"פולין, 1942. מפקד מחנה עבודה מבקש לבדוק את יעילותו של תא הגזים החדש שנבנה במחנה על הגנן היהודי שלו והמשרתת הצועניה של אשתו. הגנן והמשרתת עושים הכל כדי להעביר את רוע הגזרה, אך מרגע שמכונת הרצח מתעוררת לחיים - קשה מאוד להרדים אותה."
למה בחור צעיר ויפה עם רולר בליידס ונוף לפארק הירקון, כותב מחזה שעוסק בשואה?
לא כתבתי מחזה שעוסק בשואה. כתבתי מחזה שמתרחש בזמן מלחמת העולם השניה ועוקב אחרי רמות הטירוף, הזוועה והיופי שבני האדם מגיעים אליהם אם רק מאפשרים להם. כי בעיני - תא גזים, הוא אחד הסמלים הקשים ביותר של התרבות האנושית המודרנית.
למה קומדיה?
אני חושב שקומדיה היא דרך מעניינת לבחון את החיים. קומדיה, בעיני, היא סוג של טרגדיה משוכללת בה נחשף עולם איום, טיפשי ומדכא, אליו אנחנו לא מחויבים להתייחס ברצינות.
לא פחדת מהשוואה ל-"החיים יפים" של בניני?
הערכתי את הרעיון שעמד מאחורי הסרט של בניני, שניסה להראות את התקופה החשוכה ההיא דרך עיניים של מצחיקן, אבל השתדלתי לא לחזור על מספר טעויות שבלטו, לדעתי, ביצירתו. אחת מהן, היתה חוסר ההתמודדות המוחלט שלו עם האלימות הקיצונית והרצחנית ששררה אז. למעשה, ב"חיים יפים" אין כמעט אלימות חוץ מאיזו הר גופות סמלי. אבל אני מחבב אותו ולא חושב שהוא עשה את זה בכוונה, נראה לי שהוא טיפוס "חמוד" מדי וקשה לו להתמודד עם אלימות קיצונית. ב"חיוכים אחרונים" האלימות קשה, והדמות הראשית שלי, כוכב קומדיות גרמני, צריכה להתמודד איתה בעזרת חוש ההומור שלו, ולפעמים הוא מצליח ולפעמים הוא נשבר לחתיכות. ולא. לא פחדתי מהשוואה ביני לבין בניני. שהוא יפחד.
יש צחוק בשואה?
לא יודע. אף פעם לא חייתי בתקופה ההיא. אבל היו שורדים שסיפרו שרצו שם בדיחות מה זה שחורות שעזרו לשמור על המורל.
איך הקהל שבא לראות אתכם קיבל את ההומור?
הקהל שראה בעכו את "גזים", הפיילוט הבימתי של "חיוכים אחרונים", צחק. אבל אני רציתי שיצחק יותר בעוד שהבמאית רצתה שיבכה יותר. בסיכומו של דבר הם גם בכו וגם צחקו ובסוף ההצגה הם עמדו ומחאו כפיים במשך הרבה זמן, מה שגורם לי לחשוב שהם ממש אהבו את ההצגה.
יש לך שורשים שקושרים אותך לשואה?
מעבר לזה שכל המשפחה של סבא שלי נכחדה שם? לא.
את המחזה הזה ובניגוד למחזות קודמים שלך בחרת שלא לביים. הנושא היה כבד מדי?
לא. הועדה האומנותית של פסטיבל עכו העדיפה שלא אביים ואשחק במקביל. הם חשבו שזה יהיה לי קשה מדי ובגלל שהיה לי חשוב לבדוק את המחזה, החלטתי לוותר על הבימוי כי יותר התחשק לי לבחון את הדמות הראשית מבפנים, בתור קומיקאי ולא רק בתור כותב.
מה כותבים אחרי שמסיימים מחזה על השואה?
כותבים מחזמר קומי על חילופי זוגות בהוסטל בבנימינה ומנסים לשכנע איזו כוכבת טלוויזיה להשתתף בזה ואולי גם להראות את הציצים שלה כי זה סוג המחזות שהתאטרון המקצועי מחפש, לא?
