ארכיון הנושא 'שיר של הרגע'

Fiona Apple - Criminal

חמישי, 15 לדצמבר 2005 -- 15:12 michal

I’ve been a bad bad girl,
I’ve been careless with a delicate man.
And it’s a sad sad world,
When a girl can break a boy
Just because she can.

Don’t you tell me to deny it,
I’ve done wrong and I want to
Suffer for my sins.
I’ve come to you ’cause I need
Guidance to be true
And I just don’t know where I can begin.

What I need is a good defense
’cause I’m feelin’ like a criminal.
And I need to be redeemed
To the one I sinned against
Because he was all I ever knew of love.

Heaven help me for the way I am.
Save me from these evil deeds.
Before I get them done.
I know tomorrow brings the consequence
At hand.
But I keep livin’ this day like
The next will never come.

Oh, help me, but don’t tell me
To deny it.
I’ve got to cleanse myself.
Of all these lies till I’m good
Enough for him.
I’ve got a lot to lose and i’m
Bettin’ high
So I’m beggin’ you before it ends
Just tell me where to begin.
What I need is a good defense
’cause I’m feelin’ like a criminal.
And I need to be redeemed
To the one I sinned against
Because he was all I ever knew of love.

Let me know the way
Before there’s hell to pay.
Give me room to lay the law and let me go.

I’ve got to make a play
To make my lover stay
So, what would an angel say?
’cause the devil wants to know.

What I need is a good defense
’cause I’m feelin’ like a criminal.
And I need to be redeemed
To the one I sinned against
Because he was all I ever knew of love.

What I need is a good defense
’cause I’m feelin’ like a criminal.
And I need to be redeemed
To the one I sinned against
Because he was all I ever knew of love.

Fiona Apple - Criminal

חמישי, 15 לדצמבר 2005 -- 15:12 michal

I’ve been a bad bad girl,
I’ve been careless with a delicate man.
And it’s a sad sad world,
When a girl can break a boy
Just because she can.

Don’t you tell me to deny it,
I’ve done wrong and I want to
Suffer for my sins.
I’ve come to you ’cause I need
Guidance to be true
And I just don’t know where I can begin.

What I need is a good defense
’cause I’m feelin’ like a criminal.
And I need to be redeemed
To the one I sinned against
Because he was all I ever knew of love.

Heaven help me for the way I am.
Save me from these evil deeds.
Before I get them done.
I know tomorrow brings the consequence
At hand.
But I keep livin’ this day like
The next will never come.

Oh, help me, but don’t tell me
To deny it.
I’ve got to cleanse myself.
Of all these lies till I’m good
Enough for him.
I’ve got a lot to lose and i’m
Bettin’ high
So I’m beggin’ you before it ends
Just tell me where to begin.
What I need is a good defense
’cause I’m feelin’ like a criminal.
And I need to be redeemed
To the one I sinned against
Because he was all I ever knew of love.

Let me know the way
Before there’s hell to pay.
Give me room to lay the law and let me go.

I’ve got to make a play
To make my lover stay
So, what would an angel say?
’cause the devil wants to know.

What I need is a good defense
’cause I’m feelin’ like a criminal.
And I need to be redeemed
To the one I sinned against
Because he was all I ever knew of love.

What I need is a good defense
’cause I’m feelin’ like a criminal.
And I need to be redeemed
To the one I sinned against
Because he was all I ever knew of love.

A Mistake - Fiona Apple

שלישי, 18 לאוקטובר 2005 -- 08:10 michal

I’m gonna make a mistake
I’m gonna do it on purpose
I’m gonna waste my time
‘Cause I’m full as a tick
And I’m scratching at the surface
And what I find is mine
And when the day is done, and I look back
And the fact is I had fun, fumbling around
All the advice I shunned, and I ran
Where they told me not to run, but I sure
Had fun, so
I’m gonna fuck it up again
I’m gonna do another detour
Unpave my path
And if you wanna make sense
Whatcha looking at me for
I’m no good at math
And when I find my way back,
The fact is I just may stay, or I may not
I’ve acquired quite a taste
For a wellmade mistake
I wanna mistake why can’t I make a mistake?
I’m always doing what I think I should
Almost always doing everybody good
Why
Do I wanna do right, of course but
Do I really wanna feel I’m forced to
Answer you, hell no


I’ve acquired quite a taste
For a wellmade mistake, I wanna
Make a mistake, why can’t I make a mistake
I’m always doing what I think I should
Almost always doing everybody good
Why

(מעולם לא יכולתי להיות ברורה יותר)

A Mistake - Fiona Apple

שלישי, 18 לאוקטובר 2005 -- 08:10 michal

I’m gonna make a mistake
I’m gonna do it on purpose
I’m gonna waste my time
‘Cause I’m full as a tick
And I’m scratching at the surface
And what I find is mine
And when the day is done, and I look back
And the fact is I had fun, fumbling around
All the advice I shunned, and I ran
Where they told me not to run, but I sure
Had fun, so
I’m gonna fuck it up again
I’m gonna do another detour
Unpave my path
And if you wanna make sense
Whatcha looking at me for
I’m no good at math
And when I find my way back,
The fact is I just may stay, or I may not
I’ve acquired quite a taste
For a wellmade mistake
I wanna mistake why can’t I make a mistake?
I’m always doing what I think I should
Almost always doing everybody good
Why
Do I wanna do right, of course but
Do I really wanna feel I’m forced to
Answer you, hell no


I’ve acquired quite a taste
For a wellmade mistake, I wanna
Make a mistake, why can’t I make a mistake
I’m always doing what I think I should
Almost always doing everybody good
Why

(מעולם לא יכולתי להיות ברורה יותר)

How Does It Make You Feel? - Air

חמישי, 06 לאוקטובר 2005 -- 20:10 michal

I am feeling very warm right now
Please don’t disappear
I am spacing out with you
You are the most beautiful entity that I have ever dreamed of

At night I will protect you in your dreams
I will be your angel
You worry so much about not having enough time together
It makes no difference to me
I would be happy with just one minute in your arms
Let’s have an extended play together
You’re telling me that we live too far to love each other
But our love can stretch further than you and I can see
So how does this make you feel?

