aluf:הטקסט
הבדלים
כאן מוצגים ההבדלים בין הגרסה שנבחרה והגרסה הנוכחית של הדף.
| גירסה קודמת בשני הצדדים הגירסה הקודמת הגירסה הבאה | הגירסה הקודמת הגירסה הבאה הגירסה הבאה בשני הצדדים | ||
|
aluf:הטקסט [2006/06/12 12:40] בבסטר |
aluf:הטקסט [2006/07/17 14:50] israel החלפת "חמור בן האתון שנבראת בין השמשות" בסתם "חמור בן-אתונות", כי זה מה שמופיע בטקסט |
||
|---|---|---|---|
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| ====== אלוף בצלות ואלוף שום ====== | ====== אלוף בצלות ואלוף שום ====== | ||
| - | ח"נ ביאליק | + | [[אלוף בצלות ואלוף שום]] |
| - | (בדיחה עממית בחרוזים) | + | [[ח"נ ביאליק]] |
| + | |||
| + | ([[מקאמה|בדיחה עממית בחרוזים]]) | ||
| == א == | == א == | ||
| - | בן אחד המלכים יצא בארץ לשוטו, / למען אסף חכמה ודעת ולשימן אל-ילקוטו, / כדת לכל-בני-המלכים, / השלמים והטובים והמברכים, / ויעבר בן-המלך בכל-חמש היבשות, / ויתר את- הארצות הישנות והחדשות, / ויקרע את-כל-[[שבעת הימים]], / ויצלח את-כל-הנהרות ואת כל-האגמים, / וגם אל-האיים הרחוקים הגיע, / ועד [[מעבר להרי החשך]] הבקיע, / וידרך בנעליו ציות [[ארץ תלאובות|וארץ תלאובות]], / ויאסף חכמה ודעת [[כאסף ביצים עזובות]], / לא הניח קטנה וגדולה אשר לא-אסף, / ויחכם וישכל מהימן ומאסף, / ומדי צאתו ומדי באו, / דבר בחכמה על-עולם ומלאו, / ולהבדיל בין הלבן ובין השחור, / בין חמור בן-אתונות ובין חמר-מרת, / ובין יינות קפריסין ובין מימי פרת, / סוף דבר, בחור בן-חיל ובן פרת! | + | בן אחד המלכים יצא בארץ לשוטו, / למען אסף חכמה ודעת ולשימן אל-ילקוטו, / [[דת|כדת]] לכל-בני-המלכים, / השלמים והטובים והמברכים, / ויעבר בן-המלך בכל-חמש היבשות, / ויתר את- הארצות הישנות והחדשות, / ויקרע את-כל-[[שבעת הימים]], / ויצלח את-כל-הנהרות ואת כל-האגמים, / וגם אל-האיים הרחוקים הגיע, / ועד [[מעבר להרי החשך]] הבקיע, / וידרך בנעליו [[ציה|ציות]] [[ארץ תלאובות|וארץ תלאובות]], / ויאסף חכמה ודעת [[כאסף ביצים עזובות]], / לא הניח קטנה וגדולה אשר לא-אסף, / ויחכם וישכל [[הימן ואיתן|מהימן]] [[אסף|ומאסף]], / ומדי צאתו ומדי באו, / דבר בחכמה על-עולם ומלאו, / ולהבדיל בין הלבן ובין השחור, / בין [[חמור בן-אתונות]] ובין [[חמר-מרת]], / ובין יינות קפריסין ובין מימי פרת, / סוף דבר, בחור [[בן-חיל]] [[בן פרת|ובן פרת]]! |
| == ב == | == ב == | ||
| - | ויהי במלאת שבעה שבועות לצאתו, / וימלך עליו לבו לשוב אל-ביתו, / כי כבר מלא בחכמה כרסו, / משא כבד משאתו, / וכל-האמתחות וכל-[[הצקלונות]] / מלאו מ[[שבע החכמות]] ומ[[שבעים הלשונות]], / ויצו בן-המלך לצר כליו, / והנה-זה בא המגיד ויאמר אליו: | + | ויהי במלאת [[שבעה שבועות]] לצאתו, / וימלך עליו לבו לשוב אל-ביתו, / כי כבר מלא בחכמה כרסו, / משא כבד משאתו, / וכל-האמתחות וכל-[[הצקלונות]] / מלאו מ[[שבע החכמות]] ומ[[שבעים הלשונות]], / ויצו בן-המלך לצר כליו, / והנה-זה בא המגיד ויאמר אליו: |
