CorKy.NeT Feeds

אני רוצה להקיא. אני מסתכלת על התמונות שלו אחת אחת ובא לי להקיא, אני נגעלת. מה לעזאזל חיפשתי שמה כל כך הרבה? למה לא פאקינג הרפיתי? למה נשארתי תלויה בזבל שכזה?

בעעעעע.

אני רוצה להקיא. אני מסתכלת על התמונות שלו אחת אחת ובא לי להקיא, אני נגעלת. מה לעזאזל חיפשתי שמה כל כך הרבה? למה לא פאקינג הרפיתי? למה נשארתי תלויה בזבל שכזה?

בעעעעע.

אני רוצה להקיא. אני מסתכלת על התמונות שלו אחת אחת ובא לי להקיא, אני נגעלת. מה לעזאזל חיפשתי שמה כל כך הרבה? למה לא פאקינג הרפיתי? למה נשארתי תלויה בזבל שכזה?

בעעעעע.

שוב התותחים רועמים, ושוב המוזות מרעיפות עלינו תוכחותיהן הטהורות, המוסריות.

נדמה שלנצח יהיה המצב כפי שהוא- ישראל נקלעת למצב ביש כלשהוא, אין זה משנה אם באשמתה או באשמת שכנינו, ולפתע צצים החברים מן החורים, אלו שמסתפקים בהנפת דגל "די לכיבוש" מטאפורי בשיריהם, ומרביצים בנו תורה שבעל פה: "אסור! אנחנו מתביישים להיות חלק מן הדבר הזה".

ובלשון פחות מליצית- נמאס מהלשון הארוכה של "אנשי התרבות" הישראליים, שאלף כבאים לא יצליחו למשוך אותה מתוך הרקטום הקריר של הקהילה הבינלאומית.

כל אנשי הרוח האלו כאילו קורצים למערב ה"נאור"- "אנחנו! אנחנו! קחו אותנו! אנחנו לא ‘כאלה’, אנחנו בכלל לא מתנהגים כמו האיזראליז הפרימיטיביים האלה! תמיד התרענו כנגד העוולות שהם מבצעים מול אחינו הפלשתינים/לבנונים/סורים/מחק את המיותר, אנחנו אחרים, אנחנו כמוכם!".

זו בדיוק הנקודה הכאובה: האמונה הכל כך יהודית שמספיק לומר "אנחנו כמוכם" וכבר נהיה ככל העמים. אנחנו לא ככל העמים ולעולם לא נהיה, ליברליים ומשכילים ונאורים ונהדרים ככל שנוכל. מסיבה פשוטה- אף אחד לא באמת מעוניין בנו בשום צורה שהיא. זו אמנם מחשבה שבאה ממחשכי הגטו, אבל היא אמת. אין דבר עלוב יותר ממישהו שמתעקש לצעוק בכל כוחו שהוא בכלל לא כזה. שהוא נקי.

אין לי בעיה עם אנשים שלא רואים בעין טובה את פעולות צה"ל בלבנון ובשטחים. גם לי באופן אישי יש ביקורת מלוא הפה והבטן. אבל מכאן ועד להתכחש באופן מוחלט לעצמיות שלך, למדינה שלך?

מעולם לא הייתי פטריוטית גדולה, אבל אם שואלים אותי היכן הייתי מעדיפה לחיות אם היו מפקידים בידיי כרטיס פתוח- התשובה, למרבה המבוכה, היא ישראל. אולי לנסוע לראות עולם פה ושם, אבל פה זה המקום היחיד. זו גם האמת הכאובה שנמצאת בליבם של כל אותם מלחכי פנכה עלובים, שחושבים שדי לשנן מספיק פעמים "אני לא פה, אני לא פה" וכבר תתעורר הרחק מכאן. דווקא הידיעה שאין ברשותם באמת את האפשרות להשתנות בן-ליל, היא זו שממריצה אותם לנסות שוב ושוב.

