CorKy.NeT Feeds

היום היה היום שחיכיתי לו כל החורף. היום הכי טוב של החורף, עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שזה יהיה יום טוב. בדקתי בוואי נט את מזג האוויר וראיתי שיהיו 23 מעלות. מאז כיתה ד’ אני מחכה בכל שנה לאותו יום בפברואר שיהיו 23 מעלות, כי אז אני יודעת שהחורף עומד להיגמר. הגעתי לעבודה מוקדם מהצפוי ועם המון מצב רוח טוב, גם יום העבודה היה די קל ודי עבר מהר. אחרי זה אמיר, ענת ואני נסענו לג’פניקה החדש בירמיהו שהוא גדול הרבה יותר ומעוצב מאד מגניב אבל מוצלח הרבה פחות מהגרסה הדיזנגופית.

כהרגלי הזמנתי עבור לא-מיודעי-הסושי את הסושי, לא נראה לי שענת נתפסה לזה, אמיר די אהב את מה שהזמנתי עבורו. אני עשיתי את הרוטינה שלי, מרק מיסו-שיפודי מאקי-פוטומאקי מינוס נגירי.

נעלמתי קצת מהבלוג לשבוע ומשהו, לא בטוחה עד כמה היה לי מה לספר. עבר עלי סופ"ש די הזוי שהספקתי לאכול בו סטייק 400 גרם אנטריקוט ב-6 בבוקר בבראסרי (ולא שבעתי!), עוררתי פוטנציאל עצום בהריסת זוגיות, כמעט גיליתי עריות ושתיתי חצי בקבוק וודקה בחצי שעה (תארו לעצמכם מה הייתי עושה בשעה שלמה אם לא הייתי חולקת את הבקבוק עם עוד אדם). בעצם כשאני חושבת על זה אם לא הייתי מעלה עובדות יבשות בלבד על פני הבלוג, סביר להניח שהיה לי הרבה מאד מה לספר.

רבותי, החורף נגמר, בקיץ יהיה דיסקו.

היום היה היום שחיכיתי לו כל החורף. היום הכי טוב של החורף, עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שזה יהיה יום טוב. בדקתי בוואי נט את מזג האוויר וראיתי שיהיו 23 מעלות. מאז כיתה ד’ אני מחכה בכל שנה לאותו יום בפברואר שיהיו 23 מעלות, כי אז אני יודעת שהחורף עומד להיגמר. הגעתי לעבודה מוקדם מהצפוי ועם המון מצב רוח טוב, גם יום העבודה היה די קל ודי עבר מהר. אחרי זה אמיר, ענת ואני נסענו לג’פניקה החדש בירמיהו שהוא גדול הרבה יותר ומעוצב מאד מגניב אבל מוצלח הרבה פחות מהגרסה הדיזנגופית.

כהרגלי הזמנתי עבור לא-מיודעי-הסושי את הסושי, לא נראה לי שענת נתפסה לזה, אמיר די אהב את מה שהזמנתי עבורו. אני עשיתי את הרוטינה שלי, מרק מיסו-שיפודי מאקי-פוטומאקי מינוס נגירי.

נעלמתי קצת מהבלוג לשבוע ומשהו, לא בטוחה עד כמה היה לי מה לספר. עבר עלי סופ"ש די הזוי שהספקתי לאכול בו סטייק 400 גרם אנטריקוט ב-6 בבוקר בבראסרי (ולא שבעתי!), עוררתי פוטנציאל עצום בהריסת זוגיות, כמעט גיליתי עריות ושתיתי חצי בקבוק וודקה בחצי שעה (תארו לעצמכם מה הייתי עושה בשעה שלמה אם לא הייתי חולקת את הבקבוק עם עוד אדם). בעצם כשאני חושבת על זה אם לא הייתי מעלה עובדות יבשות בלבד על פני הבלוג, סביר להניח שהיה לי הרבה מאד מה לספר.

רבותי, החורף נגמר, בקיץ יהיה דיסקו.

היום היה היום שחיכיתי לו כל החורף. היום הכי טוב של החורף, עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שזה יהיה יום טוב. בדקתי בוואי נט את מזג האוויר וראיתי שיהיו 23 מעלות. מאז כיתה ד’ אני מחכה בכל שנה לאותו יום בפברואר שיהיו 23 מעלות, כי אז אני יודעת שהחורף עומד להיגמר. הגעתי לעבודה מוקדם מהצפוי ועם המון מצב רוח טוב, גם יום העבודה היה די קל ודי עבר מהר. אחרי זה אמיר, ענת ואני נסענו לג’פניקה החדש בירמיהו שהוא גדול הרבה יותר ומעוצב מאד מגניב אבל מוצלח הרבה פחות מהגרסה הדיזנגופית.

