ארכיון הנושא 'קינג ג'ורג''

לילה לבן

Friday, 30 לJune 2006 -- 06:06 michal

הפוסט הזה מוקדש לגיל ויינשטיין, הקורא האדוק.

לילה לבן האמת, הוא כל לילה עבורי. אני סובלת כנראה מפסאודו-אינסומניה, או ליתר דיוק מגדירה את השעות 8-12 כשעות שבעולם מתוקן היו עוד ליל. האמת היא שבעיקר רק בלבלתי את השכל על כמה אני מתכוונת להיות ערה כל הלילה ולא ציפיתי שזה באמת יקרה, סה לה וי מון שרי.

כבר משבוע שעבר בניתי על להגיע לאוזן השלישית לראות את הסרט הדוקומנטרי "שמיים שרוטים של גלויה", אודות נושאי המגבעת. הסרט חמוד (וחמוד אומרים רק על פודל), אתם יודעים, עד כמה שהקולנוע ישראלי היה מפותח בשנות ה-90. הסרט לא האיר לי הרבה, כך שסביר שאם THC עוד היו קיימים הייתי בודאי גרופית. הסרט כן הסיר במידה ניכרת את האנטיגוניזם שחשתי כלפי פישוף, שעד כה הצטייר לי כבלון נפוח ומתנשא ועכשיו יותר מתקבל בעיני כאדם עם אג’נדה שפשוט השתנתה, לא שלהיות בלון נפוח ומתנשא זה לא לגיטימי - פשוט מעגל האנשים שיחבבו אותך יצטמצם בצורה ניכרת.

תמיר אלברט הדהים אותי, האמת. עד היום אינני יכולה לענות על השאלה מאיפה הגיע המעבר החד הזה מהרוק’נ’רול ועד שבועה לא לעשות יותר מוסיקה, מה שציער אותי מאד לשמוע. הסרט גם לא מתיימר לענות על השאלה הזו. (מזל שלאנשים מסוימים יש את הבלוג הזה ב-RSS…)

כולם הלכו לרוטשילד. מרגיש כאילו רוטשילד זה הרחוב החם ביותר והברנז’אי ביותר בתל-אביב. אני לא מבינה את זה, מעולם לא גדלתי באיזור של רוטשילד (אצלי "איזור" מסתיים אחרי 200 מטרים) ולכן לא כל כך הבנתי מה לשדרה יש להציע. יש משהו שפתאום הופך את רוטשילד לשינקין החדש, מישהי בטיים אאוט הגדילה לומר שזה מרגיש כמו בשאנז אליזה. לי זה בעיקר מרגיש מאולץ. תמיד הייתי ילדה של סנטר, ילדה של שינקין, ילדה של אלנבי, ילדה של קינג ג’ורג’. הפעמים היחידות בהן הייתי עוברת דרך רוטשילד היה בהבימה בחזרה מבית הספר, פעמים מעטות צלחתי את רוטשילד וגם אז רק עד שינקין - עוקבת אחרי הצמר-גפן של עץ הצמר-גפן שהתעללתי בו זה מכבר. (ובועז - כששאלת אותי על איזה עץ צמר-גפן אני מדברת, תפתח את הגליון הקודם של טיים אאוט באחד העמודים הראשונים…)

וברוטשילד באמת פגשנו את כולם. קצת עצוב שאת כל החברים שלך אתה פוגש במקרה על שדרה אחת, אבל התנחמתי בעובדה שגם פגשתי כמה בקינג ג’ורג’. זרמנו בריף-ראף, הריף-ראף מפוצץ. פעם ראשונה בחיי הזמנתי בירה, שליש טובורג, לא סיימתי חצי. דן שואל אם בא לי לזרום לברקפסט. אני סולדת מהברקפסט, נראה לי שלא הלכתי כבר יותר מחצי שנה. לפני חצי שנה זה הכה בי שתרבות הקוק-וזיין-אותי-בשירותים-עכשיו זה לא מיי קאפ אוף טי. (לא שהתנסיתי, וגם אם הייתי רוצה הייתי נכנעת בתור לשירותים…) אמרתי סבבה, אודיאה זרמה גם אבל הברקפסט בעיקר היה די נעול. 4:30 אז זורמים לאברקסס. באברקסס כבר מקרטע, נראה שרק לי עוד יש כח לנתר בקצב אחיד במשך חצי שעה ברציפות (ועוד סחית לגמרי!) ואז פתאום איזה אחד בא ואמר "אפשר לשבת לידך?" ואני עניתי שאני בכלל לסבית, מה שהסתבר כטעות פטאלית כי הבנאדם רק נדלק יותר, התחיל לחקור - מתי הבנתי, אם אי פעם שכבתי עם גבר, האם שכבתי עם גבר כדי להבין שאני לסבית… בקיצור שיגע אותי ואז שאל אם בא לי לבוא לדאדא. שוהדא דאדא? אמר משהו על ברקפסט ותחנת משטרה ויודה לוי ויצא לדרכו.

דלקנו אחריו עם הוראות לא הכי מדויקות, מה שלא הקשה על המציאה של המקום בנוכח לתור הענק שהשתרך ב5:15 בבוקר. ובפנים בתוך המרתף כולם מפמפמים כאילו בקושי 2 בלילה. ואלקטרו ובלגנים והנה איזה אחד שיצאתי איתו לפני חמישים אלף שנה, פיתח כרס ושיכור מהתחת. אנשים שיכורים עם חברה מפסיקים להכיר בקיום של החברה שלהם ואז החברה שלהם מנסה לתקוף אותי. השתדלתי להימנע כל הזמן הזה ממזמוזים (כן, והיא עדיין ניסתה לתקוף אותי) אבל כשמישהו מתעקש מתישהו הוא עובר לשלב האגרסיבי ומחלק בוסות בכח…

ב-6:10 אודיאה התלוננה שדן ואני באנו מצוידים מראש עם משקפי שמש. אני באמת במקרה שכחתי אותם בתיק. צעדת אלנבי גרמה לקרקורים בבטן, אני רציתי אבו-חסן אבל הייתי לבד בסרט הזה, אז הנה אני כאן, שלא תגידו שאני לא כותבת יותר. :)


לילה לבן

Friday, 30 לJune 2006 -- 06:06 michal

הפוסט הזה מוקדש לגיל ויינשטיין, הקורא האדוק.