האירוניה הגדולה שבכל התופעה הזו היא שאין דבר יותר יהודי וישראלי מהרצון להשתייך למקום אחר. היישר מסיפורי חנוכה צצים כאן המתייוונים, אלו שכל כך רוצים לחיות באיזי, ומה יותר איזי מלהיות הלניסט, ככה בקטנה? ולמה ללכת רחוק? הדוגמה הטובה ביותר להתכחשות מהסוג הזה נמצאה בתקופה שבין מלחמות העולם. היהודי המערב-אירופאי, הבורגני והמשכיל, שרצה להיות אזרח העולם דווקא בתקופה שיותר ויותר עמים התכנסו לתוך הגדרה נוקשה וגאה של "לאום". ליהודים האלה לא הייתה הפריווילגיה הזו.

באופן טבעי למדי, הם ניסו להתערות בחברה המקומית. נשמע לא רע, אבל כשכולם מסביב היו גרמנים, פולנים, צרפתים והולנדים- היהודים היו היחידים שהגדירו את עצמם כ"אירופאים". המושג "אזרח אירופאי" התמוסס לו לתוך רעמי המלחמה. כאשר התחילו ה"אירופאים" הללו לחוש עוינות מסוימת סביבם, היה ברור להם שלא בהם מדובר, אלא ביהודי מזרח אירופה. הם, מהגטאות והעיירות החשוכות שלהם, עם ריח הדג-מלוח והלבוש המביך, הקרתני, והפיאות האלו, למען השם!

זה לא אנחנו, ניסו היהודים להסביר, זה הם! אנחנו חדשים, אנחנו תרבותיים, יודעים לדקלם גיתה והיינה בעל-פה. וכך, מדקלמים ומסבירים ומשתדלים, הובלו גם הם אל המחנות. כי מה ההבדל? יהודים.

אותם האנשים המשתדלים ומתרפסים היום בפני העולם אינם טובים מאותם אומללים. גם הם טועים לחשוב כי עליך רק להכריז על עצמך וכבר כולם רואים אותך באור חדש.

אין ספק שהמדינה הזו זקוקה למתנגדי מלחמה, כי אבוי למדינה שבה דעה יחידה בלבד. אולם הדרך, הדרך! וודאי בעודם מחברים את המניפסטים הזועמים שלהם הם מפנטזים על הקורא האנגלי או הצרפתי האלגנטי, שיקרא את הגרסה המתורגמת של מאמרם, ויאמר לעצמו אגב שתיית תה של ארבע או טבילת קרואסון בקפה, "אהה! יש בנמצא גם ישראלים כאלו, אשר מוכנים לעמוד נגד מדינתם ולזעוק על מנת לגלות את הצדק המסתתר". זה הזמן לגאול אותם מאשלייתם. גם הם, למרות רצונם, אינם אזרחי העולם. כיוון שגם בעולם מתוייגים האנשים תחת לאומים ומדינות. דווקא הצורך הנצחי שלהם לקרוץ לתרבותי, לנעלה כביכול, לנאור ולטהור- הוא הצורך היהודי וגם הישראלי הקדום ביותר. במובן הזה הם נפלו למלכודת שהם עצמם טמנו. האירופאים והאמריקנים מכירים והכירו היטב יהודים כאלה.

אין דבר שמעורר סלידה יותר מאשר אדם המנסה בכוח להחליף את עורו. וגם הצרפתי התרבותי ביותר יודע לזהות זיקית כשהוא פוגש בה.

שוב התותחים רועמים, ושוב המוזות מרעיפות עלינו תוכחותיהן הטהורות, המוסריות.

נדמה שלנצח יהיה המצב כפי שהוא- ישראל נקלעת למצב ביש כלשהוא, אין זה משנה אם באשמתה או באשמת שכנינו, ולפתע צצים החברים מן החורים, אלו שמסתפקים בהנפת דגל "די לכיבוש" מטאפורי בשיריהם, ומרביצים בנו תורה שבעל פה: "אסור! אנחנו מתביישים להיות חלק מן הדבר הזה".

ובלשון פחות מליצית- נמאס מהלשון הארוכה של "אנשי התרבות" הישראליים, שאלף כבאים לא יצליחו למשוך אותה מתוך הרקטום הקריר של הקהילה הבינלאומית.

כל אנשי הרוח האלו כאילו קורצים למערב ה"נאור"- "אנחנו! אנחנו! קחו אותנו! אנחנו לא ‘כאלה’, אנחנו בכלל לא מתנהגים כמו האיזראליז הפרימיטיביים האלה! תמיד התרענו כנגד העוולות שהם מבצעים מול אחינו הפלשתינים/לבנונים/סורים/מחק את המיותר, אנחנו אחרים, אנחנו כמוכם!".

