ארכיון הנושא 'שוק עבדים'
שישי, 28 לאפריל 2006 -- 01:04 michal
כל הזמן שואלים אותי למה אני לא כותבת יותר בבלוג. מי שמכיר את הבלוג שלי עוד מהשנה שעברה יודע שבין מרץ ליוני אני בתקופת פגרה (או בפוליטיקלי-קורקט יובש-ואגינלי-מנטלי קשה). כמו בשנה שעברה אני לא הכי מוצאת את הזמן לחלוק את עצמי, או את הצורך.
בורלא אומר שאני שופטת את עצמי יותר מדי לאחרונה. כשאני שופטת את עצמי יותר מדי אני יודעת שעומד לבוא פליפ. עוד שינוי קיצוני בהוויה. כשאני שופטת את עצמי יותר מדי זה אומר שבאיזשהי רמה אני לא אוהבת את עצמי.
שוב חזרתי לעשות כושר. זה און אנד אוף. עכשיו מגיע הקיץ וקצת השמנתי (קיבלתי שניצלים, ככה אומרים), עם מטרות עצבניות לחיטוב הגוף בחזרה למה שהייתי לפני שנה. אני הולכת לחדש מנוי בחדר-כושר, זה כבר בטוח. פנטזיות על בטן שטוחה…
בעבודה עברנו למוקד חדש. הגוף שלי לא הגיב טוב לשינוי והתחילו לי כאבי בטן כמו בעבודה הקודמת. זה לא עושה לי טוב, לא ברמה הנפשית ולא ברמה הפיזית. המעבר הזה לא כל כך עשה לי טוב ולעוד הרבה חברים בעבודה. משהו שם באנרגיות דפוק.
בעוד 22 שעות אני בת 21. אני אוהבת את יום ההולדת שלי, בניגוד לרוב האנשים ומה שהם מרגישים לגבי יום ההולדת שלהם. אולי כי אני לא מפתחת ציפיות אף פעם (למרות שהשנה יהיה קשה עם המסיבה והכל), אולי כי אני יודעת שזה עוד יום רגיל עם חיבה יתרה של אנשים כלפיך.
מזל טוב לכל החוגגים מלבדי… בורלאון, אורי, עודד, צחי, דוד ועוד המליון איש שהיה, יש ויהיה להם יומולדת בימים הקרובים… 
שייך לנושא הכשרת הגוף, כללי, ראשי, שוק עבדים | תגובות »
שישי, 07 לאפריל 2006 -- 22:04 michal
נראה לי ש… הממ. שאני אוכלת סרט. זה מלווה בהרגשת "הרסתי הכל".
(הכוונה היתה הפוכה לחלוטין.)
שייך לנושא כללי, ראשי, שוק עבדים | תגובות »
שישי, 07 לאפריל 2006 -- 22:04 michal
נראה לי ש… הממ. שאני אוכלת סרט. זה מלווה בהרגשת "הרסתי הכל".
(הכוונה היתה הפוכה לחלוטין.)
שייך לנושא כללי, ראשי, שוק עבדים | תגובות »
שישי, 07 לאפריל 2006 -- 22:04 michal
נראה לי ש… הממ. שאני אוכלת סרט. זה מלווה בהרגשת "הרסתי הכל".
(הכוונה היתה הפוכה לחלוטין.)
שייך לנושא כללי, ראשי, שוק עבדים | תגובות »
שישי, 31 למרץ 2006 -- 17:03 michal
בחורף משמינים - 3 קילו לא יזיקו לי בכל מקרה - אני עדיין נראית בסדר - רק את חושבת שהבטן שלך לא שטוחה - רק את רואה ערימות של שומן מידלדלות לך מהזרועות.
אלה התירוצים שאני מנסה לתרץ לעצמי בכל פעם שאני נעמדת מול המראה ונגעלת. אני בהיסטריה מוחלטת משלושת הקילוגרמים החדשים שמעטרים את גופי.
