http://www.ilcu.com/eventpage.php?eventId=2030&occId=2629
הסבר:
כולנו אוהבים לחרבן וזה לא סוד. לחרבן זה לפעמים יותר טוב מסקס.
ביו םהחרבון הבינלאומי הראשון נשב כולנו על האסלה באותה שעה ונדפוק חירבון. אשרו השתתפותכם.
היום יערך יום אחרי הראשון במאי בשביל שהפועלים יוכלו גם לחגוג איתנו המחרבנים. שיהיה חירבון נעים, נפגש באסלה.
מי שלא רשום לאתר, אפשר להרשם צ’יק צ’אק. בואו לתרום לעוד מטרה חסרת תכלית ואשרו השתתפותכם.
http://www.ilcu.com/eventpage.php?eventId=2030&occId=2629
הסבר:
כולנו אוהבים לחרבן וזה לא סוד. לחרבן זה לפעמים יותר טוב מסקס.
ביו םהחרבון הבינלאומי הראשון נשב כולנו על האסלה באותה שעה ונדפוק חירבון. אשרו השתתפותכם.
היום יערך יום אחרי הראשון במאי בשביל שהפועלים יוכלו גם לחגוג איתנו המחרבנים. שיהיה חירבון נעים, נפגש באסלה.
מי שלא רשום לאתר, אפשר להרשם צ’יק צ’אק. בואו לתרום לעוד מטרה חסרת תכלית ואשרו השתתפותכם.
קודם כל הודעה לכל מי שקורא ומשתייך לאחד מפורומי שרוט - אני לא יכול להכנס לשם מהסיבה המעצבנת ביותר שהאייפי של הקיבוץ חסום מהשרת כמומשרתים מסויימים נוספים ואני עובד על זה. תמסרו ד"שים ותגידו לאיתי שיתקשר אלי בהקדם.
היום היינו אצל אבא של מעיין, בשכניה. היתה נסיעה כיפית, נוף יפה בדרך ועוד קילומטרז’ נהיגה בשבילי. אכלנו טוב (מאוד) ואז דפקתי נמנום קל. ממש כיף שם, בשכניה. שקט, יפה, ממש ניקוי ראש. לא שאני גר בעיר ואני נוסע לנופש, אני גם כן גר בטבע ויש לי שאנטי באנטי משלי, אבל יש משהו אחר בטבע של הגליל. אחר כך הסענו את גיא (אח של בותק) לאמא שלהם ביקנעם ולאחר שריצה קלה שם חזרנו לקיבוץ. עכשיו בותק כבר במצב שינה, אני במצב אינטרנט ונסיון לעייף את עצמי בשביל להרדם.
מחר אני מדבר על הבוקר עם הבנאדם שאחראי על מחלקת מחשב במפעל בנסיון להכנס לעבודה שם. לא ממש אופטימי שיהיה לי מקום שם אבל מה יש, ננסה. מקסימום אצטרך לעבוד קצת במפעל בעבודה לא הכי כייפית של הרכבת מוצרים וכו אבל לפחות יהיה לי תירוץ טוב לקנות נגן אמפי3.
שמתי עין על קריאייטיב חדש שהוא 20 ג’יגה ויש לו גם טייפ מנהלים וגם רדיו בילט אין. הוא עולה 1500, 200 שקל יותר מהקריאייטיב זן טאץ’ שיש לבותק. נראה לי שאני אלך עליו. בותק אמרה שאני קונה גאדג’טים מתוך התלהבות ראשונית ואז בקושי נוגע בהם. זה לא ממש נכון. היא אומרת שאני בקושי נוגע בפיאספי אז בשביל להרגיע אותה דפקתי איזה שעתיים משחק בפיאספי. האמת שזה לא היה בשביל להרגיע, פשוט שיש לי משחק חדש ומעולה - טניס, virtua tennis. הוא נורא כייפי ומומלץ בחום לכל בעלי הפיאספי באשר הם.
אז זהו, מחר מתחיל לו עוד שבוע, ושוב אנסה לסדר לי שבוע עבודה מלא, ויהיה טוב בסוף, זה בטוח. אז עד הפעם הבאה-
סלמאת,
העז
קודם כל הודעה לכל מי שקורא ומשתייך לאחד מפורומי שרוט - אני לא יכול להכנס לשם מהסיבה המעצבנת ביותר שהאייפי של הקיבוץ חסום מהשרת כמומשרתים מסויימים נוספים ואני עובד על זה. תמסרו ד"שים ותגידו לאיתי שיתקשר אלי בהקדם.
