CorKy.NeT Feeds

"התחרות האולימפית" – שייגעצ / הד ארצי 2006

מבחינה פלייליסטית, היה חכם להוציא את הסינגל "התחרות האולימפית", בדיוק עם תחילת השלבים האחרונים של המונדיאל.
מבחינה מוסיקלית, היה חכם להביא את יובל שפריר להפיק מוסיקלית. רק טוב הוא עושה ל"שייגעצ", ההרכב בראשות יובל מנדלסון, שכבר שני אלבומים מאחוריו. האלבום הראשון התאפיין בשירי פנק של מחאה פשטנית נגד עולם הפופ, הימין וחרדים, עם סולן שנשמע בן 16. באלבום השני היו יותר שירי פופ, כמו "אינטרקום", ויובל מנדלסון עדיין נשמע בן 16, אם כי הכתיבה שלו התקדמה מעט.
ב"התחרות האולימפית" מצאתי טקסט מעניין: "מעניין אותי כמה מרוויח האיש שעומד ומפעיל את הסטופר / גביעים ומדליות תמיד יעסיקו אותי באמצע הוופר". השיר, אמנם לא מורכב מוסיקלית - בבתים ובפזמונים יש בסך הכול 5 אקורדים, אבל כמו שאומר פתגם – אל תשפוט שיר על פי מספר האקורדים שבו. ההפקה המוסיקלית נהדרת. הבתים מעבירים אווירה אוורירית ונינוחה למדי שנשמעת בדיוק מתאימה, והפזמון האינסטרומנטלי ("אני אמרתי לה / טו טו טו טו טו…") מדויק ונשמע מצוין.
באמצע השיר, לאחר השורות "בחורה זולה שפגשתי בבאר עוד יותר זול עושה לי חשק לעבור למושב / להתחיל שם חיים חדשים ולהיות בעלים של מזמרה", מתחיל קטע ללא מלים, שנשמע בדיוק כמו הפזמון של "לוח וגיר" (מלים: יענקל’ה רוטבליט, לחן: שמוליק קראוס). אין לי מושג למה הוא בא כאן, כמו גם הפזמון של ה"טו טו טו", אבל הכול בא כאן פשוט נכון ובמקום.
נשמע ששייגעצ התבגרו קצת, ומעניין מאוד יהיה לשמוע את האלבום השלם.

"התחרות האולימפית" – שייגעצ / הד ארצי 2006

מבחינה פלייליסטית, היה חכם להוציא את הסינגל "התחרות האולימפית", בדיוק עם תחילת השלבים האחרונים של המונדיאל.
מבחינה מוסיקלית, היה חכם להביא את יובל שפריר להפיק מוסיקלית. רק טוב הוא עושה ל"שייגעצ", ההרכב בראשות יובל מנדלסון, שכבר שני אלבומים מאחוריו. האלבום הראשון התאפיין בשירי פנק של מחאה פשטנית נגד עולם הפופ, הימין וחרדים, עם סולן שנשמע בן 16. באלבום השני היו יותר שירי פופ, כמו "אינטרקום", ויובל מנדלסון עדיין נשמע בן 16, אם כי הכתיבה שלו התקדמה מעט.
ב"התחרות האולימפית" מצאתי טקסט מעניין: "מעניין אותי כמה מרוויח האיש שעומד ומפעיל את הסטופר / גביעים ומדליות תמיד יעסיקו אותי באמצע הוופר". השיר, אמנם לא מורכב מוסיקלית - בבתים ובפזמונים יש בסך הכול 5 אקורדים, אבל כמו שאומר פתגם – אל תשפוט שיר על פי מספר האקורדים שבו. ההפקה המוסיקלית נהדרת. הבתים מעבירים אווירה אוורירית ונינוחה למדי שנשמעת בדיוק מתאימה, והפזמון האינסטרומנטלי ("אני אמרתי לה / טו טו טו טו טו…") מדויק ונשמע מצוין.
באמצע השיר, לאחר השורות "בחורה זולה שפגשתי בבאר עוד יותר זול עושה לי חשק לעבור למושב / להתחיל שם חיים חדשים ולהיות בעלים של מזמרה", מתחיל קטע ללא מלים, שנשמע בדיוק כמו הפזמון של "לוח וגיר" (מלים: יענקל’ה רוטבליט, לחן: שמוליק קראוס). אין לי מושג למה הוא בא כאן, כמו גם הפזמון של ה"טו טו טו", אבל הכול בא כאן פשוט נכון ובמקום.
נשמע ששייגעצ התבגרו קצת, ומעניין מאוד יהיה לשמוע את האלבום השלם.

