ביקורת על "שר הטבעות- שיבת המלך"- אכזבה מול הפתעה

אור רובינשטיין

כשהגעתי לשערי האולם הייתי כקפיץ מתוח. איך יהיה הסרט? מוצלח? האם ג'קסון יאכזב או יפתיע? כשבהיתי בדמויות המחופשות שהתרוצצו מול הכניסה, עלו שאלות אלו בראשי. אני חייב לציין שגם לאחר הסרט אני לא בטוח שהשאלות הללו נענו.

ההתחלה מרהיבה. סצנה שמציגה את סמיאגול בתהליך של טרנספורמציה לגולום נותנת מבט כללי ו"התחלה חדשה" לסרט. בכלל, מחציתו הראשונה של הסרט מוצלחת ביותר. דיאלוגים מורכבים, שחקנים מצוינים שמעבירים אותם וגם העלילה קולחת. אאווין (מיראנדה אוטו) מראה יפה את דאגתה ואהבתה לארגורן (ויגו מורסטנסן) ואילו הוא מאידך גיסא שופע הירואיות ושופך לכל סצנה שבהשתתפותו מלכותיות והדר. גם פרודו (אלייז'ה ווד) וסאם גמג'י (שון אסטין) לא מאכזבים ודופקים הופעה בסצנת שילוב. הקרבות לא מכזיבים ולפי מיטב המסורת פיטר ג'קסון מלביש לנו קרבות מונומנטאליים ואדירים שמשאירים את הצופה בפה פתוח.

אך אליה וקוץ בה. הסרט מרוצף בקטעים שמעלים גיחוך קל ( גאנדאלף בקרב קפא"פ עם דנתור)  ומצרכים הוליוודיים אחרים. למשל, ישנה סצנה בה לגולאס (אורלאנדו בלום) מטפס כסנאי על אוליפאנט (מן פיל ענק) ומבצע על גבו מעללי גבורה אלו ואחרים. סצנה זו באה לספק את דחף הקהל, הנשי בעיקר, להופעה של הכוכב, אך באה על חשבונה של אמינות הקרב. נקודה נוספת שראוי לדון בה היא הסוף ההוליוודי והמרגש שמתמשך על פני יותר משעה (!). אנחנו מבינים את הצורך בסיום קיטשי ומרגש, אבל על פני שעה!? נו, שוין.

סך הכל הסרט מוצלח. אולי אף המוצלח שבין השלשה. הסרט ניחן בריתמוס מהיר, אך לא יתר על המידה. הוא מרתק, הוא מרגש והוא מלהיב. השוני הגדול מן הטקסט ניכר, אך אם זה עלול לפגוע בהנאה שלכם אני מציע לכם לא לחפש טעויות. יש כאלו, ואפילו הרבה. אולם כל זה אינו פוגע בסרט, והמחצית הראשונה כה מלהיבה ומוצלחת עד כי היא מכסה על הסוף הדביק.

מומלץ ביותר!