עולמו של אי-באום ערכו והפיצו קטע ענק שעשה לי כאב בטן מרוב צחוק. אני לא יודע מה הקסם של הפעולה הפיזיולוגית הזאת שנקראת הפלצה, רק שחרור גזים מיותרים ועודפים, שעושה אותה כל כך מצחיקה.
אני חושב שגם כשאהיה בגיל מתקדם ועל ערש דווי, אם מישהו יבוא ויפליץ, זה עדיין יהיה מצחיק.
בכל אופן, תראו בעצמכם
אני חייב [...]
הכמעט-האנגאובר האינסופי הזה נוראי. יומיים ברציפות להשתכר למוות זה לא מגניב. לפחות לא בבוקר שאחרי. נראה לי שהדבקתי את השכל איפשהו מתחת לשולחן כי חשבתי שזה מסטיק. אין לי מושג איך בורלא ואני מצאנו את עצמנו אתמול במימד החמישי ביחד עם שניר אבל זה היה המצב. ראיתי שם מישהי, יעל, שפעם היינו מיודדות. אמרתי לה שאני מרגישה בת 17 עוד פעם, היא הסכימה ואמרה שגם היא שם פעם ראשונה מזה שנתיים.
שלוש שעות שינה בשתי יממות, שני שוטים של טקילה מהסוג שאני קונה למסיבות אצלי בבית, רדבול-וודקה-אבסולוט אחד אנד איים סט אנד רדי טו גו. אחרי הרדבול-וודקה כבר הפסקתי לטרוח ולנסות לזכור משהו. אני רק זוכרת חניוניםחניוניםחניונים ואגאדיר בסוף. אגאדיר זה מגעיל, לא יודעת איך עשיתי לעצמי את הזוועה הזו - וזה עוד כשלקחתי המבורגר צמחוני. לשניר היה קר כי הוא לא היה שיכור והוא לבש רק חולצה קצרה, אני צווחתי על אנשים בטלפון ב-5 לפנות בוקר, בורלא שיתף פעולה. אין לי מושג איך הגענו לאוטו, אין לי מושג איך הגעתי לבית, אין לי מושג איך התעוררתי הבוקר במיטה בסוודר ותחתונים.
מצחיק שיש אנשים שמכוונים את השעון האינטואטיבי שלהם להתקשר אלי כשאני שיכורה. אני רכה כמו פלסטלינה, רק תלחץ עם האגודל. נראה לי שהשעון האינטואטיבי שלך מושתת גם על שוכרה.
מה, טשולענט? בכמעט-האנגאובר הזה…?
הכמעט-האנגאובר האינסופי הזה נוראי. יומיים ברציפות להשתכר למוות זה לא מגניב. לפחות לא בבוקר שאחרי. נראה לי שהדבקתי את השכל איפשהו מתחת לשולחן כי חשבתי שזה מסטיק. אין לי מושג איך בורלא ואני מצאנו את עצמנו אתמול במימד החמישי ביחד עם שניר אבל זה היה המצב. ראיתי שם מישהי, יעל, שפעם היינו מיודדות. אמרתי לה שאני מרגישה בת 17 עוד פעם, היא הסכימה ואמרה שגם היא שם פעם ראשונה מזה שנתיים.
שלוש שעות שינה בשתי יממות, שני שוטים של טקילה מהסוג שאני קונה למסיבות אצלי בבית, רדבול-וודקה-אבסולוט אחד אנד איים סט אנד רדי טו גו. אחרי הרדבול-וודקה כבר הפסקתי לטרוח ולנסות לזכור משהו. אני רק זוכרת חניוניםחניוניםחניונים ואגאדיר בסוף. אגאדיר זה מגעיל, לא יודעת איך עשיתי לעצמי את הזוועה הזו - וזה עוד כשלקחתי המבורגר צמחוני. לשניר היה קר כי הוא לא היה שיכור והוא לבש רק חולצה קצרה, אני צווחתי על אנשים בטלפון ב-5 לפנות בוקר, בורלא שיתף פעולה. אין לי מושג איך הגענו לאוטו, אין לי מושג איך הגעתי לבית, אין לי מושג איך התעוררתי הבוקר במיטה בסוודר ותחתונים.