"התחרות האולימפית" – שייגעצ / הד ארצי 2006

מבחינה פלייליסטית, היה חכם להוציא את הסינגל "התחרות האולימפית", בדיוק עם תחילת השלבים האחרונים של המונדיאל.
מבחינה מוסיקלית, היה חכם להביא את יובל שפריר להפיק מוסיקלית. רק טוב הוא עושה ל"שייגעצ", ההרכב בראשות יובל מנדלסון, שכבר שני אלבומים מאחוריו. האלבום הראשון התאפיין בשירי פנק של מחאה פשטנית נגד עולם הפופ, הימין וחרדים, עם סולן שנשמע בן 16. באלבום השני היו יותר שירי פופ, כמו "אינטרקום", ויובל מנדלסון עדיין נשמע בן 16, אם כי הכתיבה שלו התקדמה מעט.
ב"התחרות האולימפית" מצאתי טקסט מעניין: "מעניין אותי כמה מרוויח האיש שעומד ומפעיל את הסטופר / גביעים ומדליות תמיד יעסיקו אותי באמצע הוופר". השיר, אמנם לא מורכב מוסיקלית - בבתים ובפזמונים יש בסך הכול 5 אקורדים, אבל כמו שאומר פתגם – אל תשפוט שיר על פי מספר האקורדים שבו. ההפקה המוסיקלית נהדרת. הבתים מעבירים אווירה אוורירית ונינוחה למדי שנשמעת בדיוק מתאימה, והפזמון האינסטרומנטלי ("אני אמרתי לה / טו טו טו טו טו…") מדויק ונשמע מצוין.
באמצע השיר, לאחר השורות "בחורה זולה שפגשתי בבאר עוד יותר זול עושה לי חשק לעבור למושב / להתחיל שם חיים חדשים ולהיות בעלים של מזמרה", מתחיל קטע ללא מלים, שנשמע בדיוק כמו הפזמון של "לוח וגיר" (מלים: יענקל’ה רוטבליט, לחן: שמוליק קראוס). אין לי מושג למה הוא בא כאן, כמו גם הפזמון של ה"טו טו טו", אבל הכול בא כאן פשוט נכון ובמקום.
נשמע ששייגעצ התבגרו קצת, ומעניין מאוד יהיה לשמוע את האלבום השלם.

כולנו זוכרים את שירו של שחר אבן צור, "ערומים". כולנו תהינו אם "חבל שלכולם יש את אותם בגדים, חבל שאי אפשר ללכת ערומים" זו שורה רצינית, התוהה על קנקן האנושות והתרבות המחייבת אותנו ללכת עם בגדים, כלומר בלתי נאמנים לאני האמיתי שלנו, מסווים את עצמנו על ידי סימנים מוסכמים, שכולם נראים אותו הדבר – חולצות, שרוולים, מכנסיים…
האם הוא ניסה להעביר מסר באופן כיפי, או שהוא בכלל לא היה מחויב אליו, ואלו סתם מלים?
זה התחיל באיש הצועק בין שורות הפזמון "אי אפשר, אי אפשר!" ובאמת שלא יכולתי לדעת אם הוא באמת מוחה או סתם שטותן, כשהוא הופיע על הבמה בעניבה ותחתונים בלבד.
ההתלבטות הזו, שהדירה שינה מעיניי, סוף סוף נפתרת, עם שירו החדש מתוך האלבום הקרב, "צעד קדימה". אלו מלות הבית הראשון: "מנקה את הפנים עם סמרטוט רצפה / יש לי מנורה כחולה ליד הbed / I’m so afraid שנפרד / למה באה מחשבה לאחר מעשה / אאה אאה אאה / הפתרון הנכון לא מותיר לי ברירה / השמיים כחולים ושחורים באותה המידה / באותו הזמן רק במקום אחר / כן כן כן כן כן".
ובכן, נשאלת השאלה: מה הוא רוצה?
ונשתבת התשובה: כלום. בשירו "צעד קדימה" אומר שחר אבן צור שאין לו שום דבר לומר. בשלוש דקות של שלושה אקורדים והדבקה לא מוצלחת של תופים וכנורות מצליח אבן צור לא לומר כלום. לפחות אם נשמע את השיר מספיק פעמים בגלגל"ץ, הוא יהיה מגניב.