היום היינו אצל אבא של מעיין, בשכניה. היתה נסיעה כיפית, נוף יפה בדרך ועוד קילומטרז’ נהיגה בשבילי. אכלנו טוב (מאוד) ואז דפקתי נמנום קל. ממש כיף שם, בשכניה. שקט, יפה, ממש ניקוי ראש. לא שאני גר בעיר ואני נוסע לנופש, אני גם כן גר בטבע ויש לי שאנטי באנטי משלי, אבל יש משהו אחר בטבע של הגליל. אחר כך הסענו את גיא (אח של בותק) לאמא שלהם ביקנעם ולאחר שריצה קלה שם חזרנו לקיבוץ. עכשיו בותק כבר במצב שינה, אני במצב אינטרנט ונסיון לעייף את עצמי בשביל להרדם.
מחר אני מדבר על הבוקר עם הבנאדם שאחראי על מחלקת מחשב במפעל בנסיון להכנס לעבודה שם. לא ממש אופטימי שיהיה לי מקום שם אבל מה יש, ננסה. מקסימום אצטרך לעבוד קצת במפעל בעבודה לא הכי כייפית של הרכבת מוצרים וכו אבל לפחות יהיה לי תירוץ טוב לקנות נגן אמפי3.
שמתי עין על קריאייטיב חדש שהוא 20 ג’יגה ויש לו גם טייפ מנהלים וגם רדיו בילט אין. הוא עולה 1500, 200 שקל יותר מהקריאייטיב זן טאץ’ שיש לבותק. נראה לי שאני אלך עליו. בותק אמרה שאני קונה גאדג’טים מתוך התלהבות ראשונית ואז בקושי נוגע בהם. זה לא ממש נכון. היא אומרת שאני בקושי נוגע בפיאספי אז בשביל להרגיע אותה דפקתי איזה שעתיים משחק בפיאספי. האמת שזה לא היה בשביל להרגיע, פשוט שיש לי משחק חדש ומעולה - טניס, virtua tennis. הוא נורא כייפי ומומלץ בחום לכל בעלי הפיאספי באשר הם.
אז זהו, מחר מתחיל לו עוד שבוע, ושוב אנסה לסדר לי שבוע עבודה מלא, ויהיה טוב בסוף, זה בטוח. אז עד הפעם הבאה-
סלמאת,
העז
קודם כל הודעה לכל מי שקורא ומשתייך לאחד מפורומי שרוט - אני לא יכול להכנס לשם מהסיבה המעצבנת ביותר שהאייפי של הקיבוץ חסום מהשרת כמומשרתים מסויימים נוספים ואני עובד על זה. תמסרו ד"שים ותגידו לאיתי שיתקשר אלי בהקדם.
היום היינו אצל אבא של מעיין, בשכניה. היתה נסיעה כיפית, נוף יפה בדרך ועוד קילומטרז’ נהיגה בשבילי. אכלנו טוב (מאוד) ואז דפקתי נמנום קל. ממש כיף שם, בשכניה. שקט, יפה, ממש ניקוי ראש. לא שאני גר בעיר ואני נוסע לנופש, אני גם כן גר בטבע ויש לי שאנטי באנטי משלי, אבל יש משהו אחר בטבע של הגליל. אחר כך הסענו את גיא (אח של בותק) לאמא שלהם ביקנעם ולאחר שריצה קלה שם חזרנו לקיבוץ. עכשיו בותק כבר במצב שינה, אני במצב אינטרנט ונסיון לעייף את עצמי בשביל להרדם.
מחר אני מדבר על הבוקר עם הבנאדם שאחראי על מחלקת מחשב במפעל בנסיון להכנס לעבודה שם. לא ממש אופטימי שיהיה לי מקום שם אבל מה יש, ננסה. מקסימום אצטרך לעבוד קצת במפעל בעבודה לא הכי כייפית של הרכבת מוצרים וכו אבל לפחות יהיה לי תירוץ טוב לקנות נגן אמפי3.
