אני עוברת דירה
Wednesday, 23 לAugust 2006 -- 19:08 noaostטוב, חברים
לא להיעלב, אבל אני עוברת לישראבלוג. ובכן, כל הפוסטים הישנים נשארים פה, אבל מעכשיו והלאה הכניסה דרך שם. הנה הלינק
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=287314
היה נפלא
ביי
ארכיון עבור August, 2006
אני עוברת דירה
Wednesday, 23 לAugust 2006 -- 19:08 noaostטוב, חברים
לא להיעלב, אבל אני עוברת לישראבלוג. ובכן, כל הפוסטים הישנים נשארים פה, אבל מעכשיו והלאה הכניסה דרך שם. הנה הלינק
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=287314
היה נפלא
ביי
פולטיים ג’וב, או: אני מופיע בפני הכלבה
Wednesday, 23 לAugust 2006 -- 00:08 seriזה התחיל בתור הקלטת סקיצה לגדי ונגמר בחצי שעה של הקלטה. תהנו.
1. יותר קל למות - מלים: אוריה ברטל, לחן: אני. בהשתתפות החשמלאי שעשה פריסטייל מטורף.
2. מישהו אחר - מלים: רוני בראון, לחן: צביקה פיק. מוקדש לכל הרקפות שם בחוץ. זו כבר הפעם השלישית שאני מקליט את זה, בעצם.
3. Email - מלים: שי דותן, לחן: אני. הלהקה שלי לא אוהבת את השיר הזה, שושנה אמרה, אחרי שהשמעתי לה את השיר, שאני נהייה מלחין פופי. המתופפת החמישית שלנו אמרה שהיא אוהבת את המלים. אבל היא כבר לא בלהקה. הלחן בא קודם, הוא בעצם היה אמור להיות קטע סיום של "אלי שופתוכ" ובגלל זה הוא נורא דומה לו בלחן.
4. 10 - מלים ולחן: עממי. זוהי סיבה ניצחת לאי עשיית הבגרות שלי במתמטיקה. עפתי משלוש יחידות בתקופה ההיא. אני מסיר אחריות מהשיר הזה, או כמו שאמר אמינם: ההאזנה אסורה לילדים, שיש להם שרוכים בנעליים.
5. אלי שטרן - מלים ולחן: אני. זה השיר הכי ישן שלי שניגנתי במופע בפני הכלבה. והשיר הזה בן שנה ושלושה חודשים. ובשיר הזה אפשר לשמוע דוגמה טובה לאיך שאני מדבר אל עצמי בהקלטות. בדרך כלל אני עורך את זה החוצה. אני זוכר שעשיתי "אאו" בפתיחה של "היום שלום" לפני שנה וחצי רק בשביל להבהיל את בולי עליה השלום.
6. אלי שופתוכ - מלים ולחן: אני. שיר ההמשך האולטימטיבי. זהירות, השיר מתחיל רק לאחר פתיחה מאולתרת של דקה. השיר הזה נכתב ארבעה חודשים בערך אחרי אלי שטרן. אם אלי שטרן היה על שמאלני כורסה, אלי שופתוכ דיבר על המפונים ממש ועל היחס הדפוק של הציבור והמדינה אליהם. הוא היה אקטואלי אז, והוא נהייה שוב אקטואלי לפני חודש, עם המלחמה והפינוי של עיירות הגליל והצפון בכלל. מדי פעם הוא צץ ונהייה אקטואלי. מילה טעימה, אקטואלי. כמו של משחת שיניים של ילדים.
7. כשיש אהבה - מלים ולחן: אני. שיר טרי טרי, מאתמול, בהשתתפות הכלבה שלי שמתלהבת מכל דבר שקורה בחוץ ובפנים, שמתעטשת רגע לפני שאני מתחיל לשיר ונובחת תוך כדי.
8. סנופי - לחן: לא יודע של מי. הקטע הזה הוא הצדקה מעולה להמצאותו של הבלוג הזה.
9. ת’ם - זו הסקיצה שהזכרתי בהתחלה, יש פה ווריאציות על נושא כתוב. זה אמור להיות צועני בסוף, זה עוד יהיה. רק סקיצה.
10. להשאיר ת’כובע - מלים ולחן: רנדי ניומן. זהו נסיון צולע שלי לתרגם שיר בזמן שאני מנסה להזכר מה המלים שלו. ככה אני שולח את הבחורה לעלות על הכסא, ואז נזכר שצריך לכבות את האור, ואז מחזיר אותה לעלות על הכסא ולנופף בידיים.
תשמעו, תקשיבו, תגיבו. טוב? טוב.
פולטיים ג’וב, או: אני מופיע בפני הכלבה
Wednesday, 23 לAugust 2006 -- 00:08 seriזה התחיל בתור הקלטת סקיצה לגדי ונגמר בחצי שעה של הקלטה. תהנו.
1. יותר קל למות - מלים: אוריה ברטל, לחן: אני. בהשתתפות החשמלאי שעשה פריסטייל מטורף.