(הביקורת מפורסמת גם בעיתונים "הצופה" ו"מקור ראשון")

כולנו זוכרים את שירו של שחר אבן צור, "ערומים". כולנו תהינו אם "חבל שלכולם יש את אותם בגדים, חבל שאי אפשר ללכת ערומים" זו שורה רצינית, התוהה על קנקן האנושות והתרבות המחייבת אותנו ללכת עם בגדים, כלומר בלתי נאמנים לאני האמיתי שלנו, מסווים את עצמנו על ידי סימנים מוסכמים, שכולם נראים אותו הדבר – חולצות, שרוולים, מכנסיים…
האם הוא ניסה להעביר מסר באופן כיפי, או שהוא בכלל לא היה מחויב אליו, ואלו סתם מלים?
זה התחיל באיש הצועק בין שורות הפזמון "אי אפשר, אי אפשר!" ובאמת שלא יכולתי לדעת אם הוא באמת מוחה או סתם שטותן, כשהוא הופיע על הבמה בעניבה ותחתונים בלבד.
ההתלבטות הזו, שהדירה שינה מעיניי, סוף סוף נפתרת, עם שירו החדש מתוך האלבום הקרב, "צעד קדימה". אלו מלות הבית הראשון: "מנקה את הפנים עם סמרטוט רצפה / יש לי מנורה כחולה ליד הbed / I’m so afraid שנפרד / למה באה מחשבה לאחר מעשה / אאה אאה אאה / הפתרון הנכון לא מותיר לי ברירה / השמיים כחולים ושחורים באותה המידה / באותו הזמן רק במקום אחר / כן כן כן כן כן".
ובכן, נשאלת השאלה: מה הוא רוצה?
ונשתבת התשובה: כלום. בשירו "צעד קדימה" אומר שחר אבן צור שאין לו שום דבר לומר. בשלוש דקות של שלושה אקורדים והדבקה לא מוצלחת של תופים וכנורות מצליח אבן צור לא לומר כלום. לפחות אם נשמע את השיר מספיק פעמים בגלגל"ץ, הוא יהיה מגניב.

(הביקורת מפורסמת גם בעיתונים "הצופה" ו"מקור ראשון")

כולנו זוכרים את שירו של שחר אבן צור, "ערומים". כולנו תהינו אם "חבל שלכולם יש את אותם בגדים, חבל שאי אפשר ללכת ערומים" זו שורה רצינית, התוהה על קנקן האנושות והתרבות המחייבת אותנו ללכת עם בגדים, כלומר בלתי נאמנים לאני האמיתי שלנו, מסווים את עצמנו על ידי סימנים מוסכמים, שכולם נראים אותו הדבר – חולצות, שרוולים, מכנסיים…
האם הוא ניסה להעביר מסר באופן כיפי, או שהוא בכלל לא היה מחויב אליו, ואלו סתם מלים?
זה התחיל באיש הצועק בין שורות הפזמון "אי אפשר, אי אפשר!" ובאמת שלא יכולתי לדעת אם הוא באמת מוחה או סתם שטותן, כשהוא הופיע על הבמה בעניבה ותחתונים בלבד.
ההתלבטות הזו, שהדירה שינה מעיניי, סוף סוף נפתרת, עם שירו החדש מתוך האלבום הקרב, "צעד קדימה". אלו מלות הבית הראשון: "מנקה את הפנים עם סמרטוט רצפה / יש לי מנורה כחולה ליד הbed / I’m so afraid שנפרד / למה באה מחשבה לאחר מעשה / אאה אאה אאה / הפתרון הנכון לא מותיר לי ברירה / השמיים כחולים ושחורים באותה המידה / באותו הזמן רק במקום אחר / כן כן כן כן כן".
ובכן, נשאלת השאלה: מה הוא רוצה?
ונשתבת התשובה: כלום. בשירו "צעד קדימה" אומר שחר אבן צור שאין לו שום דבר לומר. בשלוש דקות של שלושה אקורדים והדבקה לא מוצלחת של תופים וכנורות מצליח אבן צור לא לומר כלום. לפחות אם נשמע את השיר מספיק פעמים בגלגל"ץ, הוא יהיה מגניב.