אני שוב בתקופה כזו שאני מרגישה הכי מכוערת בעולם. אולי זה לא נראה לעין כי אנשים אומרים שנראה שעובר עלי משהו טוב. האמת שטוב לי, אני מאד משתדלת להפריד בין השומן ליומיום.
זו תקופה כזו שמתחשק לי להעניק אהבה כמעט מכל סוג ללא תנאים. אמרתי כבר פעם, יש לי המון אהבה לתת.
אני חווה עכשיו סוג של כאוס חברתי-פנימי. אני מרגישה איך החבורה שלנו התפרקה ואני מצרה על כך. אני מתגעגעת לקיץ, לימים שהיינו מבלים בהם בלילות. אני מתגעגעת לרות ולדוד ולבועז ולדיקסי ולהכל. אני מתגעגעת לימים שבורלא ודוד היו חברים טובים, כשבורלא ודוד היו עושים ניצוצות. אין לי כרגע חבורה של ממש, יש לי את בורלא ובורלא מצחיק אותי ואני מצחיקה אותו אז לבורלא יש אותי והוא ואני ביחד עושים המון רעש ובורלא ואני חברים של כולם. אנחנו מאד ידידותיים למשתמש.
(תמונה שמתארת את המציאות היומיומית של בורלא ושלי)
בעבודה טוב לי, דה גוד אולד פלאז יודעים זאת - הם רואים איך נעלמתי מהצ’ט שלנו ואיך נבלעתי שם בתוך המוקד. כל שיחת טלפון שזורמת אלי היא "אני באמצע משמרת תתקשרו אלי אחרי 2300." או "סורי, היום אני במשמרת לילה."
(גם זה בסוף יתפוצץ, כבר למדתי על בשרי שנועדתי להישנא בסופו של דבר)
מחר מתחיל אפריל. אפריל הוא חודש ימי ההולדת הגדול. אאחל לכל החוגגים ביחד איתי את החודש הזה במזל טוב וסתם שתדעו שבעוד חודש אני בת 21. אימאל’ה.
שייך לנושא הכשרת הגוף, כללי, צילום, ראשי, שוק עבדים | תגובות »
שישי, 31 למרץ 2006 -- 17:03 michal
בחורף משמינים - 3 קילו לא יזיקו לי בכל מקרה - אני עדיין נראית בסדר - רק את חושבת שהבטן שלך לא שטוחה - רק את רואה ערימות של שומן מידלדלות לך מהזרועות.
אלה התירוצים שאני מנסה לתרץ לעצמי בכל פעם שאני נעמדת מול המראה ונגעלת. אני בהיסטריה מוחלטת משלושת הקילוגרמים החדשים שמעטרים את גופי.
אני שוב בתקופה כזו שאני מרגישה הכי מכוערת בעולם. אולי זה לא נראה לעין כי אנשים אומרים שנראה שעובר עלי משהו טוב. האמת שטוב לי, אני מאד משתדלת להפריד בין השומן ליומיום.
זו תקופה כזו שמתחשק לי להעניק אהבה כמעט מכל סוג ללא תנאים. אמרתי כבר פעם, יש לי המון אהבה לתת.
אני חווה עכשיו סוג של כאוס חברתי-פנימי. אני מרגישה איך החבורה שלנו התפרקה ואני מצרה על כך. אני מתגעגעת לקיץ, לימים שהיינו מבלים בהם בלילות. אני מתגעגעת לרות ולדוד ולבועז ולדיקסי ולהכל. אני מתגעגעת לימים שבורלא ודוד היו חברים טובים, כשבורלא ודוד היו עושים ניצוצות. אין לי כרגע חבורה של ממש, יש לי את בורלא ובורלא מצחיק אותי ואני מצחיקה אותו אז לבורלא יש אותי והוא ואני ביחד עושים המון רעש ובורלא ואני חברים של כולם. אנחנו מאד ידידותיים למשתמש.