לילה לבן האמת, הוא כל לילה עבורי. אני סובלת כנראה מפסאודו-אינסומניה, או ליתר דיוק מגדירה את השעות 8-12 כשעות שבעולם מתוקן היו עוד ליל. האמת היא שבעיקר רק בלבלתי את השכל על כמה אני מתכוונת להיות ערה כל הלילה ולא ציפיתי שזה באמת יקרה, סה לה וי מון שרי.

כבר משבוע שעבר בניתי על להגיע לאוזן השלישית לראות את הסרט הדוקומנטרי "שמיים שרוטים של גלויה", אודות נושאי המגבעת. הסרט חמוד (וחמוד אומרים רק על פודל), אתם יודעים, עד כמה שהקולנוע ישראלי היה מפותח בשנות ה-90. הסרט לא האיר לי הרבה, כך שסביר שאם THC עוד היו קיימים הייתי בודאי גרופית. הסרט כן הסיר במידה ניכרת את האנטיגוניזם שחשתי כלפי פישוף, שעד כה הצטייר לי כבלון נפוח ומתנשא ועכשיו יותר מתקבל בעיני כאדם עם אג’נדה שפשוט השתנתה, לא שלהיות בלון נפוח ומתנשא זה לא לגיטימי - פשוט מעגל האנשים שיחבבו אותך יצטמצם בצורה ניכרת.

תמיר אלברט הדהים אותי, האמת. עד היום אינני יכולה לענות על השאלה מאיפה הגיע המעבר החד הזה מהרוק’נ’רול ועד שבועה לא לעשות יותר מוסיקה, מה שציער אותי מאד לשמוע. הסרט גם לא מתיימר לענות על השאלה הזו. (מזל שלאנשים מסוימים יש את הבלוג הזה ב-RSS…)

כולם הלכו לרוטשילד. מרגיש כאילו רוטשילד זה הרחוב החם ביותר והברנז’אי ביותר בתל-אביב. אני לא מבינה את זה, מעולם לא גדלתי באיזור של רוטשילד (אצלי "איזור" מסתיים אחרי 200 מטרים) ולכן לא כל כך הבנתי מה לשדרה יש להציע. יש משהו שפתאום הופך את רוטשילד לשינקין החדש, מישהי בטיים אאוט הגדילה לומר שזה מרגיש כמו בשאנז אליזה. לי זה בעיקר מרגיש מאולץ. תמיד הייתי ילדה של סנטר, ילדה של שינקין, ילדה של אלנבי, ילדה של קינג ג’ורג’. הפעמים היחידות בהן הייתי עוברת דרך רוטשילד היה בהבימה בחזרה מבית הספר, פעמים מעטות צלחתי את רוטשילד וגם אז רק עד שינקין - עוקבת אחרי הצמר-גפן של עץ הצמר-גפן שהתעללתי בו זה מכבר. (ובועז - כששאלת אותי על איזה עץ צמר-גפן אני מדברת, תפתח את הגליון הקודם של טיים אאוט באחד העמודים הראשונים…)

וברוטשילד באמת פגשנו את כולם. קצת עצוב שאת כל החברים שלך אתה פוגש במקרה על שדרה אחת, אבל התנחמתי בעובדה שגם פגשתי כמה בקינג ג’ורג’. זרמנו בריף-ראף, הריף-ראף מפוצץ. פעם ראשונה בחיי הזמנתי בירה, שליש טובורג, לא סיימתי חצי. דן שואל אם בא לי לזרום לברקפסט. אני סולדת מהברקפסט, נראה לי שלא הלכתי כבר יותר מחצי שנה. לפני חצי שנה זה הכה בי שתרבות הקוק-וזיין-אותי-בשירותים-עכשיו זה לא מיי קאפ אוף טי. (לא שהתנסיתי, וגם אם הייתי רוצה הייתי נכנעת בתור לשירותים…) אמרתי סבבה, אודיאה זרמה גם אבל הברקפסט בעיקר היה די נעול. 4:30 אז זורמים לאברקסס. באברקסס כבר מקרטע, נראה שרק לי עוד יש כח לנתר בקצב אחיד במשך חצי שעה ברציפות (ועוד סחית לגמרי!) ואז פתאום איזה אחד בא ואמר "אפשר לשבת לידך?" ואני עניתי שאני בכלל לסבית, מה שהסתבר כטעות פטאלית כי הבנאדם רק נדלק יותר, התחיל לחקור - מתי הבנתי, אם אי פעם שכבתי עם גבר, האם שכבתי עם גבר כדי להבין שאני לסבית… בקיצור שיגע אותי ואז שאל אם בא לי לבוא לדאדא. שוהדא דאדא? אמר משהו על ברקפסט ותחנת משטרה ויודה לוי ויצא לדרכו.

דלקנו אחריו עם הוראות לא הכי מדויקות, מה שלא הקשה על המציאה של המקום בנוכח לתור הענק שהשתרך ב5:15 בבוקר. ובפנים בתוך המרתף כולם מפמפמים כאילו בקושי 2 בלילה. ואלקטרו ובלגנים והנה איזה אחד שיצאתי איתו לפני חמישים אלף שנה, פיתח כרס ושיכור מהתחת. אנשים שיכורים עם חברה מפסיקים להכיר בקיום של החברה שלהם ואז החברה שלהם מנסה לתקוף אותי. השתדלתי להימנע כל הזמן הזה ממזמוזים (כן, והיא עדיין ניסתה לתקוף אותי) אבל כשמישהו מתעקש מתישהו הוא עובר לשלב האגרסיבי ומחלק בוסות בכח…

ב-6:10 אודיאה התלוננה שדן ואני באנו מצוידים מראש עם משקפי שמש. אני באמת במקרה שכחתי אותם בתיק. צעדת אלנבי גרמה לקרקורים בבטן, אני רציתי אבו-חסן אבל הייתי לבד בסרט הזה, אז הנה אני כאן, שלא תגידו שאני לא כותבת יותר. :)

לילה לבן

Friday, 30 לJune 2006 -- 06:06 michal

הפוסט הזה מוקדש לגיל ויינשטיין, הקורא האדוק.