מצחיק שיש אנשים שמכוונים את השעון האינטואטיבי שלהם להתקשר אלי כשאני שיכורה. אני רכה כמו פלסטלינה, רק תלחץ עם האגודל. נראה לי שהשעון האינטואטיבי שלך מושתת גם על שוכרה.
מה, טשולענט? בכמעט-האנגאובר הזה…?
הכמעט-האנגאובר האינסופי הזה נוראי. יומיים ברציפות להשתכר למוות זה לא מגניב. לפחות לא בבוקר שאחרי. נראה לי שהדבקתי את השכל איפשהו מתחת לשולחן כי חשבתי שזה מסטיק. אין לי מושג איך בורלא ואני מצאנו את עצמנו אתמול במימד החמישי ביחד עם שניר אבל זה היה המצב. ראיתי שם מישהי, יעל, שפעם היינו מיודדות. אמרתי לה שאני מרגישה בת 17 עוד פעם, היא הסכימה ואמרה שגם היא שם פעם ראשונה מזה שנתיים.
שלוש שעות שינה בשתי יממות, שני שוטים של טקילה מהסוג שאני קונה למסיבות אצלי בבית, רדבול-וודקה-אבסולוט אחד אנד איים סט אנד רדי טו גו. אחרי הרדבול-וודקה כבר הפסקתי לטרוח ולנסות לזכור משהו. אני רק זוכרת חניוניםחניוניםחניונים ואגאדיר בסוף. אגאדיר זה מגעיל, לא יודעת איך עשיתי לעצמי את הזוועה הזו - וזה עוד כשלקחתי המבורגר צמחוני. לשניר היה קר כי הוא לא היה שיכור והוא לבש רק חולצה קצרה, אני צווחתי על אנשים בטלפון ב-5 לפנות בוקר, בורלא שיתף פעולה. אין לי מושג איך הגענו לאוטו, אין לי מושג איך הגעתי לבית, אין לי מושג איך התעוררתי הבוקר במיטה בסוודר ותחתונים.
מצחיק שיש אנשים שמכוונים את השעון האינטואטיבי שלהם להתקשר אלי כשאני שיכורה. אני רכה כמו פלסטלינה, רק תלחץ עם האגודל. נראה לי שהשעון האינטואטיבי שלך מושתת גם על שוכרה.
מה, טשולענט? בכמעט-האנגאובר הזה…?
אין לי איך
להסביר את זה אולי זה החורף. אולי זה מוות שעוד שולח אליי גרורותיו ממרחק הזמן
וההשלמה.
אני נוחה
לבכות. מאד נוחה לבכות, מספיק קטע מרגש בסרט כדי שאפרוץ וארגיש את הכאב מתכווץ
במרכז חזי.
אני מבודדת
את עצמי. כמה שאפשר לבודד את עצמך כשיש לך חבר ושתי חברות. האמת שזה מספיק לי.
אני קוראת
הרבה ספרים, בעיקר באנגלית, עכשיו, אולי כי [...]
אהובתי המזערית הרכה מתחילה להראות סימני עצבים וחוסר נחת מפאת הצלחתה של אפל וקוד המקור הפתוח שנובל ואחרות כבר הספיקו לשחרר.
חושבים על מחשב כף יד חדש
מנהל המוצר של אקס-בוקס, פיטר מור סיפר לביזנס וויק שמוצר חדש של מייקרוסופט שנמצא בפיתוח עכשיו יתן אלטרנטיבה גם לפספ של סוני וגם לאייפוד של אפל. המוצר הזה אמור להיות [...]
(באדיבות גוגל).
איזה באסה,
עכשיו אגד האלה מתחילים לבזבז לי את הכסף, והאוטובוס שלי לא יעבור יותר בעיר, ואני אצטרך לקנות חופשי חודשי
בושה.
אוריה שלומד ערבית אמר לי שבאסה זה מהשפה הערבית, שם משמעות המילה היא ‘תקיעת אצבע בישבן’.