זו בדיוק הנקודה הכאובה: האמונה הכל כך יהודית שמספיק לומר "אנחנו כמוכם" וכבר נהיה ככל העמים. אנחנו לא ככל העמים ולעולם לא נהיה, ליברליים ומשכילים ונאורים ונהדרים ככל שנוכל. מסיבה פשוטה- אף אחד לא באמת מעוניין בנו בשום צורה שהיא. זו אמנם מחשבה שבאה ממחשכי הגטו, אבל היא אמת. אין דבר עלוב יותר ממישהו שמתעקש לצעוק בכל כוחו שהוא בכלל לא כזה. שהוא נקי.

אין לי בעיה עם אנשים שלא רואים בעין טובה את פעולות צה"ל בלבנון ובשטחים. גם לי באופן אישי יש ביקורת מלוא הפה והבטן. אבל מכאן ועד להתכחש באופן מוחלט לעצמיות שלך, למדינה שלך?

מעולם לא הייתי פטריוטית גדולה, אבל אם שואלים אותי היכן הייתי מעדיפה לחיות אם היו מפקידים בידיי כרטיס פתוח- התשובה, למרבה המבוכה, היא ישראל. אולי לנסוע לראות עולם פה ושם, אבל פה זה המקום היחיד. זו גם האמת הכאובה שנמצאת בליבם של כל אותם מלחכי פנכה עלובים, שחושבים שדי לשנן מספיק פעמים "אני לא פה, אני לא פה" וכבר תתעורר הרחק מכאן. דווקא הידיעה שאין ברשותם באמת את האפשרות להשתנות בן-ליל, היא זו שממריצה אותם לנסות שוב ושוב.

האירוניה הגדולה שבכל התופעה הזו היא שאין דבר יותר יהודי וישראלי מהרצון להשתייך למקום אחר. היישר מסיפורי חנוכה צצים כאן המתייוונים, אלו שכל כך רוצים לחיות באיזי, ומה יותר איזי מלהיות הלניסט, ככה בקטנה? ולמה ללכת רחוק? הדוגמה הטובה ביותר להתכחשות מהסוג הזה נמצאה בתקופה שבין מלחמות העולם. היהודי המערב-אירופאי, הבורגני והמשכיל, שרצה להיות אזרח העולם דווקא בתקופה שיותר ויותר עמים התכנסו לתוך הגדרה נוקשה וגאה של "לאום". ליהודים האלה לא הייתה הפריווילגיה הזו.

באופן טבעי למדי, הם ניסו להתערות בחברה המקומית. נשמע לא רע, אבל כשכולם מסביב היו גרמנים, פולנים, צרפתים והולנדים- היהודים היו היחידים שהגדירו את עצמם כ"אירופאים". המושג "אזרח אירופאי" התמוסס לו לתוך רעמי המלחמה. כאשר התחילו ה"אירופאים" הללו לחוש עוינות מסוימת סביבם, היה ברור להם שלא בהם מדובר, אלא ביהודי מזרח אירופה. הם, מהגטאות והעיירות החשוכות שלהם, עם ריח הדג-מלוח והלבוש המביך, הקרתני, והפיאות האלו, למען השם!

זה לא אנחנו, ניסו היהודים להסביר, זה הם! אנחנו חדשים, אנחנו תרבותיים, יודעים לדקלם גיתה והיינה בעל-פה. וכך, מדקלמים ומסבירים ומשתדלים, הובלו גם הם אל המחנות. כי מה ההבדל? יהודים.

אותם האנשים המשתדלים ומתרפסים היום בפני העולם אינם טובים מאותם אומללים. גם הם טועים לחשוב כי עליך רק להכריז על עצמך וכבר כולם רואים אותך באור חדש.