לילה לבן האמת, הוא כל לילה עבורי. אני סובלת כנראה מפסאודו-אינסומניה, או ליתר דיוק מגדירה את השעות 8-12 כשעות שבעולם מתוקן היו עוד ליל. האמת היא שבעיקר רק בלבלתי את השכל על כמה אני מתכוונת להיות ערה כל הלילה ולא ציפיתי שזה באמת יקרה, סה לה וי מון שרי.

כבר משבוע שעבר בניתי על להגיע לאוזן השלישית לראות את הסרט הדוקומנטרי "שמיים שרוטים של גלויה", אודות נושאי המגבעת. הסרט חמוד (וחמוד אומרים רק על פודל), אתם יודעים, עד כמה שהקולנוע ישראלי היה מפותח בשנות ה-90. הסרט לא האיר לי הרבה, כך שסביר שאם THC עוד היו קיימים הייתי בודאי גרופית. הסרט כן הסיר במידה ניכרת את האנטיגוניזם שחשתי כלפי פישוף, שעד כה הצטייר לי כבלון נפוח ומתנשא ועכשיו יותר מתקבל בעיני כאדם עם אג’נדה שפשוט השתנתה, לא שלהיות בלון נפוח ומתנשא זה לא לגיטימי - פשוט מעגל האנשים שיחבבו אותך יצטמצם בצורה ניכרת.

תמיר אלברט הדהים אותי, האמת. עד היום אינני יכולה לענות על השאלה מאיפה הגיע המעבר החד הזה מהרוק’נ’רול ועד שבועה לא לעשות יותר מוסיקה, מה שציער אותי מאד לשמוע. הסרט גם לא מתיימר לענות על השאלה הזו. (מזל שלאנשים מסוימים יש את הבלוג הזה ב-RSS…)

כולם הלכו לרוטשילד. מרגיש כאילו רוטשילד זה הרחוב החם ביותר והברנז’אי ביותר בתל-אביב. אני לא מבינה את זה, מעולם לא גדלתי באיזור של רוטשילד (אצלי "איזור" מסתיים אחרי 200 מטרים) ולכן לא כל כך הבנתי מה לשדרה יש להציע. יש משהו שפתאום הופך את רוטשילד לשינקין החדש, מישהי בטיים אאוט הגדילה לומר שזה מרגיש כמו בשאנז אליזה. לי זה בעיקר מרגיש מאולץ. תמיד הייתי ילדה של סנטר, ילדה של שינקין, ילדה של אלנבי, ילדה של קינג ג’ורג’. הפעמים היחידות בהן הייתי עוברת דרך רוטשילד היה בהבימה בחזרה מבית הספר, פעמים מעטות צלחתי את רוטשילד וגם אז רק עד שינקין - עוקבת אחרי הצמר-גפן של עץ הצמר-גפן שהתעללתי בו זה מכבר. (ובועז - כששאלת אותי על איזה עץ צמר-גפן אני מדברת, תפתח את הגליון הקודם של טיים אאוט באחד העמודים הראשונים…)

וברוטשילד באמת פגשנו את כולם. קצת עצוב שאת כל החברים שלך אתה פוגש במקרה על שדרה אחת, אבל התנחמתי בעובדה שגם פגשתי כמה בקינג ג’ורג’. זרמנו בריף-ראף, הריף-ראף מפוצץ. פעם ראשונה בחיי הזמנתי בירה, שליש טובורג, לא סיימתי חצי. דן שואל אם בא לי לזרום לברקפסט. אני סולדת מהברקפסט, נראה לי שלא הלכתי כבר יותר מחצי שנה. לפני חצי שנה זה הכה בי שתרבות הקוק-וזיין-אותי-בשירותים-עכשיו זה לא מיי קאפ אוף טי. (לא שהתנסיתי, וגם אם הייתי רוצה הייתי נכנעת בתור לשירותים…) אמרתי סבבה, אודיאה זרמה גם אבל הברקפסט בעיקר היה די נעול. 4:30 אז זורמים לאברקסס. באברקסס כבר מקרטע, נראה שרק לי עוד יש כח לנתר בקצב אחיד במשך חצי שעה ברציפות (ועוד סחית לגמרי!) ואז פתאום איזה אחד בא ואמר "אפשר לשבת לידך?" ואני עניתי שאני בכלל לסבית, מה שהסתבר כטעות פטאלית כי הבנאדם רק נדלק יותר, התחיל לחקור - מתי הבנתי, אם אי פעם שכבתי עם גבר, האם שכבתי עם גבר כדי להבין שאני לסבית… בקיצור שיגע אותי ואז שאל אם בא לי לבוא לדאדא. שוהדא דאדא? אמר משהו על ברקפסט ותחנת משטרה ויודה לוי ויצא לדרכו.