| - | "אדוני בן-המלך הנחמד והנעים! / שמעתי כי-יש בעולם אי-פלאים, / לא-שזפתו עין בן-מלך מעודו, / ואמר: אגלה אזן רוממות כבודו, / אולי יהי עם-לבב הדר-תפארתו, / וסרת אל-האי וחקרתו. / הן אי-פלאים האי ואיש לא-חקרו, / ולא דרכה רגל בן-מלך עפרו, / ומי יודע את-החתום עוד באוצרו, / אולי יהי אלהים עמך, / להשגיא פעלך ולהגדיל שמך, / ומצאת שם את-הימים או את-האחים." | + | "אדוני בן-המלך הנחמד והנעים! / שמעתי כי-יש בעולם אי-פלאים, / לא-שזפתו עין בן-מלך מעודו, / ואמר: אגלה אזן רוממות כבודו, / אולי יהי עם-לבב הדר-תפארתו, / וסרת אל-האי וחקרתו. / הן אי-פלאים האי ואיש לא-חקרו, / ולא דרכה רגל בן-מלך עפרו, / ומי יודע את-החתום עוד באוצרו, / אולי יהי אלהים עמך, / להשגיא פעלך ולהגדיל שמך, / ומצאת שם את-[[הימים]] או את-[[האחים]]." |
| ויאמר בן-המלך: דבריך טובים ונכחים! | ויאמר בן-המלך: דבריך טובים ונכחים! | ||
| שורה 26: | שורה 28: | ||
| ויהי בעלות בן-המלך אל-היבשה, / וישתומם כי לא-מצא כל-חדשה, / זולתי כי-נפלים מעט אנשי-האי במינם: / ימינם שמאלם ושמאלם ימינם, / ותמולם מחרתם ומחרתם תמולם, / ולילם יומם ויומם לילם, / מרבעם עגל ומרבע עגולם, / והפוך נצב בביתם הסלם, / ועץ יערם גדל מנופו, / ותחלת מנינם מסופו. / ויזעף בן-המלך וינע בכתפו, / ויאמר: על-מה חרדתי אפוא, / ואניע עצמותי עד הלם? – / אך שקר-לי האיש ויחלם חלום! | ויהי בעלות בן-המלך אל-היבשה, / וישתומם כי לא-מצא כל-חדשה, / זולתי כי-נפלים מעט אנשי-האי במינם: / ימינם שמאלם ושמאלם ימינם, / ותמולם מחרתם ומחרתם תמולם, / ולילם יומם ויומם לילם, / מרבעם עגל ומרבע עגולם, / והפוך נצב בביתם הסלם, / ועץ יערם גדל מנופו, / ותחלת מנינם מסופו. / ויזעף בן-המלך וינע בכתפו, / ויאמר: על-מה חרדתי אפוא, / ואניע עצמותי עד הלם? – / אך שקר-לי האיש ויחלם חלום! | ||
| - | עודנו זעף ופרתמים גדולים ורבים / חרדו לקראתו בכרכרות ובצבים, / בסוסים, בפרדים ובשנהבים, / ומקהלות נוגנים עם-שרים / רוכבים לפניהם על-שבעים עירים, / וכלי-זמר בימינם ובשמאלם / מרעימים נוראות בקולם, / מסוף העולם ועד-סוף העולם, / והשוטרים בוקעים בעם וקוראים: שימו רוח! – / עם יודעי תרועה מזה ומזה והם בתוך; / ויוליכו את-בן-המלך הארמונה אל-הזבח, / אשר הכין מלך האי לאורח הבא, / סעדה גדולה ורבה, / אחד מששים בעולם הבא. | + | עודנו זעף ופרתמים גדולים ורבים / חרדו לקראתו בכרכרות ובצבים, / בסוסים, בפרדים ובשנהבים, / ומקהלות נוגנים עם-שרים / רוכבים לפניהם על-שבעים עירים, / וכלי-זמר בימינם ובשמאלם / מרעימים נוראות בקולם, / מסוף העולם ועד-סוף העולם, / [[שוטרים|והשוטרים]] בוקעים בעם וקוראים: שימו רוח! – / עם יודעי תרועה מזה ומזה והם בתוך; / ויוליכו את-בן-המלך הארמונה אל-הזבח, / אשר הכין מלך האי לאורח הבא, / סעדה גדולה ורבה, / [[אחד משישים]] [[הסעודה בעולם הבא|בעולם הבא]]. |
