כידוע לחלקכם אני חלק מועדת תקשורת של הקיבוץ שלי, בתור מנהל הערוץ טלויזיה המקומי. ב7.5 יצאנו לטיול חביב ובשעה טובה יש גלריה של צילומים שצילמתי בטיול.
http://corky.net/gallery/tikshoret
ובמיטב המסורת, קצת טאמבניילז:
ארוחת בוקר בטבע
ראובן, המדריך
דן מריח תבלינים
ואני כהרגלי - עז.
כידוע לחלקכם אני חלק מועדת תקשורת של הקיבוץ שלי, בתור מנהל הערוץ טלויזיה המקומי. ב7.5 יצאנו לטיול חביב ובשעה טובה יש גלריה של צילומים שצילמתי בטיול.
http://corky.net/gallery/tikshoret
ובמיטב המסורת, קצת טאמבניילז:
ארוחת בוקר בטבע
ראובן, המדריך
דן מריח תבלינים
ואני כהרגלי - עז.
כידוע לחלקכם אני חלק מועדת תקשורת של הקיבוץ שלי, בתור מנהל הערוץ טלויזיה המקומי. ב7.5 יצאנו לטיול חביב ובשעה טובה יש גלריה של צילומים שצילמתי בטיול.
http://corky.net/gallery/tikshoret
ובמיטב המסורת, קצת טאמבניילז:
ארוחת בוקר בטבע
ראובן, המדריך
דן מריח תבלינים
ואני כהרגלי - עז.
עברתי יום, אללה יסתור. אתמול בצהריים נרדמתי עד הערב אחרי שעבדתי בוידאו והלכתי בלילה להמשיך לעבוד. חזרתי באחת עשרה וניסיתי לחזור לישון ולא הצלחתי להרדם עד בערך ארבע בבוקר מה שהשאיר לי שעתיים שינה. הגעתי לעבודה ברבע לשבע מעוך, והתחלתי לתת בראש בכוסות קפה. בסביבות עשר התחלתי להרגיש בהיפר מהקפה.
ואז פגשתי את קולמן, בן כיתה שלי שבא לבקר אחרי שלוש שנים שהוא בחו"ל. קשקשנו, קפצנו אלי, בלה בלה בלה והופס שוב צריך לחזור לעבודה.
בינתיים - בותק כבר חזרה מחו"ל, אבל אני כבר במצב שאם אני נוהג זה מסוכן מדי אז כנראה שאראה אותה רק מחר…
נראה לי שאני אחזיק ער עוד קצת ואז בסביבות אחת עשרה גג אני ארדם וסופסוף אשן כמו שצריך…
מחר גם מחכה לי משמרת ערב אבל בשישי אני נוסע עם טאו טאו להופעה של קנגרו! יפי!
עברתי יום, אללה יסתור. אתמול בצהריים נרדמתי עד הערב אחרי שעבדתי בוידאו והלכתי בלילה להמשיך לעבוד. חזרתי באחת עשרה וניסיתי לחזור לישון ולא הצלחתי להרדם עד בערך ארבע בבוקר מה שהשאיר לי שעתיים שינה. הגעתי לעבודה ברבע לשבע מעוך, והתחלתי לתת בראש בכוסות קפה. בסביבות עשר התחלתי להרגיש בהיפר מהקפה.
ואז פגשתי את קולמן, בן כיתה שלי שבא לבקר אחרי שלוש שנים שהוא בחו"ל. קשקשנו, קפצנו אלי, בלה בלה בלה והופס שוב צריך לחזור לעבודה.
בינתיים - בותק כבר חזרה מחו"ל, אבל אני כבר במצב שאם אני נוהג זה מסוכן מדי אז כנראה שאראה אותה רק מחר…
נראה לי שאני אחזיק ער עוד קצת ואז בסביבות אחת עשרה גג אני ארדם וסופסוף אשן כמו שצריך…
מחר גם מחכה לי משמרת ערב אבל בשישי אני נוסע עם טאו טאו להופעה של קנגרו! יפי!
עברתי יום, אללה יסתור. אתמול בצהריים נרדמתי עד הערב אחרי שעבדתי בוידאו והלכתי בלילה להמשיך לעבוד. חזרתי באחת עשרה וניסיתי לחזור לישון ולא הצלחתי להרדם עד בערך ארבע בבוקר מה שהשאיר לי שעתיים שינה. הגעתי לעבודה ברבע לשבע מעוך, והתחלתי לתת בראש בכוסות קפה. בסביבות עשר התחלתי להרגיש בהיפר מהקפה.