(הביקורת מפורסמת גם בעיתונים "הצופה" ו"מקור ראשון")

צפיתי במספר דקות מתוך הפרק בסדרה שהיא פרומו לעצמה (לרזות בגדול, או לרדת בגדול, לא יודע). שמעתי את השמנים והשמנות משוחחים על עצמם, ולמה הם היו רוצים "לעזור לעצמם", או שיעזרו להם. חלקם הוא אנשים שלדבריהם ניסו הכול או שנמאס להם להרגיש רע עם עצמם, או שהם רוצים להכנס להריון. מתישהו הבנות התחילו לדבר על זה שזו סתם הבניה חברתית שאנשים צריכים להיות רזים, ובפה מלא דברו על זה שהן אף פעם לא הצליחו להתחבר עם הבנים המוצלחים ( AKA רזים וחתיכים, והן אמרו את זה במלים האלה [טוב, "AKA" הן לא אמרו]). גם הגברים השמנים דברו על זה שהם רוצים את הנשים שלהם רזות.
באמת הגיע הזמן שיראו בטלוויזיה את פגיעות הנפש שהם גורמים לשמנים, לדוגמניות ולשרמוטים.
גם אני הייתי שמן, הייתי שם. עם הזמן, איך שהוא, גבהתי והתרחבתי לא בהתאמה, ככה יצא שאני לא שמן כמו אז. אבל עוד לא לובש שום דבר צמוד. אולי בגלל זה אני כל כך לא אוהב את הים, אולי.
גם אני כזה, רועם על העולם החומרני, ואני ילד חומרני.

צפיתי במספר דקות מתוך הפרק בסדרה שהיא פרומו לעצמה (לרזות בגדול, או לרדת בגדול, לא יודע). שמעתי את השמנים והשמנות משוחחים על עצמם, ולמה הם היו רוצים "לעזור לעצמם", או שיעזרו להם. חלקם הוא אנשים שלדבריהם ניסו הכול או שנמאס להם להרגיש רע עם עצמם, או שהם רוצים להכנס להריון. מתישהו הבנות התחילו לדבר על זה שזו סתם הבניה חברתית שאנשים צריכים להיות רזים, ובפה מלא דברו על זה שהן אף פעם לא הצליחו להתחבר עם הבנים המוצלחים ( AKA רזים וחתיכים, והן אמרו את זה במלים האלה [טוב, "AKA" הן לא אמרו]). גם הגברים השמנים דברו על זה שהם רוצים את הנשים שלהם רזות.
באמת הגיע הזמן שיראו בטלוויזיה את פגיעות הנפש שהם גורמים לשמנים, לדוגמניות ולשרמוטים.
גם אני הייתי שמן, הייתי שם. עם הזמן, איך שהוא, גבהתי והתרחבתי לא בהתאמה, ככה יצא שאני לא שמן כמו אז. אבל עוד לא לובש שום דבר צמוד. אולי בגלל זה אני כל כך לא אוהב את הים, אולי.
גם אני כזה, רועם על העולם החומרני, ואני ילד חומרני.

צפיתי במספר דקות מתוך הפרק בסדרה שהיא פרומו לעצמה (לרזות בגדול, או לרדת בגדול, לא יודע). שמעתי את השמנים והשמנות משוחחים על עצמם, ולמה הם היו רוצים "לעזור לעצמם", או שיעזרו להם. חלקם הוא אנשים שלדבריהם ניסו הכול או שנמאס להם להרגיש רע עם עצמם, או שהם רוצים להכנס להריון. מתישהו הבנות התחילו לדבר על זה שזו סתם הבניה חברתית שאנשים צריכים להיות רזים, ובפה מלא דברו על זה שהן אף פעם לא הצליחו להתחבר עם הבנים המוצלחים ( AKA רזים וחתיכים, והן אמרו את זה במלים האלה [טוב, "AKA" הן לא אמרו]). גם הגברים השמנים דברו על זה שהם רוצים את הנשים שלהם רזות.
באמת הגיע הזמן שיראו בטלוויזיה את פגיעות הנפש שהם גורמים לשמנים, לדוגמניות ולשרמוטים.
גם אני הייתי שמן, הייתי שם. עם הזמן, איך שהוא, גבהתי והתרחבתי לא בהתאמה, ככה יצא שאני לא שמן כמו אז. אבל עוד לא לובש שום דבר צמוד. אולי בגלל זה אני כל כך לא אוהב את הים, אולי.
גם אני כזה, רועם על העולם החומרני, ואני ילד חומרני.

