לאחרונה גיליתי מחדש את הריווין. אותו לבן, שהיום מפאת האופנה קוראים לו ביו ריוויון. נדמה לי שבאנגלית המשקה מתורגם לbutter milk, אבל אני לא בטוח.
לי באופן אישי הוא עושה נוסטלגיה לשנות השבעים, ומעורר זכרונות ילדות נושנים.
ארבע עבודות שעבדתי בהן
ארבעה סרטים שאני יכולה לצפות בהם פעם אחר פעם
ארבעה מקומות בהם גרתי
ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהבת לראות
ארבעה מאכלים שאני אוהבת
ארבעה אתרים בהם אני מבקרת באופן יום-יומי
ארבעה דברים שאני רוצה לעשות לפני שאמות
ארבע אנשים שאני זורקת עליהם את המם הזה
אבוד לכם עכשיו.
ארבע עבודות שעבדתי בהן
ארבעה סרטים שאני יכולה לצפות בהם פעם אחר פעם
ארבעה מקומות בהם גרתי
ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהבת לראות
ארבעה מאכלים שאני אוהבת
ארבעה אתרים בהם אני מבקרת באופן יום-יומי
ארבעה דברים שאני רוצה לעשות לפני שאמות
ארבע אנשים שאני זורקת עליהם את המם הזה
אבוד לכם עכשיו.
ארבע עבודות שעבדתי בהן
ארבעה סרטים שאני יכולה לצפות בהם פעם אחר פעם
ארבעה מקומות בהם גרתי
ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהבת לראות
ארבעה מאכלים שאני אוהבת
ארבעה אתרים בהם אני מבקרת באופן יום-יומי
ארבעה דברים שאני רוצה לעשות לפני שאמות
ארבע אנשים שאני זורקת עליהם את המם הזה
אבוד לכם עכשיו.
האם אלכס טיו מחייך עכשיו כמו מיליון דולר?
את המם הזה מצאתי בבלוג של בבלוג של סקיפי. אמנם הוא לא טגטג אותי, אבל קשה להאמין שזה יגיע למעגל הבלוגרים הישראלים אלא אם כן אמשוך את זה מבין ידיו הקרות והמתות.
או משהו.
בכן:
ארבע עבודות שעבדתי בהן
1. בגיל 14 ניסיתי את מזלי בתור טכנאי מחשבים, לא צלחתי בדבר ורווחי הסתכמו בכ15 שקל, אחר כך השתמשתי בטמפלט [...]
כל יום אותו דבר
לפעמים אני עצוב ואין לי על מה,
היום הסתיימו משחקי הליגה
[למרות הקור העז - הוא מאושפז]
כמו שתמיד אומרים, לא משנה מתי - ביום יפה אפשר לראות מפה את ההרים, היום אין ראות טובה
עם ראות שכזו איך אפשר
בכלל
אני שומע היום את הרוורב של הסנר בmoney של הפלויד הורוד
כאב לי הראש באוטובוס מטורף
שמעתי נטלי אימברוליה ונסיתי לזרום
איזה פרואני התחיל עם יפנית במושב שלפניי, הם היו צעירים ולא ידעו מה מחכה להם
‘בהתחלה היה קשה לי העברית’
יש לי הרבה דברים לשמוע
חדשים וותיקים, אין לי סבלנות לשמוע את הישנים שאני מכיר, אין לי סבלנות להכיר עכשיו חדשים אז אני פשוט
עומד
כשהתימנים הגיעו לירושלים לא האמינו להם שהם
יהודים ולא היה מקובל לבדוק בציציות
ורוטשילד לא עמד בשער העיר עם בקבוק סודה לשתייה
למה סודה לשתייה זה בכלל אבקה, איך אפשר לשתות את זה ככה
צוות עלי וחבריו יוצרים עכשיו את הטבע מחדש, שותלים זיתים עקורים ומדביקים אבנים לטרסות
גם הנרקיסים שהוא שתל פרחו
זה יפה
יותר מהדשא של השכן
כל יום אותו דבר
לפעמים אני עצוב ואין לי על מה,
היום הסתיימו משחקי הליגה
[למרות הקור העז - הוא מאושפז]
כמו שתמיד אומרים, לא משנה מתי - ביום יפה אפשר לראות מפה את ההרים, היום אין ראות טובה
עם ראות שכזו איך אפשר
בכלל
אני שומע היום את הרוורב של הסנר בmoney של הפלויד הורוד
כאב לי הראש באוטובוס מטורף
שמעתי נטלי אימברוליה ונסיתי לזרום
איזה פרואני התחיל עם יפנית במושב שלפניי, הם היו צעירים ולא ידעו מה מחכה להם
‘בהתחלה היה קשה לי העברית’
יש לי הרבה דברים לשמוע
חדשים וותיקים, אין לי סבלנות לשמוע את הישנים שאני מכיר, אין לי סבלנות להכיר עכשיו חדשים אז אני פשוט
עומד
כשהתימנים הגיעו לירושלים לא האמינו להם שהם
יהודים ולא היה מקובל לבדוק בציציות
ורוטשילד לא עמד בשער העיר עם בקבוק סודה לשתייה
למה סודה לשתייה זה בכלל אבקה, איך אפשר לשתות את זה ככה
צוות עלי וחבריו יוצרים עכשיו את הטבע מחדש, שותלים זיתים עקורים ומדביקים אבנים לטרסות
גם הנרקיסים שהוא שתל פרחו
זה יפה
יותר מהדשא של השכן
מזמן לא ראיתי סרט פורנו כל כך מוצלח:
ילדה, רוצה לבוא אלי לדירה?