ואז פגשתי את קולמן, בן כיתה שלי שבא לבקר אחרי שלוש שנים שהוא בחו"ל. קשקשנו, קפצנו אלי, בלה בלה בלה והופס שוב צריך לחזור לעבודה.
בינתיים - בותק כבר חזרה מחו"ל, אבל אני כבר במצב שאם אני נוהג זה מסוכן מדי אז כנראה שאראה אותה רק מחר…
נראה לי שאני אחזיק ער עוד קצת ואז בסביבות אחת עשרה גג אני ארדם וסופסוף אשן כמו שצריך…
מחר גם מחכה לי משמרת ערב אבל בשישי אני נוסע עם טאו טאו להופעה של קנגרו! יפי!
עוד מעט אני מסיים את היום עבודה שלי, היום הזה שאני עושה בו את הטלויזיה של הקיבוץ, היום הכייפי שלי בשבוע מבחינת עבודה. ערכתי איזה קליפ מקטעים של אנשים רוקדים מפורימים בקיבוץ בשביל מילויים - אני שם פילרים כאלה עם קאונטר של כמה זמן לשידור הבא כי צריך לעגל את הכל לשעות נוספות. יצא חביב, ועשיתי משהו יצירתי על הדרך שזה לא רע.
אחר כך אני חוזר הביתה ואני ובותק הולכים לרוץ. התחלנו קטע של לרוץ בינתיים זו הפעם השניה אבל אני ממש מקווה להתמיד הפעם. סה"כ יש לנו אחלה נופים, החדר כושר מצ’וקמק ותמיד מלא אנשים, אז מה רע לעשות ריצה קלילה? אחרי הכל אני די נכה אז אני לא רץ כמו אצן תחרותי, רץ בשאנטי שלי, אבל העיקר להרגיש שהגוף עדיין חי.
וזהו לבינתיים. סוף החודש הגיע ואוטוטו פורים ואין לי מושג למה להתחפש 
יהיה טוב
העז
עוד מעט אני מסיים את היום עבודה שלי, היום הזה שאני עושה בו את הטלויזיה של הקיבוץ, היום הכייפי שלי בשבוע מבחינת עבודה. ערכתי איזה קליפ מקטעים של אנשים רוקדים מפורימים בקיבוץ בשביל מילויים - אני שם פילרים כאלה עם קאונטר של כמה זמן לשידור הבא כי צריך לעגל את הכל לשעות נוספות. יצא חביב, ועשיתי משהו יצירתי על הדרך שזה לא רע.
אחר כך אני חוזר הביתה ואני ובותק הולכים לרוץ. התחלנו קטע של לרוץ בינתיים זו הפעם השניה אבל אני ממש מקווה להתמיד הפעם. סה"כ יש לנו אחלה נופים, החדר כושר מצ’וקמק ותמיד מלא אנשים, אז מה רע לעשות ריצה קלילה? אחרי הכל אני די נכה אז אני לא רץ כמו אצן תחרותי, רץ בשאנטי שלי, אבל העיקר להרגיש שהגוף עדיין חי.
וזהו לבינתיים. סוף החודש הגיע ואוטוטו פורים ואין לי מושג למה להתחפש יהיה טוב
העז
עוד מעט אני מסיים את היום עבודה שלי, היום הזה שאני עושה בו את הטלויזיה של הקיבוץ, היום הכייפי שלי בשבוע מבחינת עבודה. ערכתי איזה קליפ מקטעים של אנשים רוקדים מפורימים בקיבוץ בשביל מילויים - אני שם פילרים כאלה עם קאונטר של כמה זמן לשידור הבא כי צריך לעגל את הכל לשעות נוספות. יצא חביב, ועשיתי משהו יצירתי על הדרך שזה לא רע.
אחר כך אני חוזר הביתה ואני ובותק הולכים לרוץ. התחלנו קטע של לרוץ בינתיים זו הפעם השניה אבל אני ממש מקווה להתמיד הפעם. סה"כ יש לנו אחלה נופים, החדר כושר מצ’וקמק ותמיד מלא אנשים, אז מה רע לעשות ריצה קלילה? אחרי הכל אני די נכה אז אני לא רץ כמו אצן תחרותי, רץ בשאנטי שלי, אבל העיקר להרגיש שהגוף עדיין חי.