שמתי עין על קריאייטיב חדש שהוא 20 ג’יגה ויש לו גם טייפ מנהלים וגם רדיו בילט אין. הוא עולה 1500, 200 שקל יותר מהקריאייטיב זן טאץ’ שיש לבותק. נראה לי שאני אלך עליו. בותק אמרה שאני קונה גאדג’טים מתוך התלהבות ראשונית ואז בקושי נוגע בהם. זה לא ממש נכון. היא אומרת שאני בקושי נוגע בפיאספי אז בשביל להרגיע אותה דפקתי איזה שעתיים משחק בפיאספי. האמת שזה לא היה בשביל להרגיע, פשוט שיש לי משחק חדש ומעולה - טניס, virtua tennis. הוא נורא כייפי ומומלץ בחום לכל בעלי הפיאספי באשר הם.
אז זהו, מחר מתחיל לו עוד שבוע, ושוב אנסה לסדר לי שבוע עבודה מלא, ויהיה טוב בסוף, זה בטוח. אז עד הפעם הבאה-
סלמאת,
העז
אני גמור לאללה. היום התחלתי לעבוד ב7 בבוקר וסיימתי ב5. אחרך כך חזרתי הביתה ובותק מסכנה לא הרגישה טוב וניסיתי לעזור לה ולטפל בה. לצערי ב8 הייתי צריך שוב ללכת לעבוד ערב, לצלם פה איזה ישיבה לא מעניינת של קיבוצניקים שמשודרת לייב. ב9 וחצי חזרתי ובותק היתה די שפוכה וגם אני האמת. למרות השפיכות הייתי חייב לראות מה קורה בכל מני אתרים שאני לא אפרט. עכשיו באתי לסגור את הלילה בביט ולציין שאפילו שזה מקוטלג כיום רע - זה רק בגלל שאני קצת מותש. סה"כ כמו שאמרתי קודם - האקונה מטטה.
אוהב
העז
המפזז
שעושה מיעו
אני גמור לאללה. היום התחלתי לעבוד ב7 בבוקר וסיימתי ב5. אחרך כך חזרתי הביתה ובותק מסכנה לא הרגישה טוב וניסיתי לעזור לה ולטפל בה. לצערי ב8 הייתי צריך שוב ללכת לעבוד ערב, לצלם פה איזה ישיבה לא מעניינת של קיבוצניקים שמשודרת לייב. ב9 וחצי חזרתי ובותק היתה די שפוכה וגם אני האמת. למרות השפיכות הייתי חייב לראות מה קורה בכל מני אתרים שאני לא אפרט. עכשיו באתי לסגור את הלילה בביט ולציין שאפילו שזה מקוטלג כיום רע - זה רק בגלל שאני קצת מותש. סה"כ כמו שאמרתי קודם - האקונה מטטה.
אוהב
העז
המפזז
שעושה מיעו
אני גמור לאללה. היום התחלתי לעבוד ב7 בבוקר וסיימתי ב5. אחרך כך חזרתי הביתה ובותק מסכנה לא הרגישה טוב וניסיתי לעזור לה ולטפל בה. לצערי ב8 הייתי צריך שוב ללכת לעבוד ערב, לצלם פה איזה ישיבה לא מעניינת של קיבוצניקים שמשודרת לייב. ב9 וחצי חזרתי ובותק היתה די שפוכה וגם אני האמת. למרות השפיכות הייתי חייב לראות מה קורה בכל מני אתרים שאני לא אפרט. עכשיו באתי לסגור את הלילה בביט ולציין שאפילו שזה מקוטלג כיום רע - זה רק בגלל שאני קצת מותש. סה"כ כמו שאמרתי קודם - האקונה מטטה.
