כלים של משתמש

כלים של אתר


aluf:אלוף_בצלות_ואלוף_שום

זו גרסה ישנה של המסמך! לחיצה על כותרת המסמך תציג את גרסתו הנוכחית.


ביאליק החל בכתיבת “אלוף בצלות” בהומברג שבגרמניה כבר ב-1923 (יעקוב פיכמן, שירת ביאליק1)). הוצאת הספרים שבבעלותו עמדה בפני קריסה כלכלית, וביאליק ניסה להציל אותה ולהעבירה לארץ ישראל:

“לפני פרידתנו התחיל שואל אותי אם אני רוצה לנסוע לא”י. אמר: אני מרגיש כי אין כאן בסיס. אעלה בסוף הקיץ לא“י. זורעים אנו כאן וזריעתי אינה נקלטת. אנו חורשים רק חצי טפח אדמה. רמזתי לו על תנאי ההדפסה הקשים בא”י, אמר: כמובן אילו יכולתי הייתי עולה לפני זמן - היה זה חטא גדול, בין שהייתי מפסיד קפיטלים שלי ובין של אחרים - היה זה עוול. כעת צריך להתאמץ. סבלנות. אינני רוצה לחיות חיי רווחה, מימי לא חייתי חיי רווחה. אני רוצה לחיות חיי מנוחה ועבודה, עבודה מתוך נחת רוח.“ (שמעון ראבידוביץ, שיחותי עם ביאליק).

כחלק מהמאמץ הזה הוא עסק בההדרה של שירה עברית מימי הביניים, ובחיבור יצירות ילדים, מקוריות ושאולות. באותו הזמן היצירה כללה רק את “אלוף בצלות”, ללא החלק על בן המלך השני, והייתה שונה למדי מהגרסה הסופית. את הגרסה הסופית, ואת החלק השני על “אלוף שום”, כתב ביאליק ב-1927 כשהיה בחופשה קצרה בכפר-הילדים על שם מאיר שפיה (אגרות, ד' עמוד כ”ב2)).

מלבד להיעדרו של אלוף שום, קיימים שני הבדלים גדולים בין הגרסה המוקדמת שנכתבה בגרמניה לבין הגרסה הידועה לנו היום.

בגרסה המוקדמת מקבל בן המלך כתמורה לבצלים מטבע זהב אחת, עשויה פיתוחי חותם כמשקל הבצל, “מוניטין מעשה שרד”, ועליה חקוקים “דמות בצל מזה ובן מלך מזה”. זיוה שמיר משערת שביאליק התייחס בקריצה לכך שערך המארק הגרמני פחת כל כך באותה תקופה שהיה שווה פחות מבצל.

ההבדל השני הוא בתיאור ההמון שמקבל את פניו של בן המלך: “והיה מדי יסור בן המלך אל אחת הערים - וקפצה על יושביה שמחה בלי מצרים, עשרה קבים שמחה לגלגולת, ושמח גדול וקטן, למאיש ועד תרנגולת, והשליך איש איש את כלי מלאכתו, הגלב את תערו והחייט את מחטו…”

“ובעלות עוד קול מצהלות התרועה, ובאו פתאום השוטרים במקל וברצועה, ופקעו בשפעת העם ושיסעוהו…”

למצוא את הטקסט המקורי ולהביא בשלמותו!

לזיוה שמיר המלל המקורי מזכיר תמונות של פולחן אישיות בגרמניה הנאצית.


הלל ברזל (“שירת התחייה, ויהי היום”) טען כי הבצל והשום מקרבים את העלילה לנוסח הבישול היהודי, וכי האנטישמיים נקראו דרך הלצה 'אנטישומיים'.

מצאתי אצל Hans F.K. Gunther, אחד “המדענים” הראשונים שהגדירו בכתב את ארכיטיפ היהודי השנוא, שליהודים ריח מיוחד, “odor Judaeus”, שנובע, לפיו, מהיגיינה ירודה (שים לב לסימטריה!), ומחיבה עתיקת יומין לשום. הוא מביא לכך הוכחות מהתלמוד (אבל לא הצלחתי לאמת). (Rassenkunde des judischen volkes, Hans F.K. Gunther, p. 257).

גדזוקוס ארכיליסטימוס 2006/06/17 13:20

1)
מישהו מוכן להקליד את הציטוט מהטקסט המקורי בבקשה? אנחנו הרי רוצים לשזור קטעים כאלו בספר…
2)
אפילו כאן
aluf/אלוף_בצלות_ואלוף_שום.1153420877.txt.gz · מועד השינוי האחרון: 2013/11/06 20:59 (עריכה חיצונית)