2. מישהו אחר - מלים: רוני בראון, לחן: צביקה פיק. מוקדש לכל הרקפות שם בחוץ. זו כבר הפעם השלישית שאני מקליט את זה, בעצם.
3. Email - מלים: שי דותן, לחן: אני. הלהקה שלי לא אוהבת את השיר הזה, שושנה אמרה, אחרי שהשמעתי לה את השיר, שאני נהייה מלחין פופי. המתופפת החמישית שלנו אמרה שהיא אוהבת את המלים. אבל היא כבר לא בלהקה. הלחן בא קודם, הוא בעצם היה אמור להיות קטע סיום של "אלי שופתוכ" ובגלל זה הוא נורא דומה לו בלחן.
4. 10 - מלים ולחן: עממי. זוהי סיבה ניצחת לאי עשיית הבגרות שלי במתמטיקה. עפתי משלוש יחידות בתקופה ההיא. אני מסיר אחריות מהשיר הזה, או כמו שאמר אמינם: ההאזנה אסורה לילדים, שיש להם שרוכים בנעליים.
5. אלי שטרן - מלים ולחן: אני. זה השיר הכי ישן שלי שניגנתי במופע בפני הכלבה. והשיר הזה בן שנה ושלושה חודשים. ובשיר הזה אפשר לשמוע דוגמה טובה לאיך שאני מדבר אל עצמי בהקלטות. בדרך כלל אני עורך את זה החוצה. אני זוכר שעשיתי "אאו" בפתיחה של "היום שלום" לפני שנה וחצי רק בשביל להבהיל את בולי עליה השלום.
6. אלי שופתוכ - מלים ולחן: אני. שיר ההמשך האולטימטיבי. זהירות, השיר מתחיל רק לאחר פתיחה מאולתרת של דקה. השיר הזה נכתב ארבעה חודשים בערך אחרי אלי שטרן. אם אלי שטרן היה על שמאלני כורסה, אלי שופתוכ דיבר על המפונים ממש ועל היחס הדפוק של הציבור והמדינה אליהם. הוא היה אקטואלי אז, והוא נהייה שוב אקטואלי לפני חודש, עם המלחמה והפינוי של עיירות הגליל והצפון בכלל. מדי פעם הוא צץ ונהייה אקטואלי. מילה טעימה, אקטואלי. כמו של משחת שיניים של ילדים.
7. כשיש אהבה - מלים ולחן: אני. שיר טרי טרי, מאתמול, בהשתתפות הכלבה שלי שמתלהבת מכל דבר שקורה בחוץ ובפנים, שמתעטשת רגע לפני שאני מתחיל לשיר ונובחת תוך כדי.
8. סנופי - לחן: לא יודע של מי. הקטע הזה הוא הצדקה מעולה להמצאותו של הבלוג הזה.
9. ת’ם - זו הסקיצה שהזכרתי בהתחלה, יש פה ווריאציות על נושא כתוב. זה אמור להיות צועני בסוף, זה עוד יהיה. רק סקיצה.
10. להשאיר ת’כובע - מלים ולחן: רנדי ניומן. זהו נסיון צולע שלי לתרגם שיר בזמן שאני מנסה להזכר מה המלים שלו. ככה אני שולח את הבחורה לעלות על הכסא, ואז נזכר שצריך לכבות את האור, ואז מחזיר אותה לעלות על הכסא ולנופף בידיים.
תשמעו, תקשיבו, תגיבו. טוב? טוב.
פולטיים ג’וב, או: אני מופיע בפני הכלבה
Wednesday, 23 לAugust 2006 -- 00:08 seriזה התחיל בתור הקלטת סקיצה לגדי ונגמר בחצי שעה של הקלטה. תהנו.
1. יותר קל למות - מלים: אוריה ברטל, לחן: אני. בהשתתפות החשמלאי שעשה פריסטייל מטורף.
2. מישהו אחר - מלים: רוני בראון, לחן: צביקה פיק. מוקדש לכל הרקפות שם בחוץ. זו כבר הפעם השלישית שאני מקליט את זה, בעצם.
3. Email - מלים: שי דותן, לחן: אני. הלהקה שלי לא אוהבת את השיר הזה, שושנה אמרה, אחרי שהשמעתי לה את השיר, שאני נהייה מלחין פופי. המתופפת החמישית שלנו אמרה שהיא אוהבת את המלים. אבל היא כבר לא בלהקה. הלחן בא קודם, הוא בעצם היה אמור להיות קטע סיום של "אלי שופתוכ" ובגלל זה הוא נורא דומה לו בלחן.
4. 10 - מלים ולחן: עממי. זוהי סיבה ניצחת לאי עשיית הבגרות שלי במתמטיקה. עפתי משלוש יחידות בתקופה ההיא. אני מסיר אחריות מהשיר הזה, או כמו שאמר אמינם: ההאזנה אסורה לילדים, שיש להם שרוכים בנעליים.
5. אלי שטרן - מלים ולחן: אני. זה השיר הכי ישן שלי שניגנתי במופע בפני הכלבה. והשיר הזה בן שנה ושלושה חודשים. ובשיר הזה אפשר לשמוע דוגמה טובה לאיך שאני מדבר אל עצמי בהקלטות. בדרך כלל אני עורך את זה החוצה. אני זוכר שעשיתי "אאו" בפתיחה של "היום שלום" לפני שנה וחצי רק בשביל להבהיל את בולי עליה השלום.