דלקנו אחריו עם הוראות לא הכי מדויקות, מה שלא הקשה על המציאה של המקום בנוכח לתור הענק שהשתרך ב5:15 בבוקר. ובפנים בתוך המרתף כולם מפמפמים כאילו בקושי 2 בלילה. ואלקטרו ובלגנים והנה איזה אחד שיצאתי איתו לפני חמישים אלף שנה, פיתח כרס ושיכור מהתחת. אנשים שיכורים עם חברה מפסיקים להכיר בקיום של החברה שלהם ואז החברה שלהם מנסה לתקוף אותי. השתדלתי להימנע כל הזמן הזה ממזמוזים (כן, והיא עדיין ניסתה לתקוף אותי) אבל כשמישהו מתעקש מתישהו הוא עובר לשלב האגרסיבי ומחלק בוסות בכח…

ב-6:10 אודיאה התלוננה שדן ואני באנו מצוידים מראש עם משקפי שמש. אני באמת במקרה שכחתי אותם בתיק. צעדת אלנבי גרמה לקרקורים בבטן, אני רציתי אבו-חסן אבל הייתי לבד בסרט הזה, אז הנה אני כאן, שלא תגידו שאני לא כותבת יותר. :)

Still don’t know what I was looking for

Wednesday, 14 לSeptember 2005 -- 15:09 michal

התעוררתי עכשיו. עכשיו די שלוש אחרי הצהריים. הסתובבתי בבית, הדאנסינג שוז שלי (כן, יש לי כאלו) היו זרוקות בכניסה. בהמשך המסדרון מצאתי את התחתונים שלי נחים על הרצפה גם.

מה לעזאזל קרה כאן?

בכלל מצאתי את עצמי אתמול ב-9 בערב עם בועז בהופעה של אינפקציה באוזן השלישית. היה נחמד רק שהבלאנס לקח כל כך הרבה זמן וההופעה התחילה רק ב-10. אחרי כמה שירים נכנענו והלכנו לאכול סושי בסאקורה. היה נורא יקר. כשסיימנו בדיוק ההופעה נגמרה. משם התגלגלנו לאברקסס, פגשתי שם את רני. ואז התחלתי לשתות. לא, לא בגלל רני.

התחלתי במרלו שהיה דוחה ממש. עברתי לאיזה ליקר שאין לי מושג מה שמו. נראה לי שאז הגיע השלב שנכנעתי והחלטתי להיצמד לשנאפס-תפוח שלי. 2, 3, 4, 5, אלוהים יודע כמה שוטים של שנאפס תפוח שתיתי מאותו הרגע. בועז כבר היה שיכור מספיק בעצמו כי הוא נמרח על עמדת הדיג’יי והתלהב כשאפרת גוש הזמינה אותו להופעה שלה ביום שישי.

גם ההוא היה שם. התירוצים שלו כל כך הזכירו לי את התירוצים שלי. למה אני עדיין טורחת לנסות?

אחרי האברקסס שהיה כיף לכשעצמו, הלכנו כמה בלוקים לברקפסט קלאב. כל אחד צריך לנסות מתישהו את הברקפסט קלאב. חצינו סלקציה מבלי למצמץ. זה היה די נחמד. איך שנפתחת הדלת מגיעים לאוזניים שלי צלילים של מוסיקה קופצנית. מגניב, אני חושבת לעצמי.

אני יורדת בגרם המדרגות ומגלה שביום שלישי ב-1 לפנות בוקר מאות אנשים מוצאים את עצמם שיכורים בדיוק כמוני ורוקדים עד בלי די.

המוסיקה היתה סוף. מיקסים אינטליגנטים של רוק ופופ והיא היתה בדיוק בווליום הנכון. כלומר, הווליום הנכון בו אפשר ללחוש לאנשים דברים באוזן מבלי לצעוק.

הכל שם אפלולי כל כך, אפלולי זה טוב. עד שאתה מגלה עם מי אתה מתמזמז אתה שיכור מדי מכדי שיהיה לך אכפת. לא עברו עשר שניות מהרגע שבועז נעלם מרדיוס ה-5 מטר שלי וכבר מישהו הזמין אותי לרקוד איתו. אני לא רגילה לדברים האלה. מה אני אמורה לעשות? לבוא? לא לבוא? בסוף באתי.

די חמוד. מפלס החתיכים של הברקפסט קלאב עצום כל כך. גם מפלס הכוסיות. כולם בברקפסט קלאב יפים ויפות. כל הזמן הוא וחבר שלו נתנו לי עוד ועוד בירה. אני בכלל לא שותה בירה! חבר שלו בסופו של דבר, מן הסתם, בעיקר רצה להגיע לעניינים החשובים באמת. כשסירבתי מאד הופתעתי שהוא עדיין נשאר לכרכר סביבי. ברחתי לשירותים בשלב כלשהו, השלפוחית שלי היתה צריכה לשחרר אלכוהול.

אחרי ההשתנה בא כאב בטן, ככה לפחות אני זוכרת. מכל מה שקרה מהרגע שנכנסתי לשירותים אני זוכרת רק שברים.

הממ. אסלה.

שיט, השתנתי על עצמי.

היי! מראה! היי מיכל! את נראית טוב היום.

"בועז, כואבת לי הבטן נורא. אני רוצה הביתה."

"היציאה משם, חמודה."

רחוב לילינבלום. אני רק רוצה הביתה.

פותחת את כפתור המכנסיים. אולי זה יקל על הכאב.

יוצאת מהאוטו של בועז. לא, זה בעיקר כואב כשאני עומדת.

נכנסת הביתה. נעליים מעופפות.

התקרה שלי אוהבת להסתובב.

9:35, האנג אובר.

צריך לחזור לברקפסט קלאב. מי בא?

(רמז: לא כולם)

מאזינה ל-Changes של דיוויד בואי. שיעשה לי ילד, ינעל רבאק.

Still don’t know what I was looking for

Wednesday, 14 לSeptember 2005 -- 15:09 michal

התעוררתי עכשיו. עכשיו די שלוש אחרי הצהריים. הסתובבתי בבית, הדאנסינג שוז שלי (כן, יש לי כאלו) היו זרוקות בכניסה. בהמשך המסדרון מצאתי את התחתונים שלי נחים על הרצפה גם.

מה לעזאזל קרה כאן?