וזהו לבינתיים. סוף החודש הגיע ואוטוטו פורים ואין לי מושג למה להתחפש יהיה טוב
העז
כמה גשם. לא יאומן. כל השבוע הזה היה גשם. כל פעם שירד גשם כשהייתי בעבודה אמרתי תודה שאני עובד, ותודה שיורד גשם. כשיורד גשם אנשים מתעצלים ללכת לאכול יותר. מי שלא מעודכן, אני עובד כקופאי בחדר אוכל של הקיבוץ רוב השבוע (ומנהל את הערוץ טלויזיה במשרה חלקית) .
אז היו לי שתי משמרות ערב שוממות שבוע שעבר. זה ממש משעמם אבל השעון דופק, השעון הזה שרושם לך שעות עבודה.
היום נסענו לשכניה, לאבא של מעיין. היה טעים כמו תמיד, והיה ממש קר. כל פעם שיצאתי לסיגריה קפאתי לי כמעט. וזהו, חזרנו הקיבוצה.
אני קצת מתגעגע לפעמים לחיי העיר, אבל כשאני מגיע לתל אביב זה עובר לי. קשה להסביר לאנשים שתל אביב זה משהו שבנשמה שלהם (ע"ע מיכל) מה הכיף הגדול לא לחיות בתל אביב. אפשר לנסות להגיד בכמה מילים, שאין כמו השקט והטבע. כשמתחילים להשתגע תמיד אפשר לנסוע לתל אביב ביום שישי ולטייל בבוגרשוב או משהו כזה שמוציא את כל החשק להיות בתוך כל הרעש הזה. אבל עדיין בכל זאת אני מתגעגע קצת לכל השטויות של תל אביב. לדירה המצ’וקמקת, אפילו טלי השותפה המשוגעת פחות נוראית כשהיא בזכרון רחוק, הימים של מסיבות הוודקה במרפסת עם בועז-מיכל-דימה ושות, ערן והשטויות שלו שקופץ לבית כמו קריימר שכזה ובא לספר לי על רעיון חדש שיש לו או משהו כזה, האימונים במכון, הטיולים הליליים חסרי המטרה בהם אתה לא יודע לאן אתה הולך וזה לא משנה, כי מקסימום, חותכים הביתה, ולא צריכים לנסוע שעה נסיעה צפונה… יש עוד המון דברים קטנים כאלה, אבל ככה זה. גם אחרי כמה זמן בתל אביב אתה מתחיל להתגעגע לדברים קטנים מחיי הקיבוץ, כמו המכבסה, המחירים הזולים של הכלבו והמרכולית, האלכוהול הזול בפאב, בלה בלה ידה ידה. אני משער שמה שהייתי באמת רוצה לחוות מתישהו בחיים האלה, זה לא משהו שאני מתגעגע אליו עכשיו, או עושה אותו עכשיו, אלא משהו אחר. מה זה אחר? לא יודע, אם הייתי יודע הוא לא היה אחר. יכול להיות שזה חיים בחו"ל כמו שבותק חולמת, יכול להיות שזה בית יותר רציני כמו זה שאני ובותק נקבל באוגוסט, 3 חדרים, עם סלון חדר שינה וחדר עבודה. כן כן, ממש בית של גדולים. יכול להיות שאני פשוט צריך לקחת חופש מהעבודה ולטייל בארץ או משהו כזה (ברגע שיהיה מזג אויר שמתאים לדברים כאלו).
אני לא ממש סגור על זה אבל שינוי יכול להיות טוב. אני מרגיש קצת שהופס, אני מתחיל לעבור את המשברון הזה שמעיין עברה די בהתחלה פה, כשהיא הרגישה שהיא טובעת בעבודה ורוצה לחיות בחו"ל וכו. חו"ל זו לא מטרה כזו נעלה מבחינתי, זה יותר הקונספט של שינוי, של לעשות משהו חדש לגמרי. לא צורת חיים שנמאסה ולא צורת חיים שאני מתגעגע אליה, משהו חדש. יכול להיות שזה סתם דכאון של רגע לפני תחילת השבוע. מחר בבוקר שביזות יום א’. ואני עדיין לא ישן, כבר כמעט אחת וחצי. מזל שאני מתחיל לעבוד מחר רק ב8. כן, יכול להיות שזה גם בגלל שאני לא ממש נהנה מהעבודה ולא ממש מרגיש שאני ממצה חלק קטן אפילו מהפונציאל שיש לי. אבל הי, מי כן?