How does it make you feel?

Do you know that when you look at me
It is a salvation
I’ve been waiting for you for so long

I can drive on that road forever
I wish you could exist to live on my planet
Well it’s very hard for me to say these things in your presence
So how does this make you feel?

How does it make you feel?

So how does this make you feel?
Well, I really think you should quit smoking

לשיר הזה האמת אין הרבה משמעות בעיני, פרט לשורה האחרונה (והילדותית נורא) המילים באמת מרגשות אותי, והשיר הזה ענק, בדיוק כמו אייר. ובאמת אני חושבת שאתם צריכים להפסיק לעשן. :)

How Does It Make You Feel? - Air

חמישי, 06 לאוקטובר 2005 -- 20:10 michal

I am feeling very warm right now
Please don’t disappear
I am spacing out with you
You are the most beautiful entity that I have ever dreamed of

At night I will protect you in your dreams
I will be your angel
You worry so much about not having enough time together
It makes no difference to me
I would be happy with just one minute in your arms
Let’s have an extended play together
You’re telling me that we live too far to love each other
But our love can stretch further than you and I can see
So how does this make you feel?

How does it make you feel?

Do you know that when you look at me
It is a salvation
I’ve been waiting for you for so long

I can drive on that road forever
I wish you could exist to live on my planet
Well it’s very hard for me to say these things in your presence
So how does this make you feel?

How does it make you feel?

So how does this make you feel?
Well, I really think you should quit smoking

לשיר הזה האמת אין הרבה משמעות בעיני, פרט לשורה האחרונה (והילדותית נורא) המילים באמת מרגשות אותי, והשיר הזה ענק, בדיוק כמו אייר. ובאמת אני חושבת שאתם צריכים להפסיק לעשן. :)

לא עושה סקס, לא עושה סמים, כל הנותר לי הוא לעשות רוק’נ’רול, וגם זה בקושי

שלישי, 30 לאוגוסט 2005 -- 16:08 michal

מדהים. חמישה ימים חלפו מאז כתבתי בפעם האחרונה. לא כי לא רציתי לכתוב או כי ביט נפל, פשוט הלך לי המעבד של המחשב. היום אני אמורה לקבל את המחשב החדש, קניתי באייבורי - אינטל פנטיום 4, 2.66 ג’יגה הרץ, זכרון 512, כ. מסך ATI רדאון 9250, צורב DVD, מלאאא יציאות יו.אס.בי, פיירוייר, טי.וי. אאוט, מסך 17 אינץ’, מקלדת, רמקולים ועכבר ב-2900 שקלים. אני חושבת שהוצאתי דיל די טוב. :)

בחמשת הימים האחרונים באמת קרה לי כל כך הרבה… קצת הצטערתי שלא היה לי את הספוט הוירטואלי הזה כדי לחלוק, אבל למזלי יש לי גם יומן אישי שקיבל מנה נכבדה של מילים מאחר שלא היה לי למי לשפוך.

לא כל כך הפריע לי המחסור במחשב, מצאתי את עצמי מתקשרת יותר עם אנשים פנים אל פנים וזה עשה לי די טוב. בזמנים שהייתי לבד העדפתי לפתור סודוקו או לקרוא על לצפות בטלויזיה האמת, וגם הגמר של כוכב נולד לא היה כזה מזהיר.

ביום שישי העברתי את רוב הזמן אצל בן דוד שלי שגר מעלי. אני מרגישה ממש מפגרת שלא טרחתי להכיר אותו לפני, כי הוא באמת אחד האנשים הכי מתוקים ועדינים שנתקלתי בהם בחיי. אני רואה הרבה דימיון בינינו על אף הקרבה הלא כל כך קרבתית (אנחנו חולקים סבתא רבא וסבא רבא משותפים), השבריריות הפיזית, מצבי הרוח המשתנים, חוסר הסדר (למרות שאני נאלצתי לקבל אחריות בשנה האחרונה ולמגר את מפלצת הבלגן), התסביכים הפולניים, האהבה למוסיקה וליצירה ואמנות בכלל, החריפות, הכריזמה, חוש ההומור, האימא ההיסטרית. באיזשהו שלב שאלתי אותו אם הוא לא פוחד שיפרצו לו לדירה עם הדלת המצ’וקמקת שלו, הוא קצת הרים גבה ואמר לי שהוא לא מבין מי ירצה בכלל לטפס לקומה שניה ולפרוץ לדירה, מה גם שהוא אף פעם לא חשב על זה בכלל.