בכלל מצאתי את עצמי אתמול ב-9 בערב עם בועז בהופעה של אינפקציה באוזן השלישית. היה נחמד רק שהבלאנס לקח כל כך הרבה זמן וההופעה התחילה רק ב-10. אחרי כמה שירים נכנענו והלכנו לאכול סושי בסאקורה. היה נורא יקר. כשסיימנו בדיוק ההופעה נגמרה. משם התגלגלנו לאברקסס, פגשתי שם את רני. ואז התחלתי לשתות. לא, לא בגלל רני.

התחלתי במרלו שהיה דוחה ממש. עברתי לאיזה ליקר שאין לי מושג מה שמו. נראה לי שאז הגיע השלב שנכנעתי והחלטתי להיצמד לשנאפס-תפוח שלי. 2, 3, 4, 5, אלוהים יודע כמה שוטים של שנאפס תפוח שתיתי מאותו הרגע. בועז כבר היה שיכור מספיק בעצמו כי הוא נמרח על עמדת הדיג’יי והתלהב כשאפרת גוש הזמינה אותו להופעה שלה ביום שישי.

גם ההוא היה שם. התירוצים שלו כל כך הזכירו לי את התירוצים שלי. למה אני עדיין טורחת לנסות?

אחרי האברקסס שהיה כיף לכשעצמו, הלכנו כמה בלוקים לברקפסט קלאב. כל אחד צריך לנסות מתישהו את הברקפסט קלאב. חצינו סלקציה מבלי למצמץ. זה היה די נחמד. איך שנפתחת הדלת מגיעים לאוזניים שלי צלילים של מוסיקה קופצנית. מגניב, אני חושבת לעצמי.

אני יורדת בגרם המדרגות ומגלה שביום שלישי ב-1 לפנות בוקר מאות אנשים מוצאים את עצמם שיכורים בדיוק כמוני ורוקדים עד בלי די.

המוסיקה היתה סוף. מיקסים אינטליגנטים של רוק ופופ והיא היתה בדיוק בווליום הנכון. כלומר, הווליום הנכון בו אפשר ללחוש לאנשים דברים באוזן מבלי לצעוק.

הכל שם אפלולי כל כך, אפלולי זה טוב. עד שאתה מגלה עם מי אתה מתמזמז אתה שיכור מדי מכדי שיהיה לך אכפת. לא עברו עשר שניות מהרגע שבועז נעלם מרדיוס ה-5 מטר שלי וכבר מישהו הזמין אותי לרקוד איתו. אני לא רגילה לדברים האלה. מה אני אמורה לעשות? לבוא? לא לבוא? בסוף באתי.

די חמוד. מפלס החתיכים של הברקפסט קלאב עצום כל כך. גם מפלס הכוסיות. כולם בברקפסט קלאב יפים ויפות. כל הזמן הוא וחבר שלו נתנו לי עוד ועוד בירה. אני בכלל לא שותה בירה! חבר שלו בסופו של דבר, מן הסתם, בעיקר רצה להגיע לעניינים החשובים באמת. כשסירבתי מאד הופתעתי שהוא עדיין נשאר לכרכר סביבי. ברחתי לשירותים בשלב כלשהו, השלפוחית שלי היתה צריכה לשחרר אלכוהול.

אחרי ההשתנה בא כאב בטן, ככה לפחות אני זוכרת. מכל מה שקרה מהרגע שנכנסתי לשירותים אני זוכרת רק שברים.

הממ. אסלה.

שיט, השתנתי על עצמי.

היי! מראה! היי מיכל! את נראית טוב היום.

"בועז, כואבת לי הבטן נורא. אני רוצה הביתה."

"היציאה משם, חמודה."

רחוב לילינבלום. אני רק רוצה הביתה.

פותחת את כפתור המכנסיים. אולי זה יקל על הכאב.

יוצאת מהאוטו של בועז. לא, זה בעיקר כואב כשאני עומדת.

נכנסת הביתה. נעליים מעופפות.

התקרה שלי אוהבת להסתובב.

9:35, האנג אובר.

צריך לחזור לברקפסט קלאב. מי בא?

(רמז: לא כולם)

מאזינה ל-Changes של דיוויד בואי. שיעשה לי ילד, ינעל רבאק.

הפוסל במומו וגו’

Monday, 15 לAugust 2005 -- 18:08 michal

לא-תל-אביביים תמיד אומרים לי שאני מסוג האנשים האלה שתמיד מספרים עליהם אגדות. אותם אנשים שנולדו וגדלו בתל-אביב ובשבילם תל-אביב זה בלב ובדם והם תל-אביב בכל מובן של הביטוי, כולל הדיזנגוף והשינקין והאלנבי והקינג ג’ורג’ והאבן גבירול ושדרות רוטשילד ושדרות בן-ציון וככר-מסריק וככר-רבין וככר-ביאליק וגן-מאיר וגן-העיר והסמטה האלמונית והסמטה הפלונית והאוזן השלישית והגרפיטי האקראי ושוק הכרמל ושוק בצלאל והתחנה המרכזית וקולנוע רב-חן והסינמטק והטיילת ובתי-הקפה והפאבים והמסעדות הכי שוות והמינגולים והז’ורנלים המעודכנים והסושי ומכון-הכושר ומגרשי החניה וקטעי שירה על משאיות הזבל ותושבי החוץ המרגיזים שתמיד פוקקים את העיר בצהרי שישי ונהגי המוניות שלא יצליחו בחיים לרמות אותי והשינה שיכולה לבוא רק עם רעשי האוטובוסים. אני תל-א-בי-בית ב-כל ר-מ"ח אי-ב-רי. לא תל-אביביים תמיד אומרים לי שאני מסוג האנשים האלה שתמיד מספרים עליהם אגדות, וכל כך נדיר לפגוש אותנו.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3127705,00.html

נצר אלוני טורח לומר שאין לו טיפת רחמים למתנחלים, מכיוון שיש להם הכל. ואני אישית בעד הסרת לשון כירורגית, ונראה אחר-כך מה יהיה לו לומר עליהם כשהוא שותה את קפה הבוקר שלו בקפה לנצ’נר בשינקין. שיתבייש לו, לי אין טיפת רחמים לטיפשות.