כהרגלי הזמנתי עבור לא-מיודעי-הסושי את הסושי, לא נראה לי שענת נתפסה לזה, אמיר די אהב את מה שהזמנתי עבורו. אני עשיתי את הרוטינה שלי, מרק מיסו-שיפודי מאקי-פוטומאקי מינוס נגירי.

נעלמתי קצת מהבלוג לשבוע ומשהו, לא בטוחה עד כמה היה לי מה לספר. עבר עלי סופ"ש די הזוי שהספקתי לאכול בו סטייק 400 גרם אנטריקוט ב-6 בבוקר בבראסרי (ולא שבעתי!), עוררתי פוטנציאל עצום בהריסת זוגיות, כמעט גיליתי עריות ושתיתי חצי בקבוק וודקה בחצי שעה (תארו לעצמכם מה הייתי עושה בשעה שלמה אם לא הייתי חולקת את הבקבוק עם עוד אדם). בעצם כשאני חושבת על זה אם לא הייתי מעלה עובדות יבשות בלבד על פני הבלוג, סביר להניח שהיה לי הרבה מאד מה לספר.

רבותי, החורף נגמר, בקיץ יהיה דיסקו.

החיים שלי מקבלים פן הזוי של הרבה אנשים שנכנסים לחיי והרבה מקומות חדשים והרבה בעדנס שכזה. זה קצת מחזיר אותי אחורה ארבע-חמש שנים שבאמת הייתי מכירה הרבה אנשים אבל לא נראה לי שבאמת היו לי חברים אז. כלומר, כמובן שהיו לי את 4-5 חברי הקרובים אבל לכל השאר לא כל כך היתה המשמעות. ועכשיו, כמה שנים אחרי, שבזמן הזה הספקתי לשקוע בזוגיות ולהיתקע חברתית או לחילופין לעשות פרצוף של "אני ביץ’ ואני אוכל לך את הראש", אני מוצאת את עצמי מאד זורמת, מאד חולקת, מאד מבלה, מאד עסוקה - בעצם. בנאדם עם אג’נדה חברתית אדירה, אבל אני לא הכי בטוחה שאני יורה לכיוון הנכון עם זה. הצד הפסימי שבי חוזר ואומר לי שזה יגמר בסוף רע, כמו שהכל נגמר בסוף רע.

אתמול בעבודה היתה לי שיחה עם מישהו מתל-אביב שגר באיזור שלי, בסמול טוקס הקטנים הגענו (מן הסתם) לחלק בו אני תל-אביבית מלידה. בזמן שבדקתי עבורו מספר דברים חשב ואז אמר שהוא יודע מה הבעיה בבנות התל-אביביות במקור, או ספציפית בי כי סביר להניח שאני התל-אביבית המקורית האחרונה; "אתן לא רוצות לאהוב". לא כל כך ידעתי מה לענות, גם כי נמאס לי לשמוע את זה בכל פעם מחדש וגם כי אני שומעת את זה בכל פעם מחדש כי יש בזה כנראה משהו נכון. זה לא שאנחנו לא רוצות, אנחנו פשוט לא כל כך מבינות תמיד את הטעם.

ואכלתי אתמול סושי, בזה כן יש טעם.

החיים שלי מקבלים פן הזוי של הרבה אנשים שנכנסים לחיי והרבה מקומות חדשים והרבה בעדנס שכזה. זה קצת מחזיר אותי אחורה ארבע-חמש שנים שבאמת הייתי מכירה הרבה אנשים אבל לא נראה לי שבאמת היו לי חברים אז. כלומר, כמובן שהיו לי את 4-5 חברי הקרובים אבל לכל השאר לא כל כך היתה המשמעות. ועכשיו, כמה שנים אחרי, שבזמן הזה הספקתי לשקוע בזוגיות ולהיתקע חברתית או לחילופין לעשות פרצוף של "אני ביץ’ ואני אוכל לך את הראש", אני מוצאת את עצמי מאד זורמת, מאד חולקת, מאד מבלה, מאד עסוקה - בעצם. בנאדם עם אג’נדה חברתית אדירה, אבל אני לא הכי בטוחה שאני יורה לכיוון הנכון עם זה. הצד הפסימי שבי חוזר ואומר לי שזה יגמר בסוף רע, כמו שהכל נגמר בסוף רע.

