כן, זו הבדיחה הגסה של ביאליק. לא מדובר על הטיה לשונית אלא על זיון, חד-וחלק.
המקור הוא מסכת כתובות, דף ו', עמוד ב', שם דנים בלגיטימיות של פינצ'ור בתולה בשבת. לכאורה אסור - יש פה הרחבה, חבורה, הקזת-דם, ציעור ועוד שלל של דברים שאסור לעשות בשבת. אחד הטיעונים להיתר הוא שיש אנשים בקיאים בהטיה שמסוגלים לשגול בתולה בלי לגרום לנזק.
הקונץ הוא כנראה להטות את הכלבה כך שהנוזלים יתנקזו לתוכה ואז אין דימום נראה, אבל זה רק ניחוש. חכמת ההטיה אבדה עם השנים.
אגב, למי שבלחץ, מותר ואף רצוי לפתוח בתולות בשבת. מישהו (אני לא זוכר מי, אבל נדמה לי שזה היה הבעל התניא) אף הגדיל לעזות והסביר שדימום הבתולה אינו נובע מפציעה של בשר האשה אלא מדובר בדם שנמצא חופשי שם בפנים והמפנצ'ר רק פותח לו את הדרך.
לרמב“ם יש הסבר פשוט יותר להיתר: “זה כיף”.
אה, וכמעט שכחתי. יש איזה סיפור על מישהו שכתב לביאליק והתלונן על הגסויות. ככה אני שמעתי על זה, אבל זה היה מזמן וכבר אין לי מושג איפה ואיך. אם מישהו מצליח למצוא עדויות לסיפור הזה אני אשמח.
בכתובות ה: דנה הגמרא בהיתר בעילה ראשונה (=של בתולה) בשבת, וכתב שם רש”י: “ואם תאמר: פסיק רישא ולא ימות הוא [שהרי בוודאי יצא דם - והווי חובל, ובוודאי ייפתח פתח - והווי בונה]… יש שבקיאין בהטיה, ואין דם יוצא ואף אין פתח נפתח, הלכך לאו פסיק רישא ולא ימות הוא”. ולכאורה אינו מובן: מה בכך שיש בקיאין בהטיה? וכי משום כך לא הווי פסיק רישא? והרי לאותם שאינם בקיאים הווי פסיק רישא! גם מדברי רש“י אלה נראה אפוא שהעובדה שאפשר לעשות את הפעולה באופן שאין בו פסיק רישא מהווה גורם מקל אף כאשר עשה אותה באופן שהווי פסיק רישא.
— גדזוקוס ארכיליסטימוס 2006/06/14 18:56
אצל זיוה שמיר: ”… לשאלת אחד המורים, ששיגר אל המשורר מכתב, ובו ביקש לדעת מה פירוש 'בקי בהטייה', ענה ביאליק שביטוי זה, שמקורו אמנם בתלמוד, היה שגור בפי אנשי ווהלין במובן אחר: כתואר לאיש ערום וחריף, היודע להטות את דבריו כלפי כל צד ('א דרייער בלע“ז')” והיא מביאה מאיגרות, ד, עמוד קלב.
— גדזוקוס ארכיליסטימוס 2006/06/17 12:35