הפוסל במומו וגו’

Monday, 15 לAugust 2005 -- 18:08 michal

לא-תל-אביביים תמיד אומרים לי שאני מסוג האנשים האלה שתמיד מספרים עליהם אגדות. אותם אנשים שנולדו וגדלו בתל-אביב ובשבילם תל-אביב זה בלב ובדם והם תל-אביב בכל מובן של הביטוי, כולל הדיזנגוף והשינקין והאלנבי והקינג ג’ורג’ והאבן גבירול ושדרות רוטשילד ושדרות בן-ציון וככר-מסריק וככר-רבין וככר-ביאליק וגן-מאיר וגן-העיר והסמטה האלמונית והסמטה הפלונית והאוזן השלישית והגרפיטי האקראי ושוק הכרמל ושוק בצלאל והתחנה המרכזית וקולנוע רב-חן והסינמטק והטיילת ובתי-הקפה והפאבים והמסעדות הכי שוות והמינגולים והז’ורנלים המעודכנים והסושי ומכון-הכושר ומגרשי החניה וקטעי שירה על משאיות הזבל ותושבי החוץ המרגיזים שתמיד פוקקים את העיר בצהרי שישי ונהגי המוניות שלא יצליחו בחיים לרמות אותי והשינה שיכולה לבוא רק עם רעשי האוטובוסים. אני תל-א-בי-בית ב-כל ר-מ"ח אי-ב-רי. לא תל-אביביים תמיד אומרים לי שאני מסוג האנשים האלה שתמיד מספרים עליהם אגדות, וכל כך נדיר לפגוש אותנו.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3127705,00.html

נצר אלוני טורח לומר שאין לו טיפת רחמים למתנחלים, מכיוון שיש להם הכל. ואני אישית בעד הסרת לשון כירורגית, ונראה אחר-כך מה יהיה לו לומר עליהם כשהוא שותה את קפה הבוקר שלו בקפה לנצ’נר בשינקין. שיתבייש לו, לי אין טיפת רחמים לטיפשות.

אנדרופינייייייייים

Thursday, 21 לJuly 2005 -- 19:07 michal

עכשיו אני בחדר כושר, סיימתי את האימון (יש לנו פה חדר אינטרנט למתעמלים האינטרנטיים). עשיתי גם אירובי חצי שעה אז עכשיו אני בכלל במצב-רוח טוב. יש פה ריח לא נעים על אף המיזוג, אני מניחה שאלו הם אותותיו של חודש יולי. תיכף אכנס להתקלח, אני מקווה שהדוש האהוב עלי יהיה פנוי ואחרי זה אלך לאכול קצת סושי.

שבוע לא הלכתי, וחבל שכך. כל פעם אני מתעצלת ללכת ואני שוכחת איזה כיף גדול זה היי של אנדרופינים וסרוטונין. (בכלל, מאז שהפסקתי לתלוש שיער לא משתחררים לי מספיק אנדרופינים וסרוטונין, לא שהיה לי עודף גדול מסרוטונין טו בגין ווית’.)

הייתי עם אימא שלי במשרד, המשרד שלה ממוקם בבניין מגורים שאחד שלמד איתי בכיתה גר שם גם. "אחד", ממש. הבנאדם השקיע מאמצים אדירים במשך שנתיים כדי להתעלל בי. איפשהו אני תמיד שמה את זה מאחור, אבל נראה לי שאם אני אאלץ לתקשר איתו אני אשתין במכנסיים מרוב טראומה. הוא יצא לטייל עם הכלב ואני ישר נלחצתי. שלא שידבר איתי, לא שיתעמר בי כמו לפני 5 שנים (רק קצת פחדתי) אלא מהקיום שלו. איך לעזאזל אדם מצליח לגרום לך לפחד מהקיום שלו? אני מניחה ששנתיים של התעללות יומיומית במשך מספר שעות עושה את זה. אחרי זה כשהלכתי לחדר כושר הייתי צריכה לעבור דרך גינת שינקין. ראיתי אותו שם מטייל עם הכלב שלו אז עקפתי את הגינה והלכתי מסביב. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה… בכל פעם שאני רואה אותו ברחוב אני עוברת למדרכה השניה ובאופן כללי אני מרגישה כאילו עוד רגע אני אתעלף בכל פעם שהוא נכנס לרדיוס של ה-50 מטרים ממני. אני חושבת שאפשר להגדיר את זה כחרדת אמת.

אתמול אבא שלי והאחים שלי הלכו להופעה של רוקפור באוזן החדשה, בדרך חזרה, בערך בחצות, הם חזרו הביתה דרך קינג ג’ורג’. איזה ערס כבד עבר עם החברה שלו לידם והוא חשב שאח שלי, יהונתן, מסתכל לו על החברה. הערס מיד התחיל לחנוק את יהונתן ולצעוק עליו "מה אתה מסתכל", אבא שלי מיד יצא ותפס את הערס מאחורה והזמין משטרה. הפרחח מיד ברח והמפלצת ישראל, איזו הפתעה, מעולם לא טרחה להגיע. לאחר מכן הם פגשו בכמה חברים מהמשמר האזרחי שאף הם חיפשו אחרי אותו הערס שתקף קצת יותר למטה בקינג ג’ורג’ בנאדם אחר בשווארמה שלושת השובבים. זה עצבן אותי מאד. זה מעצבן אותי תמיד, אבל הפעם עוד יותר, כי מדובר באח שלי. אח שלי בחיים לא יטרח אפילו לירוק לכיוון איזו פרחולה (וחייבים להודות שרק פרחולה בררה היתה יוצאת עם ערס כזה) והוא כזה אשכנזי וילד טוב, אז כל כך ברור שזה על כלום. הבנאדם חיפש לפגוע במישהו, והחליט ליפול על אח שלי. אח שלי כמובן נכנס להלם וישר נהיה אבן. אנחנו מגיבים אותו הדבר כשתוקפים אותנו. גם אני קפאתי כשפעם חטפתי אגרוף, והמשכתי לא לזוז ולא להגיב גם כשנשאלתי אם אני בסדר וגם כשדיממתי את כל הלסת העליונה שלי על הרצפה. לקח לי קרוב ל-10 דקות לצאת מהקפאון וזו הרגשה מאד לא נעימה, כי מצד אחד באותו הזמן הראש נטחן בשאלה "מה לעזאזל עשיתי שזה הגיע לי" ואחרי כן רץ התקליט השרוט של "למה לא הגבתי".