| - | הוא בא הארמונה ומלך האי הופיע, / וימלא את-יד-האורח בגביע; / ויהי אך-טעם מדם-הענב / ותיפקחנה עיניו, / וירא את-שלחן המלך ואת-הסעדה, / את-כל-התכונה הרבה ואת כל-הכבדה: / בשר ודגים וכל-מטעמים, / דגי נהרות ודגת ימים, / צאצאי קישון ופישון ואוקינוס: / פלמודה ועפיאן ואוקנוס, / שפרנון וקברנון וצלפח, – / ארך כל-דג אמתים וטפח, / ועין-הרטב כעין-הפטדה והנפך; / ובשר-תאוה, בשרים מבשרים שונים: / שלוים ויונים ופסיונים, / נא וצלי-אש ומבשל בחלב צפרים, / ועגל-רעי ומריא ואלית כרים. / אין שלחן המלך חסר מאומה, / גם-קרקבן של-צפיר דניאל ולשון פרה אדמה, / מלבד לחם חמדות, עוגות ורקיקים, / מקלעות חלות בכרכם ובצמוקים, / צפיחיות בדבש ואספוגים מתוקים, / ומלבד צבי ואיל ויחמור ודישון, / ויינות עתיקים מימות אדם הראשון, / מיקבו של-לוט ומגתו של-נח – / וישבו לאכל ולשתות ולשמח. | + | הוא בא הארמונה ומלך האי הופיע, / וימלא את-יד-האורח בגביע; / ויהי אך-טעם [[דם העינב|מדם-הענב]] / ותיפקחנה עיניו, / וירא את-שלחן המלך ואת-הסעדה, / את-כל-התכונה הרבה ואת כל-הכבדה: / בשר ודגים וכל-מטעמים, / דגי נהרות ודגת ימים, / צאצאי [[קישון ופישון]] ואוקינוס: / [[פלמודה]] [[ועפיאן|עפיאן]] [[אוקנוס|ואוקנוס]], / [[שפרנון]] [[קברנון|וקברנון]] וצלפח, – / ארך כל-דג אמתים וטפח, / ועין-הרטב כעין-[[פטדה|הפטדה]] [[נפך|והנפך]]; / ובשר-תאוה, בשרים מבשרים שונים: / שלוים ויונים ופסיונים, / נא וצלי-אש ומבשל [[חלב צפרים|בחלב צפרים]], / [[עגל-רעי|ועגל-רעי]] [[מריא|ומריא]] [[אילת כרים|ואלית כרים]]. / אין שלחן המלך חסר מאומה, / גם-[[קרקבן של צפיר דניאל|קרקבן של-צפיר דניאל]] [[לשון פרה אדמה|ולשון פרה אדמה]], / מלבד לחם חמדות, עוגות ורקיקים, / מקלעות חלות בכרכם ובצמוקים, / צפיחיות בדבש [[אספוגים|ואספוגים]] מתוקים, / ומלבד צבי ואיל ויחמור ודישון, / ויינות עתיקים מימות אדם הראשון, / [[יקבו של לוט|מיקבו של-לוט]] [[גתו של נח|ומגתו של-נח]] – / וישבו לאכל ולשתות ולשמח. |
| == ד == | == ד == | ||
| - | ויהי אחרי אכלם ואחרי שתה, / ומלך האי וכל-עדתו / יושבים את-אורחם הנעלה במסבם, / מתעטשים מריח קטרת ומטיבים לבם, / ועיני כלם חצין עצומות / מנעימות שבע ומשבע נעימות, / ויתעטש המלך וישאל את-אורחו כנימוס: | + | ויהי אחרי אכלם ואחרי שתה, / ומלך האי וכל-עדתו / יושבים את-אורחם הנעלה במסבם, / מתעטשים מריח [[קטרת]] ומטיבים לבם, / ועיני כלם חצין עצומות / מנעימות שבע ומשבע נעימות, / ויתעטש המלך וישאל את-אורחו כנימוס: |