(תמונה שמתארת את המציאות היומיומית של בורלא ושלי)
בעבודה טוב לי, דה גוד אולד פלאז יודעים זאת - הם רואים איך נעלמתי מהצ’ט שלנו ואיך נבלעתי שם בתוך המוקד. כל שיחת טלפון שזורמת אלי היא "אני באמצע משמרת תתקשרו אלי אחרי 2300." או "סורי, היום אני במשמרת לילה."
(גם זה בסוף יתפוצץ, כבר למדתי על בשרי שנועדתי להישנא בסופו של דבר)
מחר מתחיל אפריל. אפריל הוא חודש ימי ההולדת הגדול. אאחל לכל החוגגים ביחד איתי את החודש הזה במזל טוב וסתם שתדעו שבעוד חודש אני בת 21. אימאל’ה.
שייך לנושא הכשרת הגוף, כללי, צילום, ראשי, שוק עבדים | תגובות »
שישי, 31 למרץ 2006 -- 17:03 michal
בחורף משמינים - 3 קילו לא יזיקו לי בכל מקרה - אני עדיין נראית בסדר - רק את חושבת שהבטן שלך לא שטוחה - רק את רואה ערימות של שומן מידלדלות לך מהזרועות.
אלה התירוצים שאני מנסה לתרץ לעצמי בכל פעם שאני נעמדת מול המראה ונגעלת. אני בהיסטריה מוחלטת משלושת הקילוגרמים החדשים שמעטרים את גופי.
אני שוב בתקופה כזו שאני מרגישה הכי מכוערת בעולם. אולי זה לא נראה לעין כי אנשים אומרים שנראה שעובר עלי משהו טוב. האמת שטוב לי, אני מאד משתדלת להפריד בין השומן ליומיום.
זו תקופה כזו שמתחשק לי להעניק אהבה כמעט מכל סוג ללא תנאים. אמרתי כבר פעם, יש לי המון אהבה לתת.
אני חווה עכשיו סוג של כאוס חברתי-פנימי. אני מרגישה איך החבורה שלנו התפרקה ואני מצרה על כך. אני מתגעגעת לקיץ, לימים שהיינו מבלים בהם בלילות. אני מתגעגעת לרות ולדוד ולבועז ולדיקסי ולהכל. אני מתגעגעת לימים שבורלא ודוד היו חברים טובים, כשבורלא ודוד היו עושים ניצוצות. אין לי כרגע חבורה של ממש, יש לי את בורלא ובורלא מצחיק אותי ואני מצחיקה אותו אז לבורלא יש אותי והוא ואני ביחד עושים המון רעש ובורלא ואני חברים של כולם. אנחנו מאד ידידותיים למשתמש.
(תמונה שמתארת את המציאות היומיומית של בורלא ושלי)
בעבודה טוב לי, דה גוד אולד פלאז יודעים זאת - הם רואים איך נעלמתי מהצ’ט שלנו ואיך נבלעתי שם בתוך המוקד. כל שיחת טלפון שזורמת אלי היא "אני באמצע משמרת תתקשרו אלי אחרי 2300." או "סורי, היום אני במשמרת לילה."
(גם זה בסוף יתפוצץ, כבר למדתי על בשרי שנועדתי להישנא בסופו של דבר)
מחר מתחיל אפריל. אפריל הוא חודש ימי ההולדת הגדול. אאחל לכל החוגגים ביחד איתי את החודש הזה במזל טוב וסתם שתדעו שבעוד חודש אני בת 21. אימאל’ה.
שייך לנושא הכשרת הגוף, כללי, צילום, ראשי, שוק עבדים | תגובות »
שני, 06 למרץ 2006 -- 09:03 michal
בוקר. המממ. בקרוב שינה. מוזר שאין לי על מה לכתוב. אולי זו התחושה החיובית שאופפת אותי בשבועיים האחרונים. החורף נגמר, המעילים תלויים מיותמים על הוו בכניסה. עכשיו זו תקופה יפה לסווטשירטים. מזה יומיים שיוצא לי לחיות בשעה הלא הגיונית בעליל הזו שנקראת 8 בבוקר. אני נוסעת בקו 166 בחזרה מהעבודה ורואה את כל הפנים העייפות ואת כל הפיהוקים וזה דווקא ממלא אותי במרץ. בבית אני משתדלת להתפרק לגורמים. האמת היא שאני עוד בבאפלו האימתניים והמנצנצים שלי, אז להתפרק עוד לא התפרקתי.
