת ורק אח"כ, כשאני נופלת מכל הגובה הזה, מסתבר לי שאף אחד לא עומד לי עם סטופר, ואלו היו רק דמיונות טפשיים? ומה יהיה

אני שומעת עכשיו ג’וני מיטשל, שזה קצת פלצני

ואח"כ אשמע כמה שירים עצובים עצובים של הביץ’ בויז

לפחות החינוך המוזיקלי שלי מתקדם, גם אם לאט לאט

חזרתי עכשיו משיעור תקשור מדהים. אני לא יודע כמה ממה שאני חווה אני יכול להעביר פה בכתב. אני לומד תקשור כבר איזה חודשיים בערך, לא סגור על זה, וכל שיעור אני עובר חוויה מדהימה. כל שבוע אני חושב, "אולי הפעם אני לא ארגיש כלום? אולי הפעם זה לא יצליח?" וכל פעם זה מצליח וכל פעם זה מדהים אותי מחדש.

היום עשיתי טכניקה שמאנית של תקשור עם רוחות של בעלי חיים, לגבי המורה שלי לגביי ולגבי אלינור גם. לא יודע כמה זה מובן, ובטח רובכם חושבים שהשתגעתי. בכל מקרה היתה חוויה מוטרפת שמזכירה חווייה של סמים באיזה מובן. בסופו של התקשור התחברתי לגלגול ישן שלי. ראיתי גלגול שבו הייתי בתקופה האזטקית, והייתי מין שמאן שכזה שקשור לישויות של דולפינים ואוהב להתמסטל ולרקוח שיקויים ועניינים. כנראה שהחיים האלה הם לא הגלגול הראשון שאני אוהב להתמסטל.

בקרוב יהיה קורס בו המורה שלי ילמד תקשור פה בקיבוץ ואני ואמא שלי נהיה עוזרים שלו. אמא שלי לומדת אצלו כבר די הרבה זמן אבל אני לא כל כך, אבל כנראה שאני מתקדם מהר אם הוא כבר מציע לי כזה דבר. בכל מקרה אני ואמא שלי עשינו יחד תקשור לגבי האם זה טוב שנעבוד יחד שלושתנו ושנינו קיבלנו את התשובה שכן, ולשאלה של מתי זה יהיה נכון לפתוח את הקורס קיבלתי את התשובה שבעוד חודש עד שלושה. אמא שלי קיבלה שבעוד מספר שבועות ככה שזה די דומה.

אז זהו לבינתיים, אני די מסטול מהתקשור הזה, הגעתי הביתה בחצי ריחוף. שחכתי מהיום המעצבן שהיה לי, שנסעתי למשרד הבטחון לסדר משהו וכלום לא התקדם וסתם חיכיתי שעתיים וחצי בתור. אז זהו, זה מאחורי למרות שלרגע נזכרתי בזה. עכשיו אני יושב פה ומקליד לכם, לא יודע עד כמה זה יעניין אתכם אבל מי שמכיר אותי יודע שהוא יכול פשוט לשאול אותי אם הוא מתעניין עוד בתחום. נינג’ה יושבת על המסך והיא מוסרת לכולכם ד"ש.

צ’או

העז