aluf:אלוף_בצלות_ואלוף_שום
הבדלים
כאן מוצגים ההבדלים בין הגרסה שנבחרה והגרסה הנוכחית של הדף.
| גירסה קודמת בשני הצדדים הגירסה הקודמת הגירסה הבאה | הגירסה הקודמת | ||
|
aluf:אלוף_בצלות_ואלוף_שום [2006/07/22 01:02] ריש_לקיש |
aluf:אלוף_בצלות_ואלוף_שום [2006/08/27 18:51] ריש_לקיש באתרא דלעיל בשרא |
||
|---|---|---|---|
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| - | ביאליק החל בכתיבת "אלוף בצלות" בהומברג שבגרמניה כבר ב-1923: | ||
| - | |||
| - | "הומבורג. אביב מוקדם של שנת 1923. הבוקר שבתי מורשה. בבואו אלי אני רואה תיכף, כי אין ליבו טוב עליו, ואני מושך אותו אל החורש לטיול. בצאתו הוא שוב רומז על 'יסורין מכוערין', - ביטוי שהיה שגור בפיו כל פעם שגל חיים עכור עמד עליו - והלא גל זה עמד גם עליו לעתים קרובות מאד. | ||
| - | |||
| - | אך האביב הדרומי מלא רוך לא ישוער. ריח סגליות דק מרחף על פני היער, והאור זולף דרך הענפים כה שאנן - אור של ערב-פסח ובהירות זו של נוף המאין. ככל שאנו מעמיקים בחורש, הוא נעשה בדוח יותר. מתעורר בו יצר-היער הילדותי, ואני רואה שהרוח הקשה עוזבת אותו. כשאנו יוצאים מן היער אל נוף-האפרים הרחב, שכולו רוחץ בשמש ונקוד פרחים צבעונים, הוא כבר אחר כולו. הוא מפזם, מחקה איזו ציפור פטפטנית, ולבסוף יושב על-פני הדשא החם, ואומר: | ||
| - | |||
| - | - הבאתי לך משהו מבדח. עוד לא נגמר. אבל חפץ אני שתקרא את הפרקים שכתבתי. | ||
| - | |||
| - | הוא מוציא מכיסו צרור דפים כתובים באותיות ידו המלאות חן ומתחיל קורא את מחציתו הראשונה של 'אלוף בצלות ואלוף שום'. הוא קורא ושוחק תוך כדי קריאה, כמנהגו, אבל ההומור הגדוש, חריפות הבטוי ואמנות החרוז שאין דומה לה מרעישים גם מתוך קריאה חטופה וטרופה זו. | ||
| - | |||
| - | - יש לו מעלה גדולה ל'אלוף בצלות' שלך - אני אומר לו - שהוא נותן תיקון לכל הסוג הספרותי הנשכח הזה של ספורים בחרוזים שהיה נוהג בתקופת ספרד-ערב ולאחריה. רק עכשיו, לאחר חרוזים אלה, אני טועם טעם גם בהם. | ||
| - | |||
| - | - אבל 'אלוף בצלות' נכתב גם בכוחם, בסיועם. אין לך צורה ספרותית, איזה 'נוסח' שהוא, **שאינו עשוי לשמש יסוד לביטוי חדש** (ההדגשה במקור, ר"ל). חושבים, שהיצירה זקוקה לצורות חדשות דוקא. אבל אין יסוד נאמן ליצירה כחידושה של צורה ישנה. אין כובש כצירופם של חדש וישן. ברם, נכון גם מה שאמרת: צירוף זה מחזק גם את הישן. כל יצירה, שאינה מנוערת כולה מן המסורת, מתחזקת מן המסורת ואותה שעה **מחזקת גם אותה**." (יעקוב פיכמן, סופרים בחייהם, ביאליק 2 ג') | ||
| - | |||
| - | הוצאת הספרים שבבעלותו עמדה בפני קריסה כלכלית, וביאליק ניסה להציל אותה ולהעבירה לארץ ישראל: | ||
| - | |||