זה מפגר, נכון? בשביל מה למדתי מדיה דיגיטלית 4 שנים בקמרה אובסקורה, בשביל להיות קופאי בחדר אוכל? כשלמדתי היו לי פנטזיות אחרות לגמרי. אמרתי לעצמי שאחרי שנה ד’ אני אקח שנה של קורסי העשרה וכו ותוך כדי זה אתחיל לבנות תיק עבודות מרשים ובמקביל אנסה להתחיל לעבוד בעבודה פחות יוקרתית אבל בתחום, משהו כמו פרסום וזה. בקיצור- כולם יודעים מה קרה עם קמרה, ואפילו שקמרה חזרה אין את החשק לחזור ללמוד. לפחות לא כרגע. אבל לחיות בתל אביב מתישהו, לא כסטודנט, סתם כבנאדם שחי ועובד וחולם על דירה בצפון, זה משהו שלא ממש עשיתי, ותכננתי, ורק חייתי בתל אה באבילון. יכול להיות שזה לא כזה משנה. החיים יובילו אותי לאן שאני צריך להגיע בסופו של דבר, ואני די LET GO בקטעים האלה. מה שיהיה יהיה.
אופס, חשבתי קצת קדימה. לא מתאים לי. אני חושב שאחזור לחשוב לטווח הקרוב ואקווה רק שיהיה שבוע טוב, לא עמוס בעבודה, עם רגעים כייפים וטובים עם בותק, ושלווה ושמחה פנימית בלתי פוסקת.
לילה טוב לכולם ושבוע טוב!
אור
כמה גשם. לא יאומן. כל השבוע הזה היה גשם. כל פעם שירד גשם כשהייתי בעבודה אמרתי תודה שאני עובד, ותודה שיורד גשם. כשיורד גשם אנשים מתעצלים ללכת לאכול יותר. מי שלא מעודכן, אני עובד כקופאי בחדר אוכל של הקיבוץ רוב השבוע (ומנהל את הערוץ טלויזיה במשרה חלקית) .
אז היו לי שתי משמרות ערב שוממות שבוע שעבר. זה ממש משעמם אבל השעון דופק, השעון הזה שרושם לך שעות עבודה.
היום נסענו לשכניה, לאבא של מעיין. היה טעים כמו תמיד, והיה ממש קר. כל פעם שיצאתי לסיגריה קפאתי לי כמעט. וזהו, חזרנו הקיבוצה.
אני קצת מתגעגע לפעמים לחיי העיר, אבל כשאני מגיע לתל אביב זה עובר לי. קשה להסביר לאנשים שתל אביב זה משהו שבנשמה שלהם (ע"ע מיכל) מה הכיף הגדול לא לחיות בתל אביב. אפשר לנסות להגיד בכמה מילים, שאין כמו השקט והטבע. כשמתחילים להשתגע תמיד אפשר לנסוע לתל אביב ביום שישי ולטייל בבוגרשוב או משהו כזה שמוציא את כל החשק להיות בתוך כל הרעש הזה. אבל עדיין בכל זאת אני מתגעגע קצת לכל השטויות של תל אביב. לדירה המצ’וקמקת, אפילו טלי השותפה המשוגעת פחות נוראית כשהיא בזכרון רחוק, הימים של מסיבות הוודקה במרפסת עם בועז-מיכל-דימה ושות, ערן והשטויות שלו שקופץ לבית כמו קריימר שכזה ובא לספר לי על רעיון חדש שיש לו או משהו כזה, האימונים במכון, הטיולים הליליים חסרי המטרה בהם אתה לא יודע לאן אתה הולך וזה לא משנה, כי מקסימום, חותכים הביתה, ולא צריכים לנסוע שעה נסיעה צפונה… יש עוד המון דברים קטנים כאלה, אבל ככה זה. גם אחרי כמה זמן בתל אביב אתה מתחיל להתגעגע לדברים קטנים מחיי הקיבוץ, כמו המכבסה, המחירים הזולים של הכלבו והמרכולית, האלכוהול הזול בפאב, בלה בלה ידה ידה. אני משער שמה שהייתי באמת רוצה לחוות מתישהו בחיים האלה, זה לא משהו שאני מתגעגע אליו עכשיו, או עושה אותו עכשיו, אלא משהו אחר. מה זה אחר? לא יודע, אם הייתי יודע הוא לא היה אחר. יכול להיות שזה חיים בחו"ל כמו שבותק חולמת, יכול להיות שזה בית יותר רציני כמו זה שאני ובותק נקבל באוגוסט, 3 חדרים, עם סלון חדר שינה וחדר עבודה. כן כן, ממש בית של גדולים. יכול להיות שאני פשוט צריך לקחת חופש מהעבודה ולטייל בארץ או משהו כזה (ברגע שיהיה מזג אויר שמתאים לדברים כאלו).