אינאף אבאוט דיס פור נאו. אני חייבת מקלחת. לא עשיתי גם זקפי גו אחרי כפיפות הבטן ועכשיו קצת כואב לי. :/

לא נורא, הסושי יתקן הכל. D:

אנדרופינייייייייים

Thursday, 21 לJuly 2005 -- 19:07 michal

עכשיו אני בחדר כושר, סיימתי את האימון (יש לנו פה חדר אינטרנט למתעמלים האינטרנטיים). עשיתי גם אירובי חצי שעה אז עכשיו אני בכלל במצב-רוח טוב. יש פה ריח לא נעים על אף המיזוג, אני מניחה שאלו הם אותותיו של חודש יולי. תיכף אכנס להתקלח, אני מקווה שהדוש האהוב עלי יהיה פנוי ואחרי זה אלך לאכול קצת סושי.

שבוע לא הלכתי, וחבל שכך. כל פעם אני מתעצלת ללכת ואני שוכחת איזה כיף גדול זה היי של אנדרופינים וסרוטונין. (בכלל, מאז שהפסקתי לתלוש שיער לא משתחררים לי מספיק אנדרופינים וסרוטונין, לא שהיה לי עודף גדול מסרוטונין טו בגין ווית’.)

הייתי עם אימא שלי במשרד, המשרד שלה ממוקם בבניין מגורים שאחד שלמד איתי בכיתה גר שם גם. "אחד", ממש. הבנאדם השקיע מאמצים אדירים במשך שנתיים כדי להתעלל בי. איפשהו אני תמיד שמה את זה מאחור, אבל נראה לי שאם אני אאלץ לתקשר איתו אני אשתין במכנסיים מרוב טראומה. הוא יצא לטייל עם הכלב ואני ישר נלחצתי. שלא שידבר איתי, לא שיתעמר בי כמו לפני 5 שנים (רק קצת פחדתי) אלא מהקיום שלו. איך לעזאזל אדם מצליח לגרום לך לפחד מהקיום שלו? אני מניחה ששנתיים של התעללות יומיומית במשך מספר שעות עושה את זה. אחרי זה כשהלכתי לחדר כושר הייתי צריכה לעבור דרך גינת שינקין. ראיתי אותו שם מטייל עם הכלב שלו אז עקפתי את הגינה והלכתי מסביב. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה… בכל פעם שאני רואה אותו ברחוב אני עוברת למדרכה השניה ובאופן כללי אני מרגישה כאילו עוד רגע אני אתעלף בכל פעם שהוא נכנס לרדיוס של ה-50 מטרים ממני. אני חושבת שאפשר להגדיר את זה כחרדת אמת.

אתמול אבא שלי והאחים שלי הלכו להופעה של רוקפור באוזן החדשה, בדרך חזרה, בערך בחצות, הם חזרו הביתה דרך קינג ג’ורג’. איזה ערס כבד עבר עם החברה שלו לידם והוא חשב שאח שלי, יהונתן, מסתכל לו על החברה. הערס מיד התחיל לחנוק את יהונתן ולצעוק עליו "מה אתה מסתכל", אבא שלי מיד יצא ותפס את הערס מאחורה והזמין משטרה. הפרחח מיד ברח והמפלצת ישראל, איזו הפתעה, מעולם לא טרחה להגיע. לאחר מכן הם פגשו בכמה חברים מהמשמר האזרחי שאף הם חיפשו אחרי אותו הערס שתקף קצת יותר למטה בקינג ג’ורג’ בנאדם אחר בשווארמה שלושת השובבים. זה עצבן אותי מאד. זה מעצבן אותי תמיד, אבל הפעם עוד יותר, כי מדובר באח שלי. אח שלי בחיים לא יטרח אפילו לירוק לכיוון איזו פרחולה (וחייבים להודות שרק פרחולה בררה היתה יוצאת עם ערס כזה) והוא כזה אשכנזי וילד טוב, אז כל כך ברור שזה על כלום. הבנאדם חיפש לפגוע במישהו, והחליט ליפול על אח שלי. אח שלי כמובן נכנס להלם וישר נהיה אבן. אנחנו מגיבים אותו הדבר כשתוקפים אותנו. גם אני קפאתי כשפעם חטפתי אגרוף, והמשכתי לא לזוז ולא להגיב גם כשנשאלתי אם אני בסדר וגם כשדיממתי את כל הלסת העליונה שלי על הרצפה. לקח לי קרוב ל-10 דקות לצאת מהקפאון וזו הרגשה מאד לא נעימה, כי מצד אחד באותו הזמן הראש נטחן בשאלה "מה לעזאזל עשיתי שזה הגיע לי" ואחרי כן רץ התקליט השרוט של "למה לא הגבתי".