ביום ראשון עליתי אליו כדי לבדוק אימיילים. דפקתי בדלת ואף אחד לא ענה. הצמדתי את האוזן לדלת כהרגלי כדי לודא שאין אף אחד בבית ושלא שמעו אותי במקרה. השענתי את הראש ולפתע הדלת נפתחה. "ניב?" אני שואלת. אף אחד לא עונה. "מישהו? הלו?" אף אחד לא עונה. אני נכנסת לדירה ומהר מבינה שהחוש השישי שלי פועל שעות נוספות. בשניה הראשונה הרגשתי מאד רע עם עצמי שפתחתי פה לשטן. בדקתי את הבית, ראיתי שהכל במקום חוץ מהנייד שלו. אפרופו דימיון, גם חלקנו את אותו דגם נייד. התקשרתי אליו בהיסטריה מוחלטת. הוא לא ענה וסימסתי אותו. אחרי חצי שעה חזר אלי ושאל מה קרה. שאלתי אותו אם הלפטופ עליו וכשאמר שלא הפלתי עליו את הבשורה. הוא הגיב פחות בהיסטריה משאני הייתי מגיבה, אחרי הכל הפחד הכי גדול שלי הוא שיפרצו לי לבית ויגנבו לי את הנייד. הוא מצידו שאל אם כל התקליטים במקום. כשהוא חזר צפינו ברגוע בעקרות בית נואשות, מה שגרם לי להבין שהוא לוקח את עניין הפריצה וגניבת המחשב כמו שאני הייתי לוקחת את העניין אילו היו פורצים לי הביתה וגונבים לי את הטלויזיה. מבאס, אבל שיט הפנז וטלויזיה תמיד אפשר לקנות חדשה.

מאוחר יותר ביום שישי היינו אמורים לצאת כמה חבר’ה לסושי ואז לשסק. בסוף נותרנו רק אני ובורלא והחלטנו שאנחנו קורעים את העיר ושותים למוות. התחלנו ב-PATAT כדי למלא את הבטן בפחמימות, סביר להניח ששתינו בהמשך הערב מספיק כך שאם היינו על בטן ריקה היינו מתים. האלכוהול בשסק היה מזעזע. שתיתי וודקה ראספריז ואיזה בחור הזמין אותי לשוט ויסקי. מיד אחרי הויסקי יצאנו מהשסק והתחלנו לצעוד לפרילנד. לא יודעת למה אני מוצאת את עצמי שם פעמיים בשבוע, במיוחד לאור מה שכתבתי לפני כמה פוסטים. אומרים שהבית הוא איפה שהלב, והלב שלי היה הרבה מאד זמן בהויה הזו. שתיתי שני שוטים של שנאפס מלון ושנאפס תפוח בכוס קלאסית. הגיע השלב שבורלא ואני כבר היינו שיכורים מהתחת והתחלנו לצרוח. אחרינו נגררו עוד אנשים שהתחילו לצרוח גם ולפני ששמנו לב עף כסא ו-2 בחורים התחילו ללכת מכות. כמו מפגרים ישבנו ובהינו בהם ורק לאחר הבנו שהיה סיכוי כל כך קל שהיינו חוטפים בקבוק לראש. יצאנו מהפרילנד והתחלנו להתקשר לאנשים, נראה לי שרצינו לבשר להם שאנחנו אוהבים אותם. יש לציין שהשעה הייתה 4 וחצי לפנות בוקר. מאוחר יותר בורלא ליווה אותי הביתה וכבר נהיה מסוחרר מדי מכדי לחזור הביתה, אז הוא נמרח לי על הספה. אני מצדי הודעתי לדוד בטלפון שאני מרדכי ואנונו והדבר הבא שעלה לי בראש זה להתחיל להתקשר לעוד אנשים ולספר להם כל מיני שטויות. אז כבר השעה היתה 6 בבוקר. ביום למחרת טרחו לסמס אותי שעם כל השטויות שדיברתי עדיין הייתי די חמודה.

ב-10 וחצי בבוקר התעוררתי עם כאבי בטן היסטריים. התחלתי להסתובב בבית בחוסר הבנה מוחלט ולא הצלחתי להירדם בחזרה. לקחתי כדור אקמול ויצאתי להסתובב ביונה הנביא. חזרתי עם בקבוק קולה. בסוף אחרי שעתיים הגוף שלי הועיל בטובו להניח לי ולחזור לישון. בורלא ואני התעוררנו ב-3 וחצי והתחלנו ללקט שיירים שיירים של השכל שלנו מהקירות. ההחלטה הבאה היתה ללכת לאכול סושי. קראנו לגלעד אוסטרובר שאני חייבת לומר שאף שאני לא מכירה אותו זמן רב הוא מאמיייייי אמיתי ואני חולה עליו. אחרי הסושי התגלגלנו להופעה של שליחי הבלוז ו-ואללה, האמת היא שאין לי שמץ של מושג מה קרה אחרי כן. אני רק זוכרת שנרדמתי רק ב-5 וקמתי ב-9 בבוקר כדי לצאת למשימת רכישת המחשב.