אני לא ממש סגור על זה אבל שינוי יכול להיות טוב. אני מרגיש קצת שהופס, אני מתחיל לעבור את המשברון הזה שמעיין עברה די בהתחלה פה, כשהיא הרגישה שהיא טובעת בעבודה ורוצה לחיות בחו"ל וכו. חו"ל זו לא מטרה כזו נעלה מבחינתי, זה יותר הקונספט של שינוי, של לעשות משהו חדש לגמרי. לא צורת חיים שנמאסה ולא צורת חיים שאני מתגעגע אליה, משהו חדש. יכול להיות שזה סתם דכאון של רגע לפני תחילת השבוע. מחר בבוקר שביזות יום א’. ואני עדיין לא ישן, כבר כמעט אחת וחצי. מזל שאני מתחיל לעבוד מחר רק ב8. כן, יכול להיות שזה גם בגלל שאני לא ממש נהנה מהעבודה ולא ממש מרגיש שאני ממצה חלק קטן אפילו מהפונציאל שיש לי. אבל הי, מי כן?
זה מפגר, נכון? בשביל מה למדתי מדיה דיגיטלית 4 שנים בקמרה אובסקורה, בשביל להיות קופאי בחדר אוכל? כשלמדתי היו לי פנטזיות אחרות לגמרי. אמרתי לעצמי שאחרי שנה ד’ אני אקח שנה של קורסי העשרה וכו ותוך כדי זה אתחיל לבנות תיק עבודות מרשים ובמקביל אנסה להתחיל לעבוד בעבודה פחות יוקרתית אבל בתחום, משהו כמו פרסום וזה. בקיצור- כולם יודעים מה קרה עם קמרה, ואפילו שקמרה חזרה אין את החשק לחזור ללמוד. לפחות לא כרגע. אבל לחיות בתל אביב מתישהו, לא כסטודנט, סתם כבנאדם שחי ועובד וחולם על דירה בצפון, זה משהו שלא ממש עשיתי, ותכננתי, ורק חייתי בתל אה באבילון. יכול להיות שזה לא כזה משנה. החיים יובילו אותי לאן שאני צריך להגיע בסופו של דבר, ואני די LET GO בקטעים האלה. מה שיהיה יהיה.
אופס, חשבתי קצת קדימה. לא מתאים לי. אני חושב שאחזור לחשוב לטווח הקרוב ואקווה רק שיהיה שבוע טוב, לא עמוס בעבודה, עם רגעים כייפים וטובים עם בותק, ושלווה ושמחה פנימית בלתי פוסקת.
לילה טוב לכולם ושבוע טוב!
אור
כמה גשם. לא יאומן. כל השבוע הזה היה גשם. כל פעם שירד גשם כשהייתי בעבודה אמרתי תודה שאני עובד, ותודה שיורד גשם. כשיורד גשם אנשים מתעצלים ללכת לאכול יותר. מי שלא מעודכן, אני עובד כקופאי בחדר אוכל של הקיבוץ רוב השבוע (ומנהל את הערוץ טלויזיה במשרה חלקית) .
אז היו לי שתי משמרות ערב שוממות שבוע שעבר. זה ממש משעמם אבל השעון דופק, השעון הזה שרושם לך שעות עבודה.
היום נסענו לשכניה, לאבא של מעיין. היה טעים כמו תמיד, והיה ממש קר. כל פעם שיצאתי לסיגריה קפאתי לי כמעט. וזהו, חזרנו הקיבוצה.