6. אלי שופתוכ - מלים ולחן: אני. שיר ההמשך האולטימטיבי. זהירות, השיר מתחיל רק לאחר פתיחה מאולתרת של דקה. השיר הזה נכתב ארבעה חודשים בערך אחרי אלי שטרן. אם אלי שטרן היה על שמאלני כורסה, אלי שופתוכ דיבר על המפונים ממש ועל היחס הדפוק של הציבור והמדינה אליהם. הוא היה אקטואלי אז, והוא נהייה שוב אקטואלי לפני חודש, עם המלחמה והפינוי של עיירות הגליל והצפון בכלל. מדי פעם הוא צץ ונהייה אקטואלי. מילה טעימה, אקטואלי. כמו של משחת שיניים של ילדים.
7. כשיש אהבה - מלים ולחן: אני. שיר טרי טרי, מאתמול, בהשתתפות הכלבה שלי שמתלהבת מכל דבר שקורה בחוץ ובפנים, שמתעטשת רגע לפני שאני מתחיל לשיר ונובחת תוך כדי.
8. סנופי - לחן: לא יודע של מי. הקטע הזה הוא הצדקה מעולה להמצאותו של הבלוג הזה.
9. ת’ם - זו הסקיצה שהזכרתי בהתחלה, יש פה ווריאציות על נושא כתוב. זה אמור להיות צועני בסוף, זה עוד יהיה. רק סקיצה.
10. להשאיר ת’כובע - מלים ולחן: רנדי ניומן. זהו נסיון צולע שלי לתרגם שיר בזמן שאני מנסה להזכר מה המלים שלו. ככה אני שולח את הבחורה לעלות על הכסא, ואז נזכר שצריך לכבות את האור, ואז מחזיר אותה לעלות על הכסא ולנופף בידיים.
תשמעו, תקשיבו, תגיבו. טוב? טוב.
מחשבות שעוברות ברצפ בלי סופ.
Tuesday, 22 לAugust 2006 -- 01:08 seriכתבתי היום שיר וגם הלחנתי אותו. יש לו ארבעה רבעים, זאת אומרת, הרבה יותר, אבל הוא חוזר על העניין של ארבעה רבעים כל הזמן. כמו הרבה שירים. חורשת האקליפטוס זו לא דוגמה טובה.
אני רוצה שיהיה לי כתוב היום שבו כתבתי את השיר, ואז יהיה לי כמו בחוברת של אלטון ג’ון, שכתוב שם "כתבתי היום את Are You Ready For Love" (כולם ביחד! יסיים, יסיים). ככה אני רוצה וככה זה יהיה.
מאז שזה נהייה טרחה להקליט אני מקליט הרבה פחות. עברו שנתיים מאז רכישת המחשב-אולפן והקצב ירד בהרבה, אבל זה מעולה שהוא נמצא שם, למרות שעיקר העבודה שלי עליו הוא כתיבת ביקורות ובישול שירים של אוריה.
אני רוצה לכתוב שיר שיהיה בו כתוב שעברו שנתיים, והיא עברה ישר לחבר אחר, ואני הספקתי רק לאבד שיער ולכתוב על זה שירים.
היום אמרתי לעידן שאני מנסה להבין איך אנשים שהכירו אותי לפני שנתיים ושלוש עוד מסוגלים לדבר איתי. הייתי פוץ.
אני בחופש ואני רוצה לפגוש את מוריה. או את צפנת. או את רקפת. או מישהי אחרת.
מה זה שווה שהולכים לישון, אם לא יושנים?
ברטולד ברכט, אדם הוא אדם, הָם.
מחשבות שעוברות ברצפ בלי סופ.
Tuesday, 22 לAugust 2006 -- 01:08 seriכתבתי היום שיר וגם הלחנתי אותו. יש לו ארבעה רבעים, זאת אומרת, הרבה יותר, אבל הוא חוזר על העניין של ארבעה רבעים כל הזמן. כמו הרבה שירים. חורשת האקליפטוס זו לא דוגמה טובה.
אני רוצה שיהיה לי כתוב היום שבו כתבתי את השיר, ואז יהיה לי כמו בחוברת של אלטון ג’ון, שכתוב שם "כתבתי היום את Are You Ready For Love" (כולם ביחד! יסיים, יסיים). ככה אני רוצה וככה זה יהיה.
מאז שזה נהייה טרחה להקליט אני מקליט הרבה פחות. עברו שנתיים מאז רכישת המחשב-אולפן והקצב ירד בהרבה, אבל זה מעולה שהוא נמצא שם, למרות שעיקר העבודה שלי עליו הוא כתיבת ביקורות ובישול שירים של אוריה.
אני רוצה לכתוב שיר שיהיה בו כתוב שעברו שנתיים, והיא עברה ישר לחבר אחר, ואני הספקתי רק לאבד שיער ולכתוב על זה שירים.