נרגע לי. זה שוב בסדר להיות לבד. ברור שאני מצתהבת מקנאה כשאני רואה איפה ולמי יש אהבה. ברור שאני מצתהבת מקנאה בחברת אנשים מסוימים, אבל זה בהחלט בסדר. על הזה שבראש שלי אני אפילו לא חושבת לחשוב. דברים שהם ידועים מראש להיכשל, מסובכים מדי. תמיד הדברים האלה מסובכים מדי. <חצי חיוך מושחל כאן>
בבית מרגיש חיובי. דור נכנס בשבוע שעבר כשותף ויש הרגשה טובה וחיובית וכיפית. זה מקל עלי בכמה אספקטים. נותן לי מנוחה. בעבודה כנ"ל. חסר לי איזה "טפו טפו טפו בלי עין רעה" מסבתא שלי.
אה, וכולם צריכים לשמוע את Arctic Monkeys, הם שולטים.
שייך לנושא כללי, מוסיקה, ראשי, שוק עבדים | תגובות »
שני, 06 למרץ 2006 -- 09:03 michal
בוקר. המממ. בקרוב שינה. מוזר שאין לי על מה לכתוב. אולי זו התחושה החיובית שאופפת אותי בשבועיים האחרונים. החורף נגמר, המעילים תלויים מיותמים על הוו בכניסה. עכשיו זו תקופה יפה לסווטשירטים. מזה יומיים שיוצא לי לחיות בשעה הלא הגיונית בעליל הזו שנקראת 8 בבוקר. אני נוסעת בקו 166 בחזרה מהעבודה ורואה את כל הפנים העייפות ואת כל הפיהוקים וזה דווקא ממלא אותי במרץ. בבית אני משתדלת להתפרק לגורמים. האמת היא שאני עוד בבאפלו האימתניים והמנצנצים שלי, אז להתפרק עוד לא התפרקתי.
נרגע לי. זה שוב בסדר להיות לבד. ברור שאני מצתהבת מקנאה כשאני רואה איפה ולמי יש אהבה. ברור שאני מצתהבת מקנאה בחברת אנשים מסוימים, אבל זה בהחלט בסדר. על הזה שבראש שלי אני אפילו לא חושבת לחשוב. דברים שהם ידועים מראש להיכשל, מסובכים מדי. תמיד הדברים האלה מסובכים מדי. <חצי חיוך מושחל כאן>
בבית מרגיש חיובי. דור נכנס בשבוע שעבר כשותף ויש הרגשה טובה וחיובית וכיפית. זה מקל עלי בכמה אספקטים. נותן לי מנוחה. בעבודה כנ"ל. חסר לי איזה "טפו טפו טפו בלי עין רעה" מסבתא שלי.
אה, וכולם צריכים לשמוע את Arctic Monkeys, הם שולטים.
שייך לנושא כללי, מוסיקה, ראשי, שוק עבדים | תגובות »
שני, 06 למרץ 2006 -- 09:03 michal
בוקר. המממ. בקרוב שינה. מוזר שאין לי על מה לכתוב. אולי זו התחושה החיובית שאופפת אותי בשבועיים האחרונים. החורף נגמר, המעילים תלויים מיותמים על הוו בכניסה. עכשיו זו תקופה יפה לסווטשירטים. מזה יומיים שיוצא לי לחיות בשעה הלא הגיונית בעליל הזו שנקראת 8 בבוקר. אני נוסעת בקו 166 בחזרה מהעבודה ורואה את כל הפנים העייפות ואת כל הפיהוקים וזה דווקא ממלא אותי במרץ. בבית אני משתדלת להתפרק לגורמים. האמת היא שאני עוד בבאפלו האימתניים והמנצנצים שלי, אז להתפרק עוד לא התפרקתי.