| - | "הגידה-לי, אורחי ובן אחי! / הן חכם אתה מאיתן האזרחי / וחכך יטעם כל-טעם, – / הערבה לך ארוחתי הפעם?" | + | "הגידה-לי, אורחי ובן אחי! / הן חכם אתה [[הימן ואיתן|מאיתן האזרחי]] / וחכך יטעם כל-טעם, – / הערבה לך ארוחתי הפעם?" |
| - | ויזורר בן-המלך גם הוא ויען / במתק שפתים ובענות נעם: | + | [[ויזורר]] בן-המלך גם הוא ויען / במתק שפתים ובענות נעם: |
| "אדוני, אבי ומלכי! / מי-אנכי הדל כי– / תשים במשיבי טעם חלקי. / חי-נפשי אם-ידעתי בכל-מדינה ופלך / מטעמים כמטעמי אדוני המלך. / כלם ממתקים ומעדנים כלם, / אין-בם כל-סלף; אפס... ואולם..." | "אדוני, אבי ומלכי! / מי-אנכי הדל כי– / תשים במשיבי טעם חלקי. / חי-נפשי אם-ידעתי בכל-מדינה ופלך / מטעמים כמטעמי אדוני המלך. / כלם ממתקים ומעדנים כלם, / אין-בם כל-סלף; אפס... ואולם..." | ||
| - | גמגם בן-המלך ויהי כחמור העולה בסלם. / אין זאת כי-אם-ירא או בוש. / והמלך חכה לסוף פסוק עד-בוש, / וירא כי-אין סוף – וינד ראש, / ויאמר במרירות. ופניו לענה וראש: | + | גמגם בן-המלך ויהי [[כחמור העולה בסלם|כחמור העולה בסלם]]. / אין זאת כי-אם-ירא או בוש. / והמלך חכה לסוף פסוק עד-בוש, / וירא כי-אין סוף – וינד ראש, / ויאמר במרירות. ופניו [[לענה וראש]]: |
| "ואולם? ואולם?" | "ואולם? ואולם?" | ||
| שורה 47: | שורה 49: | ||
| ובן-המלך התגבר / ויכל לדבר: | ובן-המלך התגבר / ויכל לדבר: | ||
| - | "ואולם באכלי את-הצלי, / רגע אחד נדמה-לי, / כאלו הוא חסר תבל מן-התבלים, / ואשאל את-טבחי ויאמר: בצ... בצ... בצלים!" | + | "ואולם באכלי את-הצלי, / רגע אחד נדמה-לי, / כאלו הוא חסר תבל מן-התבלים, / ואשאל את-טבחי ויאמר: בצ... בצ... [[בצלים ושומים|בצלים]]!" |
| ולא הבינו המלך ופרתמיו מה-שחו, / כי לא-גדל האי את-הבצל ולא-הצמיחו, / ואיש מהם לא-ידע מה-מראהו ומה-טעמו וריחו, / ויאמרו אך התעטש בן-המלך – ויתעטשו גם-המה / עטישה שיש-בה מן-הא-השאלה והא-התמה: | ולא הבינו המלך ופרתמיו מה-שחו, / כי לא-גדל האי את-הבצל ולא-הצמיחו, / ואיש מהם לא-ידע מה-מראהו ומה-טעמו וריחו, / ויאמרו אך התעטש בן-המלך – ויתעטשו גם-המה / עטישה שיש-בה מן-הא-השאלה והא-התמה: | ||
| שורה 67: | שורה 69: | ||
| ויזורר בן-המלך גם-הוא ויאמר: | ויזורר בן-המלך גם-הוא ויאמר: | ||
| - | "ישגה מלכי כארז ויפרח כתמר! / הלא אתה קפת המדע ואסם הבינה, / ואיך לא-תדע את-הבצל ירק הגנה, / והוא פרי מפרי האדמה, / ידעהו כל-עבד וכל-אמה, / פרי עז ומר ואכזרי, מבני חריף למשפחת מררי, / עודנו באבו ילבש מכנסים, / עומד על-ראשו ורגליו לשמים, / כמתהדר: 'ראו, כמה גדולים מעשי / וכמה ירקים מכנסי!' / ובגמלו יצא בתכריך זהבו, / והנחש מקנן בלבבו, ובשרו פצלות פצלות לבנות / כמעשי הכתנות בתוך הכתנות, / מהן לבנות כלן ומהן לבנות ותכלת, / וטעמו כטעם החלבנה והשחלת, / כל-אוכלו חי יצעק: הושענא! / מר-לי