נבדקת האפשרות המגוחכת ששתי הנפילות שקורקי חווה בשבועיים האחרונים נובעת משום שהיו לו כמה רגעי שעמום (IDLE TIME) והוא החליט לכבות את עצמו משום קינפוג דיפולטי בקנופיקס (המערכת היא דיביאן לינוקס אבל הותקנה מקנופיקס לייב-סידי).
מגוחך מדי, לא?
אתמול בלילה, לפני שנרדמתי עם הביוגרפיה של הקיד נוטוריוס, רוברט אוונס (The kid stays in the picture), ראיתי חלקית את טרמינל, ונזכרתי שזה באמת סרט אדיר. מלבד הדמות הספק ליצנית, ספק טראגית שמשרטט טום הנקס בדמותו של ויקטור נבורסקי, ספילברג בונה עולם שלם בתוך השדה תעופה הזה, וכולל בתוכו מסע התבגרות שלם מתינוק בן יומו [...]
אני תוהה מתי יגיע השלב שאני אתעלף מעודף אלכוהול. מצחיק אותי קצת שמצאתי את עצמי חצי מהשבוע שיכורה. סוג של הרסנות עצמית (מתונה) שלא ברור לי מאיפה היא נובעת. אני באמת מקווה שזה החורף נותן את אותות הדכאון.
ישנתי כמו משוגעת ביממה האחרונה, אולי סוג של פיצוי על השבוע האחרון. עוד מעט אני הולכת לחדר כושר לקרוע מעצמי עוד קצת (עד שסוף סוף עברו לי הכאבים בחזה התחתון).
עשיתי הרבה דברים מטופשים השבוע שאני מתחרטת עליהם אז אני פשוט מדחיקה אותם (פשוט כי נהניתי, אז זה עדיף על לאכול את עצמי). יש בי געגועים לאנשים מסוימים שנכנסים ויוצאים מחיי לסירוגין, לחלק אני מתגעגעת מהסיבות הכי אותנטיות, לחלק מהסיבות הכי מטומטמות אבל אני מקבלת את זה כי ככה הסיסטמה שלי עובדת. מתגעגעת לחברים הטובים שלי - רות ודוד. לא יוצא לי לראות אותם כמעט כי כולם כל הזמן בעבודה, למרות שלי זה לא מפריע לצאת מתי שרק בא לי, אולי בגלל שאני-לא-גרה-רחוק-ומאויישת-על-ידי-זוגיות וכאלה.
החלטתי להשמין סופית. הייתי ביומולדת של מטין ביום חמישי והצטלמנו ביחד, לגמתי ממשקה ובתמונה הלחיים שלי היו שקועות ברמה די מפחידה, גם נראיתי כמו חיזר. הבעיה היא להצליח לפתח תיאבון שוב. כבר יש לי את כל הטריקים הקטנים לניטרול התיאבון ככה שאני אוכל לחיות על מנה חמה ושקית צ’יפס ביום, או על סנדביץ’ מהחדר אוכל או על חצי צלחת טשולענט.
רוצה לפעמים להפסיק להיות אני כי את האני הזה אני לא מצליחה לתקן, נפשית או פיזית.
אני תוהה מתי יגיע השלב שאני אתעלף מעודף אלכוהול. מצחיק אותי קצת שמצאתי את עצמי חצי מהשבוע שיכורה. סוג של הרסנות עצמית (מתונה) שלא ברור לי מאיפה היא נובעת. אני באמת מקווה שזה החורף נותן את אותות הדכאון.
