שר הטבעות – שיבת המלך
ומעבר
(ספויילרים!)

מתחיל בסיפור סמיאגול דיאגול – מוצג בצורה מדהימה : את ההשתלטות המיידית של הטבעת על סמיאגול. רצח דיאגול היה בסדר. אחר כך הסיפור של גולום, ואיך העיפו אותו מהשבט ולאט לאט איך הוא הפך להיות היצור המבחיל שאנחנו רואים בסרט.

הסרט מתחלק לשני קבוצות: פרודו סאם וגולום, והקבוצה של לגולאס, אראגורן, גימלי, גאנדאלף, פיפין ומרי.

הדבר הפירק את הקבוצה השניה לעוד קבוצה, היה כמובן הפאלנטיר, הפאלנטיר שנמצא במיץ הרהיטים של איזנגארד. כן כן, את הפאלנטיר מוצא פיפין בתוך המים השוטפים שבאייזנגארד. בלי סארומן, בלי גרימא. גאנדאלף מחרים את זה מפיפין, אך פיפין לא עומד בזה ובלילה הוא גונב את זה מגאנדאלף – ומצטער על זה מאוד. גאנדאלף לוקח את פיפין ודוהר למינאס טירית להזהיר אותם מהסכנה שאותה ראה פיפין בפאלנטיר.

כשפיפין וגאנדאלף נכנסו לאולמו של דנתור, סוכן גונדור, נשבע פיפין אמונים לצבא גונדור – כפיצויי על מות בורומיר שמת בזמן שהגן על פיפין ומרי. דנתור שקוע בדיכאון עמוק ולא כל כך שפוי בזמן זה – הוא לא מאמין שיש לגונדור סיכוי לשרוד. הוא לא מוכן לקרוא לעזרה.

גאנדאלף, לעומת זאת, לא חושב כמוהו ולא "שם פס" על פקודותיו ודעותיו של הסוכן ומורה על פיפין להדליק את המשואות. הצתת המשואות  היה קטע חזק. זה היה ממש יפה איך משואה אחרי משואה נדלקת ורוהאן נחלצת לעזרתה של גונדור.

 

“Is there any hope kind of, for Frodo and Sam?”

כשפיפין לובש את מדיו, דנתור קורא לו,וביקש ממנו לשיר. פיפין שר, דנתור זולל, אנשיו של פאראמיר נטבחים באוסגילית.גם אחד הקטעים הטובים ביותר בסרט.

פרודו וסאם: גולום מוביל אותם מול מינאס מורגול, ואומר להם לעלות במדרגות הנסתרות. הטבעת משתלטת על פרודו והוא מתקרב לאט לאט לטירה עד שפתאום אור ירוק שנראה כמו איזו לייזר שנורה מכור גרעיני יוצא מהטירה והצבא של המלך המכשף יוצא לדרך. גולום וסאם תופסים את פרודו ומתחילים לעלות.

“The board is set, the pieces are moving”

 

כשגולום, פרודו וסאם עלו במדרגות הנסתרות ע"י מינאס מורגול, זורק גולום את כל האוכל של פרודו וסאם, ומשאיר כמה פירורים על חולצתו של סאם. לאחר שפרודו גילה (בעזרת גולום) שסאם הוא זה ש"אכל" את כל הלחם – הוא מגרש את סאם הביתה. רגע עצוב ומכעיס.

“Come master! Come to Smiagol”

כשפרודו וגולום נמצאים לבד, גולום מוביל את פרודו לתוך כורי העכביש של שילוב, ופה זה הקטע שפרודו מצטער על שוויתר ככה על סאם. באותו רגע מצא סאם את האוכל שהפיל גולום, והוא הבין הכל וחזר למעלה בריצה. שילוב הייתה דווקא די מרשימה, למרות שהיא לא הייתה מספיק טובה כדי שידחקו אותה מסרט אחד לשני.

החיילים הגונדוריינים עומדים, משקשקים, ומחכים למותם הבטוח בתוך מינאס טירית. הם עומדים מלאי פחד ומסתכלים על צבא ההמונים שמתקרב אליהם בצורה מהירה ומפחידה. כולם חסרי תקווה – וגם חסרי מנהיג. כשהאורקים הגיעו לעמדותיהם – הם התחילו מיד להפגיז באבנים עצומות שאותם סחבו הטרולים – שהיו לא מעט מהם בקרב הזה. לאחר ההפגזה הראשונה, דנתור המעורער בנפשו החליט שאין לגונדור סיכוי במלחמה, ואמר לחייליו שינטשו את עמדותיהם וירוצו לנפשם.גאנדאלף, כתגובה, התעצבן  על דנתור והיכה אותו כמעט למוות ותפס פיקוד על צבא גונדור. מעט תקווה עלתה בחיילי גונדור כשגאנדאלף התערב.