אין ספק שהמדינה הזו זקוקה למתנגדי מלחמה, כי אבוי למדינה שבה דעה יחידה בלבד. אולם הדרך, הדרך! וודאי בעודם מחברים את המניפסטים הזועמים שלהם הם מפנטזים על הקורא האנגלי או הצרפתי האלגנטי, שיקרא את הגרסה המתורגמת של מאמרם, ויאמר לעצמו אגב שתיית תה של ארבע או טבילת קרואסון בקפה, "אהה! יש בנמצא גם ישראלים כאלו, אשר מוכנים לעמוד נגד מדינתם ולזעוק על מנת לגלות את הצדק המסתתר". זה הזמן לגאול אותם מאשלייתם. גם הם, למרות רצונם, אינם אזרחי העולם. כיוון שגם בעולם מתוייגים האנשים תחת לאומים ומדינות. דווקא הצורך הנצחי שלהם לקרוץ לתרבותי, לנעלה כביכול, לנאור ולטהור- הוא הצורך היהודי וגם הישראלי הקדום ביותר. במובן הזה הם נפלו למלכודת שהם עצמם טמנו. האירופאים והאמריקנים מכירים והכירו היטב יהודים כאלה.

אין דבר שמעורר סלידה יותר מאשר אדם המנסה בכוח להחליף את עורו. וגם הצרפתי התרבותי ביותר יודע לזהות זיקית כשהוא פוגש בה.

שוב התותחים רועמים, ושוב המוזות מרעיפות עלינו תוכחותיהן הטהורות, המוסריות.

נדמה שלנצח יהיה המצב כפי שהוא- ישראל נקלעת למצב ביש כלשהוא, אין זה משנה אם באשמתה או באשמת שכנינו, ולפתע צצים החברים מן החורים, אלו שמסתפקים בהנפת דגל "די לכיבוש" מטאפורי בשיריהם, ומרביצים בנו תורה שבעל פה: "אסור! אנחנו מתביישים להיות חלק מן הדבר הזה".

ובלשון פחות מליצית- נמאס מהלשון הארוכה של "אנשי התרבות" הישראליים, שאלף כבאים לא יצליחו למשוך אותה מתוך הרקטום הקריר של הקהילה הבינלאומית.

כל אנשי הרוח האלו כאילו קורצים למערב ה"נאור"- "אנחנו! אנחנו! קחו אותנו! אנחנו לא ‘כאלה’, אנחנו בכלל לא מתנהגים כמו האיזראליז הפרימיטיביים האלה! תמיד התרענו כנגד העוולות שהם מבצעים מול אחינו הפלשתינים/לבנונים/סורים/מחק את המיותר, אנחנו אחרים, אנחנו כמוכם!".

זו בדיוק הנקודה הכאובה: האמונה הכל כך יהודית שמספיק לומר "אנחנו כמוכם" וכבר נהיה ככל העמים. אנחנו לא ככל העמים ולעולם לא נהיה, ליברליים ומשכילים ונאורים ונהדרים ככל שנוכל. מסיבה פשוטה- אף אחד לא באמת מעוניין בנו בשום צורה שהיא. זו אמנם מחשבה שבאה ממחשכי הגטו, אבל היא אמת. אין דבר עלוב יותר ממישהו שמתעקש לצעוק בכל כוחו שהוא בכלל לא כזה. שהוא נקי.

אין לי בעיה עם אנשים שלא רואים בעין טובה את פעולות צה"ל בלבנון ובשטחים. גם לי באופן אישי יש ביקורת מלוא הפה והבטן. אבל מכאן ועד להתכחש באופן מוחלט לעצמיות שלך, למדינה שלך?

מעולם לא הייתי פטריוטית גדולה, אבל אם שואלים אותי היכן הייתי מעדיפה לחיות אם היו מפקידים בידיי כרטיס פתוח- התשובה, למרבה המבוכה, היא ישראל. אולי לנסוע לראות עולם פה ושם, אבל פה זה המקום היחיד. זו גם האמת הכאובה שנמצאת בליבם של כל אותם מלחכי פנכה עלובים, שחושבים שדי לשנן מספיק פעמים "אני לא פה, אני לא פה" וכבר תתעורר הרחק מכאן. דווקא הידיעה שאין ברשותם באמת את האפשרות להשתנות בן-ליל, היא זו שממריצה אותם לנסות שוב ושוב.