אני קצת מתגעגע לפעמים לחיי העיר, אבל כשאני מגיע לתל אביב זה עובר לי. קשה להסביר לאנשים שתל אביב זה משהו שבנשמה שלהם (ע"ע מיכל) מה הכיף הגדול לא לחיות בתל אביב. אפשר לנסות להגיד בכמה מילים, שאין כמו השקט והטבע. כשמתחילים להשתגע תמיד אפשר לנסוע לתל אביב ביום שישי ולטייל בבוגרשוב או משהו כזה שמוציא את כל החשק להיות בתוך כל הרעש הזה. אבל עדיין בכל זאת אני מתגעגע קצת לכל השטויות של תל אביב. לדירה המצ’וקמקת, אפילו טלי השותפה המשוגעת פחות נוראית כשהיא בזכרון רחוק, הימים של מסיבות הוודקה במרפסת עם בועז-מיכל-דימה ושות, ערן והשטויות שלו שקופץ לבית כמו קריימר שכזה ובא לספר לי על רעיון חדש שיש לו או משהו כזה, האימונים במכון, הטיולים הליליים חסרי המטרה בהם אתה לא יודע לאן אתה הולך וזה לא משנה, כי מקסימום, חותכים הביתה, ולא צריכים לנסוע שעה נסיעה צפונה… יש עוד המון דברים קטנים כאלה, אבל ככה זה. גם אחרי כמה זמן בתל אביב אתה מתחיל להתגעגע לדברים קטנים מחיי הקיבוץ, כמו המכבסה, המחירים הזולים של הכלבו והמרכולית, האלכוהול הזול בפאב, בלה בלה ידה ידה. אני משער שמה שהייתי באמת רוצה לחוות מתישהו בחיים האלה, זה לא משהו שאני מתגעגע אליו עכשיו, או עושה אותו עכשיו, אלא משהו אחר. מה זה אחר? לא יודע, אם הייתי יודע הוא לא היה אחר. יכול להיות שזה חיים בחו"ל כמו שבותק חולמת, יכול להיות שזה בית יותר רציני כמו זה שאני ובותק נקבל באוגוסט, 3 חדרים, עם סלון חדר שינה וחדר עבודה. כן כן, ממש בית של גדולים. יכול להיות שאני פשוט צריך לקחת חופש מהעבודה ולטייל בארץ או משהו כזה (ברגע שיהיה מזג אויר שמתאים לדברים כאלו).
אני לא ממש סגור על זה אבל שינוי יכול להיות טוב. אני מרגיש קצת שהופס, אני מתחיל לעבור את המשברון הזה שמעיין עברה די בהתחלה פה, כשהיא הרגישה שהיא טובעת בעבודה ורוצה לחיות בחו"ל וכו. חו"ל זו לא מטרה כזו נעלה מבחינתי, זה יותר הקונספט של שינוי, של לעשות משהו חדש לגמרי. לא צורת חיים שנמאסה ולא צורת חיים שאני מתגעגע אליה, משהו חדש. יכול להיות שזה סתם דכאון של רגע לפני תחילת השבוע. מחר בבוקר שביזות יום א’. ואני עדיין לא ישן, כבר כמעט אחת וחצי. מזל שאני מתחיל לעבוד מחר רק ב8. כן, יכול להיות שזה גם בגלל שאני לא ממש נהנה מהעבודה ולא ממש מרגיש שאני ממצה חלק קטן אפילו מהפונציאל שיש לי. אבל הי, מי כן?
זה מפגר, נכון? בשביל מה למדתי מדיה דיגיטלית 4 שנים בקמרה אובסקורה, בשביל להיות קופאי בחדר אוכל? כשלמדתי היו לי פנטזיות אחרות לגמרי. אמרתי לעצמי שאחרי שנה ד’ אני אקח שנה של קורסי העשרה וכו ותוך כדי זה אתחיל לבנות תיק עבודות מרשים ובמקביל אנסה להתחיל לעבוד בעבודה פחות יוקרתית אבל בתחום, משהו כמו פרסום וזה. בקיצור- כולם יודעים מה קרה עם קמרה, ואפילו שקמרה חזרה אין את החשק לחזור ללמוד. לפחות לא כרגע. אבל לחיות בתל אביב מתישהו, לא כסטודנט, סתם כבנאדם שחי ועובד וחולם על דירה בצפון, זה משהו שלא ממש עשיתי, ותכננתי, ורק חייתי בתל אה באבילון. יכול להיות שזה לא כזה משנה. החיים יובילו אותי לאן שאני צריך להגיע בסופו של דבר, ואני די LET GO בקטעים האלה. מה שיהיה יהיה.
אופס, חשבתי קצת קדימה. לא מתאים לי. אני חושב שאחזור לחשוב לטווח הקרוב ואקווה רק שיהיה שבוע טוב, לא עמוס בעבודה, עם רגעים כייפים וטובים עם בותק, ושלווה ושמחה פנימית בלתי פוסקת.
לילה טוב לכולם ושבוע טוב!