שלשום, במזל טוב, היה היום הראשון של העבודה. שלשום היה יום התלמדות נטו שנמשך שלוש שעות ועשה רושם די טוב. מי שעוד לא יודע, התקבלתי לצוות הטלמרקטינג של המגזין טיים אאוט. ביום הראשון בעיקר למדנו את המגזין עצמו, לא שהיה לי ממש מה ללמוד בגלל היותי מנויה ובנינו פרופיל ללקוח האידיאלי. מהר מאד הבנתי שאם אני אדחוף את המילה "סושי" לכל משפט שני ואת הביטוי "חדר כושר" בכל משפט רביעי אני אתחבב די מהר על המבוגרים ממני, גם העובדה שאני מדפדפת הכי מהר בעמודי העיתון כדי למצוא משהו עשתה רושם די טוב על ההיכרות שלי עם העיתון. דפדפתי אפילו יותר מהר מהבוסיות שלי, שאחת מהן, זו שקיבלה אותי לעבודה, היא הכי הכי קולית בעולם ומגניבה בטירוף. אתמול בסוף ההתלמדות זרקו אותנו מיד למים והתחלנו כבר לעשות שיחות. השיחה הראשונה היתה מפחידה נורא. הבוסית שלי אמרה שהיא אפילו שמעה את הקול שלי רועד. השיחות לאט לאט נהיו יותר פשוטות אבל הסיכוי למכירה הוא אפסי כי קיבלתי רשימות תפוצה של אנשים שקיבלו גליון התנסות לפני שנה וחצי. כל הרשימות שעושים הן של אנשים שקיבלו גליון התנסות לפני שבועיים גג. למרות זאת כמעט הצלחתי לעשות מכירה אחת, כולם הסתכלו עלי המומים כשבשיחה השלישית שלי כבר הגעתי לשאלת הזהב - "אז יש לך ויזה או ישראכרט?" ואז הבחורה אמרה שהיא לא מוכנה לתת פרטי כרטיס אשראי. הלכתי ביי דה בוק וניסיתי להסביר לה שזה בטוח, אילו תועלות היא תפיק מהמגזין ושהיא יכולה להתקשר ולבטל את המנוי בכל עת ושאני אפילו מוכנה להעניק לה את הגליון הראשון בחינם. התעודדתי בעובדה שאחרי כן אחת התותחיות התקשרה אליה גם ולא הצליחה לשכנע אותה, ולא היה לה שום דבר לחדש, זה אומר שכנראה עשיתי עבודה טובה. החברים לעבודה די נחמדים, כולם בערך בגילי, שזה מרגיע. בעבודה האחרונה עבדתי עם אנשים שהיו או צעירים ממני ביחסית הרבה או מבוגרים ממני בהרבה, וכאן כל העובדים, חוץ מאחת שבכלל עובדת על מכירת עיתוני ערוץ הילדים, בין גילאים 19 ל-23. החלק המצער הוא שכולם מלבדי ומלבד עוד בחור מעשנים וההפסקות די מחניקות. העבודה גם די קרובה לבית, והכסף טוב, כך שבסופו של דבר חוץ מהחלק שמקללים אותי המון ומנתקים לי בפרצוף אני די מרוצה. היום בערב יש לנו ערב גיבוש אחרי המשמרת (שהיום אני לא נמצאת בה) והחברים לעבודה נראים מאד נחמדים אז אני מקווה שאכיר אותם יותר לעומק היום.

החיים בסך-הכל לא כאלה רעים, אפילו שהלך לי המעבד.

לא עושה סקס, לא עושה סמים, כל הנותר לי הוא לעשות רוק’נ’רול, וגם זה בקושי

שלישי, 30 לאוגוסט 2005 -- 16:08 michal

מדהים. חמישה ימים חלפו מאז כתבתי בפעם האחרונה. לא כי לא רציתי לכתוב או כי ביט נפל, פשוט הלך לי המעבד של המחשב. היום אני אמורה לקבל את המחשב החדש, קניתי באייבורי - אינטל פנטיום 4, 2.66 ג’יגה הרץ, זכרון 512, כ. מסך ATI רדאון 9250, צורב DVD, מלאאא יציאות יו.אס.בי, פיירוייר, טי.וי. אאוט, מסך 17 אינץ’, מקלדת, רמקולים ועכבר ב-2900 שקלים. אני חושבת שהוצאתי דיל די טוב. :)

בחמשת הימים האחרונים באמת קרה לי כל כך הרבה… קצת הצטערתי שלא היה לי את הספוט הוירטואלי הזה כדי לחלוק, אבל למזלי יש לי גם יומן אישי שקיבל מנה נכבדה של מילים מאחר שלא היה לי למי לשפוך.

לא כל כך הפריע לי המחסור במחשב, מצאתי את עצמי מתקשרת יותר עם אנשים פנים אל פנים וזה עשה לי די טוב. בזמנים שהייתי לבד העדפתי לפתור סודוקו או לקרוא על לצפות בטלויזיה האמת, וגם הגמר של כוכב נולד לא היה כזה מזהיר.

ביום שישי העברתי את רוב הזמן אצל בן דוד שלי שגר מעלי. אני מרגישה ממש מפגרת שלא טרחתי להכיר אותו לפני, כי הוא באמת אחד האנשים הכי מתוקים ועדינים שנתקלתי בהם בחיי. אני רואה הרבה דימיון בינינו על אף הקרבה הלא כל כך קרבתית (אנחנו חולקים סבתא רבא וסבא רבא משותפים), השבריריות הפיזית, מצבי הרוח המשתנים, חוסר הסדר (למרות שאני נאלצתי לקבל אחריות בשנה האחרונה ולמגר את מפלצת הבלגן), התסביכים הפולניים, האהבה למוסיקה וליצירה ואמנות בכלל, החריפות, הכריזמה, חוש ההומור, האימא ההיסטרית. באיזשהו שלב שאלתי אותו אם הוא לא פוחד שיפרצו לו לדירה עם הדלת המצ’וקמקת שלו, הוא קצת הרים גבה ואמר לי שהוא לא מבין מי ירצה בכלל לטפס לקומה שניה ולפרוץ לדירה, מה גם שהוא אף פעם לא חשב על זה בכלל.