אתמול בעבודה היתה לי שיחה עם מישהו מתל-אביב שגר באיזור שלי, בסמול טוקס הקטנים הגענו (מן הסתם) לחלק בו אני תל-אביבית מלידה. בזמן שבדקתי עבורו מספר דברים חשב ואז אמר שהוא יודע מה הבעיה בבנות התל-אביביות במקור, או ספציפית בי כי סביר להניח שאני התל-אביבית המקורית האחרונה; "אתן לא רוצות לאהוב". לא כל כך ידעתי מה לענות, גם כי נמאס לי לשמוע את זה בכל פעם מחדש וגם כי אני שומעת את זה בכל פעם מחדש כי יש בזה כנראה משהו נכון. זה לא שאנחנו לא רוצות, אנחנו פשוט לא כל כך מבינות תמיד את הטעם.

ואכלתי אתמול סושי, בזה כן יש טעם.

החיים שלי מקבלים פן הזוי של הרבה אנשים שנכנסים לחיי והרבה מקומות חדשים והרבה בעדנס שכזה. זה קצת מחזיר אותי אחורה ארבע-חמש שנים שבאמת הייתי מכירה הרבה אנשים אבל לא נראה לי שבאמת היו לי חברים אז. כלומר, כמובן שהיו לי את 4-5 חברי הקרובים אבל לכל השאר לא כל כך היתה המשמעות. ועכשיו, כמה שנים אחרי, שבזמן הזה הספקתי לשקוע בזוגיות ולהיתקע חברתית או לחילופין לעשות פרצוף של "אני ביץ’ ואני אוכל לך את הראש", אני מוצאת את עצמי מאד זורמת, מאד חולקת, מאד מבלה, מאד עסוקה - בעצם. בנאדם עם אג’נדה חברתית אדירה, אבל אני לא הכי בטוחה שאני יורה לכיוון הנכון עם זה. הצד הפסימי שבי חוזר ואומר לי שזה יגמר בסוף רע, כמו שהכל נגמר בסוף רע.

אתמול בעבודה היתה לי שיחה עם מישהו מתל-אביב שגר באיזור שלי, בסמול טוקס הקטנים הגענו (מן הסתם) לחלק בו אני תל-אביבית מלידה. בזמן שבדקתי עבורו מספר דברים חשב ואז אמר שהוא יודע מה הבעיה בבנות התל-אביביות במקור, או ספציפית בי כי סביר להניח שאני התל-אביבית המקורית האחרונה; "אתן לא רוצות לאהוב". לא כל כך ידעתי מה לענות, גם כי נמאס לי לשמוע את זה בכל פעם מחדש וגם כי אני שומעת את זה בכל פעם מחדש כי יש בזה כנראה משהו נכון. זה לא שאנחנו לא רוצות, אנחנו פשוט לא כל כך מבינות תמיד את הטעם.

ואכלתי אתמול סושי, בזה כן יש טעם.

ארבע עבודות שעבדתי בהן

1. קיוסק. שלושה ימים, שלוש משמרות שלמות - אחת מהן לבד וגם עליה לא קיבלתי משכורת. זה הזכיר לי לרגע שיש מעסיקים ממש חארות.
2. טיים אאוט. שבוע וחצי בו הצלחתי למכור רק מנוי אחד וגם זה היה לבועז.
3. NSA. איכס איכס איכס. פרויקט הביטורנט החוקי המיותר עלי אדמות. מגיע להם שהפרויקט בסוף נכשל, זונות בני זונות.
4. HOT. כל מה שחם. תמיכה טכנית באינטרנט. דווקא די מגניב לי.

ארבעה סרטים שאני יכולה לצפות בהם פעם אחר פעם

1. קלולס.
2. מופע הקולנוע של רוקי.
3. Cecil B. Demented.
4. Eternal Sunshine Of The Spotless Mind

ארבעה מקומות בהם גרתי

1. רח’ משה שרת, ת"א.
2. רח’ העבודה, ת"א.
3. רח’ המכבי, ת"א.
4. רח’ שינקין, כאילו, ת"א?

ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהבת לראות

1. באפי ציידת הערפדים.
2. Lost
3. 24
4. הדוגמניות (אימאל’ה)

ארבעה מאכלים שאני אוהבת

1. סושי!!!
2. פיצה
3. פירות ים
4. מלפפון חמוץ

ארבעה אתרים בהם אני מבקרת באופן יום-יומי

1. במה חדשה
2. ביט
3. שוקס
4. וואינט

ארבעה דברים שאני רוצה לעשות לפני שאמות

1. לומר למישהו שאני מאוהבת בו עד כלות נשמתי ואני-כולו-שלו-לגמרי (והוא לא יבהל מזה למוות ויברח כל עוד נפשו בו)
2. להיות מפורסמת.
3. לשגר את עצמי ממקום למקום על-ידי מכונה פורקת ומרכיבה מולקולות.
4. לשכב עם בחורה.

ארבע אנשים שאני זורקת עליהם את המם הזה

1. נועה היפה.
2. קומפולסיב.
3. עידו הראל.
4. מייק בלו.

אבוד לכם עכשיו.

ארבע עבודות שעבדתי בהן

1. קיוסק. שלושה ימים, שלוש משמרות שלמות - אחת מהן לבד וגם עליה לא קיבלתי משכורת. זה הזכיר לי לרגע שיש מעסיקים ממש חארות.
2. טיים אאוט. שבוע וחצי בו הצלחתי למכור רק מנוי אחד וגם זה היה לבועז.
3. NSA. איכס איכס איכס. פרויקט הביטורנט החוקי המיותר עלי אדמות. מגיע להם שהפרויקט בסוף נכשל, זונות בני זונות.
4. HOT. כל מה שחם. תמיכה טכנית באינטרנט. דווקא די מגניב לי.

ארבעה סרטים שאני יכולה לצפות בהם פעם אחר פעם

1. קלולס.
2. מופע הקולנוע של רוקי.
3. Cecil B. Demented.
4. Eternal Sunshine Of The Spotless Mind

ארבעה מקומות בהם גרתי

1. רח’ משה שרת, ת"א.
2. רח’ העבודה, ת"א.
3. רח’ המכבי, ת"א.
4. רח’ שינקין, כאילו, ת"א?

ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהבת לראות

1. באפי ציידת הערפדים.
2. Lost
3. 24
4. הדוגמניות (אימאל’ה)

ארבעה מאכלים שאני אוהבת

1. סושי!!!
2. פיצה
3. פירות ים
4. מלפפון חמוץ

ארבעה אתרים בהם אני מבקרת באופן יום-יומי

1. במה חדשה
2. ביט
3. שוקס
4. וואינט

ארבעה דברים שאני רוצה לעשות לפני שאמות

1. לומר למישהו שאני מאוהבת בו עד כלות נשמתי ואני-כולו-שלו-לגמרי (והוא לא יבהל מזה למוות ויברח כל עוד נפשו בו)
2. להיות מפורסמת.
3. לשגר את עצמי ממקום למקום על-ידי מכונה פורקת ומרכיבה מולקולות.
4. לשכב עם בחורה.

ארבע אנשים שאני זורקת עליהם את המם הזה

1. נועה היפה.
2. קומפולסיב.
3. עידו הראל.
4. מייק בלו.

אבוד לכם עכשיו.

ארבע עבודות שעבדתי בהן

1. קיוסק. שלושה ימים, שלוש משמרות שלמות - אחת מהן לבד וגם עליה לא קיבלתי משכורת. זה הזכיר לי לרגע שיש מעסיקים ממש חארות.
2. טיים אאוט. שבוע וחצי בו הצלחתי למכור רק מנוי אחד וגם זה היה לבועז.
3. NSA. איכס איכס איכס. פרויקט הביטורנט החוקי המיותר עלי אדמות. מגיע להם שהפרויקט בסוף נכשל, זונות בני זונות.
4. HOT. כל מה שחם. תמיכה טכנית באינטרנט. דווקא די מגניב לי.

ארבעה סרטים שאני יכולה לצפות בהם פעם אחר פעם

1. קלולס.
2. מופע הקולנוע של רוקי.
3. Cecil B. Demented.
4. Eternal Sunshine Of The Spotless Mind

ארבעה מקומות בהם גרתי

1. רח’ משה שרת, ת"א.
2. רח’ העבודה, ת"א.
3. רח’ המכבי, ת"א.
4. רח’ שינקין, כאילו, ת"א?

ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהבת לראות

1. באפי ציידת הערפדים.
2. Lost
3. 24
4. הדוגמניות (אימאל’ה)

ארבעה מאכלים שאני אוהבת

1. סושי!!!
2. פיצה
3. פירות ים
4. מלפפון חמוץ

ארבעה אתרים בהם אני מבקרת באופן יום-יומי

1. במה חדשה
2. ביט
3. שוקס
4. וואינט

ארבעה דברים שאני רוצה לעשות לפני שאמות

1. לומר למישהו שאני מאוהבת בו עד כלות נשמתי ואני-כולו-שלו-לגמרי (והוא לא יבהל מזה למוות ויברח כל עוד נפשו בו)
2. להיות מפורסמת.
3. לשגר את עצמי ממקום למקום על-ידי מכונה פורקת ומרכיבה מולקולות.
4. לשכב עם בחורה.

ארבע אנשים שאני זורקת עליהם את המם הזה

1. נועה היפה.
2. קומפולסיב.
3. עידו הראל.
4. מייק בלו.

אבוד לכם עכשיו.

לראשונה יצא לי לנצל יום חופש מהעבודה כראוי. אתמול בלילה מאי באה לישון אצלי, אז יצאנו לפרילנד. איכשהו מצאתי את עצמי נכנסת ביחד עם החבר הראשון שלי לשם, שהוא בכלל רואה אותי כיישות שזקוקה להשמדה מידית ואם לא אז לפחות להצמדת שחלות באופן בהול פן יושרצו צאצאי המזויעים אל העולם. לפני שעיכלתי מהו המוב הנכון לעשות כשנתקלים באקס המקלס הרבצתי אה-לה-ספרינט במגפי הגרוייסע-קלפטע שלי לחדר של הפול. הוא הגיע לשם בכלל עם ידיד אחר שלי שמהפדיחה לא מצאתי מילי-שניה לומר לו היי, אז כמו מפגרת הרמתי לו טלפון ואמרתי לו לקפוץ לחדר ליד לומר שלום. בפול בכלל היה איזה בחור שהקריא בערבמה האחרון, שדוד תיאר אותו כמי ש"נתקע לו טיל בתחת לפני שהוא עלה להקריא", והאמת היא, על אף שהוא מאד נחמד, אני קיבלתי את הרושם שנתקע לו טיל בתחת, לא ממש משנה איזו פעולה הוא מבצע. באותו הזמן גם החלפתי כמה משפטי הא-ודא עם איזו אחת שלמדה איתי בתיכון ומאי מלמלה איזה משהו על זה שאנג’ל שישבה שם בחצאית דפוקותי-מה-זה-חזק בטח לא זוכרת אותה מהאודישנים של "הדוגמניות". האמת היא שמאי קצת הביטה בה במבט של מודל לחיקוי ואני קצת התפלאתי למה לבחורה כמו מאי יש מבט כזה בעיניים כלפי הבת-ימית עם הא-סימטריה בין הראש, הגוף והכוס בעיקר. באותן השניות קצת התחלתי להתחרט שהגעתי לפרילנד מאחר שזיהיתי שם את רוב האוכלוסיה הדלילה גם כך. אם כבר הגעתי, ואם כבר עלי לסבול, לפחות אשלם על זה באלכוהול. הזמנתי אייריש קרים ומאי רצתה רק מים אז כבר הזמנתי בשבילה שנאפס תפוח שגם אותו אני בסוף סיימתי. הרבצנו פול עם החברים של הבחור עם הטיל הרקטאלי והם זיינו לנו את הצורה, מה שלימד אותי להפסיק להיות יהירה לחמש שניות בדיוק מסיום המשחק.

בצאתנו מהפרילנד החלטנו שאם גם ככה קר אולי נרחיק לכת גג למנזר, שם צ’יקי התהדר בזוג בנות מתוקות העונות לשם חגית ואביגיל, שמאי התאהבה בה לחלוטין ובסוף הן סיכמו איזה הסדר לגבי חתונה חד-מינית או משהו כזה. הוא כיבד את כולנו במרק ירקות ולחם וכמו אנורקטיות טובות כולנו צבאנו את הלחם עד תום. הוא גם הזמין אותנו להשקת מגזין הקולנוע החדש בבריכה המקורה בדיזנגוף סנטר (הוא הסביר לי שהיא מקורה בחורף ואינה בקיץ, מה שהסביר למה לא היה גג אף פעם כשהתפלחתי לשם בימים פרחחיים יותר), נראה לי שאלך כי יצא לי ללבוש את בגד-הים האחרון שקניתי פעם אחת בדיוק וממש מצאתי אותו לפני ארבעה ימים זרוק באיזה תיק.