מה הוא בשבילך יום השואה?
יום כזה שכולם מתעקשים שתהיה בו עצוב, משמיעים לך שירים מדכאים ברדיו, לא מפסיקים להראות סרטים בשחור לבן, מדליקים לפידים, מנופפים בדגלי ישראל, וברגע שאתה מנסה לנוח קצת מקפיצים אותך עשר מטר באוויר עם פול ווליום של צפירה.
מותר סטנד-אפ ביום השואה?
בטח. תגיד איפה יש ואני בא. יהיה גם אוכל?
באיזה שלב נמצא המחזה כיום?
אחרי פסטיבל עכו החלטתי שאני, בניגוד לקהל ולביקורות שהיו מאוד מפרגנות, לא ממש מרוצה מהתוצאה, וישבתי במשך שני וחצי ושכתבתי לו את הצורה והחלפתי לו את השם, ועתה הוא נשלח לכל התיאטראות בארץ ומי יודע, אולי בין איזה מיוזיקל לאיזו הצגה של מחזאי ותיק וטרחן שעבר עליו התירס, יחליטו להעלות גם אותו. את מי צריך לשחד שזה יקרה?
בגרמניה קיים הלך רוח חדש שטוען שהגרמנים של היום הם בעצמם קורבנות של הנאצים.
אם מכריחים אותם לנסוע כל שנה לאושוויץ, לעמוד עירומים בשלג, לשיר את התקווה ולישון על דרגשי עץ צרים תוך שחובטים בהם עם אלות - אז אולי הם צודקים.
מה אתה כותב בימים אלה?
מסיים טיוטא שניה של ספר שכתבתי ובדרך לטיוטא שלישית.
על מה יהיה המחזה הבא?
אני שואל את עצמי בדיוק את אותה השאלה... חשבתי שאולי אתה תוכל לספר לי...
נחזור לפסטיבל עכו בו התחלת. איך תתאר את הפסטיבל כמקום לכותבים מתחילים? למה עליהם לצפות?
הם לא יקבלו פרחים.
בעבר סיפרת כי היו מספר גורמים שאכזבו אותך בפסטיבל. אתה כועס על פסטיבל עכו?
אני חושב שפסטיבל עכו מתנהג אל אומנים בצורה לא ראויה בכך שהוא מספק להם תנאי מחיה ועבודה לא מספקים. סימפטומים למחלה אפשר לראות באוכל שהאמנים מקבלים במהלך ימי הפסטיבל, תנאי הדיור ומספר ההופעות שנדרשות מהם. אבל לא, אני לא כועס. נשמע שאני כועס? מה פתאום. אני?! אני מפרגן...
שאלון מחייב לסיום, מה אתה מעדיף? פרינג' או ארוחה איטלקית?
ארוחה אטלקית.
עירום על הבמה או כדורגל בטלוויזיה?
עירום על הבמה, אבל כל עוד זה עירום נשי. עירום גברי מביך אותי. ישר אני נגרר להשוואות ובדרך כלל אני מפסיד.
מחזה שלך בהבימה או בבית-ליסין?
מה שבא ברוך הבא. אבל אם להיות כנים, גם בהבימה וגם בבית לסין.
סטנד-אפ או כרטיס חינם ללונה פארק לכל המתקנים?
ברור שסטנדאפ. ובקאמל קומדי קלאב שם אני מופיע בתור אמן הבית פעמיים בשבוע, ולפעמים גם שלוש.
הומור או כאב?
הומור והרבה. אין כמו הומור. אם הייתי צריך להעביר את החיים האלו בלי הומור, לא הייתי מעביר אותם. הייתי פורש. למעשה חשבתי לפרוש אבל יש לי אישה ושני כלבים והם כל כך רוצים שאפרוש ואעזוב אותם במנוחה שהחלטתי להישאר ולהציק להם.
theatreIL