ביום ראשון עליתי אליו כדי לבדוק אימיילים. דפקתי בדלת ואף אחד לא ענה. הצמדתי את האוזן לדלת כהרגלי כדי לודא שאין אף אחד בבית ושלא שמעו אותי במקרה. השענתי את הראש ולפתע הדלת נפתחה. "ניב?" אני שואלת. אף אחד לא עונה. "מישהו? הלו?" אף אחד לא עונה. אני נכנסת לדירה ומהר מבינה שהחוש השישי שלי פועל שעות נוספות. בשניה הראשונה הרגשתי מאד רע עם עצמי שפתחתי פה לשטן. בדקתי את הבית, ראיתי שהכל במקום חוץ מהנייד שלו. אפרופו דימיון, גם חלקנו את אותו דגם נייד. התקשרתי אליו בהיסטריה מוחלטת. הוא לא ענה וסימסתי אותו. אחרי חצי שעה חזר אלי ושאל מה קרה. שאלתי אותו אם הלפטופ עליו וכשאמר שלא הפלתי עליו את הבשורה. הוא הגיב פחות בהיסטריה משאני הייתי מגיבה, אחרי הכל הפחד הכי גדול שלי הוא שיפרצו לי לבית ויגנבו לי את הנייד. הוא מצידו שאל אם כל התקליטים במקום. כשהוא חזר צפינו ברגוע בעקרות בית נואשות, מה שגרם לי להבין שהוא לוקח את עניין הפריצה וגניבת המחשב כמו שאני הייתי לוקחת את העניין אילו היו פורצים לי הביתה וגונבים לי את הטלויזיה. מבאס, אבל שיט הפנז וטלויזיה תמיד אפשר לקנות חדשה.

מאוחר יותר ביום שישי היינו אמורים לצאת כמה חבר’ה לסושי ואז לשסק. בסוף נותרנו רק אני ובורלא והחלטנו שאנחנו קורעים את העיר ושותים למוות. התחלנו ב-PATAT כדי למלא את הבטן בפחמימות, סביר להניח ששתינו בהמשך הערב מספיק כך שאם היינו על בטן ריקה היינו מתים. האלכוהול בשסק היה מזעזע. שתיתי וודקה ראספריז ואיזה בחור הזמין אותי לשוט ויסקי. מיד אחרי הויסקי יצאנו מהשסק והתחלנו לצעוד לפרילנד. לא יודעת למה אני מוצאת את עצמי שם פעמיים בשבוע, במיוחד לאור מה שכתבתי לפני כמה פוסטים. אומרים שהבית הוא איפה שהלב, והלב שלי היה הרבה מאד זמן בהויה הזו. שתיתי שני שוטים של שנאפס מלון ושנאפס תפוח בכוס קלאסית. הגיע השלב שבורלא ואני כבר היינו שיכורים מהתחת והתחלנו לצרוח. אחרינו נגררו עוד אנשים שהתחילו לצרוח גם ולפני ששמנו לב עף כסא ו-2 בחורים התחילו ללכת מכות. כמו מפגרים ישבנו ובהינו בהם ורק לאחר הבנו שהיה סיכוי כל כך קל שהיינו חוטפים בקבוק לראש. יצאנו מהפרילנד והתחלנו להתקשר לאנשים, נראה לי שרצינו לבשר להם שאנחנו אוהבים אותם. יש לציין שהשעה הייתה 4 וחצי לפנות בוקר. מאוחר יותר בורלא ליווה אותי הביתה וכבר נהיה מסוחרר מדי מכדי לחזור הביתה, אז הוא נמרח לי על הספה. אני מצדי הודעתי לדוד בטלפון שאני מרדכי ואנונו והדבר הבא שעלה לי בראש זה להתחיל להתקשר לעוד אנשים ולספר להם כל מיני שטויות. אז כבר השעה היתה 6 בבוקר. ביום למחרת טרחו לסמס אותי שעם כל השטויות שדיברתי עדיין הייתי די חמודה.

ב-10 וחצי בבוקר התעוררתי עם כאבי בטן היסטריים. התחלתי להסתובב בבית בחוסר הבנה מוחלט ולא הצלחתי להירדם בחזרה. לקחתי כדור אקמול ויצאתי להסתובב ביונה הנביא. חזרתי עם בקבוק קולה. בסוף אחרי שעתיים הגוף שלי הועיל בטובו להניח לי ולחזור לישון. בורלא ואני התעוררנו ב-3 וחצי והתחלנו ללקט שיירים שיירים של השכל שלנו מהקירות. ההחלטה הבאה היתה ללכת לאכול סושי. קראנו לגלעד אוסטרובר שאני חייבת לומר שאף שאני לא מכירה אותו זמן רב הוא מאמיייייי אמיתי ואני חולה עליו. אחרי הסושי התגלגלנו להופעה של שליחי הבלוז ו-ואללה, האמת היא שאין לי שמץ של מושג מה קרה אחרי כן. אני רק זוכרת שנרדמתי רק ב-5 וקמתי ב-9 בבוקר כדי לצאת למשימת רכישת המחשב.

