ביקורת מאת אופיר רגב על 'שיבת המלך'
(ספויילרים!!)
התלבטתי מאוד לגבי הדרך בה אני ניגש
לראות את הסרט. האם אני צריך לראות את הסרט
כיצירה טולקינאית (ולצאת עצבני ומאוכזב
כמו שיצאתי "משני הצריחים") או פשוט ליהנות מסרט
אקשן טוב? החלטתי לנסות וליהנות מהסרט
כסרט פעולה טוב (מה שבדיעבד לא כל כך הצליח -
היו פעמים שתפסתי עצמי אומר "אוי
ווי").
לפיכך אני אחלק את הביקורת שלי לסרט
"שיבת המלך" לשני חלקים: האחד, ביקורת על הסרט
כסרט פעולה והשני הסרט כיצירה
טולקינאית.
החלק הנחמד הוא ביקורת על הסרט כסרט
פעולה. בסה"כ הסרט היה טוב ומהנה וכלל סצינות
מדהימות כגון הקרב בשדות הפלנור (קריאות
הנזגול העבירו בי צמרמורת), הסתערות הרוהירים
(קריאותיו של תיאודן: "מוות" "מוות"),
הקרב באוסגיליאת, הדלקת המשואות וכו... גם הביום
בחלקים מסוימים ראוי לשבח (הסצנה המדהימה
בה דנתור מבקש\דורש מפיפין לשיר בעוד הוא
זולל את ארוחתו זמן קצר לאחר ששלח את
פאראמיר למשימת התאבדות באוסגיליאת, הסצנה
בה גולום וסמיאגול מתדיינים מעל הבריכה).
אולם היו גם חלקים מעייפים ומתישים כגון הסיום
ההוליוודי (לטעמי) והלא
נגמר.
טוב, לחלק המעצבן... מה זה היה צריך
להביע? איפה טולקין בכל העסק הזה?
השינויים בסרט השלישי היו מרחיקי לכת
מבחינתי. אתן דוגמאות מספר ואתן לכם לשפוט בעניין.
גאנדאלף מפליא מכות בדנתור (ומוצא יעוד
חדש למטה שלו תוך כדי) וכאילו אין די בכך הוא גם
רוצח אותו כאשר הוא דוחף את דנתור על
המוקד הבוער, פרודו מגרש את סאם לאחר שגולום
מסיט אותו כנגד סאם, פיטר ג'קסון מגדיר
מחדש את סאורון כמגדלור, שילוב – איזו אכזבה,
סתם עכביש ענק (איפה אשכולות העיניים
שלה) והיכן הקרב בין גאנדאלף לסארומאן וטיהור
הפלך (אני מאוד מקווה –לטובת מר ג'קסון –
שחלקים אלו יופיעו בגרסה המורחבת) והרשימה עוד ארוכה. אה כן, ועוד דבר, מה פתאום
קושר ג'קסון את גורלה של ארוון לטבעת?
ובכן, לסיכום, אם ברצונכם ליהנות מהסרט, אל תחשבו טולקין, חישבו סרט פעולה.
