ביקורת מאת דני אורבך על 'שיבת המלך'
(ספויילרים!!)
גם אני חושב שהסרט השלישי הוא הטוב מבין השלושה, יותר טוב מהראשון וודאי שטוב יותר מהשני.
היתרון הגדול שבסרט הוא שהוא מעביר היטב את אווירת הקדרות והאימה, כמו גם התקווה הגדולה, של "שובו של המלך"- החל מהאווירה הנוראה בקרב בשדות הפלנור (שג'קסון אפילו הקצין אותה) וההפתעה האדירה עם בואם של הרוהירים, וכלה במסע למורדור, שהועבר באופן אמין מאד. מדהים איך ג'קסון העביר את הייאוש של פרודו- היה ניתן ממש להרגיש בו על המסך. כמו כן, ג'קסון הצליח היטב להעביר את היותו של פרודו שבר כלי לאחר המסע.
יתרון נוסף של הסרט הוא שג'קסון תמרן היטב בין מצבים שונים וסצינות התרחשות שונות, בלי לפגוע באמינות. העריכה (היינו- המעבר בין הסצינות) היתה ממש חלקה וכמעט שלא הרגישו בה. הסרט כולו יצר אווירה יפיפייה, וזאת בלי להזכיר גם את המוזיקה והנופים, שהיו יוצאים מגדר הרגיל ותרמו לתחושת "הארץ התיכונה".
כאן יש להזכיר גם סצינות בודדות שהיו טובות במיוחד: סצינת בואם של הרוהירים בקרב בשדות הפלנור היתה ממש מרגשת, כמו גם רכיבתו של תיאודן מול הצבא וקריאות הקרב. סצינת השמדת הטבעת היתה מעולה גם היא. יש לציין לשבח את הסרט גם בכל הנוגע להצגת דמותו של פאראמיר. בסרט השני הוא היה חיוור, לא אמין, ויותר מדי דומה לבורומיר. בסרט השלישי קיבלנו את פאראמיר האצילי והעדין שכולנו מכירים ואוהבים.
בעייתיות מסויימת היתה בכל הקשור להצגת דמותו של דנתור. כפי שאמר כבר גדעון, דנתור בסרט לא היה דמות מורכבת שאפשר להדזהות איתה, לרחם עליה או לתעב אותה, אלא יצור דוחה "שממש בא לבעוט בו". כאן יש להזכיר במיוחד את הסצינה שהוא אוכל ושולח את אנשיו למות. אמנם מדובר בסטייה גדולה מהספר (במיוחד המכות שגנדלף נותן לו) אבל הסצינות היו עשויות באופן יפיפייה, כך שאפשר לסלוח לג'קסון על כך.
פחות אהבתי את סצינות "הסרט הטורקי" שלאחר השמדת הטבעת- חיבוקים של עשר דקות בין ההוביטים על המיטה הזוגית במיניאס-טירית- היה אפשר לקצר. דווקא הפרידה ליד הספינה היתה יפה ולא ארוכה מדי, על אף שחבל שלא ראינו את ואלינור...
דני