היום אמרתי לעידן שאני מנסה להבין איך אנשים שהכירו אותי לפני שנתיים ושלוש עוד מסוגלים לדבר איתי. הייתי פוץ.
אני בחופש ואני רוצה לפגוש את מוריה. או את צפנת. או את רקפת. או מישהי אחרת.
מה זה שווה שהולכים לישון, אם לא יושנים?
ברטולד ברכט, אדם הוא אדם, הָם.
מחשבות שעוברות ברצפ בלי סופ.
Tuesday, 22 לAugust 2006 -- 01:08 seriכתבתי היום שיר וגם הלחנתי אותו. יש לו ארבעה רבעים, זאת אומרת, הרבה יותר, אבל הוא חוזר על העניין של ארבעה רבעים כל הזמן. כמו הרבה שירים. חורשת האקליפטוס זו לא דוגמה טובה.
אני רוצה שיהיה לי כתוב היום שבו כתבתי את השיר, ואז יהיה לי כמו בחוברת של אלטון ג’ון, שכתוב שם "כתבתי היום את Are You Ready For Love" (כולם ביחד! יסיים, יסיים). ככה אני רוצה וככה זה יהיה.
מאז שזה נהייה טרחה להקליט אני מקליט הרבה פחות. עברו שנתיים מאז רכישת המחשב-אולפן והקצב ירד בהרבה, אבל זה מעולה שהוא נמצא שם, למרות שעיקר העבודה שלי עליו הוא כתיבת ביקורות ובישול שירים של אוריה.
אני רוצה לכתוב שיר שיהיה בו כתוב שעברו שנתיים, והיא עברה ישר לחבר אחר, ואני הספקתי רק לאבד שיער ולכתוב על זה שירים.
היום אמרתי לעידן שאני מנסה להבין איך אנשים שהכירו אותי לפני שנתיים ושלוש עוד מסוגלים לדבר איתי. הייתי פוץ.
אני בחופש ואני רוצה לפגוש את מוריה. או את צפנת. או את רקפת. או מישהי אחרת.
מה זה שווה שהולכים לישון, אם לא יושנים?
ברטולד ברכט, אדם הוא אדם, הָם.
מי בעד מיגור פיטרוט?
Sunday, 20 לAugust 2006 -- 23:08 seriאני כבר לא מרגיש כל כך שייך בעולם הזה של האינטרנט ומחשבים, למרות שקשרים רבים שלי התפתחו בזכותו.
יצאתי לחופש. נסעתי לתל אביב וקניתי:
LIPSSINC - התקליט עם הלהיט funkytown. זה עכשיו הצלצול של הפלאפון שלי. אני מגניב במיוחד.
The Brothers Johnson - Winners - אוריה אמר שאני חייב לקנות תקליט של האחים ג’ונסון, אז השקעתי שישה שקלים.
צביקה פיק - עכשיו - האלבום הכולל את הקטעים "מבעד לזגוגית המכונית", "נתק אהבה", "אני רוצה לשכפל אותך" והחשוב ביותר - "מישהו אחר".
Duran Duran - Decade - קצת אייטיז, מה קרה. Save it to the morning after. איזה שיר יפה.
Chicago - צריך להעביר על התקליטים שלהם קורס לעיצוב גרפי. מדהים איך שכל תקליט נראה אותו דבר ואחרת לגמרי.
מזי כהן - אלבום מ1988. בדרך כלל אני לא עושה דברים כאלה, אבל נו, מזי כהן.
Yes - Tales from Topographic Oceans - האמת היא שעוד לא פתחתי את yesterdays וגם לא שמעתי את הצד המלוכלך של "קרוב לקצה", אבל Yes זה מעולה. גם קנינו לשושנה ליום הולדת.
נורית גלרון - מה יהיה בסופנו?
The Beach Boys - MIU Album - נערי החוף זה טוב. אחרי שקניתי את סמייל בא לי beach fever. ומתחשק לי לומר: biyatch.
Linda Ronstadt - Mad Love - זמרת הקאנטרי המלאה עם הקול החלק והשירים היפים. You’re no good, you’re no good, you’re no good, baby you’re no good.
Phil Collins - Hello, I Must Be Going! - שוב תקליט עם להיט. אולי אני אוהב את פיל קולינס, מי יודע. צריך לנסות דברים. In The Air Tonight זה שיר יפה. אבל הוא לא נמצא בתקליט הזה.
Texas - Southside - את זה לא נסיתי אפילו לשמוע. נראה.
Livin’ Blues - Blue Breeze - ומתחת לזה כתוב בעברית ‘להקת "בלוז חי’ בלהיטם שיילינה’. רק בשביל זה שווה התקליט, וגם בשביל הבלוז האיכותי, שעושה לי חשק להופיע במייקס פלייס.
Bruce Springteen - Born in the USA - אני לא מחסידיו, אבל זה נחשב אלבום חובה. כמעט קניתי ככה גם את Thriller, שניהם עלו 4 שקלים.