ישנתי כמו משוגעת ביממה האחרונה, אולי סוג של פיצוי על השבוע האחרון. עוד מעט אני הולכת לחדר כושר לקרוע מעצמי עוד קצת (עד שסוף סוף עברו לי הכאבים בחזה התחתון).
עשיתי הרבה דברים מטופשים השבוע שאני מתחרטת עליהם אז אני פשוט מדחיקה אותם (פשוט כי נהניתי, אז זה עדיף על לאכול את עצמי). יש בי געגועים לאנשים מסוימים שנכנסים ויוצאים מחיי לסירוגין, לחלק אני מתגעגעת מהסיבות הכי אותנטיות, לחלק מהסיבות הכי מטומטמות אבל אני מקבלת את זה כי ככה הסיסטמה שלי עובדת. מתגעגעת לחברים הטובים שלי - רות ודוד. לא יוצא לי לראות אותם כמעט כי כולם כל הזמן בעבודה, למרות שלי זה לא מפריע לצאת מתי שרק בא לי, אולי בגלל שאני-לא-גרה-רחוק-ומאויישת-על-ידי-זוגיות וכאלה.
החלטתי להשמין סופית. הייתי ביומולדת של מטין ביום חמישי והצטלמנו ביחד, לגמתי ממשקה ובתמונה הלחיים שלי היו שקועות ברמה די מפחידה, גם נראיתי כמו חיזר. הבעיה היא להצליח לפתח תיאבון שוב. כבר יש לי את כל הטריקים הקטנים לניטרול התיאבון ככה שאני אוכל לחיות על מנה חמה ושקית צ’יפס ביום, או על סנדביץ’ מהחדר אוכל או על חצי צלחת טשולענט.
רוצה לפעמים להפסיק להיות אני כי את האני הזה אני לא מצליחה לתקן, נפשית או פיזית.
אני תוהה מתי יגיע השלב שאני אתעלף מעודף אלכוהול. מצחיק אותי קצת שמצאתי את עצמי חצי מהשבוע שיכורה. סוג של הרסנות עצמית (מתונה) שלא ברור לי מאיפה היא נובעת. אני באמת מקווה שזה החורף נותן את אותות הדכאון.
ישנתי כמו משוגעת ביממה האחרונה, אולי סוג של פיצוי על השבוע האחרון. עוד מעט אני הולכת לחדר כושר לקרוע מעצמי עוד קצת (עד שסוף סוף עברו לי הכאבים בחזה התחתון).
עשיתי הרבה דברים מטופשים השבוע שאני מתחרטת עליהם אז אני פשוט מדחיקה אותם (פשוט כי נהניתי, אז זה עדיף על לאכול את עצמי). יש בי געגועים לאנשים מסוימים שנכנסים ויוצאים מחיי לסירוגין, לחלק אני מתגעגעת מהסיבות הכי אותנטיות, לחלק מהסיבות הכי מטומטמות אבל אני מקבלת את זה כי ככה הסיסטמה שלי עובדת. מתגעגעת לחברים הטובים שלי - רות ודוד. לא יוצא לי לראות אותם כמעט כי כולם כל הזמן בעבודה, למרות שלי זה לא מפריע לצאת מתי שרק בא לי, אולי בגלל שאני-לא-גרה-רחוק-ומאויישת-על-ידי-זוגיות וכאלה.
החלטתי להשמין סופית. הייתי ביומולדת של מטין ביום חמישי והצטלמנו ביחד, לגמתי ממשקה ובתמונה הלחיים שלי היו שקועות ברמה די מפחידה, גם נראיתי כמו חיזר. הבעיה היא להצליח לפתח תיאבון שוב. כבר יש לי את כל הטריקים הקטנים לניטרול התיאבון ככה שאני אוכל לחיות על מנה חמה ושקית צ’יפס ביום, או על סנדביץ’ מהחדר אוכל או על חצי צלחת טשולענט.
רוצה לפעמים להפסיק להיות אני כי את האני הזה אני לא מצליחה לתקן, נפשית או פיזית.
24, סדרת המתח המהוללת בכיכובו של קייפר סאתרלנד כג’ק בואר, סוכן היחידה למלחמה בטרור, התחילה את עונתה החמישית, או היום החמישי בו כל דקה מחייו של ג’ק מתועדת לפנינו (מלבד הפסקות לפרסומת).
אף אחד לא טרח לספר לי על זה, או שפשוט אני לא מסתכל מספיק מסביב?