אור
היום בצהריים מילאתי את השאלון הארוך להחריד שיש בבלוג של מיכל, ונחשו מה? האקספלורר נתקע והכל הלך לפח. כל היו םשקלתי האם למלא שוב מחדש, והחלטתי שכרגע לא. היו כמה דברים חביבים שכתבתי שם אז יכול להיות שאני אענה על השאלון כשיהיה לי כח.
מה קורה איתי? השבוע הרבה יותר רגוע לי בעבודה. בגלל שאחת מהעובדות שם בהריון מתקדם והיא עובדת פחות יצא לי לעבוד קשה כשהאחרת היתה בחופשת מחלה, ועכשיו יש קצת יותר מדי עובדים על הקופות אז יצא לי לעבוד מעט מדי. קצת מנוחה בשבילי, שזה לא רע בכלל, אבל ראבוטה אין. מחר לעומת זאת מצפה לי יום מטורף - 3 משמרות, בוקר צהריים וערב, בשלושתן אני עובד + צריך להכין את השידור של הערוץ. זה נשמע רציני כזה אבל להכין את השידור זה לבוא עם הדיוידים שצרבתי של החומר שישודר ולהעביר למחשב שמשדר, ליצור פלייליסט של פאוארדיוידי ולעשות סקג’ואל טסק שיריץ מה שצריך מתי שצריך. סיפור של חצי שעה פלוס מינוס. את זה אני דוחה תמיד ליום חמישי משום מה, אולי שבוע הבא אני אתחיל לתקתק דברים כאלה מראש כי זה קצת מלחיץ. מה שמעצבן שקורה, זה שאתה בא להעביר, ופתאום המחשב לא קורא את הדיסק, אז צריך לרוץ למטה לאולפן ולצרוב שוב ולחזור למעלה למחשב המשדר… מסורבל לאללה, אבל אינשאללה אני משתדרג בקרוב בעבודה עם הארדיסק נייד.
מספיק דיברתי על עבודה. ביום שישי נסעתי עם בותק לאמא שלה ביקנעם. אכלנו ארוחת ערב ואחר כך נסענו לקניון לב המפרץ בשביל לראות סרט. שום דבר ממה שבותק אמרה שיהיה לא נשמע לי מרתק מדי אבל בסוף הלכנו על הסרט קזנובה. הסרט התברר כסרט לא רע בכלל ואפילו מצויין, בניגוד לנרניה שראינו לא מזמן ולא ממש אהבתי. הדבר היחידי שלא אהבתי היה הסוף, בותק תמימת דעים איתי בעניין. לא אהרוס יותר מדי לצופים, אבל זה סוף הוליוודי טיפוסי.
אז זהו אין לי יותר מדי מה להוסיף. רק הערה קטנה ולא ארחיב מדי: סיימתי את העונה הראשונה בהאטריק, הגעתי מקום שני. העונה השניה שלי שם התחילה ואני הולך חזק על אליפות הפעם
לילה טוב וחלומות פז לכולם
העז
היום בצהריים מילאתי את השאלון הארוך להחריד שיש בבלוג של מיכל, ונחשו מה? האקספלורר נתקע והכל הלך לפח. כל היו םשקלתי האם למלא שוב מחדש, והחלטתי שכרגע לא. היו כמה דברים חביבים שכתבתי שם אז יכול להיות שאני אענה על השאלון כשיהיה לי כח.
מה קורה איתי? השבוע הרבה יותר רגוע לי בעבודה. בגלל שאחת מהעובדות שם בהריון מתקדם והיא עובדת פחות יצא לי לעבוד קשה כשהאחרת היתה בחופשת מחלה, ועכשיו יש קצת יותר מדי עובדים על הקופות אז יצא לי לעבוד מעט מדי. קצת מנוחה בשבילי, שזה לא רע בכלל, אבל ראבוטה אין. מחר לעומת זאת מצפה לי יום מטורף - 3 משמרות, בוקר צהריים וערב, בשלושתן אני עובד + צריך להכין את השידור של הערוץ. זה נשמע רציני כזה אבל להכין את השידור זה לבוא עם הדיוידים שצרבתי של החומר שישודר ולהעביר למחשב שמשדר, ליצור פלייליסט של פאוארדיוידי ולעשות סקג’ואל טסק שיריץ מה שצריך מתי שצריך. סיפור של חצי שעה פלוס מינוס. את זה אני דוחה תמיד ליום חמישי משום מה, אולי שבוע הבא אני אתחיל לתקתק דברים כאלה מראש כי זה קצת מלחיץ. מה שמעצבן שקורה, זה שאתה בא להעביר, ופתאום המחשב לא קורא את הדיסק, אז צריך לרוץ למטה לאולפן ולצרוב שוב ולחזור למעלה למחשב המשדר… מסורבל לאללה, אבל אינשאללה אני משתדרג בקרוב בעבודה עם הארדיסק נייד.