איזה באסה,
עכשיו אגד האלה מתחילים לבזבז לי את הכסף, והאוטובוס שלי לא יעבור יותר בעיר, ואני אצטרך לקנות חופשי חודשי
בושה.
אוריה שלומד ערבית אמר לי שבאסה זה מהשפה הערבית, שם משמעות המילה היא ‘תקיעת אצבע בישבן’.
שמתי לב שגוגל כל הזמן זורקת באדסנס שלי הצעה לקוראי להתחיל לרקוד, ידידי האיזוטופ נתן לי מענה הולם לכל פרסומי חברות ההרקדה ובתי הספר לריקוד שמוצאים את דרכם לפרסום הכביכול ממוקד אצלי באתר. עכשיו באמת הפרסום יהיה ממוקד.
על הדרך אספר לכם שהתקנתי פלאג-אין שנותן לי להציג סרטים מגוגל-וידאו, יו-טיוב, פלאשים וסרטי קוויקטיים בדף הפוסט שלי. [...]
ריק לי בתוכן. זה לא שאין לי מה לספר. חזרתי לעשות ספורט. כולי תפוסה כבר חצי שבוע. מפריזה עם כפיפות הבטן. רק מחשבות עקומות הן המחשבות שמספרות שהכאב הזה טוב בשבילי. אני רוצה שימעכו אותי עד שיגיעו לשיא הכאב, בשיא זה בטוח יעבור <אני לא יודעת מי סיפר לי את זה, אבל זה לא נכון>.
אני רוצה לחפור לאנשים עם כפיות בעיניים. להוציא את הכחול או את השקד או את האפור או את הדבש העמוק הזה ולהסתכל אל תוך קליפת הביצה הלבנה הזו ולגלות שהכל שם שחור, ריק <פיזית זה לא באמת נכון>.
אני מרגישה חרא, אני מרגישה טוב, אני מרגישה חרא, אני מרגישה טוב, פינג, פונג, שב-ש-בת! הרוח כבר לא היא זו שמושכת את המצב. זה יעבור בקיץ. רוצה חמישה-עשר באוגוסט פה, עכשיו, אצלי בבית. אני רוצה ללכת לים עם מגבת וכפכפים, לזרוק אותם על החול-כמו-ריבת-חלב ולשחות רק אני עם עצמי אני והדגים ואני. כל כך שקט באמצע של החוף לאמצע של שובר הגלים, הזיות על עקיצות מדוזה, אח זה מגרד לי נורא <שוב נפלתי בפח>.
אני נמסה לתוך הדבש שלך. המממ. הממ. המממ. אני כמו זבוב עכשיו. אני קטנה ומזמזמת ואני אוהבת דבש. עכשיו אני כמו-סה <בלחש>. לא אוהבת להיות כמו-סה <בלחש>. אני אומרת אני דוגרי אבל האמת היא שאני בולשיט. כל מסת הרגשות הזו היא טוטאלי פייק <בול-שיט>.
אני צריכה לישון עכשיו בכלל. איך הפלייליסט שלי כבר מכיר אותי היטב. אני נותרת ערה בציפיה האם ידע איך אני מרגישה, האם ידע את הנחמה שלי בשירה ו<חכו, זה רגע ממש ממש צ’יזי>אולי גם קצת בוכה. עכשיו באוזן שלי הרבה פיונה, הרבה טווין פיקס הפסקול. מוסיקה חזרה להיות חלק מהנשמה שלי, זה משמח אותי. יש לי השראה.
אימא שלי מתרגלת לרעיון שכרגע יותר מתחשק לי ללמוד פיתוח קול ממשהו רציני <בעיניה>, וכל הזמן עוד מלא דברים שאני רוצה ללמוד, כל כך הרבה שלמי יש כח להתחיל מאיפשהו. ככה התמוטטתי בפעם הראשונה, למדתי יותר מדי. עד אותו היום הייתי הכי טובה בכל מה שעשיתי. מאז אני פוחדת להתאמץ. קולד-פיט-אט-דה-מומנט-אוף-טרות’.