נרגע לי. זה שוב בסדר להיות לבד. ברור שאני מצתהבת מקנאה כשאני רואה איפה ולמי יש אהבה. ברור שאני מצתהבת מקנאה בחברת אנשים מסוימים, אבל זה בהחלט בסדר. על הזה שבראש שלי אני אפילו לא חושבת לחשוב. דברים שהם ידועים מראש להיכשל, מסובכים מדי. תמיד הדברים האלה מסובכים מדי. <חצי חיוך מושחל כאן>
בבית מרגיש חיובי. דור נכנס בשבוע שעבר כשותף ויש הרגשה טובה וחיובית וכיפית. זה מקל עלי בכמה אספקטים. נותן לי מנוחה. בעבודה כנ"ל. חסר לי איזה "טפו טפו טפו בלי עין רעה" מסבתא שלי.
אה, וכולם צריכים לשמוע את Arctic Monkeys, הם שולטים.
שייך לנושא כללי, מוסיקה, ראשי, שוק עבדים | תגובות »
שני, 20 לפברואר 2006 -- 02:02 michal
היום היה היום שחיכיתי לו כל החורף. היום הכי טוב של החורף, עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שזה יהיה יום טוב. בדקתי בוואי נט את מזג האוויר וראיתי שיהיו 23 מעלות. מאז כיתה ד’ אני מחכה בכל שנה לאותו יום בפברואר שיהיו 23 מעלות, כי אז אני יודעת שהחורף עומד להיגמר. הגעתי לעבודה מוקדם מהצפוי ועם המון מצב רוח טוב, גם יום העבודה היה די קל ודי עבר מהר. אחרי זה אמיר, ענת ואני נסענו לג’פניקה החדש בירמיהו שהוא גדול הרבה יותר ומעוצב מאד מגניב אבל מוצלח הרבה פחות מהגרסה הדיזנגופית.
כהרגלי הזמנתי עבור לא-מיודעי-הסושי את הסושי, לא נראה לי שענת נתפסה לזה, אמיר די אהב את מה שהזמנתי עבורו. אני עשיתי את הרוטינה שלי, מרק מיסו-שיפודי מאקי-פוטומאקי מינוס נגירי.
נעלמתי קצת מהבלוג לשבוע ומשהו, לא בטוחה עד כמה היה לי מה לספר. עבר עלי סופ"ש די הזוי שהספקתי לאכול בו סטייק 400 גרם אנטריקוט ב-6 בבוקר בבראסרי (ולא שבעתי!), עוררתי פוטנציאל עצום בהריסת זוגיות, כמעט גיליתי עריות ושתיתי חצי בקבוק וודקה בחצי שעה (תארו לעצמכם מה הייתי עושה בשעה שלמה אם לא הייתי חולקת את הבקבוק עם עוד אדם). בעצם כשאני חושבת על זה אם לא הייתי מעלה עובדות יבשות בלבד על פני הבלוג, סביר להניח שהיה לי הרבה מאד מה לספר.
רבותי, החורף נגמר, בקיץ יהיה דיסקו.
שייך לנושא דיזנגוף, כללי, ממלכת הקולינריה, סושי, ראשי, שוק עבדים | תגובות »
שני, 20 לפברואר 2006 -- 02:02 michal
היום היה היום שחיכיתי לו כל החורף. היום הכי טוב של החורף, עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שזה יהיה יום טוב. בדקתי בוואי נט את מזג האוויר וראיתי שיהיו 23 מעלות. מאז כיתה ד’ אני מחכה בכל שנה לאותו יום בפברואר שיהיו 23 מעלות, כי אז אני יודעת שהחורף עומד להיגמר. הגעתי לעבודה מוקדם מהצפוי ועם המון מצב רוח טוב, גם יום העבודה היה די קל ודי עבר מהר. אחרי זה אמיר, ענת ואני נסענו לג’פניקה החדש בירמיהו שהוא גדול הרבה יותר ומעוצב מאד מגניב אבל מוצלח הרבה פחות מהגרסה הדיזנגופית.