שלשום, במזל טוב, היה היום הראשון של העבודה. שלשום היה יום התלמדות נטו שנמשך שלוש שעות ועשה רושם די טוב. מי שעוד לא יודע, התקבלתי לצוות הטלמרקטינג של המגזין טיים אאוט. ביום הראשון בעיקר למדנו את המגזין עצמו, לא שהיה לי ממש מה ללמוד בגלל היותי מנויה ובנינו פרופיל ללקוח האידיאלי. מהר מאד הבנתי שאם אני אדחוף את המילה "סושי" לכל משפט שני ואת הביטוי "חדר כושר" בכל משפט רביעי אני אתחבב די מהר על המבוגרים ממני, גם העובדה שאני מדפדפת הכי מהר בעמודי העיתון כדי למצוא משהו עשתה רושם די טוב על ההיכרות שלי עם העיתון. דפדפתי אפילו יותר מהר מהבוסיות שלי, שאחת מהן, זו שקיבלה אותי לעבודה, היא הכי הכי קולית בעולם ומגניבה בטירוף. אתמול בסוף ההתלמדות זרקו אותנו מיד למים והתחלנו כבר לעשות שיחות. השיחה הראשונה היתה מפחידה נורא. הבוסית שלי אמרה שהיא אפילו שמעה את הקול שלי רועד. השיחות לאט לאט נהיו יותר פשוטות אבל הסיכוי למכירה הוא אפסי כי קיבלתי רשימות תפוצה של אנשים שקיבלו גליון התנסות לפני שנה וחצי. כל הרשימות שעושים הן של אנשים שקיבלו גליון התנסות לפני שבועיים גג. למרות זאת כמעט הצלחתי לעשות מכירה אחת, כולם הסתכלו עלי המומים כשבשיחה השלישית שלי כבר הגעתי לשאלת הזהב - "אז יש לך ויזה או ישראכרט?" ואז הבחורה אמרה שהיא לא מוכנה לתת פרטי כרטיס אשראי. הלכתי ביי דה בוק וניסיתי להסביר לה שזה בטוח, אילו תועלות היא תפיק מהמגזין ושהיא יכולה להתקשר ולבטל את המנוי בכל עת ושאני אפילו מוכנה להעניק לה את הגליון הראשון בחינם. התעודדתי בעובדה שאחרי כן אחת התותחיות התקשרה אליה גם ולא הצליחה לשכנע אותה, ולא היה לה שום דבר לחדש, זה אומר שכנראה עשיתי עבודה טובה. החברים לעבודה די נחמדים, כולם בערך בגילי, שזה מרגיע. בעבודה האחרונה עבדתי עם אנשים שהיו או צעירים ממני ביחסית הרבה או מבוגרים ממני בהרבה, וכאן כל העובדים, חוץ מאחת שבכלל עובדת על מכירת עיתוני ערוץ הילדים, בין גילאים 19 ל-23. החלק המצער הוא שכולם מלבדי ומלבד עוד בחור מעשנים וההפסקות די מחניקות. העבודה גם די קרובה לבית, והכסף טוב, כך שבסופו של דבר חוץ מהחלק שמקללים אותי המון ומנתקים לי בפרצוף אני די מרוצה. היום בערב יש לנו ערב גיבוש אחרי המשמרת (שהיום אני לא נמצאת בה) והחברים לעבודה נראים מאד נחמדים אז אני מקווה שאכיר אותם יותר לעומק היום.

החיים בסך-הכל לא כאלה רעים, אפילו שהלך לי המעבד.

Take another little piece of my heart now, baby

שלישי, 23 לאוגוסט 2005 -- 04:08 michal

כמה שאני חושבת שאני חכמה ויודעת הכל, אני בסך-הכל די תמימה. עם השנים לימדתי את עצמי במקום לנסות לקרוא אנשים פשוט לא לסמוך על אף אחד. מבחינתי, כולם מנסים לבלשט אותי כדי להשיג ממני משהו. כשזה עם גברים אני אוטומטית משוכנעת שהם מזבלים לי בשכל בשביל להשיג זיון. אז לימדתי את עצמי לקחת הכל בערבון מוגבל. לרגעים קלים אני מאמינה לאנשים, בדר"כ לאלה שמדברים על הדברים הגשמיים. אלו שמדברים על הדברים הרוחניים, כל מיני גברים שעוצרים אותי באמצע הרחוב ומתחילים לזבל לי בשכל על הילות-לא-הילות, אני אוטומטית אוטמת את עצמי.

אבל כן היה לי היום קטע מוזר. הייתי בדרך להופעה של הדרה לוין בקמלוט, מחווה לג’אניס ג’ופלין, ובדרך בבן יהודה עצר אותי אדם שבאמת התחיל לדבר איתי על ההילה שלי (אאורה דאט איז?). הוא אמר שהאאורה שלי כחולה בהירה, לי רץ בראש המשפט "אלוהים ישמור, איך נתקעתי כאן, איך אני יוצאת מכאן בלי להיות חצופה".

ואז הוא התחיל להגיד דברים שדווקא כן היו נכונים. הרגשתי שם איפשהו כאילו הוא יודע. כאילו הוא יודע שכל הארשת האריסטוקרטית הזו היא המגננה הכי גדולה שלי. ככה אני לא חייבת כלום לאף אחד. לקחתי את דבריו מאד בערבון מוגבל עד השניה שהוא ביקש ממני את הטלפון, אני אמרתי שלא נוח לי והוא פשוט חייך אלי ואמר - "בסדר גמור, שיהיה לך ערב נעים." והמשיך בדרכו. וזה פשוט החזיר אותי לנקודת האפס, טלטל אותי והבהיר בפני שאני בפירוש לא יודעת לקרוא אנשים. אני לא יודעת לקרוא מניעים. אני לא יודעת מי טוב ואני לא יודעת מי רע. על כל החשדנות הרבה שאני מביעה בכל אחד כמעט, אני נוכחת לגלות שאני תמימה לחלוטין בכל פעם מחדש, כי ביום אחרי תמיד יש מישהו שאני מנסה לא לקחת אותו בערבון מוגבל, ובסוף אני נדפקת.

הוא גם שאל אותי מה החלום הכי גדול שלי. אמרתי שאני לא יודעת. הוא שאל מה יגרום לי לחייך אבל באמת. אמרתי לו שלמצוא את האחד. ואז הוא שאל אותי - "ומה אם האחד היה הולך פה ברחוב וזורק לך בכל הכח כדור טניס לראש?" לא הייתי צריכה לחשוב אפילו בשביל לדעת את התשובה - "הייתי נפגעת, אבל הייתי מדלגת מעל זה." והוא הסתכל עלי והפטיר שהיה לו ברור שאני אינטליגנטית מההתחלה, ולי באותו הרגע זה היה ברור כשמש מיהו האחד, ולא חייכתי בכלל כי גם ידעתי שהוא לעולם לא יהיה שלי, וזו היתה הכרה מאד מרירה וכואבת. אני מתנחמת בעובדה שההארה הזו היכתה בי לפני שנקשרתי באיזשהי צורה רגשית או פיזית או בכלל.