התלבשנו בג’חנון של אימא, אחרי כן, על זוג ג’חנונים. מאי קצת התחרטה על מאורע הפחמימות ב-2:30 לפנות בוקר ואילו אני שצמתי במהלך כל היום והייתה זו בכלל ארוחתי הראשונה לאותו היום דווקא הרגשתי די בסדר עם עצמי ועם הבטן.

איכשהו מאי העירה אותי ב-11. המחשבה על יום חופש לא התעכלה לי היטב ולא כל כך ידעתי מה לעשות עם עצמי שכן כבר תיכנתתי את עצמי להתקלח, לעלות על קו 66, להעביר כרטיס ולהתחיל לדקלם כל היום "הוט, מדברת מיכל, צהריים טובים/אחר הצהריים טובים/ערב טוב/לילה טוב/זהירות, נקבה משוגעת!" ולחזור הביתה אל עצמי ואל המחשב ואל הבלגן. מיד התקשרתי לאימא שלי שתמצא לי פתרון מהיר לניצול מירבי של יום החופש והיא מיד הציעה רעיון גאוני - סושי עם בועז! אז קימבנתי את בועז לאיזה ג’פאניקה וגם הזמנתי כבר את בורלא בדרך ואכלנו מלא סושי. מפה לשם ומשם לפה באמצע דיזנגוף הצעתי לבורלא שאצבע לו את השיער לירוק ואז התחלנו להתגלגל מצחוק על המדרכה ולפני ששמנו לב חלפו 6 שעות ולבורלא צמח שיח של גראס על הראש.

אחרי זה גם רני קפץ לבקר כי תכננו לצאת עם רות, שי, דוד ועוד כמה חבר’ה לאיזה פאב בתל-אביב אבל הם קפצו לוופל בלגי וטיול משמים לאורך רחוב הרצל ברחובות הנטושה ומהר מאד איבדו כל עניין להגיע למרכז. מעפנים. רני הזיז את עצמו לאיזו מסיבה, משהו עם קארפה ושלוש שנים או משהו כזה והנה אני בסוף היום כאן.

גם מחר יש לי חופש ובעצם עד יום שבת בצהריים, שאז יש לי משמרת, אבל בינתיים למחר מתוכננות רק תכניות מסעירות כגון ביקור במכבסה וצריכת מרק עוף עם קניידלך וקרעפלך ואטריות ושקדים אצל ההורים.

סושי!

לראשונה יצא לי לנצל יום חופש מהעבודה כראוי. אתמול בלילה מאי באה לישון אצלי, אז יצאנו לפרילנד. איכשהו מצאתי את עצמי נכנסת ביחד עם החבר הראשון שלי לשם, שהוא בכלל רואה אותי כיישות שזקוקה להשמדה מידית ואם לא אז לפחות להצמדת שחלות באופן בהול פן יושרצו צאצאי המזויעים אל העולם. לפני שעיכלתי מהו המוב הנכון לעשות כשנתקלים באקס המקלס הרבצתי אה-לה-ספרינט במגפי הגרוייסע-קלפטע שלי לחדר של הפול. הוא הגיע לשם בכלל עם ידיד אחר שלי שמהפדיחה לא מצאתי מילי-שניה לומר לו היי, אז כמו מפגרת הרמתי לו טלפון ואמרתי לו לקפוץ לחדר ליד לומר שלום. בפול בכלל היה איזה בחור שהקריא בערבמה האחרון, שדוד תיאר אותו כמי ש"נתקע לו טיל בתחת לפני שהוא עלה להקריא", והאמת היא, על אף שהוא מאד נחמד, אני קיבלתי את הרושם שנתקע לו טיל בתחת, לא ממש משנה איזו פעולה הוא מבצע. באותו הזמן גם החלפתי כמה משפטי הא-ודא עם איזו אחת שלמדה איתי בתיכון ומאי מלמלה איזה משהו על זה שאנג’ל שישבה שם בחצאית דפוקותי-מה-זה-חזק בטח לא זוכרת אותה מהאודישנים של "הדוגמניות". האמת היא שמאי קצת הביטה בה במבט של מודל לחיקוי ואני קצת התפלאתי למה לבחורה כמו מאי יש מבט כזה בעיניים כלפי הבת-ימית עם הא-סימטריה בין הראש, הגוף והכוס בעיקר. באותן השניות קצת התחלתי להתחרט שהגעתי לפרילנד מאחר שזיהיתי שם את רוב האוכלוסיה הדלילה גם כך. אם כבר הגעתי, ואם כבר עלי לסבול, לפחות אשלם על זה באלכוהול. הזמנתי אייריש קרים ומאי רצתה רק מים אז כבר הזמנתי בשבילה שנאפס תפוח שגם אותו אני בסוף סיימתי. הרבצנו פול עם החברים של הבחור עם הטיל הרקטאלי והם זיינו לנו את הצורה, מה שלימד אותי להפסיק להיות יהירה לחמש שניות בדיוק מסיום המשחק.