דווקא היה לי המון אומץ להיות דפוקה. זה הכי קל. באותו הרגע לא חשבתי. האמת היא שטוב שלא חשבתי, השארתי את האופציה לעתיד להתמודד עם זה. העתיד לא מתמודד כל כך טוב עם זה.
ואף מילה על אהבה.
ריק לי בתוכן. זה לא שאין לי מה לספר. חזרתי לעשות ספורט. כולי תפוסה כבר חצי שבוע. מפריזה עם כפיפות הבטן. רק מחשבות עקומות הן המחשבות שמספרות שהכאב הזה טוב בשבילי. אני רוצה שימעכו אותי עד שיגיעו לשיא הכאב, בשיא זה בטוח יעבור <אני לא יודעת מי סיפר לי את זה, אבל זה לא נכון>.
אני רוצה לחפור לאנשים עם כפיות בעיניים. להוציא את הכחול או את השקד או את האפור או את הדבש העמוק הזה ולהסתכל אל תוך קליפת הביצה הלבנה הזו ולגלות שהכל שם שחור, ריק <פיזית זה לא באמת נכון>.
אני מרגישה חרא, אני מרגישה טוב, אני מרגישה חרא, אני מרגישה טוב, פינג, פונג, שב-ש-בת! הרוח כבר לא היא זו שמושכת את המצב. זה יעבור בקיץ. רוצה חמישה-עשר באוגוסט פה, עכשיו, אצלי בבית. אני רוצה ללכת לים עם מגבת וכפכפים, לזרוק אותם על החול-כמו-ריבת-חלב ולשחות רק אני עם עצמי אני והדגים ואני. כל כך שקט באמצע של החוף לאמצע של שובר הגלים, הזיות על עקיצות מדוזה, אח זה מגרד לי נורא <שוב נפלתי בפח>.
אני נמסה לתוך הדבש שלך. המממ. הממ. המממ. אני כמו זבוב עכשיו. אני קטנה ומזמזמת ואני אוהבת דבש. עכשיו אני כמו-סה <בלחש>. לא אוהבת להיות כמו-סה <בלחש>. אני אומרת אני דוגרי אבל האמת היא שאני בולשיט. כל מסת הרגשות הזו היא טוטאלי פייק <בול-שיט>.
אני צריכה לישון עכשיו בכלל. איך הפלייליסט שלי כבר מכיר אותי היטב. אני נותרת ערה בציפיה האם ידע איך אני מרגישה, האם ידע את הנחמה שלי בשירה ו<חכו, זה רגע ממש ממש צ’יזי>אולי גם קצת בוכה. עכשיו באוזן שלי הרבה פיונה, הרבה טווין פיקס הפסקול. מוסיקה חזרה להיות חלק מהנשמה שלי, זה משמח אותי. יש לי השראה.
אימא שלי מתרגלת לרעיון שכרגע יותר מתחשק לי ללמוד פיתוח קול ממשהו רציני <בעיניה>, וכל הזמן עוד מלא דברים שאני רוצה ללמוד, כל כך הרבה שלמי יש כח להתחיל מאיפשהו. ככה התמוטטתי בפעם הראשונה, למדתי יותר מדי. עד אותו היום הייתי הכי טובה בכל מה שעשיתי. מאז אני פוחדת להתאמץ. קולד-פיט-אט-דה-מומנט-אוף-טרות’.
דווקא היה לי המון אומץ להיות דפוקה. זה הכי קל. באותו הרגע לא חשבתי. האמת היא שטוב שלא חשבתי, השארתי את האופציה לעתיד להתמודד עם זה. העתיד לא מתמודד כל כך טוב עם זה.
ואף מילה על אהבה.
ריק לי בתוכן. זה לא שאין לי מה לספר. חזרתי לעשות ספורט. כולי תפוסה כבר חצי שבוע. מפריזה עם כפיפות הבטן. רק מחשבות עקומות הן המחשבות שמספרות שהכאב הזה טוב בשבילי. אני רוצה שימעכו אותי עד שיגיעו לשיא הכאב, בשיא זה בטוח יעבור <אני לא יודעת מי סיפר לי את זה, אבל זה לא נכון>.