מיד אחרי הוא גם אמר שאני לא מפרגנת לעצמי מספיק. אני באותו הרגע חשבתי לעצמי באופן די טבעי שהאחד לעולם לא יהיה שלי כי אני לא מספיק טובה, אבל במקום עמוק יותר, בפינה די נחבאת אני יודעת שההפסד כולו שלו.

אני גם יודעת שאין רק אחד אחד. יום אחד יבוא האחד השלישי או הרביעי או החמישי, והוא גם ידע. אז אני אחייך באמת.

יש לי עוד כל כך הרבה לספר על היום הזה, אבל פתאום אחרי כל מה ששפכתי כאן אני מרגישה שכל השאר באמת, אבל באמת הררים של סמול טוקס.

Didn’t I make you feel like you were the only man? yeah!
Didn’t I give you nearly everything that a woman possibly can?
Honey, you know I did!
And each time I tell myself that I, well I think I’ve had enough,
But I’m gonna show you, baby, that a woman can be tough.

I want you to come on, come on, come on, come on and take it,
Take it!
Take another little piece of my heart now, baby
Oh, oh, break it!
Break another little bit of my heart now, darling, yeah, yeah, yeah.
Oh, oh, have a!
Have another little piece of my heart now, baby,
You know you got it if it makes you feel good,
Oh, yes indeed.

You’re out on the streets looking good,
And baby deep down in your heart I guess you know that it ain’t right,
Never, never, never, never, never, never hear me when I cry at night,
Babe, I cry all the time!
And each time I tell myself that I, well I can’t stand the pain,
But when you hold me in your arms, I’ll sing it once again.

Take another little piece of my heart now, baby

שלישי, 23 לאוגוסט 2005 -- 04:08 michal

כמה שאני חושבת שאני חכמה ויודעת הכל, אני בסך-הכל די תמימה. עם השנים לימדתי את עצמי במקום לנסות לקרוא אנשים פשוט לא לסמוך על אף אחד. מבחינתי, כולם מנסים לבלשט אותי כדי להשיג ממני משהו. כשזה עם גברים אני אוטומטית משוכנעת שהם מזבלים לי בשכל בשביל להשיג זיון. אז לימדתי את עצמי לקחת הכל בערבון מוגבל. לרגעים קלים אני מאמינה לאנשים, בדר"כ לאלה שמדברים על הדברים הגשמיים. אלו שמדברים על הדברים הרוחניים, כל מיני גברים שעוצרים אותי באמצע הרחוב ומתחילים לזבל לי בשכל על הילות-לא-הילות, אני אוטומטית אוטמת את עצמי.

אבל כן היה לי היום קטע מוזר. הייתי בדרך להופעה של הדרה לוין בקמלוט, מחווה לג’אניס ג’ופלין, ובדרך בבן יהודה עצר אותי אדם שבאמת התחיל לדבר איתי על ההילה שלי (אאורה דאט איז?). הוא אמר שהאאורה שלי כחולה בהירה, לי רץ בראש המשפט "אלוהים ישמור, איך נתקעתי כאן, איך אני יוצאת מכאן בלי להיות חצופה".

ואז הוא התחיל להגיד דברים שדווקא כן היו נכונים. הרגשתי שם איפשהו כאילו הוא יודע. כאילו הוא יודע שכל הארשת האריסטוקרטית הזו היא המגננה הכי גדולה שלי. ככה אני לא חייבת כלום לאף אחד. לקחתי את דבריו מאד בערבון מוגבל עד השניה שהוא ביקש ממני את הטלפון, אני אמרתי שלא נוח לי והוא פשוט חייך אלי ואמר - "בסדר גמור, שיהיה לך ערב נעים." והמשיך בדרכו. וזה פשוט החזיר אותי לנקודת האפס, טלטל אותי והבהיר בפני שאני בפירוש לא יודעת לקרוא אנשים. אני לא יודעת לקרוא מניעים. אני לא יודעת מי טוב ואני לא יודעת מי רע. על כל החשדנות הרבה שאני מביעה בכל אחד כמעט, אני נוכחת לגלות שאני תמימה לחלוטין בכל פעם מחדש, כי ביום אחרי תמיד יש מישהו שאני מנסה לא לקחת אותו בערבון מוגבל, ובסוף אני נדפקת.

הוא גם שאל אותי מה החלום הכי גדול שלי. אמרתי שאני לא יודעת. הוא שאל מה יגרום לי לחייך אבל באמת. אמרתי לו שלמצוא את האחד. ואז הוא שאל אותי - "ומה אם האחד היה הולך פה ברחוב וזורק לך בכל הכח כדור טניס לראש?" לא הייתי צריכה לחשוב אפילו בשביל לדעת את התשובה - "הייתי נפגעת, אבל הייתי מדלגת מעל זה." והוא הסתכל עלי והפטיר שהיה לו ברור שאני אינטליגנטית מההתחלה, ולי באותו הרגע זה היה ברור כשמש מיהו האחד, ולא חייכתי בכלל כי גם ידעתי שהוא לעולם לא יהיה שלי, וזו היתה הכרה מאד מרירה וכואבת. אני מתנחמת בעובדה שההארה הזו היכתה בי לפני שנקשרתי באיזשהי צורה רגשית או פיזית או בכלל.

מיד אחרי הוא גם אמר שאני לא מפרגנת לעצמי מספיק. אני באותו הרגע חשבתי לעצמי באופן די טבעי שהאחד לעולם לא יהיה שלי כי אני לא מספיק טובה, אבל במקום עמוק יותר, בפינה די נחבאת אני יודעת שההפסד כולו שלו.