24 שעות קודם: הרוהירים מתאגדים במחנה ענק בו כל הגברים תפסו סוס והגיעו. אלרונד מגיע למחנה הזה ומציג בפני אראגורן את נארסיל המחושלת : אנדוריל! אלרונד מספר לאראגורן שהוא צריך להשתמש בצבא החזר ביותר שקים עלי אדמות – צבא המתים, צבא שנשבע אמונים לאלנדיל והבריז ועל כך קולל! אראגורן, לגולאס וגימלי נכנסים לנתיבי המתים והולכים להעמיד את צבא המתים בהבטחתם.

בזמן הזה, הצבא הפרשים העצום של רוהאן דוהר לכיוון גונדור! הכל קרה מהר מאד, והוצג בצורה מדהימה, מבחינת אפקטים, עלילה ומשחק.

מרי משקשק, תיאודן נואם וקורא לקרב, הרוהירים מסתערים וצורחים: מ-ו-ו-ת-! הקטע החזק והקשה ביותר בסרט לדעתי, כל החיילים מסתערים למרות שהם צבא קטן מול גדול! נאומו של תיאודן נגע בליבי, ואני מאמין שבכל שאר הלבבות שבאולם. נאום של יאוש, אך עם זאת של אומץ, יושר, אהבה, ופטריוטיות!

"We come to it at last – the great battle of our time"

האורקים מחכים לשודדי הים ע"י הנחל, אך במקום שודדי הים הגיע צבא המתים המאיים!
צבא המתים טיפס על אוליפנטים, אורקים, טרולים וכדומה.

לגולאס הנינג'ה בעורף האויב.. קטע משעשע, נוסח קפיצת הנינג'ה של לגולאס ב"שני הצריחים". לגולאס מטפס על האוליפאנט והורג אותו – וכל זה כדי לנצח את גימלי בתחרות ההריגות J

הקרב בשדות הפלנור עבר – אך הקרב על הארץ התיכונה רם נגמר.

הצבאות הנותרים התאגדו ויצאו יחדיו מורדור, מוכנים להקריב הכל למען השלום, האהבה, למשפחתם, למען הארץ התיכונה.
פרודו וסאם על סף הר האבדון עוד קצת והם מגיעים לקץ המסע המפרך.

 

“We cannot achieve victory thru strength of Arms”
”- No, but we can give Frodo a chance!”

הצבא הקטן של הטובים, מוקף בעיגול ענק של אורקים, טרולים ושות'. רוב הצבא כבר מאבד תקוה, אך באותו רגע הגיע הניצוץ – הדבר הקטן שיעורר את כולם! אראגורן מסתובב עליהם, שולף את חרבו, ואומר: "למען פרודו!!" ורץ! רץ לתוך ההמון הנורא שרק מחכה להרוג אותו. מיד לאחר מכן – הקטע החזק השני שנכנס עמוק בלב – פיפין ומרי הקטנים, החמודים בוכים ורצים מיד אחריו! הראשנים מכל הצבא, לפני גאנדאלף,לפני גימלי ולפני לגולאס! אח איזו אהבה! איזה עצוב! איזה חוזק!

הנאזגול כמובן התערבו – כשהם הגיעו, הנשרים לא אחרו להגיע. זה אכן היה קרב מדהים.

פרודו וסאם כבר כמעט הגיעו, פרודו החצי מעולף על כתפיו של סאם, וסאם סוחב בקושי את פרודו לפתח ההר. כשהם מגיעים לבפנים ההר קרה הדבר שאסור היה לו לקרות – הטבעת השתלטה על פרודו! ברגע האחרון פרודו פתח את פיו ואמר : "The ring is Mine!  " ושם אותה.
פה גולום נכנס לתמונה – אך את ההמשך אתם תצטרכו לראות בעצמכם.

הקרב נגמר, פרודו וסאם ניצלו, היו אבדות כבדות, כבדות מדי אך הארץ התיכונה טוהרה מן הרע ששכן בה. אראגורן הוכתר למלך, וארוון למלכת גונדור.

 

" אתם, ידידי, לא כורעים בפני אף אחד" אמר המלך אראגורן לארבעת ההוביטים, וכרע לפניהם.

סאם, פרודו, מרי ופיפין חזרו לפלך, מלאי הדר וכבוד. לבסוף, הגיעו בני הלילית ביחד עם גאנדאלף לנמלים האפורים. בילבו זכה למתנה מבני הלילית לעבור הלאה לארץ שמעבר – למערב. גם פרודו היה צריך לעזוב את הארץ התיכונה, פצעיו לעולם לא יחלימו, וכך גם ליבו.

-סוף-

מקוה שתהנו:
אהוד מירון