|
|
|
| פורום מוזיקה
ישראלית |
למען הווידוי, הדיסק הזה שוכב לו על
המדף שלי כבר חודשיים וחצי ולא יצא לי לשבת ולהאזין
לו כמו בן אדם, אז סליחה על העיכוב, ותודה על ההבנה.
שמעתי אותו בזמנו רק פעם אחת כדי להבין שאני
אצטרך לתת לו הקשבה יותר בריאה, זה לא דיסק רקע.
את ישי זומר (בס,גיטרות, תכנותים) ורועי ירקוני
(תכנותים, סמפלרים, קומפוזיציה) אני מכיר כבר מעל
לשלוש שנים במסגרת פורום רוק מתקדם בנענע. עוד לפני
ששמעתי את הדיסק ידעתי שמדובר במוצר מסקרן, שני
החברים האלה הם מוזיקאים משכמם ומעלה ויעידו על כך
גם הפרוייקטים האחרים שלהם ('אבק' של זומר וירקוני,
ודיסק הסולו של ירקוני 'הטוב שממנו עשויים חלומות'
(תרגום פלמ"חניקי) ). את המשוררת קרן אלקלעי-גת לא
קראתי מעולם, אבל חובב שירה אני ולכן שמחתי על
האתגר.
ואז שמתי את האלבום שנפתח בביט גרובי
של כלי מטבח ונמשך בקטע הקברטי משהו Thin Lips עם
ליין כלי נשיפה מגניב לגמרי, ומשם מקבל מהפכה לקטע
הקינג קרימזוני Holborn Station (אחד הקטעים החזקים
באלבום) שמפוצץ בגיטרות כסאח ובלאגן אטומי מהורהר
ומסודר אך אסרטיבי, עם טקסט חזק ביותר של אלקלעי-גת.
וככה, אחרי שלושה קטעים אני פתאום מוצא את עצמי קשוב
מאד. אני כבר שנים לא שומע את הכיוון המוזיקלי הזה
של כביכול פרוג, כביכול אוונגרד, כביכול שעטנז של
כמה דברים שבאוזן הממוצעת של רוחץ כלים במטבח רמת
גני ששם את הדיסק ברקע – ייתקבל כ 'שיה, זה קשה'.
הדיסק הזה מאד מגוון, אם כי הוא שומר על
סאונד מאד מסוים ולא מתפזר מהבחינה הזו, התכנותים
מצויינים ומרשימים ומזכירים בחלקם את 'כריש, כסף,
סקס, בידור מהיר' של רן סלווין. העיבודים נכונים,
אין העמסות מיותרות, אין אוונגרד לשם האוונגרד,
הטקסטים מקבלים את הפרשנות המוזיקלית המתאימה, אם כי
מלות השירים של אלקלעי (כולם אנגלית, למעט "ספר לי")
לא תמיד מובנות, אבל הן בנויות נכון מבחינת מקצב
פנימי שהולך יד ביד עם עשרות שינויי המקצב שתפרו
ירקוני וזומר לשירים שלה.
הגיוון עם שמירת
הקו הוא עדיין טיפה יותר מדי, ומשאיר את המאזין עם
תחושה של 'רגע, רגע, תעצרו'. נראה כאילו חברו
היוצרים למכונת ירייה מרשימה למדי עם אלפי כדורים,
והם יורים לכל הכיוונים, אבל קצת שוכחים את החבית
החלודה על הגבעה שנמצאת מולם, ולשם הם צריכים לכוון.
אולי זו שאלה של זמן. אולי, בדומה ל Red של קינג
קרימזון, יעברו כמה שבועות של הקשבה עד שיפלו
האסימונים הדרושים להקשבה, אך כיוון שנדרשת חוות דעת
יחסית מיידית לזמן ההקשבה הראשוני – הדבר המרכזי
שאני חושב עליו זה 'שיה, זה קשה'.
המוזיקה
מאתגרת ומפרקת כל קונספט של אוזן ממוצעת, ומי שלא
גדל על הרקע המתאים ולא מחזיק עותק של The End Of An
Ear של וויאט בבית, או אולי תקופות קשות ומלאות
הרואין של ג'ון קולטריין, ייתקשה להתמודד עם הדיסק
הזה. אבל כפי שאומר הסטיקר הנפוץ במכוניות השנטי
בבאלנד 'מי שנולד הרוויח', צריך ליזום את עצמך לתוך
הדיסק הזה ולהתכוון אליו, ומשם אפשר להוציא את
הדובדבנים של היוצרים. בישראל, היחידי שנע לכיוון
הזה הוא אולי אבי בללי, וברור שהדיסק מראש לא כוון
לקהל ישראלי של מעל 2000 משוגעים לדבר, גם הטקסטים
של אלקלעי-גת אינם כה מהירים ואינם כתובים בשפה
פשוטה של It’s an autumnal night, and there are no
stars, וידרשו רמת אנגלית מעל הממוצע בשביל באמת
להבין את רצון המשוררת, או לפחות לנסות להסתנכרן
לכיוון.
ובכל זאת, אני מוצא עצמי במשך לילה
שלם של האזנה למוזיקה, חוזר לאלבום הזה פעם אחר פעם,
ומלהטט בין האלג'יר החדש לדג נחש החדש, משהו בו מושך
אותך ומפתה אותך לנסות שוב, אז אני מנסה ומנסה ולאט
לאט – גם אני אבין.
לא למתחילים, אבל תקליט
מסקרן ומעניין ששיווק נכון שלו לחו"ל, ייתקבל בחיבוק
בקרב חובבי פרוג ואוונגרד.
י
Thin Lips
– Pookh 2003
| |
|
| מקרא : |
 הודעה ללא תוכן |
 הודעה עם תגובה |
 הודעה בלי תגובה |
|
 הנהלת הפורום  קובץ מצורף הודעה חדשה |
 | |
|
| | |
|
|
|
|
|
פרוייקט ה 
: Thin Lips 