כהרגלי הזמנתי עבור לא-מיודעי-הסושי את הסושי, לא נראה לי שענת נתפסה לזה, אמיר די אהב את מה שהזמנתי עבורו. אני עשיתי את הרוטינה שלי, מרק מיסו-שיפודי מאקי-פוטומאקי מינוס נגירי.
נעלמתי קצת מהבלוג לשבוע ומשהו, לא בטוחה עד כמה היה לי מה לספר. עבר עלי סופ"ש די הזוי שהספקתי לאכול בו סטייק 400 גרם אנטריקוט ב-6 בבוקר בבראסרי (ולא שבעתי!), עוררתי פוטנציאל עצום בהריסת זוגיות, כמעט גיליתי עריות ושתיתי חצי בקבוק וודקה בחצי שעה (תארו לעצמכם מה הייתי עושה בשעה שלמה אם לא הייתי חולקת את הבקבוק עם עוד אדם). בעצם כשאני חושבת על זה אם לא הייתי מעלה עובדות יבשות בלבד על פני הבלוג, סביר להניח שהיה לי הרבה מאד מה לספר.
רבותי, החורף נגמר, בקיץ יהיה דיסקו.
שייך לנושא דיזנגוף, כללי, ממלכת הקולינריה, סושי, ראשי, שוק עבדים | תגובות »
שני, 20 לפברואר 2006 -- 02:02 michal
היום היה היום שחיכיתי לו כל החורף. היום הכי טוב של החורף, עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שזה יהיה יום טוב. בדקתי בוואי נט את מזג האוויר וראיתי שיהיו 23 מעלות. מאז כיתה ד’ אני מחכה בכל שנה לאותו יום בפברואר שיהיו 23 מעלות, כי אז אני יודעת שהחורף עומד להיגמר. הגעתי לעבודה מוקדם מהצפוי ועם המון מצב רוח טוב, גם יום העבודה היה די קל ודי עבר מהר. אחרי זה אמיר, ענת ואני נסענו לג’פניקה החדש בירמיהו שהוא גדול הרבה יותר ומעוצב מאד מגניב אבל מוצלח הרבה פחות מהגרסה הדיזנגופית.
כהרגלי הזמנתי עבור לא-מיודעי-הסושי את הסושי, לא נראה לי שענת נתפסה לזה, אמיר די אהב את מה שהזמנתי עבורו. אני עשיתי את הרוטינה שלי, מרק מיסו-שיפודי מאקי-פוטומאקי מינוס נגירי.
נעלמתי קצת מהבלוג לשבוע ומשהו, לא בטוחה עד כמה היה לי מה לספר. עבר עלי סופ"ש די הזוי שהספקתי לאכול בו סטייק 400 גרם אנטריקוט ב-6 בבוקר בבראסרי (ולא שבעתי!), עוררתי פוטנציאל עצום בהריסת זוגיות, כמעט גיליתי עריות ושתיתי חצי בקבוק וודקה בחצי שעה (תארו לעצמכם מה הייתי עושה בשעה שלמה אם לא הייתי חולקת את הבקבוק עם עוד אדם). בעצם כשאני חושבת על זה אם לא הייתי מעלה עובדות יבשות בלבד על פני הבלוג, סביר להניח שהיה לי הרבה מאד מה לספר.
רבותי, החורף נגמר, בקיץ יהיה דיסקו.