אוהב
העז
המפזז
שעושה מיעו
טוב, אז למי שתהה, הניתוח עבר בהצלחה ואני חי. ביום ראשון בבוקר הגעתי לבית החולים אסותא. התחלתי דרכי בקבלה ומשם הלכתי לבדיקה של רופא מרדים, ומשם למחלקה. קיבלתי חדר גדול עם 3 מיטות, בהתחלה רצו לשים אותי בחדר קטן של 2 אבל משום מה רשמו אותי כנקבה אז ברגע האחרון מצאו לי את החדר הגדול. אחרי ששמו אותי בחדר וחיברו לי את הצ’ופצ’יק לוריד, הזה לאינפוזיה, והלבישו לי שמלה, פשוט חיכיתי שיקחו אותי לחדר ניתוח. הייתי עם אמא ובותק ובאיזשהו שלב אמרו לי לקחת את הכדור הרגעה, יעני את הוואליום - מה שאומר שזמני קרב. אחרי כמה זמןם לקחו אותי לחדרי הניתוח. זו היתה הפעם הראשונה שנכנסתי עירני לחלוטין לחדר ניתוח. המראות שם מפחידים קמעה - כל הכלי חיתוך, ניסור, הפרוז’קטורים הענקיים, המיטה הצרה, חשיפת הזרוע לקבלת זריקת הרדמה והופס. מתעורר בחדר התאוששות. כואב לאללה. אחות שואלת איך אני מרגיש ואני ממלמל שכואב. זריקה. אחרי כמה דקות שוב שואלת איך אני מרגיש, ועדיין, כואב, עוד זריקה, הפעם משהו פחות נרקוטי, לחיזוק מה שנקרא. משם לחדר התאוששות. כל היממה הראשונה היתה סיוט - כל הזמן כואב, וכל פעם שקיבלתי זריקה היתה הקלה לשעתיים בערך, ואז שוב כואב ומחכה לזריקה הבאה וכן הלאה. כל היום גם לא אכלתי (לא שהיה לי תאבון, בכלל אין לי תיאבון השבוע) ושתיתי קצת מים מדי פעם בקשית. יום אחרי התחיל בבוקר עם הזריקה האחרונה בעצם, אחר כך רק כדורים ובאותו יום שיחררו אותי. בבוקר היה קשה לי להאמין אבל אחרי שהרופא ראה אותי התאוששתי, הוא היה מעודד בקטע של תוך כמה ימים לא יכאב וכו. ששון בא לקחת אותי, הייתי עם בותק. נסענו איזה 50 קמ"ש כל הדרך והנסיעה עברה בקלות יחסית. בבית קשה, כל היום כואב, יש לי כדור חזק שמותר לקחת רק כל 8 שעות ובשאר הזמן אופטלגין נוזלי. לבונוס גם נהייתי חולה בימים האחרונים, וזה ממש לא מקל על העניין. יש גם פיזיוטרפיה שהתחלתי כבר, יהיה טוב… היום בותק נסעה לאבא שלה עד מחר. היא רצתה שניסע והחלטתי שאני לא בא כי בא לי כמה שפחות טלטולים ולא מתאים לי נסיעה, אבל התעקשתי שתסע, שלא תוותר על דברים בשבילי יותר מדי. הייתי ממש נזקק רוב הקשר וזה לא נעים לי כבר, אני ממש מקווה שזה הסוף, הניתוח הזה… אז אלינוח בדרך אליי, היא באה לשעשע אותי ולטפל בי קצת, היא עדיין בדרך (עכשיו 21:23) אבל נראה לי שניא כבר קרובה. ששון היה פה קודם והתקלחתי והוא עזר לי להחליף תחבושות וזה, ועכשיו לקחתי את הכדור החזק ואני מתחיל להיות מטושטש… את הפוסט הזה כתבתי בהמשכים, קצת קשה היה אבל הנה כתבתי ואני שולח אותו בדאבל פוסטינג גם לביט וגם לבלוג הנסיוני שלי בדקס שזו מערכת קהילות חדשה שהתחלתי להשתתף בה, יש שם 2 קהילות שלי אחת הנדריקס ואחת מיעו, תרגישו חופשיים להצטרף 