| - | "לפני פרידתנו התחיל שואל אותי אם אני רוצה לנסוע לא"י. אמר: אני מרגיש כי אין כאן בסיס. אעלה בסוף הקיץ לא"י. זורעים אנו כאן וזריעתי אינה נקלטת. אנו חורשים רק חצי טפח אדמה. רמזתי לו על תנאי ההדפסה הקשים בא"י, אמר: כמובן אילו יכולתי הייתי עולה לפני זמן - היה זה חטא גדול, בין שהייתי מפסיד קפיטלים שלי ובין של אחרים - היה זה עוול. כעת צריך להתאמץ. סבלנות. אינני רוצה לחיות חיי רווחה, מימי לא חייתי חיי רווחה. אני רוצה לחיות חיי מנוחה ועבודה, עבודה מתוך נחת רוח." (שמעון ראבידוביץ, שיחותי עם ביאליק). | ||
| - | |||
| - | כחלק מהמאמץ הזה הוא עסק בההדרה של שירה עברית מימי הביניים, ובחיבור יצירות ילדים, מקוריות ושאולות. באותו הזמן היצירה כללה רק את "אלוף בצלות", ללא החלק על בן המלך השני, והייתה שונה למדי מהגרסה הסופית. את הגרסה הסופית, ואת החלק השני על "אלוף שום", כתב ביאליק ב-1927 כשהיה בחופשה קצרה בכפר-הילדים על שם מאיר שפיה (אגרות, ד' עמוד כ"ב((אפילו כאן))). | ||
| - | |||
| - | מלבד להיעדרו של אלוף שום, קיימים שני הבדלים גדולים בין הגרסה המוקדמת שנכתבה בגרמניה לבין הגרסה הידועה לנו היום. | ||
| - | |||
| - | בגרסה המוקדמת מקבל בן המלך כתמורה לבצלים מטבע זהב אחת, עשויה פיתוחי חותם כמשקל הבצל, "מוניטין מעשה שרד", ועליה חקוקים "דמות בצל מזה ובן מלך מזה". זיוה שמיר משערת שביאליק התייחס בקריצה לכך שערך המארק הגרמני פחת כל כך באותה תקופה שהיה שווה פחות מבצל. | ||
| - | |||
| - | ההבדל השני הוא בתיאור ההמון שמקבל את פניו של בן המלך: | ||
| - | "והיה מדי יסור בן המלך אל אחת הערים - וקפצה על יושביה שמחה בלי מצרים, עשרה קבים שמחה לגלגולת, ושמח גדול וקטן, למאיש ועד תרנגולת, והשליך איש איש את כלי מלאכתו, הגלב את תערו והחייט את מחטו..." | ||
| - | |||
| - | "ובעלות עוד קול מצהלות התרועה, ובאו פתאום השוטרים במקל וברצועה, ופקעו בשפעת העם ושיסעוהו..." | ||
| - | |||
| - | **למצוא את הטקסט המקורי ולהביא בשלמותו! ** | ||
| - | |||
| - | לזיוה שמיר המלל המקורי מזכיר תמונות של פולחן אישיות בגרמניה הנאצית. | ||
| - | |||
| - | ---- | ||
| - | הלל ברזל ("שירת התחייה, ויהי היום") טען כי הבצל והשום מקרבים את העלילה לנוסח הבישול היהודי, וכי האנטישמיים נקראו דרך הלצה 'אנטישומיים'. | ||
| - | |||
| - | מצאתי אצל Hans F.K. Gunther, אחד "המדענים" הראשונים שהגדירו בכתב את ארכיטיפ היהודי השנוא, שליהודים ריח מיוחד, "odor Judaeus", שנובע, לפיו, מהיגיינה ירודה (שים לב לסימטריה!), ומחיבה עתיקת יומין לשום. הוא מביא לכך הוכחות מהתלמוד (אבל לא הצלחתי לאמת). (Rassenkunde des judischen volkes, Hans F.K. Gunther, p. 257). | ||
| - | |||
| - | --- //[[:ריש_לקיש|גדזוקוס ארכיליסטימוס]] 2006/06/17 13:20// | ||
aluf/אלוף_בצלות_ואלוף_שום.txt · מועד השינוי האחרון: 2013/11/06 21:23 (עריכה חיצונית)
כלים של דף
למעט מקרים בהם צוין אחרת, התוכן בוויקי זה זמין לפי הרישיון הבא: CC0 1.0 Universal