מר, הרוני לענה! – / והמפשיטו והמפלחו דמע תדמע עינו; / על-כן לא-יאכלוהו השועים בעינו, / כי-מאכל דמעה לאביוניהם יתנוהו, / הם בפתם על-מרוריו יאכלוהו. / ואשר יאכלנו חי לתאבון ולכסף, / יאכל ממנו כזית ואל יוסף, / פן-יעמד טעמו בפיו וריחו לא-יאסף. / ואולם חי-מלכי אם-יש כבצל בכל-הירק / נותן טעם לשבח במרק, / וכי יתן ממנו בצלי אש – / וערב הצלי על-אחת שש; / כי כן משפט הפרי הזה וכן דתו: / מר הוא בחייו ומתוק במיתתו. / ועתה אם-טובה ארצי בעיניך לטעם מפריה, / יצו אדוני המלך ועשה טבחי את-הבריה, / צלי-קדרה וצלי-אש וגחלים, / מתבל ומפלפל ובצל מבצל בבצלים, / וברית אתי לחם הלילה, / אתה וכל-שרי המעלה; / כי בהצטידי לדרך צויתי על הפרי הזה לקחתו, / והיה עם-טבחי ועשהו למלאכתו, / וגם הנה הוא באמתחתו. / אל-נא ישיב אפוא המלך את-פני, / וטעמת הערב הזה מעט מעדני, / והיה אם-תכשר ברותי לפניך – והכשרת, / ואם-תנער ממנה כפיך – ונערת." | + | "ישגה מלכי כארז ויפרח כתמר! / הלא אתה קפת המדע ואסם הבינה, / ואיך לא-תדע את-הבצל ירק הגנה, / והוא פרי מפרי האדמה, / ידעהו כל-עבד וכל-אמה, / פרי עז ומר ואכזרי, מבני חריף למשפחת מררי, / עודנו באבו ילבש מכנסים, / [[עומד על-ראשו ורגליו לשמים]], / כמתהדר: 'ראו, כמה גדולים מעשי / וכמה ירקים מכנסי!' / ובגמלו יצא בתכריך זהבו, / [[והנחש מקנן בלבבו]], ובשרו פצלות פצלות לבנות / כמעשי הכתנות בתוך הכתנות, / מהן לבנות כלן ומהן לבנות ותכלת, / וטעמו כטעם [[קטרת|החלבנה והשחלת]], / כל-אוכלו חי יצעק: הושענא! / מר-לי מר, הרוני [[לענה]]! – / והמפשיטו והמפלחו דמע תדמע עינו; / על-כן לא-יאכלוהו השועים בעינו, / כי-מאכל דמעה לאביוניהם יתנוהו, / הם בפתם על-מרוריו יאכלוהו. / ואשר יאכלנו חי לתאבון ולכסף, / יאכל ממנו כזית ואל יוסף, / פן-יעמד טעמו בפיו וריחו לא-יאסף. / ואולם חי-מלכי אם-יש כבצל בכל-הירק / נותן טעם לשבח במרק, / וכי יתן ממנו בצלי אש – / וערב הצלי על-אחת שש; / כי כן משפט הפרי הזה וכן דתו: / מר הוא בחייו ומתוק במיתתו. / ועתה אם-טובה ארצי בעיניך לטעם מפריה, / יצו אדוני המלך ועשה טבחי את-הבריה, / צלי-קדרה וצלי-אש וגחלים, / מתבל ומפלפל ובצל מבצל בבצלים, / וברית אתי לחם הלילה, / אתה וכל-שרי המעלה; / כי בהצטידי לדרך צויתי על הפרי הזה לקחתו, / והיה עם-טבחי ועשהו למלאכתו, / וגם הנה הוא באמתחתו. / אל-נא ישיב אפוא המלך את-פני, / וטעמת הערב הזה מעט מעדני, / והיה אם-תכשר ברותי לפניך – והכשרת, / ואם-תנער ממנה כפיך – ונערת." |
| ויאמר המלך: כן תעשה כאשר דיברת. | ויאמר המלך: כן תעשה כאשר דיברת. | ||
| שורה 74: | שורה 76: | ||
| == ה == | == ה == | ||