יש כמה דברים שרוצים התייחסות, אבל אין לי חשק לכתוב עליהם - אין לי כוח לספר על הדיסק החדש של אייל קופמן והנגרים שהוא יפה, ועל קריאת ההר ועל נגווה, וגם טיפקס ש’תן לי חתימה’ שלהם הוא אחלה וה"אוו-אה" של הדגנחש שהוא בסדר ויכול להיות יותר טוב אבל גם בסדר,

יש דברים שאני אוהב לעשות

שפשוט אין לי הרבה חשק לעשות אותם. אני הולך לישון מוקדם. לא כתבתי המון. אין לי חשק גם לשמוע תקליטים, פתאום רק דיסקים, אין לי חשק להרבה דברים, הכול מחר בעצם הכול אולי מחר, המתופף לא עונה אף פעם לטלפון. כשאני נכנס לחדר אני שומע המהום, בהתחלה נדמה לי שאני מדמיין, אבל גליתי שהקיר באמת מהמהם. ולא מנגינה, הוא מהמהם תו אחד. אולי אבדוק איזה. אין לי חשק עכשיו. אני זוכר שכיביתי את כל המכשירים החשמליים שבחדר פעם, כדי לבדוק מאיפה באמת בא ההמהום. הוא בא מהפינות, כשהקירות נפגשים הם מהנהנים אחד לשני. בשתי פינות בחדר ההמהום חזק, בדיוק באמצע החדר ההמהום נעלם. אני נשכב על המיטה, ההמהום חוזר, אני מתגלגל ואוטם את האוזניים, לפעמים שם אוזניות ולפעמים מגביר את הרמקולים המושתקים עד הסוף, שיהיה קצת רעש אחר, זמזום במקום המהום, הסהוס גם. לפעמים אין לי חשק, אני רק רוצה שקט ועיניים עצומות, לפעמים הן לא מספיק עצומות ואני שם עליהן את היד. אז אני שומע אותי נושם ואת הקירות.

יש כמה דברים שרוצים התייחסות, אבל אין לי חשק לכתוב עליהם - אין לי כוח לספר על הדיסק החדש של אייל קופמן והנגרים שהוא יפה, ועל קריאת ההר ועל נגווה, וגם טיפקס ש’תן לי חתימה’ שלהם הוא אחלה וה"אוו-אה" של הדגנחש שהוא בסדר ויכול להיות יותר טוב אבל גם בסדר,

יש דברים שאני אוהב לעשות

שפשוט אין לי הרבה חשק לעשות אותם. אני הולך לישון מוקדם. לא כתבתי המון. אין לי חשק גם לשמוע תקליטים, פתאום רק דיסקים, אין לי חשק להרבה דברים, הכול מחר בעצם הכול אולי מחר, המתופף לא עונה אף פעם לטלפון. כשאני נכנס לחדר אני שומע המהום, בהתחלה נדמה לי שאני מדמיין, אבל גליתי שהקיר באמת מהמהם. ולא מנגינה, הוא מהמהם תו אחד. אולי אבדוק איזה. אין לי חשק עכשיו. אני זוכר שכיביתי את כל המכשירים החשמליים שבחדר פעם, כדי לבדוק מאיפה באמת בא ההמהום. הוא בא מהפינות, כשהקירות נפגשים הם מהנהנים אחד לשני. בשתי פינות בחדר ההמהום חזק, בדיוק באמצע החדר ההמהום נעלם. אני נשכב על המיטה, ההמהום חוזר, אני מתגלגל ואוטם את האוזניים, לפעמים שם אוזניות ולפעמים מגביר את הרמקולים המושתקים עד הסוף, שיהיה קצת רעש אחר, זמזום במקום המהום, הסהוס גם. לפעמים אין לי חשק, אני רק רוצה שקט ועיניים עצומות, לפעמים הן לא מספיק עצומות ואני שם עליהן את היד. אז אני שומע אותי נושם ואת הקירות.

