נפגשנו אצל עדנה ביום ו', בדיוק שבוע אחרי הסשן הקודם. אני עדיין נדהם בכל-פעם שזה קורה. אחרי כמה זמן הצטרפה אלינו גולה, ומאחר שהדמויות נמצאות בסילברשור, על שפת-הים, שמענו בעצתו של הקוקילפטילה והלכנו לשחק בחוף גורדון.

מאוחר יותר הסתבר שהקוקילפטילה רצה לשחק על החוף רק כי הוא קבע שם עם חתיכה. מאד מתאים לקוקילפטילה לקבוע פגישה בזמן שאנחנו משחקים. אין לזה צורה ולפי דעתי הוא צריך להתבייש, ברצינות, אבל למזלנו הבחורה הספציפית הזו, אליה שמה, דווקא שמחה להצטרף למשחק בתפקיד אורח.

את הסשן הקודם סיימנו כשהילדים מגלים את הסוד הגדול שלהם לפיקו, ובחדר משתרר ריח מתקתק - בדיוק כמו הריח שהתפשט בלשכה של דאגוברט הינטרבון אחרי שהוא גילה את הסוד הגדול שלהם; ולפני שהוא נעלם למרומים.

הילדים מחברים אחת ועוד אחת ומגיעים - אחרי מאמצים מנטאליים עצומים - לשתיים עגלגל: הסוד שלהם קטלני, וזה אומר שפיקו נמצא בסכנה. “אנחנו חייבים לצאת מפה!”, מצווח גינזו. טר תופס את ידו של פיקו ולופטיק אומר לו שאין זמן להסברים. פיקו שוקל את האפשרויות במשך חלקיק שניה ומהנהן. הוא מחליט לסמוך על הילדים למרות שמקנן בו חשד עמוק (ומוצדק!) שזו תהיה ההחלטה האחרונה שלו.

אין להם צללית של מושג לאן ללכת, הם פשוט מנסים להתרחק, אבל הריח המתקתק ממשיך לעמוד בנחיריהם גם כשהם יוצאים מהחדר. וגם כשהם יוצאים מהפונדק. וכשהם נכנסים לאורוות. וכשהם יוצאים בדהירה על סוסיהם. ובערך במרחק של דקת רכיבה מהאורוות פיקו פשוט נשלף מהאוכף שלו אגב זעקה וממריא למרומים. הוא הופך לנקודה קטנה ושחורה ואז נעלם. יחד עם הריח המתקתק והדי זעקתו האחרונה.

רגע של דממה נוחת על הילדים. הם חוזרים לחדר של פיקו (בדימוס) אבלים וחפויי ראש ומוצאים שם את סוניה ואנטון ששואלים אותם בעליצות היכן פיקו. במקום תשובה לופטיק מזיל דמעה. “תראו”, הוא אומר, “יש לנו סוד. סוד גדול. סיפרנו אותו להינטרבון, והוא מת. ואז סיפרנו אותו לפיקו, וגם הוא מת.”

סוניה ואנטון בשוק, אבל הם מחליטים מיד שהם לא רוצים לדעת מה הסוד הגדול. מה שכן, הם רוצים לספר על המקרה הנורא לשאר החבורה, והם רוצים שהילדים יהיו שם. בינתיים גם נהיה קצת קריר בחוץ, אז החלטנו ללכת לבית של חמון ולהמשיך את המשחק שם. בדרך גולה שיחקה את סוניה, אני שיחקתי את אנטון ויחד חקרנו את גינזו בזמן שהקוקילפטילה נגרר הרחק מאחור יחד עם החתיכה שלו ועם החגזר.

אנחנו מרצים לגינזו במשך שעה קלה על טיבה של התנהגות אחראית, ואז החגזר מופיע מאחורינו, מטפס במהירות שיא את המדרגות של כיכר אתרים. הוא מגיע חסר נשימה לכיכר ומתמוטט על הרצפה. כשאנחנו עוברים לידו הוא מסביר לנו שהקוקילפטילה הבטיח לקנות לו ארטיק אם הוא יגיע לפנינו לראש המדרגות - וישאיר את הקוקילפטילה לבד עם החתיכה. אין לו בושה, לקוקילפטילה הזה. בכל-אופן, אנחנו נמצאים באמצע שיחה אינטנסיבית בתוך המשחק ואני מסביר לחגזר שאם הוא רוצה להצטרף אליה הוא חייב לעשות זאת בתור טר. החגזר שוקל את האפשרויות במשך חלקיק שניה ומהנהן. אני חייב להודות שהשיחה לא היתה מעניינת במיוחד, בעיקר הטפות מוסר ואזהרות, אבל גם חמון וגם החגזר ממש ממש נכנסו לדמויות שלהם. תענוג.

המשכנו לשחק עד שהגענו למגורי החמון, שם פגשנו את סאנצ'ז ודרן ויחד ישבנו וחיכינו - תוך כדי משחק - להגעתם של לופטיק ודבש; וכשהם סוף-סוף הגיעו הם השתלבו במשחק באופן מיידי.

• כותבים שיר
• לופטיק מגלה לדבש
• גינזו מגלה לדרן
• נתפסים על דרן

~~DISCUSSION~~