הפוסל במומו וגו’
שני, 15 לאוגוסט 2005 -- 18:08 michalלא-תל-אביביים תמיד אומרים לי שאני מסוג האנשים האלה שתמיד מספרים עליהם אגדות. אותם אנשים שנולדו וגדלו בתל-אביב ובשבילם תל-אביב זה בלב ובדם והם תל-אביב בכל מובן של הביטוי, כולל הדיזנגוף והשינקין והאלנבי והקינג ג’ורג’ והאבן גבירול ושדרות רוטשילד ושדרות בן-ציון וככר-מסריק וככר-רבין וככר-ביאליק וגן-מאיר וגן-העיר והסמטה האלמונית והסמטה הפלונית והאוזן השלישית והגרפיטי האקראי ושוק הכרמל ושוק בצלאל והתחנה המרכזית וקולנוע רב-חן והסינמטק והטיילת ובתי-הקפה והפאבים והמסעדות הכי שוות והמינגולים והז’ורנלים המעודכנים והסושי ומכון-הכושר ומגרשי החניה וקטעי שירה על משאיות הזבל ותושבי החוץ המרגיזים שתמיד פוקקים את העיר בצהרי שישי ונהגי המוניות שלא יצליחו בחיים לרמות אותי והשינה שיכולה לבוא רק עם רעשי האוטובוסים. אני תל-א-בי-בית ב-כל ר-מ"ח אי-ב-רי. לא תל-אביביים תמיד אומרים לי שאני מסוג האנשים האלה שתמיד מספרים עליהם אגדות, וכל כך נדיר לפגוש אותנו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3127705,00.html
נצר אלוני טורח לומר שאין לו טיפת רחמים למתנחלים, מכיוון שיש להם הכל. ואני אישית בעד הסרת לשון כירורגית, ונראה אחר-כך מה יהיה לו לומר עליהם כשהוא שותה את קפה הבוקר שלו בקפה לנצ’נר בשינקין. שיתבייש לו, לי אין טיפת רחמים לטיפשות.