טוב, אז למי שתהה, הניתוח עבר בהצלחה ואני חי. ביום ראשון בבוקר הגעתי לבית החולים אסותא. התחלתי דרכי בקבלה ומשם הלכתי לבדיקה של רופא מרדים, ומשם למחלקה. קיבלתי חדר גדול עם 3 מיטות, בהתחלה רצו לשים אותי בחדר קטן של 2 אבל משום מה רשמו אותי כנקבה אז ברגע האחרון מצאו לי את החדר הגדול. אחרי ששמו אותי בחדר וחיברו לי את הצ’ופצ’יק לוריד, הזה לאינפוזיה, והלבישו לי שמלה, פשוט חיכיתי שיקחו אותי לחדר ניתוח. הייתי עם אמא ובותק ובאיזשהו שלב אמרו לי לקחת את הכדור הרגעה, יעני את הוואליום - מה שאומר שזמני קרב. אחרי כמה זמןם לקחו אותי לחדרי הניתוח. זו היתה הפעם הראשונה שנכנסתי עירני לחלוטין לחדר ניתוח. המראות שם מפחידים קמעה - כל הכלי חיתוך, ניסור, הפרוז’קטורים הענקיים, המיטה הצרה, חשיפת הזרוע לקבלת זריקת הרדמה והופס. מתעורר בחדר התאוששות. כואב לאללה. אחות שואלת איך אני מרגיש ואני ממלמל שכואב. זריקה. אחרי כמה דקות שוב שואלת איך אני מרגיש, ועדיין, כואב, עוד זריקה, הפעם משהו פחות נרקוטי, לחיזוק מה שנקרא. משם לחדר התאוששות. כל היממה הראשונה היתה סיוט - כל הזמן כואב, וכל פעם שקיבלתי זריקה היתה הקלה לשעתיים בערך, ואז שוב כואב ומחכה לזריקה הבאה וכן הלאה. כל היום גם לא אכלתי (לא שהיה לי תאבון, בכלל אין לי תיאבון השבוע) ושתיתי קצת מים מדי פעם בקשית. יום אחרי התחיל בבוקר עם הזריקה האחרונה בעצם, אחר כך רק כדורים ובאותו יום שיחררו אותי. בבוקר היה קשה לי להאמין אבל אחרי שהרופא ראה אותי התאוששתי, הוא היה מעודד בקטע של תוך כמה ימים לא יכאב וכו. ששון בא לקחת אותי, הייתי עם בותק. נסענו איזה 50 קמ"ש כל הדרך והנסיעה עברה בקלות יחסית. בבית קשה, כל היום כואב, יש לי כדור חזק שמותר לקחת רק כל 8 שעות ובשאר הזמן אופטלגין נוזלי. לבונוס גם נהייתי חולה בימים האחרונים, וזה ממש לא מקל על העניין. יש גם פיזיוטרפיה שהתחלתי כבר, יהיה טוב… היום בותק נסעה לאבא שלה עד מחר. היא רצתה שניסע והחלטתי שאני לא בא כי בא לי כמה שפחות טלטולים ולא מתאים לי נסיעה, אבל התעקשתי שתסע, שלא תוותר על דברים בשבילי יותר מדי. הייתי ממש נזקק רוב הקשר וזה לא נעים לי כבר, אני ממש מקווה שזה הסוף, הניתוח הזה… אז אלינוח בדרך אליי, היא באה לשעשע אותי ולטפל בי קצת, היא עדיין בדרך (עכשיו 21:23) אבל נראה לי שניא כבר קרובה. ששון היה פה קודם והתקלחתי והוא עזר לי להחליף תחבושות וזה, ועכשיו לקחתי את הכדור החזק ואני מתחיל להיות מטושטש… את הפוסט הזה כתבתי בהמשכים, קצת קשה היה אבל הנה כתבתי ואני שולח אותו בדאבל פוסטינג גם לביט וגם לבלוג הנסיוני שלי בדקס שזו מערכת קהילות חדשה שהתחלתי להשתתף בה, יש שם 2 קהילות שלי אחת הנדריקס ואחת מיעו, תרגישו חופשיים להצטרף
תמונות מההופעה של השוטים פה אצלנו, בגלריה הזאת.
והנה כמה טאמבניילז כטיזר:
וכן אני יודע, הרבה מטושטשות, תתמודדו. זה היה בתנאי צילום לילה בדיגיטלית כשלפעמים לא ראיתי כמעט כלום. עם פלאש היה נורא בגלל העשן על הבמה ובלי פלאש היה קשה. לפחות יצאו כמה תמונות בודדות שאפשר להגדיר כלא רעות.
תמונות מההופעה של השוטים פה אצלנו, בגלריה הזאת.
והנה כמה טאמבניילז כטיזר:
וכן אני יודע, הרבה מטושטשות, תתמודדו. זה היה בתנאי צילום לילה בדיגיטלית כשלפעמים לא ראיתי כמעט כלום. עם פלאש היה נורא בגלל העשן על הבמה ובלי פלאש היה קשה. לפחות יצאו כמה תמונות בודדות שאפשר להגדיר כלא רעות.
תקראו את הפתיל הזה שנמצא בפורום ראסטה שבניהולי (הפורום הכי פעיל בפורומים של שרוט). משעשע, כמעט עם הכל שם הזדהיתי בדרך זו או אחרת
תקראו את הפתיל הזה שנמצא בפורום ראסטה שבניהולי (הפורום הכי פעיל בפורומים של שרוט). משעשע, כמעט עם הכל שם הזדהיתי בדרך זו או אחרת