Elton John -Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy - זה נראה כמו תקליט די נדיר או משהו, עם שתי חוברות מצורפות ועטיפה מרהיבה. אני אוהב הרבה ממה שהוא עשה, אלטון.
The Steve Miller Band - Abracadabra - כן, אבל מתי אמצא את התקליט בו נמצא הג’וקר? למרות שבינתיים התקליט הקודם נחמד מאוד.
Billy Joel - Streetlife Serenade - אין עליו לפעמים.
Joe Cocker - With a Little Help From My Friends - צריך להוסיף?
Joe Cocker - I can Stand a Little Rain - בתקליט הזה נמצא השיר You Are So Beautiful. וגם קאבר לשיר Guilty של רנדי ניומן, בהשתתפות רנדי ניומן.
Dolly Parton - 9 to 5 - הזמרת הידועה בציציה הגדולים וקולה הדק יחסית. זה שיר ידוע, נו. וגם מגניב.
Kansas - Audio-visions. בואו’נה, העטיפה האחורית של זה מוזרה לגמרי.
Carpenters - Close To You - מה שמדהים, זה שאני יכול לקנות תקליט של קנזס ומיד אחר כך גם את התקליט הראשון של הקרפנטרז. בחנות שמעתי גם את "אי וונה בי א מאצ’ו מאצ’ו מן" והייתי נבוך לגמרי.
City Boy - The Day The Earth Caught Fire - מתחבר לשורשים הכבדים שבי.
Billy Joel - Cold Spring Harbor - עם השיר המעולה, She’s got a way.
בטח קודם היו לי עוד דברים לומר. שאתחדש. תודה.
מי בעד מיגור פיטרוט?
Sunday, 20 לAugust 2006 -- 23:08 seriאני כבר לא מרגיש כל כך שייך בעולם הזה של האינטרנט ומחשבים, למרות שקשרים רבים שלי התפתחו בזכותו.
יצאתי לחופש. נסעתי לתל אביב וקניתי:
LIPSSINC - התקליט עם הלהיט funkytown. זה עכשיו הצלצול של הפלאפון שלי. אני מגניב במיוחד.
The Brothers Johnson - Winners - אוריה אמר שאני חייב לקנות תקליט של האחים ג’ונסון, אז השקעתי שישה שקלים.
צביקה פיק - עכשיו - האלבום הכולל את הקטעים "מבעד לזגוגית המכונית", "נתק אהבה", "אני רוצה לשכפל אותך" והחשוב ביותר - "מישהו אחר".
Duran Duran - Decade - קצת אייטיז, מה קרה. Save it to the morning after. איזה שיר יפה.
Chicago - צריך להעביר על התקליטים שלהם קורס לעיצוב גרפי. מדהים איך שכל תקליט נראה אותו דבר ואחרת לגמרי.
מזי כהן - אלבום מ1988. בדרך כלל אני לא עושה דברים כאלה, אבל נו, מזי כהן.
Yes - Tales from Topographic Oceans - האמת היא שעוד לא פתחתי את yesterdays וגם לא שמעתי את הצד המלוכלך של "קרוב לקצה", אבל Yes זה מעולה. גם קנינו לשושנה ליום הולדת.
נורית גלרון - מה יהיה בסופנו?
The Beach Boys - MIU Album - נערי החוף זה טוב. אחרי שקניתי את סמייל בא לי beach fever. ומתחשק לי לומר: biyatch.
Linda Ronstadt - Mad Love - זמרת הקאנטרי המלאה עם הקול החלק והשירים היפים. You’re no good, you’re no good, you’re no good, baby you’re no good.
Phil Collins - Hello, I Must Be Going! - שוב תקליט עם להיט. אולי אני אוהב את פיל קולינס, מי יודע. צריך לנסות דברים. In The Air Tonight זה שיר יפה. אבל הוא לא נמצא בתקליט הזה.
Texas - Southside - את זה לא נסיתי אפילו לשמוע. נראה.
Livin’ Blues - Blue Breeze - ומתחת לזה כתוב בעברית ‘להקת "בלוז חי’ בלהיטם שיילינה’. רק בשביל זה שווה התקליט, וגם בשביל הבלוז האיכותי, שעושה לי חשק להופיע במייקס פלייס.
Bruce Springteen - Born in the USA - אני לא מחסידיו, אבל זה נחשב אלבום חובה. כמעט קניתי ככה גם את Thriller, שניהם עלו 4 שקלים.
Elton John -Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy - זה נראה כמו תקליט די נדיר או משהו, עם שתי חוברות מצורפות ועטיפה מרהיבה. אני אוהב הרבה ממה שהוא עשה, אלטון.
The Steve Miller Band - Abracadabra - כן, אבל מתי אמצא את התקליט בו נמצא הג’וקר? למרות שבינתיים התקליט הקודם נחמד מאוד.
Billy Joel - Streetlife Serenade - אין עליו לפעמים.
Joe Cocker - With a Little Help From My Friends - צריך להוסיף?
Joe Cocker - I can Stand a Little Rain - בתקליט הזה נמצא השיר You Are So Beautiful. וגם קאבר לשיר Guilty של רנדי ניומן, בהשתתפות רנדי ניומן.