אני גם יודעת שאין רק אחד אחד. יום אחד יבוא האחד השלישי או הרביעי או החמישי, והוא גם ידע. אז אני אחייך באמת.

יש לי עוד כל כך הרבה לספר על היום הזה, אבל פתאום אחרי כל מה ששפכתי כאן אני מרגישה שכל השאר באמת, אבל באמת הררים של סמול טוקס.

Didn’t I make you feel like you were the only man? yeah!
Didn’t I give you nearly everything that a woman possibly can?
Honey, you know I did!
And each time I tell myself that I, well I think I’ve had enough,
But I’m gonna show you, baby, that a woman can be tough.

I want you to come on, come on, come on, come on and take it,
Take it!
Take another little piece of my heart now, baby
Oh, oh, break it!
Break another little bit of my heart now, darling, yeah, yeah, yeah.
Oh, oh, have a!
Have another little piece of my heart now, baby,
You know you got it if it makes you feel good,
Oh, yes indeed.

You’re out on the streets looking good,
And baby deep down in your heart I guess you know that it ain’t right,
Never, never, never, never, never, never hear me when I cry at night,
Babe, I cry all the time!
And each time I tell myself that I, well I can’t stand the pain,
But when you hold me in your arms, I’ll sing it once again.

China Girl - David Bowie

שישי, 05 לאוגוסט 2005 -- 04:08 michal

Oh oh oh ohoo little china girl
Oh oh oh ohoo little china girl

I could escape this feeling, with my China Girl
I feel a wreck without my, little China Girl
I hear her heart beating, loud as thunder
Saw the stars crashing

I’m a mess without my little China Girl
Wake up in the morning. Where’s my, little China Girl?
I hear our heart’s beating, loud as thunder
I saw the stars crashing down

I’m feelin’ tragic like I’m Marlon Brando
When I look at my China Girl
I could pretend that nothing really meant too much
When I look at my China Girl

I stumble into town just like a sacred cow
Visions of swastikas in my head
Plans for everyone
It’s in the white of my eyes

My little China Girl
You shouldn’t mess with me
I’ll ruin everything you are
I’ll give you television
I’ll give you eyes of blue
I’ll give you a man who wants to rule the world

And when I get excited
My little China Girl says
Oh baby just you shut your mouth
She says… shh
She says… shh
She says
She says

And when I get excited
My little China Girl says
Oh baby just you shut your mouth
And when I get excited
My little China Girl says
Oh baby just you shut your mouth
She says… shh
She says

Oh oh oh ohoo little china girl
Oh oh oh ohoo little china girl
Oh oh oh ohoo little china girl
Oh oh oh ohoo little china girl
Oh oh oh ohoo little china girl

China Girl - David Bowie

שישי, 05 לאוגוסט 2005 -- 04:08 michal

Oh oh oh ohoo little china girl
Oh oh oh ohoo little china girl

I could escape this feeling, with my China Girl
I feel a wreck without my, little China Girl
I hear her heart beating, loud as thunder
Saw the stars crashing

I’m a mess without my little China Girl
Wake up in the morning. Where’s my, little China Girl?
I hear our heart’s beating, loud as thunder
I saw the stars crashing down

I’m feelin’ tragic like I’m Marlon Brando
When I look at my China Girl
I could pretend that nothing really meant too much
When I look at my China Girl

I stumble into town just like a sacred cow
Visions of swastikas in my head
Plans for everyone
It’s in the white of my eyes

My little China Girl
You shouldn’t mess with me
I’ll ruin everything you are
I’ll give you television
I’ll give you eyes of blue
I’ll give you a man who wants to rule the world

And when I get excited
My little China Girl says
Oh baby just you shut your mouth
She says… shh
She says… shh
She says
She says

And when I get excited
My little China Girl says
Oh baby just you shut your mouth
And when I get excited
My little China Girl says
Oh baby just you shut your mouth
She says… shh
She says

Oh oh oh ohoo little china girl
Oh oh oh ohoo little china girl
Oh oh oh ohoo little china girl
Oh oh oh ohoo little china girl
Oh oh oh ohoo little china girl

Drive you home - Garbage

שישי, 29 ליולי 2005 -- 19:07 michal

It´s funny how
Even now
You still support me after all the things that I´ve done
You´re so good to me
Waiting patienly
And isn´t it sad that you still have to ask if I care

I never said I was perfect
But I can take you away
Walk on shells tonight
Can´t do right tonight
And you can´t say a word cause I leap down your throat
So uptight am I
I never said I was perfect
But I can drive you home

I got down on myself
Working too hard
Driving myself to death
Trying to beat out the faults in my head
What a mess I´ve made
Sure we all make mistakes
But they see me so large
That they think I´m immune to the pain

Walk on shells tonight
Can´t do right tonight
And you can´t say a word cause I leap down your throat
So uptight am I
I´m praying for a miracle
But I won´t hold my breath

I never said I was perfect
But can you take me home

Drive you home - Garbage

שישי, 29 ליולי 2005 -- 19:07 michal

It´s funny how
Even now
You still support me after all the things that I´ve done
You´re so good to me
Waiting patienly
And isn´t it sad that you still have to ask if I care

I never said I was perfect
But I can take you away
Walk on shells tonight
Can´t do right tonight
And you can´t say a word cause I leap down your throat
So uptight am I
I never said I was perfect
But I can drive you home

I got down on myself
Working too hard
Driving myself to death
Trying to beat out the faults in my head
What a mess I´ve made
Sure we all make mistakes
But they see me so large
That they think I´m immune to the pain

Walk on shells tonight
Can´t do right tonight
And you can´t say a word cause I leap down your throat
So uptight am I
I´m praying for a miracle
But I won´t hold my breath

I never said I was perfect
But can you take me home