בצאתנו מהפרילנד החלטנו שאם גם ככה קר אולי נרחיק לכת גג למנזר, שם צ’יקי התהדר בזוג בנות מתוקות העונות לשם חגית ואביגיל, שמאי התאהבה בה לחלוטין ובסוף הן סיכמו איזה הסדר לגבי חתונה חד-מינית או משהו כזה. הוא כיבד את כולנו במרק ירקות ולחם וכמו אנורקטיות טובות כולנו צבאנו את הלחם עד תום. הוא גם הזמין אותנו להשקת מגזין הקולנוע החדש בבריכה המקורה בדיזנגוף סנטר (הוא הסביר לי שהיא מקורה בחורף ואינה בקיץ, מה שהסביר למה לא היה גג אף פעם כשהתפלחתי לשם בימים פרחחיים יותר), נראה לי שאלך כי יצא לי ללבוש את בגד-הים האחרון שקניתי פעם אחת בדיוק וממש מצאתי אותו לפני ארבעה ימים זרוק באיזה תיק.

התלבשנו בג’חנון של אימא, אחרי כן, על זוג ג’חנונים. מאי קצת התחרטה על מאורע הפחמימות ב-2:30 לפנות בוקר ואילו אני שצמתי במהלך כל היום והייתה זו בכלל ארוחתי הראשונה לאותו היום דווקא הרגשתי די בסדר עם עצמי ועם הבטן.

איכשהו מאי העירה אותי ב-11. המחשבה על יום חופש לא התעכלה לי היטב ולא כל כך ידעתי מה לעשות עם עצמי שכן כבר תיכנתתי את עצמי להתקלח, לעלות על קו 66, להעביר כרטיס ולהתחיל לדקלם כל היום "הוט, מדברת מיכל, צהריים טובים/אחר הצהריים טובים/ערב טוב/לילה טוב/זהירות, נקבה משוגעת!" ולחזור הביתה אל עצמי ואל המחשב ואל הבלגן. מיד התקשרתי לאימא שלי שתמצא לי פתרון מהיר לניצול מירבי של יום החופש והיא מיד הציעה רעיון גאוני - סושי עם בועז! אז קימבנתי את בועז לאיזה ג’פאניקה וגם הזמנתי כבר את בורלא בדרך ואכלנו מלא סושי. מפה לשם ומשם לפה באמצע דיזנגוף הצעתי לבורלא שאצבע לו את השיער לירוק ואז התחלנו להתגלגל מצחוק על המדרכה ולפני ששמנו לב חלפו 6 שעות ולבורלא צמח שיח של גראס על הראש.

אחרי זה גם רני קפץ לבקר כי תכננו לצאת עם רות, שי, דוד ועוד כמה חבר’ה לאיזה פאב בתל-אביב אבל הם קפצו לוופל בלגי וטיול משמים לאורך רחוב הרצל ברחובות הנטושה ומהר מאד איבדו כל עניין להגיע למרכז. מעפנים. רני הזיז את עצמו לאיזו מסיבה, משהו עם קארפה ושלוש שנים או משהו כזה והנה אני בסוף היום כאן.

גם מחר יש לי חופש ובעצם עד יום שבת בצהריים, שאז יש לי משמרת, אבל בינתיים למחר מתוכננות רק תכניות מסעירות כגון ביקור במכבסה וצריכת מרק עוף עם קניידלך וקרעפלך ואטריות ושקדים אצל ההורים.

סושי!