צדקה ענבל, באמת ‘אנני ווייטס’ זה שיר נהדר. שמעתי את האלבום של בן פולדס, זה שהסינגל מתוכו גרם לי לקנות את כל האלבומים, והיה כל כך יפה. הוא פיתח יפה יפה את הבלדות האישיות עם השמות הפרטיים. "פרד ג’ונס part 2" הוא שיר נפלא, רציתי בעצמי לכתוב שיר דומה ולא הצלחתי. צריך להתאמן על זה או משהו.

בשנה הבאה אני רוצה לעשות משהו אחר. אולי משהו יותר רחוק מכאן.

אני שואל את עצמי אם זה מביך שאיש בן 44 אומר לי שאני צריך לזיין.

אולי משהו יותר רחוק מכאן, אולי שרות לאומי במָקום שבאמת לא הייתי מגיע אליו, ואולי אני צריך להפסיק למצוא לעצמי מודלים לחיקוי, כמו שנסיתי להיות כל כך הרבה אנשים אחרים במוסיקה שלי, במקום להיות מושפע מהם. אולי בשביל להיות מושפע צריך להיות עצמאי.

יום אחד אני אביט שמאלה ולא אראה את המיקרוגל, מימיני לא יהיו מילונים, משהו יותר רחוק מכאן אני רוצה.

צדקה ענבל, באמת ‘אנני ווייטס’ זה שיר נהדר. שמעתי את האלבום של בן פולדס, זה שהסינגל מתוכו גרם לי לקנות את כל האלבומים, והיה כל כך יפה. הוא פיתח יפה יפה את הבלדות האישיות עם השמות הפרטיים. "פרד ג’ונס part 2" הוא שיר נפלא, רציתי בעצמי לכתוב שיר דומה ולא הצלחתי. צריך להתאמן על זה או משהו.

בשנה הבאה אני רוצה לעשות משהו אחר. אולי משהו יותר רחוק מכאן.

אני שואל את עצמי אם זה מביך שאיש בן 44 אומר לי שאני צריך לזיין.

אולי משהו יותר רחוק מכאן, אולי שרות לאומי במָקום שבאמת לא הייתי מגיע אליו, ואולי אני צריך להפסיק למצוא לעצמי מודלים לחיקוי, כמו שנסיתי להיות כל כך הרבה אנשים אחרים במוסיקה שלי, במקום להיות מושפע מהם. אולי בשביל להיות מושפע צריך להיות עצמאי.

יום אחד אני אביט שמאלה ולא אראה את המיקרוגל, מימיני לא יהיו מילונים, משהו יותר רחוק מכאן אני רוצה.

התקליט של Styx מתברר כהארדרוק לחנונים, ורוד סטיוארט הופך לרכיכה בצד השני של התקליט. רכיכה דוקרנית, אבל רכיכה. moody blues סבבה, אבל צריך להתרגל אליהם. ג’ו קוקר מעניין, בייחוד העיבוד שלו לאיזה שיר, לא זוכר איזה. הכל מאד אולדי. מתישהו אני מתכנן לקנות את אלבום ההופעה של בוב מארלי, "בבילון ביי בס", אבל בדיסק ככה שיהיה, רק שצריך דיסקמן חדש, או לתקן שיפסיק להפסיק כל הזמן. חוץ מזה בא לי Dummy של פורטיסהד וגם אולי נטלי אימברוליה, יש לה פופ שאני אוהב. היום ראינו שני אנשים סביב מישהו שספק הלך למות, ואני חושב שהייתי צריך לעשות עוד משהו חוץ מסתם להציע עזרה. מוזר לגמרי.

התקליט של Styx מתברר כהארדרוק לחנונים, ורוד סטיוארט הופך לרכיכה בצד השני של התקליט. רכיכה דוקרנית, אבל רכיכה. moody blues סבבה, אבל צריך להתרגל אליהם. ג’ו קוקר מעניין, בייחוד העיבוד שלו לאיזה שיר, לא זוכר איזה. הכל מאד אולדי. מתישהו אני מתכנן לקנות את אלבום ההופעה של בוב מארלי, "בבילון ביי בס", אבל בדיסק ככה שיהיה, רק שצריך דיסקמן חדש, או לתקן שיפסיק להפסיק כל הזמן. חוץ מזה בא לי Dummy של פורטיסהד וגם אולי נטלי אימברוליה, יש לה פופ שאני אוהב. היום ראינו שני אנשים סביב מישהו שספק הלך למות, ואני חושב שהייתי צריך לעשות עוד משהו חוץ מסתם להציע עזרה. מוזר לגמרי.