אני רוצה לחפור לאנשים עם כפיות בעיניים. להוציא את הכחול או את השקד או את האפור או את הדבש העמוק הזה ולהסתכל אל תוך קליפת הביצה הלבנה הזו ולגלות שהכל שם שחור, ריק <פיזית זה לא באמת נכון>.
אני מרגישה חרא, אני מרגישה טוב, אני מרגישה חרא, אני מרגישה טוב, פינג, פונג, שב-ש-בת! הרוח כבר לא היא זו שמושכת את המצב. זה יעבור בקיץ. רוצה חמישה-עשר באוגוסט פה, עכשיו, אצלי בבית. אני רוצה ללכת לים עם מגבת וכפכפים, לזרוק אותם על החול-כמו-ריבת-חלב ולשחות רק אני עם עצמי אני והדגים ואני. כל כך שקט באמצע של החוף לאמצע של שובר הגלים, הזיות על עקיצות מדוזה, אח זה מגרד לי נורא <שוב נפלתי בפח>.
אני נמסה לתוך הדבש שלך. המממ. הממ. המממ. אני כמו זבוב עכשיו. אני קטנה ומזמזמת ואני אוהבת דבש. עכשיו אני כמו-סה <בלחש>. לא אוהבת להיות כמו-סה <בלחש>. אני אומרת אני דוגרי אבל האמת היא שאני בולשיט. כל מסת הרגשות הזו היא טוטאלי פייק <בול-שיט>.
אני צריכה לישון עכשיו בכלל. איך הפלייליסט שלי כבר מכיר אותי היטב. אני נותרת ערה בציפיה האם ידע איך אני מרגישה, האם ידע את הנחמה שלי בשירה ו<חכו, זה רגע ממש ממש צ’יזי>אולי גם קצת בוכה. עכשיו באוזן שלי הרבה פיונה, הרבה טווין פיקס הפסקול. מוסיקה חזרה להיות חלק מהנשמה שלי, זה משמח אותי. יש לי השראה.
אימא שלי מתרגלת לרעיון שכרגע יותר מתחשק לי ללמוד פיתוח קול ממשהו רציני <בעיניה>, וכל הזמן עוד מלא דברים שאני רוצה ללמוד, כל כך הרבה שלמי יש כח להתחיל מאיפשהו. ככה התמוטטתי בפעם הראשונה, למדתי יותר מדי. עד אותו היום הייתי הכי טובה בכל מה שעשיתי. מאז אני פוחדת להתאמץ. קולד-פיט-אט-דה-מומנט-אוף-טרות’.
דווקא היה לי המון אומץ להיות דפוקה. זה הכי קל. באותו הרגע לא חשבתי. האמת היא שטוב שלא חשבתי, השארתי את האופציה לעתיד להתמודד עם זה. העתיד לא מתמודד כל כך טוב עם זה.
ואף מילה על אהבה.
הוספתי כמה פיצ’רים חביבים לבלוג שלי, מעכשיו תוכלו לראות איך אני מרגיש, לפחות בהקשר ובזמן בו אני כותב את הפוסט. את התמונות הוצאתי ממאגר התמונות של לייב ג’ורנל. ושלא תחשבו שהשארתי אתכם, המגיבים מחוץ לתמונה. אתם קיבלתם סט אייקונים באיורו של ליאור אילוז, חברי הטוב ביותר.
בשביל האמוטיקונים השתמשתי בפלאג-אין ‘עוד חייכנים’ או בשפת המקור “more [...]
מה שאני אוהב במיוחד באתר ilcu הוא שכשאתה מוסיף אנשים לבאדי-ליסט נשלחת השאלה החמודה הזו שמנוסחת כמו הצעת חברות בכיתה גימל. זה מגניב.
אגב, היתרון של ILCU כאתר רשת חברתית הוא בעצם הפעלת-האופליין של אנשים. האתר אמור לשמש כהאב-אירועים ובנתיים יש שם הצעות ממש מגניבות לסיבות לקום מהכסא, להפסיק לבהות במסך ולצעוד אל מחוץ לבית לגשם [...]