ביקורת מאת רוני רוחקין על 'שיבת המלך'
(ספויילרים!!)
קשה ביותר לכתוב ביקורת על הסרט הזה. הרי כל ביקורת יוצאת מנקודת מוצא כלשהי, במקרה הזה הנקודה הזו בכלל לא ברורה:
האם עלי לעשות הפרדה גמורה מהספר? ברור שהסרט יהיה שונה מהספר, אך ג'קסון מצהיר בכל הזדמנות כי שאיפתו היא להיות קרוב ככל האפשר למקור. דילמה.
האם עלי לעשות הפרדה משני הסרטים הקודמים? על פניו הסרט פחות טוב מהראשון וטוב יותר מהשני. אך כל סרט זכאי להישפט בזכות עצמו (גם הראשון והשני לא היו ברמה זהה), מצד שני זהו הסיום של הטרילוגיה ואולי כדאי להתייחס אליה בשלמותה. דילמה.
האומנם זהו הסרט השלישי? מניסיוני בסרט הראשון והשני הרי שהגרסה המורחבת תהיה הרבה יותר שלמה ומלאה מהגרסה הקולנועית. לאחר שראיתי אותן לא טרחתי לראות את הגרסאות ה 'רגילות' יותר. עוד דילמה.
נראה לי שנקודת המוצא שלי תהיה דווקא הסיום. יצאתי מהסרט בתחושת התעלות, נהניתי ביותר ובמספר סצנות אף נאלצתי למחות את הדמעות שעירפלו את ראיתי. גם הסוף הנמתח והחסרונות הבולטים (ועל כך מיד) לא האיבו על התחושה הכללית.
למרות הצהרתו של פיטר ג'קסון שהסרט השלישי הוא הנאמן ביותר לספר, לדעתי ההיפך הוא הנכון. "נאמן לספר" אינו אומר "הדמויות עושות כל מה שהן עושות בספר", לפחות לא בסוג ספר כמו שר הטבעות. "נאמן לספר" צריך להיות "נאמן לרוח הספר" וכאן ג'קסון כשל. אם בסרט הראשון רבות מהסצנות שלא נלקחו במקור מהספר היו תואמות לחלוטין את רוחו, הרי שכאן השינויים לא תרמו להבנה טובה יותר של הדמויות במקרה הטוב, והיו סתם מיותרות במקרה הרע.
הסרט גדול מהמציאות, גדול מהחיים, גדול משני קודמיו. הוא כל כך גדול למעשה עד כי אנו מיטלטלים משיא לשיא ומגיעים לסופו של המסע מעט קצרי נשימה ודיי מבולבלים. ככל שעובר הזמן מאז הצפייה עולות בי יותר ויותר שאלות שנותרו ללא מענה. נקודות רבות של חוסר התאמה פנימי צפות להן לאיטן ככל שעוצמת הרגשות נשכחת.
בנקודה זו הסרט לוקה באותה בעיה של הסרט הראשון, רצף מהיר של אירועים ללא בניית מוטיבים מספקים עבור הדמויות. הגרסה המורחבת תיקנה בעיה זו בצורה יפה מאוד ואני מקווה שכך יהיה גם בסרט זה.
מפתיע כי פיטר ג'קסון פספס כמה הזדמנויות מעולות לשיאים רגשיים: העימות מול סארומן הכלוא באייזנגרד, העימות של גנדלף ומלך המכשף אל מול השער , העימות מול פי-סאורון, טיהור הפלך, כל אלו לא נכנסו כלל לסרט. הצטרפותה של אייאוון לצבא רוהן נעשתה בדרך מעוררת תמיהה, פיטר, פיטר, איך יכולת להרוס דבר שכזה? דמותם של ארגורן וגנדלף רודדו במידה רבה מאוד וכך נזרק כל הפוטנציאל שנבנה בשני הסרטים הקודמים. העימות של אייאוון ומרי מול המלך המכשף היה פשוט כשלון לעומת הפוטנציאל הרב שהיה בו.
בכלל נראה כי עימותים שונים הם המרכיבים את החלק השלישי. כאילו לא דיי בכך, הסרט עצמו נאלץ להתמודד מול שני קודמיו ומול הגרסה המורחבת שעוד תגיע. איך אפשר לנצח בתנאים כאלו? ולמען הסר ספק, אני חושב שאכן הסרט מנצח.
התשובה טמונה אולי במדיה הקולנועית גרידה. הסרט מרשים ביותר וכולל מספר סצנות מדהימות בכל קנה מידה שהוא. חלקו הראשון של הסרט כולל מספר קטעי משחק מרשימים (כן, מסתבר שהם גם יודעים לשחק). סצנת ה "לֵגוּ-נינג'ה" הבלתי נמנעת נעשתה במעין הומור פנימי ומודעות, בלי לקחת את עצמה ברצינות יתר. סצנת ההסתערות המיותרת של פארמיר לצלילי שירו של פיפין, תוך שאביו מלעיט עצמו באוכל, יכולה להילמד בכל בית ספר לקולנוע.
נהניתי ביותר מהסרט פשוט כי השארתי את כל שאני יודע על שר הטבעות בכניסה לאולם. באתי לראות סרט בהשראת, סרט מחווה, סרט שהינו עיבוד אישי של הבמאי, למה שאני מחשיב כספר הטוב ביותר שנכתב. מנקודת מבט כזו הסרט בהחלט עושה את העבודה.
ואולי תחושת ההתעלות שלי נבעה מזה שהטרילוגיה פשוט נגמרה? בעוד מספר חודשים תצא הגרסה המורחבת, שתהיה ללא ספק טובה יותר. אז גם אולי יהיה מקום לכתוב ביקורת כוללת על הטרילוגיה.
נכון לעכשיו תם ונשלם פרק זה בתולדות ה "טולקינאות". כעת יהיה אפשר לחזור למחקר ספרותי, לדיונים עמוקים מבוססי טקסט, ולהירגע מעט מקריאות
"איזה חתיך לגולאס!" ומשאלות כגון "למה כל היפים בלונדיניים?".