האירוניה הגדולה שבכל התופעה הזו היא שאין דבר יותר יהודי וישראלי מהרצון להשתייך למקום אחר. היישר מסיפורי חנוכה צצים כאן המתייוונים, אלו שכל כך רוצים לחיות באיזי, ומה יותר איזי מלהיות הלניסט, ככה בקטנה? ולמה ללכת רחוק? הדוגמה הטובה ביותר להתכחשות מהסוג הזה נמצאה בתקופה שבין מלחמות העולם. היהודי המערב-אירופאי, הבורגני והמשכיל, שרצה להיות אזרח העולם דווקא בתקופה שיותר ויותר עמים התכנסו לתוך הגדרה נוקשה וגאה של "לאום". ליהודים האלה לא הייתה הפריווילגיה הזו.

באופן טבעי למדי, הם ניסו להתערות בחברה המקומית. נשמע לא רע, אבל כשכולם מסביב היו גרמנים, פולנים, צרפתים והולנדים- היהודים היו היחידים שהגדירו את עצמם כ"אירופאים". המושג "אזרח אירופאי" התמוסס לו לתוך רעמי המלחמה. כאשר התחילו ה"אירופאים" הללו לחוש עוינות מסוימת סביבם, היה ברור להם שלא בהם מדובר, אלא ביהודי מזרח אירופה. הם, מהגטאות והעיירות החשוכות שלהם, עם ריח הדג-מלוח והלבוש המביך, הקרתני, והפיאות האלו, למען השם!

זה לא אנחנו, ניסו היהודים להסביר, זה הם! אנחנו חדשים, אנחנו תרבותיים, יודעים לדקלם גיתה והיינה בעל-פה. וכך, מדקלמים ומסבירים ומשתדלים, הובלו גם הם אל המחנות. כי מה ההבדל? יהודים.

אותם האנשים המשתדלים ומתרפסים היום בפני העולם אינם טובים מאותם אומללים. גם הם טועים לחשוב כי עליך רק להכריז על עצמך וכבר כולם רואים אותך באור חדש.

אין ספק שהמדינה הזו זקוקה למתנגדי מלחמה, כי אבוי למדינה שבה דעה יחידה בלבד. אולם הדרך, הדרך! וודאי בעודם מחברים את המניפסטים הזועמים שלהם הם מפנטזים על הקורא האנגלי או הצרפתי האלגנטי, שיקרא את הגרסה המתורגמת של מאמרם, ויאמר לעצמו אגב שתיית תה של ארבע או טבילת קרואסון בקפה, "אהה! יש בנמצא גם ישראלים כאלו, אשר מוכנים לעמוד נגד מדינתם ולזעוק על מנת לגלות את הצדק המסתתר". זה הזמן לגאול אותם מאשלייתם. גם הם, למרות רצונם, אינם אזרחי העולם. כיוון שגם בעולם מתוייגים האנשים תחת לאומים ומדינות. דווקא הצורך הנצחי שלהם לקרוץ לתרבותי, לנעלה כביכול, לנאור ולטהור- הוא הצורך היהודי וגם הישראלי הקדום ביותר. במובן הזה הם נפלו למלכודת שהם עצמם טמנו. האירופאים והאמריקנים מכירים והכירו היטב יהודים כאלה.

אין דבר שמעורר סלידה יותר מאשר אדם המנסה בכוח להחליף את עורו. וגם הצרפתי התרבותי ביותר יודע לזהות זיקית כשהוא פוגש בה.

ok, so im in an interenet cafe now swetting as a biatch, writing a post to all ya people back in Isra Hell…

Hows the katyushot? are everybody ok?

well im having lots of fun here, coming back home in a week and abit (7.8). everything is so expansive here its unbelivable. 2.5 Uro for water, 1 hour internet… every meal (sbaro style) is about 20 Uro for 2 persons…

if anyone is coming here im in hotel "seasons" in Stadhouserskade.
now im in an intenet cafe close to the dam square, think ill go soon to drink something cold (and a shachta).

Pictures, when ill get to israel (they are taking 3 Uro for CD usage!).