מספיק דיברתי על עבודה. ביום שישי נסעתי עם בותק לאמא שלה ביקנעם. אכלנו ארוחת ערב ואחר כך נסענו לקניון לב המפרץ בשביל לראות סרט. שום דבר ממה שבותק אמרה שיהיה לא נשמע לי מרתק מדי אבל בסוף הלכנו על הסרט קזנובה. הסרט התברר כסרט לא רע בכלל ואפילו מצויין, בניגוד לנרניה שראינו לא מזמן ולא ממש אהבתי. הדבר היחידי שלא אהבתי היה הסוף, בותק תמימת דעים איתי בעניין. לא אהרוס יותר מדי לצופים, אבל זה סוף הוליוודי טיפוסי.
אז זהו אין לי יותר מדי מה להוסיף. רק הערה קטנה ולא ארחיב מדי: סיימתי את העונה הראשונה בהאטריק, הגעתי מקום שני. העונה השניה שלי שם התחילה ואני הולך חזק על אליפות הפעם
לילה טוב וחלומות פז לכולם
העז
היום בצהריים מילאתי את השאלון הארוך להחריד שיש בבלוג של מיכל, ונחשו מה? האקספלורר נתקע והכל הלך לפח. כל היו םשקלתי האם למלא שוב מחדש, והחלטתי שכרגע לא. היו כמה דברים חביבים שכתבתי שם אז יכול להיות שאני אענה על השאלון כשיהיה לי כח.
מה קורה איתי? השבוע הרבה יותר רגוע לי בעבודה. בגלל שאחת מהעובדות שם בהריון מתקדם והיא עובדת פחות יצא לי לעבוד קשה כשהאחרת היתה בחופשת מחלה, ועכשיו יש קצת יותר מדי עובדים על הקופות אז יצא לי לעבוד מעט מדי. קצת מנוחה בשבילי, שזה לא רע בכלל, אבל ראבוטה אין. מחר לעומת זאת מצפה לי יום מטורף - 3 משמרות, בוקר צהריים וערב, בשלושתן אני עובד + צריך להכין את השידור של הערוץ. זה נשמע רציני כזה אבל להכין את השידור זה לבוא עם הדיוידים שצרבתי של החומר שישודר ולהעביר למחשב שמשדר, ליצור פלייליסט של פאוארדיוידי ולעשות סקג’ואל טסק שיריץ מה שצריך מתי שצריך. סיפור של חצי שעה פלוס מינוס. את זה אני דוחה תמיד ליום חמישי משום מה, אולי שבוע הבא אני אתחיל לתקתק דברים כאלה מראש כי זה קצת מלחיץ. מה שמעצבן שקורה, זה שאתה בא להעביר, ופתאום המחשב לא קורא את הדיסק, אז צריך לרוץ למטה לאולפן ולצרוב שוב ולחזור למעלה למחשב המשדר… מסורבל לאללה, אבל אינשאללה אני משתדרג בקרוב בעבודה עם הארדיסק נייד.
מספיק דיברתי על עבודה. ביום שישי נסעתי עם בותק לאמא שלה ביקנעם. אכלנו ארוחת ערב ואחר כך נסענו לקניון לב המפרץ בשביל לראות סרט. שום דבר ממה שבותק אמרה שיהיה לא נשמע לי מרתק מדי אבל בסוף הלכנו על הסרט קזנובה. הסרט התברר כסרט לא רע בכלל ואפילו מצויין, בניגוד לנרניה שראינו לא מזמן ולא ממש אהבתי. הדבר היחידי שלא אהבתי היה הסוף, בותק תמימת דעים איתי בעניין. לא אהרוס יותר מדי לצופים, אבל זה סוף הוליוודי טיפוסי.
אז זהו אין לי יותר מדי מה להוסיף. רק הערה קטנה ולא ארחיב מדי: סיימתי את העונה הראשונה בהאטריק, הגעתי מקום שני. העונה השניה שלי שם התחילה ואני הולך חזק על אליפות הפעם
לילה טוב וחלומות פז לכולם
העז