שייך לנושא דיזנגוף, כללי, ממלכת הקולינריה, סושי, ראשי, שוק עבדים | תגובות »
שני, 06 לפברואר 2006 -- 18:02 michal
החיים שלי מקבלים פן הזוי של הרבה אנשים שנכנסים לחיי והרבה מקומות חדשים והרבה בעדנס שכזה. זה קצת מחזיר אותי אחורה ארבע-חמש שנים שבאמת הייתי מכירה הרבה אנשים אבל לא נראה לי שבאמת היו לי חברים אז. כלומר, כמובן שהיו לי את 4-5 חברי הקרובים אבל לכל השאר לא כל כך היתה המשמעות. ועכשיו, כמה שנים אחרי, שבזמן הזה הספקתי לשקוע בזוגיות ולהיתקע חברתית או לחילופין לעשות פרצוף של "אני ביץ’ ואני אוכל לך את הראש", אני מוצאת את עצמי מאד זורמת, מאד חולקת, מאד מבלה, מאד עסוקה - בעצם. בנאדם עם אג’נדה חברתית אדירה, אבל אני לא הכי בטוחה שאני יורה לכיוון הנכון עם זה. הצד הפסימי שבי חוזר ואומר לי שזה יגמר בסוף רע, כמו שהכל נגמר בסוף רע.
אתמול בעבודה היתה לי שיחה עם מישהו מתל-אביב שגר באיזור שלי, בסמול טוקס הקטנים הגענו (מן הסתם) לחלק בו אני תל-אביבית מלידה. בזמן שבדקתי עבורו מספר דברים חשב ואז אמר שהוא יודע מה הבעיה בבנות התל-אביביות במקור, או ספציפית בי כי סביר להניח שאני התל-אביבית המקורית האחרונה; "אתן לא רוצות לאהוב". לא כל כך ידעתי מה לענות, גם כי נמאס לי לשמוע את זה בכל פעם מחדש וגם כי אני שומעת את זה בכל פעם מחדש כי יש בזה כנראה משהו נכון. זה לא שאנחנו לא רוצות, אנחנו פשוט לא כל כך מבינות תמיד את הטעם.
ואכלתי אתמול סושי, בזה כן יש טעם.
שייך לנושא כללי, סושי, ראשי, שוק עבדים | תגובות »
שני, 06 לפברואר 2006 -- 18:02 michal
החיים שלי מקבלים פן הזוי של הרבה אנשים שנכנסים לחיי והרבה מקומות חדשים והרבה בעדנס שכזה. זה קצת מחזיר אותי אחורה ארבע-חמש שנים שבאמת הייתי מכירה הרבה אנשים אבל לא נראה לי שבאמת היו לי חברים אז. כלומר, כמובן שהיו לי את 4-5 חברי הקרובים אבל לכל השאר לא כל כך היתה המשמעות. ועכשיו, כמה שנים אחרי, שבזמן הזה הספקתי לשקוע בזוגיות ולהיתקע חברתית או לחילופין לעשות פרצוף של "אני ביץ’ ואני אוכל לך את הראש", אני מוצאת את עצמי מאד זורמת, מאד חולקת, מאד מבלה, מאד עסוקה - בעצם. בנאדם עם אג’נדה חברתית אדירה, אבל אני לא הכי בטוחה שאני יורה לכיוון הנכון עם זה. הצד הפסימי שבי חוזר ואומר לי שזה יגמר בסוף רע, כמו שהכל נגמר בסוף רע.
אתמול בעבודה היתה לי שיחה עם מישהו מתל-אביב שגר באיזור שלי, בסמול טוקס הקטנים הגענו (מן הסתם) לחלק בו אני תל-אביבית מלידה. בזמן שבדקתי עבורו מספר דברים חשב ואז אמר שהוא יודע מה הבעיה בבנות התל-אביביות במקור, או ספציפית בי כי סביר להניח שאני התל-אביבית המקורית האחרונה; "אתן לא רוצות לאהוב". לא כל כך ידעתי מה לענות, גם כי נמאס לי לשמוע את זה בכל פעם מחדש וגם כי אני שומעת את זה בכל פעם מחדש כי יש בזה כנראה משהו נכון. זה לא שאנחנו לא רוצות, אנחנו פשוט לא כל כך מבינות תמיד את הטעם.
ואכלתי אתמול סושי, בזה כן יש טעם.
שייך לנושא כללי, סושי, ראשי, שוק עבדים | תגובות »