| - | ויהי בערב בשקט המון קריה, / והמלך ופרתמיו ישבו לאכל את-הבריה, / אשר הכין לכבודם בן-המלך האורח: / גדי מקלס וטלה-חלב ועפר רך ומח, / כלם צלי מבצל ומבשם מעשה רוקח, / מתבוססים בשמן זהב רותח, / ופרורי בצל דקים שקופים אטומים, / צרובי אש ואדמדמים-חומים, / זרועים על-הצלי כגרגרי אלגמים / ומרמזים ליצר האכילה באלף עיני ערומים / ותובעים בלי לשון ודבר שפתים / את-החך ואת-בית-הבליעה ואת-השנים / ואת-הקבה ואת-הלחיים. / וכדי יין ומזרקי עסיסים / מגפני אספמיה ואשכלות איטליה וקפריסין / עומדים על-פני-השלחן בתוך / ככהנים על-דוכנם בברכת הזבח / ומשקרים לבטן: באי ואריוך! | + | ויהי בערב בשקט המון קריה, / והמלך ופרתמיו ישבו לאכל את-הבריה, / אשר הכין לכבודם בן-המלך האורח: / גדי מקלס וטלה-חלב ועפר רך ומח, / כלם צלי מבצל ומבשם מעשה רוקח, / מתבוססים בשמן זהב רותח, / ופרורי בצל דקים שקופים אטומים, / צרובי אש ואדמדמים-חומים, / זרועים על-הצלי כגרגרי [[אלגמים]] / ומרמזים ליצר האכילה באלף עיני ערומים / ותובעים בלי לשון ודבר שפתים / את-החך ואת-בית-הבליעה ואת-השנים / ואת-הקבה ואת-הלחיים. / וכדי יין ומזרקי עסיסים / מגפני [[אספמיה]] ואשכלות איטליה וקפריסין / עומדים על-פני-השלחן בתוך / ככהנים על-דוכנם בברכת הזבח / ומשקרים לבטן: באי ואריוך! |
| - | וישאו הקרואים את-עיניהם / ויראו את-המושם לפניהם, / ויבא באפם ריח צלי-הניחוח, / ויאחזם הבלמוס וילכו שבי בלי-כח, / ולא-מצאה עוד בטנם מנוח, / ויעיטו אל-המטעמים כעיט אל-הפגרים / ויקרעום וישסעום לעשרה גזרים, / נקר במזלג ועבר ושוב בין-הבתרים, / גזר על-ימין ואכל על-שמאל, / אין-אמר ואין-דברים זולתי קול: / קול לסת לועסת וקול שן גורסת, / קול כוס וצנצנת נוצצת ומכסכסת, / קול מזלג מנקר ושכין קורצת / וקול שפה מוצצת ומתמצמצת; / כי אכן באו המטעמים כשמן בעצמותם / ויאמרו: לא-נשוב על-כלותם! / והפיקות אשר בגרגרותם – / רצוא ושוב, עלה ורדת / כמרוצת העכברים אשר במלכדת. / ולא-חשכו נפשם מעמל ויגיעה, / ויעבידו בפרך את-בית-הבליעה, / עד-אשר-זרחו פניני זעה על-הקרחת, / ויאנחו משפע תענוג ונחת, / ויהיו פה אחד ושפה אחת, / לאמר: כפתור ופרח, כפתור ופרח! / לא-בא כבשם הזה מימי תרח! | + | וישאו הקרואים את-עיניהם / ויראו את-המושם לפניהם, / ויבא באפם ריח צלי-הניחוח, / ויאחזם [[בלמוס|הבלמוס]] וילכו שבי בלי-כח, / ולא-מצאה עוד בטנם מנוח, / ויעיטו אל-המטעמים כעיט אל-הפגרים / ויקרעום וישסעום לעשרה גזרים, / נקר במזלג ועבר ושוב בין-הבתרים, / גזר על-ימין ואכל על-שמאל, / אין-אמר ואין-דברים זולתי קול: / קול לסת לועסת וקול שן גורסת, / קול כוס וצנצנת נוצצת ומכסכסת, / קול מזלג מנקר ושכין קורצת / וקול שפה מוצצת ומתמצמצת; / כי אכן באו המטעמים כשמן בעצמותם / ויאמרו: לא-נשוב על-כלותם! / והפיקות אשר בגרגרותם – / רצוא ושוב, עלה ורדת / כמרוצת העכברים אשר במלכדת. / ולא-חשכו נפשם מעמל ויגיעה, / ויעבידו בפרך את-בית-הבליעה, / עד-אשר-זרחו פניני זעה על-הקרחת, / ויאנחו משפע תענוג ונחת, / ויהיו פה אחד ושפה אחת, / לאמר: [[כפתור ופרח]], כפתור ופרח! / לא-בא כבשם הזה מימי תרח! |