Dolly Parton - 9 to 5 - הזמרת הידועה בציציה הגדולים וקולה הדק יחסית. זה שיר ידוע, נו. וגם מגניב.
Kansas - Audio-visions. בואו’נה, העטיפה האחורית של זה מוזרה לגמרי.
Carpenters - Close To You - מה שמדהים, זה שאני יכול לקנות תקליט של קנזס ומיד אחר כך גם את התקליט הראשון של הקרפנטרז. בחנות שמעתי גם את "אי וונה בי א מאצ’ו מאצ’ו מן" והייתי נבוך לגמרי.
City Boy - The Day The Earth Caught Fire - מתחבר לשורשים הכבדים שבי.
Billy Joel - Cold Spring Harbor - עם השיר המעולה, She’s got a way.
בטח קודם היו לי עוד דברים לומר. שאתחדש. תודה.
מי בעד מיגור פיטרוט?
Sunday, 20 לAugust 2006 -- 23:08 seriאני כבר לא מרגיש כל כך שייך בעולם הזה של האינטרנט ומחשבים, למרות שקשרים רבים שלי התפתחו בזכותו.
יצאתי לחופש. נסעתי לתל אביב וקניתי:
LIPSSINC - התקליט עם הלהיט funkytown. זה עכשיו הצלצול של הפלאפון שלי. אני מגניב במיוחד.
The Brothers Johnson - Winners - אוריה אמר שאני חייב לקנות תקליט של האחים ג’ונסון, אז השקעתי שישה שקלים.
צביקה פיק - עכשיו - האלבום הכולל את הקטעים "מבעד לזגוגית המכונית", "נתק אהבה", "אני רוצה לשכפל אותך" והחשוב ביותר - "מישהו אחר".
Duran Duran - Decade - קצת אייטיז, מה קרה. Save it to the morning after. איזה שיר יפה.
Chicago - צריך להעביר על התקליטים שלהם קורס לעיצוב גרפי. מדהים איך שכל תקליט נראה אותו דבר ואחרת לגמרי.
מזי כהן - אלבום מ1988. בדרך כלל אני לא עושה דברים כאלה, אבל נו, מזי כהן.
Yes - Tales from Topographic Oceans - האמת היא שעוד לא פתחתי את yesterdays וגם לא שמעתי את הצד המלוכלך של "קרוב לקצה", אבל Yes זה מעולה. גם קנינו לשושנה ליום הולדת.
נורית גלרון - מה יהיה בסופנו?
The Beach Boys - MIU Album - נערי החוף זה טוב. אחרי שקניתי את סמייל בא לי beach fever. ומתחשק לי לומר: biyatch.
Linda Ronstadt - Mad Love - זמרת הקאנטרי המלאה עם הקול החלק והשירים היפים. You’re no good, you’re no good, you’re no good, baby you’re no good.
Phil Collins - Hello, I Must Be Going! - שוב תקליט עם להיט. אולי אני אוהב את פיל קולינס, מי יודע. צריך לנסות דברים. In The Air Tonight זה שיר יפה. אבל הוא לא נמצא בתקליט הזה.
Texas - Southside - את זה לא נסיתי אפילו לשמוע. נראה.
Livin’ Blues - Blue Breeze - ומתחת לזה כתוב בעברית ‘להקת "בלוז חי’ בלהיטם שיילינה’. רק בשביל זה שווה התקליט, וגם בשביל הבלוז האיכותי, שעושה לי חשק להופיע במייקס פלייס.
Bruce Springteen - Born in the USA - אני לא מחסידיו, אבל זה נחשב אלבום חובה. כמעט קניתי ככה גם את Thriller, שניהם עלו 4 שקלים.
Elton John -Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy - זה נראה כמו תקליט די נדיר או משהו, עם שתי חוברות מצורפות ועטיפה מרהיבה. אני אוהב הרבה ממה שהוא עשה, אלטון.
The Steve Miller Band - Abracadabra - כן, אבל מתי אמצא את התקליט בו נמצא הג’וקר? למרות שבינתיים התקליט הקודם נחמד מאוד.
Billy Joel - Streetlife Serenade - אין עליו לפעמים.
Joe Cocker - With a Little Help From My Friends - צריך להוסיף?
Joe Cocker - I can Stand a Little Rain - בתקליט הזה נמצא השיר You Are So Beautiful. וגם קאבר לשיר Guilty של רנדי ניומן, בהשתתפות רנדי ניומן.
Dolly Parton - 9 to 5 - הזמרת הידועה בציציה הגדולים וקולה הדק יחסית. זה שיר ידוע, נו. וגם מגניב.
Kansas - Audio-visions. בואו’נה, העטיפה האחורית של זה מוזרה לגמרי.
Carpenters - Close To You - מה שמדהים, זה שאני יכול לקנות תקליט של קנזס ומיד אחר כך גם את התקליט הראשון של הקרפנטרז. בחנות שמעתי גם את "אי וונה בי א מאצ’ו מאצ’ו מן" והייתי נבוך לגמרי.
City Boy - The Day The Earth Caught Fire - מתחבר לשורשים הכבדים שבי.