So - thats all for now filks, have fun
Or the goat

(im 27 today, yay)

ok, so im in an interenet cafe now swetting as a biatch, writing a post to all ya people back in Isra Hell…

Hows the katyushot? are everybody ok?

well im having lots of fun here, coming back home in a week and abit (7.8). everything is so expansive here its unbelivable. 2.5 Uro for water, 1 hour internet… every meal (sbaro style) is about 20 Uro for 2 persons…

if anyone is coming here im in hotel "seasons" in Stadhouserskade.
now im in an intenet cafe close to the dam square, think ill go soon to drink something cold (and a shachta).

Pictures, when ill get to israel (they are taking 3 Uro for CD usage!).

So - thats all for now folks, have fun
Or the goat

(im 27 today, yay)

ok, so im in an interenet cafe now swetting as a biatch, writing a post to all ya people back in Isra Hell…

Hows the katyushot? are everybody ok?

well im having lots of fun here, coming back home in a week and abit (7.8). everything is so expansive here its unbelivable. 2.5 Uro for water, 1 hour internet… every meal (sbaro style) is about 20 Uro for 2 persons…

if anyone is coming here im in hotel "seasons" in Stadhouserskade.
now im in an intenet cafe close to the dam square, think ill go soon to drink something cold (and a shachta).

Pictures, when ill get to israel (they are taking 3 Uro for CD usage!).

So - thats all for now folks, have fun
Or the goat

(im 27 today, yay)

This morning, I met a girl in a dream.

I was in a car-park, waiting or searching for someone else, but she was there, and we started talking (or maybe the dialogue was just taken as read) and it hurtled past friendly as wakefulness rushed upon me.

I knew before I woke up that I wouldn’t remember [...]

נראה שהתוכנית לא תעלה בחיים, מעניין אם זה טוב או לא, אמש קיבלתי שיחה ממתאמת ההפקה שסיפרה לי שהתוכנית כנראה ולא תשודר ביום ראשון השישי לאוגוסט (כבר חודש של אבטלה, יא אללה). לאט לאט אני מתחיל לאבד את הסבלנות של האבטלה שלי. אני צריך למצוא משהו משעשע לעשות עם עצמי, יש למישהו רעיון?

נראה שהתוכנית לא תעלה בחיים, מעניין אם זה טוב או לא, אמש קיבלתי שיחה ממתאמת ההפקה שסיפרה לי שהתוכנית כנראה ולא תשודר ביום ראשון השישי לאוגוסט (כבר חודש של אבטלה, יא אללה). לאט לאט אני מתחיל לאבד את הסבלנות של האבטלה שלי. אני צריך למצוא משהו משעשע לעשות עם עצמי, יש למישהו רעיון?

Grant Morrison on Google Video, talking about magic and the rest; like the interviews, only with Scottish accent and beer.

אז בכמה מלים:
אני פיסט אוף בגלל שהנידל של הוייניל רכורד פלייר שלי לא עובדת, ואיבן ד’ו שרפלסתי אותה, המצב נהייה וורס.

הכול סגור כבר ונותרו לי חמישה שבועות עד למעבר הגדול. תודה לאלוהים האחראי על האינטרנט, עכשיו יש לי חברים במרכז שאפשר לבקר, להתארח, להריח, לבלות, לנשום, דברים כאלה.

מוציאים אותי מכאן

אבל אי אפשר להוציא את אוסטרליה ממני.

כמו שאמר איך שקוראים לו ביוליסס, המורה ההוא, שבאירלנד מעולם לא הופלו היהודים לרעה ואתם יודעים למה?
למה?
כי אף פעם לא נתנו לממזרים להכנס!

אז בכמה מלים:
אני פיסט אוף בגלל שהנידל של הוייניל רכורד פלייר שלי לא עובדת, ואיבן ד’ו שרפלסתי אותה, המצב נהייה וורס.

הכול סגור כבר ונותרו לי חמישה שבועות עד למעבר הגדול. תודה לאלוהים האחראי על האינטרנט, עכשיו יש לי חברים במרכז שאפשר לבקר, להתארח, להריח, לבלות, לנשום, דברים כאלה.

מוציאים אותי מכאן

אבל אי אפשר להוציא את אוסטרליה ממני.

כמו שאמר איך שקוראים לו ביוליסס, המורה ההוא, שבאירלנד מעולם לא הופלו היהודים לרעה ואתם יודעים למה?
למה?
כי אף פעם לא נתנו לממזרים להכנס!