אינאף אבאוט דיס פור נאו. אני חייבת מקלחת. לא עשיתי גם זקפי גו אחרי כפיפות הבטן ועכשיו קצת כואב לי. :/

לא נורא, הסושי יתקן הכל. D:


Dreamer Productions © 2004-2009 and respectful owners

bank atms

corporate finance solutions

corporate finance final exam

el banco

bank corporate card

offshore investment

orenda corporate finance ltd

list of bank

tsxv corporate finance manual

of corporate finance 8ed

state of corporations

large corporate bankruptcies

usbank corporateperks com

corporate banking finance

city national bank corporate

corporate banking terminology

global banking corporate finance

diploma in corporate banking

wagram corporate finance

bank non

off shore banking

private banking corporate

bankatlantic corporate center

creditunion org

code swift banque

bermuda finance

first capital corporate finance

corporate banking customers

keesler federal credit union

banking cyprus

federal pentagon credit union

bank the shop

open a bank account

the corporate finance network

corporate finance investment

lectures on corporate finance

bank investments

corporation forms

offshore banking bermuda

community cps credit union

branch banking

corporate banking of

finance corporate

of corporate finance brearly

the corporate bank

savings bank corporate

internet bank login

idc services

do you want to work in corporate financeinvestment banking

first caribbean bank barbados

5th 3rd bank corporate

of corporate finance brealy

butterfield bank

td bank uk

financial incorporated

corporate social responsibility in banks

offshore investment company

the savings bank

corporate finance network

corporate credit bank

offshore catering services

offshore belize

merchant corporate banks

western federal credit union

investments bank

offshore bank tax

corporate banking tutorial

bank of corporate

corporate finance and accounting

investment asset management

investment prices

best offshore accounts

dade county credit union

bremer bank

cibc corporate banking

homecomings financial network incorporated

first city bank

creditunion co

citygroup

corporate finance brealey allen

tax corporations

center for corporate

bermuda bank

financial first

depositos

corporate finance limited

corporate finance jean tirole

mizuho corporate bank

meghraj sp corporate finance pvt

corporate bank po

banco de venezuela

corporate governance financial

www bankofamerica corporateperks com

the fairbanks

bermuda trust

tdbank online

axis bank login

first national bank of pa

bank id

corporate finance research

introduction to corporate finance megginson

basics of corporate finance

corporate banking relationship management

member credit union

bank corporate communication

routing number

national bank corporate finance

banks as

utibank co in corporate

list corporations

td banking

corporate finance practice

bank of new york corporate

banking swift codes

isle of man companies

corporatecare icicibank com

companies for sale

wire transfer fraud

bank account opening

corporate financial planning and analysis

corporate finance brealey myers marcus

corporate finance wacc

mauritius offshore companies

cayman island bank account

offshore oil and

corporate banking books

majluf 1984 corporate financing

offshore onshore

corporate finance conference

bank of bermuda limited

bank of mortgage

banking corporate finance

cayman islands rentals

corporate real estate finance

corporate banking account

offshore investment companies

corporate financial consulting

corporate banking center

corporate banking corporate banking

landsbanki corporate finance

fairbank

corporate financed

downing corporate finance

deposit bonus

corporation name

corporate finance investment banking

corporate finance analysts

banks offshore

corporate finance credit

corporate bank london

banks pa

corporate online banking

corporate finance by berk

hazlewoods corporate finance

first trust bank pa

corporate banking basics

investing options

offshore 2009

banco de

open online bank

routing transit number

corporate governance and finance

standard chartered bank corporate

history of corporate finance

corporate financial advisory services

british virgin islands offshore

corporate investment banking and markets

bermuda royal gazette

loan union

corporate financial advisors

investment corporate banking

banking account online

world bank corporate

corporate financial consultants

nonprofit corporation

compare bank accounts

merrill lynch 2009

corporateandinvestment standardbank

fundamentals of corporate finance minicase

nexus corporate finance

hw corporate finance

offshore corporations

icicibank corporate

santander corporate banking

banks america

bank corporate bonds

key bank corporate headquarters

credit investments

corporate financial policy

card online

td bank of

ltd limited

caymanislands ky

brealey myers and allen corporate finance

corporate finance brealey solutions

north cyprus banks

wire money transfer

corporate banking north

offshore boat

www bankofamerica corporateperks

bank corporate social responsibility

corporate banking unit

bvi company

firstbank of

cyprus investment

your bank

consumer and corporate banking

jamieson corporate finance

www corporatecare icicibank com

corporate financeinvestment banking

bermuda financial

investment banking corporate finance

banks bi

bank corporate strategy

credit untion

hipotecas

corporate banking market

national australia bank corporate

tax offshore

cayman islands where

bridgewell corporate finance

icon corporate finance

offshore services

merill lynch

offshore bank

boston finance

banesco

deposit gold

ge corporate finance bank

credit account online

credit union of

isle of man company

corporate banking in uae

mizuho corporate bank hong kong

swift code usa

cash management products

bank of nova scotia corporate

offshore tax free

corporated finance

diploma corporate banking

corporate finance canada

majluf corporate financing

bank deposit

cayman islands time

uk offshore bank

banco chile

checking bank account online

offshore trusts

banks cayman

government law

corporate e banking

mb investments

credit union org

cayman offshore bank

bank corporate governance

ky cayman

routing number on check

corporate banking office

equinet corporate finance

corporate finance by aswath

corporate banking report

corporate finance brealey myers allen

corporate investment

how wire transfer

a bank offers a corporate client

corporate relationship banking

security federal credit union

td canada trust bank

corporate banking market

fresno credit union

securities america

cayman corporations

offshore outsourcing services

corporate finance south africa

corporate finance division of the sec

banking bermuda

hilco corporate finance

bahamas bank

swift code bank

corporate financial information

investment management limited

first tennessee bank corporate

offshore banking accounts

online banker

national mortgage bank

corporate private banking

banking corporate finance

td bank share

bank login page

corporate financial advisory

government department

oil investment

banco general

chicago bank

axis bank corporate

trust company bank

cayman islands real estate

offshore banks

sski corporate finance private

caribbean finance

bank accounts for bad credit

bank atlantic corporate credit

banks account

westhill corporate finance

www utibank co in corporate

top corporations

arner corporate finance

first trust online bank

high risk corporate finance tools

a corporate bank account

td online banking

td bank easy web

bankofamerica corporatecardaccess

essentials of corporate finance 5th edition

corporate banking malaysia

axis bank corporate credit card

keesler credit union

bank of the bahamas

corporate bank accounts

southeast credit union

numis corporate finance

retail and corporate banking