Billy Joel - Cold Spring Harbor - עם השיר המעולה, She’s got a way.
בטח קודם היו לי עוד דברים לומר. שאתחדש. תודה.
Mama Chimera
Saturday, 19 לAugust 2006 -- 22:08 Dotan DimetABC News: She’s Her Own Twin describes the medical mystery of two women who don’t match their kids’ DNA:
Lydia Fairchild was a proud mother who faced the most unusual of challenges. She had to fight in court to prove the children born from her body were her own. “I knew that I carried them, and [...]
יצאתי לפריז
Saturday, 19 לAugust 2006 -- 18:08 דוד אבוטבולתיכף אשוב.
במקרי חירום ניתן להשיג אותי ב:
Hotel Mattle
8 Rue De La Boule Rouge
Paris
75009
לא יודע אם אעדכן מצרפת, אבל לבטח ארשום את הדברים החשובים במחברת ואביא לכם כשאחזור.
תחזיקו מעמד בלעדי.
יצאתי לפריז
Saturday, 19 לAugust 2006 -- 18:08 דוד אבוטבולתיכף אשוב.
במקרי חירום ניתן להשיג אותי ב:
Hotel Mattle
8 Rue De La Boule Rouge
Paris
75009
לא יודע אם אעדכן מצרפת, אבל לבטח ארשום את הדברים החשובים במחברת ואביא לכם כשאחזור.
תחזיקו מעמד בלעדי.
המחדל נמצא בפרטים הקטנים
Saturday, 19 לAugust 2006 -- 00:08 noaostבשביל להבין איך הצבא עובד (או ליתר דיוק- איך הוא לא עובד), לא צריך להיות חי"רניק בשירות מילואים בלבנון- מספיק לעבור את השירות הצבאי שלך בבסיס סגור, במקרה הזה, בסיס צאלים.
כולם מכירים את צאלים. ומי שלא מכיר-אבא שלו מכיר. אני שירתתי בבסיס שממוקם בתוך צאלים, מה שאומר שבכל דבר ועניין היינו תלויים ברצונו הטוב ובאספקתו של הבסיס העצום שסביבנו.
הבסיס הזה הוא אולי המיקרוקוסמוס של הבסיסים הסגורים. מן העבר השני, מפקדת זרועות היבשה (מז"י) היא אולי הדגם המדויק ביותר של התנהלות בסיס פתוח שחייליו אמורים לספק שירותים לחיילים המטורטרים שנשלחים אליו להחתים טפסים. חיילים מצאלים, למשל.
בצאלים אין נייר טואלט אף פעם. מי שרוצה לנגב, שיביא מהבית. לא טוב לך? תסתדר לבד.
לפעמים יש הפסקות מים. סתם ככה. בקיץ אחד מתוך שניים ששירתתי שם, היו שלוש הפסקות מים. אחת מהן נמשכה שבוע. שבוע שלם בנגב, בלי מים זורמים. כלומר- בלי כיורים, מקלחות, והנורא מכל: בלי ניאגרה בשירותים. אני לא צריכה לתאר בפרוטרוט כדי שתוכלו לדמיין את המראות והניחוחות שעלו מתאי השירותים באותו שבוע. בעצם, למה לא? אז הנה אני מתארת: ערימות על ערימות של חרא.
אין דרך יפה יותר לומר זאת, כי זה מה שזה היה. חרא צה"לי סוג א’.
במשך שבוע שלם נאלץ כל חייל שרוצה להרטיב את גרונו במעט מים (אחרי הכל, 40 מעלות בצל) לקחת כוס פלסטיק וללכת כקילומטר עד למטבח, שם עמדה מיכלית קטנה (בגודל של רנו קליאו) ולידה עובד מטבח שהקפיד שאף אחד לא ישתה יותר מדי, חס וחלילה.
בצאלים אין מטבח שמבשלים בו. את כל האוכל מקבלים בקופסאות מתכת ענקיות ומבחילות שמגיעות במשאית מלוכלכת ולא מקוררת היישר מהמטבח הראשי של הבסיס הגדול. חיילים שהגיעו משעות אימונים ארוכות וניווטים מפרכים קיבלו בעיקר אורז. אולי קצת ירקות שנשארו משלשום.
באחת מתורנויות המטבח הרבות שלי נכנסתי בטעות למכולה שלא הכרתי. שפע של פינוקים היה שם- משימורי דובדבנים ועד ג’לי אינסטנט. באותו רגע ניצלתי את ההזדמנות וגנבתי בערך 6 ק"ג מכל פריט, אבל שאר המוצרים נשארו שם לנצח. אף חייל לא זכה מעולם לטעום את טעמם של מעדנים אלו, אשר הוחבאו מאתנו בכשרון כה רב.
מי שחפצה נפשו במנה בשרית זכה לקציצה מבשר כמעט נא ובלתי מזוהה. יום יום נאלצו שלושת הצמחונים היחידים בבסיס ללכת מכות בתור עם כ600 "צמחונים" אחרים שלא היו מוכנים לאכול ה"בשר" שהוגש להם ובנו על שניצל תירס אומלל, שהיה האלטרנטיבה היחידה.
