ביקורת מאת קדם גולדן על 'שיבת המלך'
(ספויילרים!!)

ניגשתי היום עם עוד ארבעה ידידים אל הקולנוע של קניון הצפון. אני, שכבר קראתי ביקורות רבות, יידעתי אותם בדברים מעניינים: יש הרבה זרקורים בארץ-התיכונה, גאנדאלף מכה-סוכנים, הסצנה שבה פיפין שר היא יפה במיוחד, קצר הדף מלתאר את שפע הפרטים.

קונים כרטיס, מתיישבים, עוברות מספר דקות מייגעות של פרסומות, שאחריהן מגיעים מספר טריילרים (אני ושתי ידידותיי נהנינו במיוחד מקדימון של הארי פוטר ["double, double, toilet trouble!"]), ואז, האירוע שימים רבים ציפו לו...

מתחיל הסרט: השחתתו של גולום נהדרת, הטקסט מצמרר ומתאר טוב מאוד מה שקורה לו. לאחר מכן הסיפור מתפצל: נהניתי במיוחד מהחלק של גאנדאלף ופיפין במינאס טירית (שאותה עשו יפיפייה!), למרות שאת דנתור צריך ללמד נימוסים...

המערכה של צבאות סאורון (ובפרט פקודותיו של פליט צ'רנוביל) היתה יפה, גם אם היא לא הלכה בדיוק לפי הספר. אני שמתי לב, שמה שאמור להיות 6,000 אנשים מרוהאן היה הרבה יותר ממה שהיא אמורה להיות.

הקרב עצמו היה יפה, פרט למה שהיה אמור להיות רגע השיא: איאווין VS. המלך המכשף (שנראה כאילו שמו מסכה יוונית לדעתי). בין המומאקילים וצבא המתים הירקרק (שנראה כמו גז) הסצנה לא היתה מרשימה. לגולאס-המטפס-על-פילים, מרי נשכח לאחר הקרב בשדה, תיאודן מדבר יותר ממה שהוא צריך וכו'.

הסוף, כפי שנאמר, נמתח. הר הדין מחכה בסבלנות, אכפת לכם בבקשה לזוז קצת יותר מהר במאבק על הטבעת?! וגם אחרי שסופסוף הטבעת נופלת, קודם צריך שהכתב יתגלה (כאילו שלא יודעים אותו בעל-פה) ואז היא תטבע....

קטע אחד שבאמת ריגש אותי היה יחסית חסר משמעות. כאשר מתבצרים כוחות גונדור במעגל השני, פיפין מדבר על מוות, וגאנדאלף, בחיוך, מתאר במדויק את הדרך אל הארצות הברוכות אשר מעבר-ים: מסך הגשם האפור ההופך לזכוכית ונפתח, מגלה חופים לבנים ומאחוריהם ארץ מוריקה תחת השמש העולה. התיאור לקוח מסוף הספר השלישי, ומראה שלמרות הכל הסרט נאמן במידה-מה לסיפור.

המוטיב הזה חוזר גם בשיר הנושא:

והכול ישתנה/

אל זכוכית כסופה/

אור על פני המים/

עוברת ספינה-אפורה/

אל המערב/

ככל הנראה פיטר ג'קסון החליט לתת לפרודו עוד שנתיים של חסד: לאחר ארבע שתיים + שני ילדים לסאם, הוא עולה סופסוף לספינה האפורה, איתו אלרונד, גאלאדריאל וקלבורן, גאנדאלף וכנראה גם קירדאן. למרבה הבהלה, בילבו הפך ליצור מקומט ומאפיר עד שהגיע הזמן לעבור למערב, ולא נאמר מלה על הניצחון בתחרות כנגד טוק הזקן. טוב לפחות שמילות הסיום נותרו כפי שהן.

בסיכומו של דבר: הסרט השני הכי טוב בטרילוגיה, לפניו "אחוות הטבעת". אך בו הרגשתי הכי הרבה עצב, על קץ ימי התהילה של העידן השלישי.