בצאלים אין ארוחת בוקר. כלומר יש, אבל רק בשעה 5:40, ורק לחיילי הקורסים. מי שאינו רשום באותה עת כחבר בקורס (כלומר, חיילי מפקדה וחיילים שטרם הוחלט על שיבוצם) צריך להגיע למטבח אחרי מסדר הבוקר ולהתחנן בפני רס"ר המטבח שייתן לו קצת לחם, ואולי אפילו גבינה לבנה, ככה שיהיה לו משהו בקיבה עד הצהריים כי אחרת הוא יתעלף. מיותר לציין שהסיכויים לקבלת מזון היו קלושים, כמעט בלתי אפשריים.
בצאלים המשרדים עשויים מאזבסט. רק לרס"ר המחנה ולקצינים יש קרוואנים חדשים וטהורים.
שלושה מהנדסים באו והלכו, כל אחד מותיר אחריו דו"ח מחריד יותר מקודמו, ובכל זאת ממשיכים החיילים להתגורר, לעבוד ולאכול בתוך אזבסט לוהט.
אחת הפעילויות החביבות על הרס"ר הוא לשלוח תורנים לגרד בשפכטל את הצבע מהקירות החיצוניים של המבנים, כדי שאפשר יהיה לסייד אותם מחדש. העובדה שחלקיקי האזבסט שמתעופפים באוויר כתוצאה מפעולה זו הם רעילים ומסרטנים לא גרמה לו מעולם להפסיק את גירוד הקירות האלו.
כמובן שלחיילים לא חולקו מסכות שיגנו עליהם, אם בכלל, מפני הסכנה הבריאותית הזו.
מי שנשלח מצאלים למפקדת זרועות היבשה על מנת לקבל טופס כלשהוא זוכה לחוויה מיוחדת.
שעות של ישיבה בסככה רותחת משמש, בלי שתייה או מזון, שבתומן מחכה לו פרס: חיילת עם גוונים בשיער יוצאת מפתח המשרד שהוא נזקק לו, מכתיפה את התיק הורוד והולכת הביתה, תוך כדי שהיא מסננת לעברו "תחזור לבסיס ותבוא עוד פעם מחר". הרי השעה כבר 4, למען השם. איך אפשר לחתום על טפסים אחרי השעה 4?
האפשרות המלבבת של שיבה באותו יום לבסיס וחזרה למחרת היא בלתי אפשרית- הבסיס שוכן רק במרחק שעת נסיעה ברכב, אך במרחק 3 שעות נסיעה באוטובוס.
בימי ראשון וחמישי מזומנת לכל חייל האפשרות להשתתף בטקס הדו-שבועי הנקרא בצה"ל "פלישת דוחסי הגופות". רכבת ישראל הנפלאה והבטוחה לא יכולה להגדיל את מספר נסיעותיה עד שנת 2015, מה שאומר שפעמיים בשבוע נוסעת רכבת מחיפה לבאר שבע ובחזרה כאשר החל מתחנת בנימינה היא מתמלאת בחיילים לחלוטין. לעולים בתחנות הבאות דרומה אין אפילו אפשרות לעמוד ישר- המושבים מלאים, על הרצפה שוכבים חיילים בשיטת שתי וערב, רגל פה רגל שם, מסביב לכל עמוד כרוכים חמישה חירניקים שמנסים לא ליפול ומעל הכל מנצח מוכר הבייגלעך שדורס את כולם עם העגלה.
בתחנת קריית גת שבה הייתי עולה היה שב בכל יום ראשון המחזה המופלא: הרכבת עוצרת, הדלתות נפתחות, ומתוכה נופלים החוצה חיילים. פשוט עפים לרציף. הם נשענו על הדלתות כי לא נשאר מקום אחר, וכשהן נפתחו- אופס.
כאן נדרשים החיילים למיומנות- עליהם לסרוק בעיניהם את הקרונות וברגע שאיתרו קרון שממנו לא נשרה אף משק"ית חינוך טרוטת עיניים, לרוץ אליו ולהידחס פנימה, תוך דריכה על אשכיהם של 60 קולגות ששרועים על מה שהיה פעם רצפה ועכשיו הוא עיסת בשר בצבעי חאקי.
כשמגיעים לבאר-שבע צריך לחכות במחנה נתן, ממנו יוצאות ההסעות לבסיס.
הסעות? משטח עפר ענק שנראה כמו הוודסטוק של החיילים- אזור אסון.
בוץ טובעני בחורף, ללא מחסה מהגשם, ובקיץ מכת שמש מובטחת. שעתיים-שלוש בחוץ, על הקיטבג, ואולי אולי אולי תצליח לתפוס מקום באוטובוס, שאותו מפעיל נהג אזרחי שלרוב גם לא יודע איך מגיעים לבסיס.
הגעת לבסיס? מזל טוב. יש ארוחת צהריים. אתה יודע מה? עזוב. לך לשק"ם.
בעצם…אין שק"ם. זאת אומרת יש, אבל הוא סגור.