| - | וירא בן-המלך כי-ערבה הבריה, / וילבש עז וגבורה כשריה, / ויער אל-פיו מן-האדם האדם האיטלקי, / ויקרא: כוס-ישועות לחיי אדוני ומלכי! / הנה כבדני המלך נגדה-נא לכל-עמו / ויטעם מפרי ארצי וגם רצה את-טעמו, / ועתה אולי יתאו המלך גם לראותו, / בצל חי ותמים במלבושיו כהיותו, / יצא מפיו דבר וצויתי כרגע להביא / מן-האמתחת אשר במזוי / מלא הטנא מפרי-זהבי; / כי חי-נפשך, מלכי אבי! / אם-לא כטוב טעמו בצלי כן נאוה מראהו, / ואתה אך-תעיף עיניך בו – ותחמדהו, / ואם לבך טוב אלי והרחותו מנחה / מיד-עבדך ובנך, / מנחת זכרון מזמרת ארצי וטובה, / והיה לך למאכל וזרעו לתנובה. | + | וירא בן-המלך כי-ערבה הבריה, / וילבש עז וגבורה [[שריה|כשריה]], / ויער אל-פיו מן-האדם האדם האיטלקי, / ויקרא: כוס-ישועות לחיי אדוני ומלכי! / הנה כבדני המלך נגדה-נא לכל-עמו / ויטעם מפרי ארצי וגם רצה את-טעמו, / ועתה אולי יתאו המלך גם לראותו, / בצל חי ותמים במלבושיו כהיותו, / יצא מפיו דבר וצויתי כרגע להביא / מן-האמתחת אשר במזוי / מלא הטנא מפרי-זהבי; / כי חי-נפשך, מלכי אבי! / אם-לא כטוב טעמו בצלי כן נאוה מראהו, / ואתה אך-תעיף עיניך בו – ותחמדהו, / ואם לבך טוב אלי והרחותו מנחה / מיד-עבדך ובנך, / מנחת זכרון מזמרת ארצי וטובה, / והיה לך למאכל וזרעו לתנובה. |
| ויאמר המלך: יובא. | ויאמר המלך: יובא. | ||
| שורה 89: | שורה 91: | ||
| והמלך ופרתמיו ראו את-הבצלים במעילי זהבם, / וישתוממו על-המראה ויפג לבבם, / וירימו איש בצל ויתבוננו, / ויאמרו איש אל-אחיו: מן הוא? / כי מעולם לא-ראו פרי-הדר כמהו / ולא-ידעו מה-הוא, / ויניעו ראש וישרקו ויתמהו. | והמלך ופרתמיו ראו את-הבצלים במעילי זהבם, / וישתוממו על-המראה ויפג לבבם, / וירימו איש בצל ויתבוננו, / ויאמרו איש אל-אחיו: מן הוא? / כי מעולם לא-ראו פרי-הדר כמהו / ולא-ידעו מה-הוא, / ויניעו ראש וישרקו ויתמהו. | ||
| - | ושם בתוך הפרתמים ישיש אחד היה, / ישיש ממחה וחכים [[בקי בהטיה|ובקי בהטיה]], / בטנו אוצר בלום וגרונו קבר, / ויקח בצל ויהפכהו מעבר אל-עבר, / וימששהו וימעכהו כה וכה בכפו, / ויריחהו אחת ושתים באפו, / אחת בנחירו הימנית ואחת בנחירו השמאלית, / ויבחנהו בחינה דקה כבחן אתרוג או מרגלית, / וינסהו נסיון כפול ומשלש, / בשני זוגות משקפים ובשפופרת ובאגרוף מפלש, / ויפצלהו פצלות פצלות, / ויפשיטהו את-כל-השמלות, / ואחר לקקו בקצה-הלשון ויאמר בזהירות: / אכן יש-בו מן-המרירות שבחריפות ומן-החריפות שבמרירות, / ומן-הרך שבקשי ומן-הקשי שברך, / ומן-התוך שבקליפה ומן-הקליפה שבתוך, / ומזגו לא-קר ולא-חם ולא-יבש ולא-לח, / ועינו איננה כעין הבדלח, / וריחו איננו כריח הקנמון, / וטעמו לא כטעם הכמון, / ויצא מכלל-צנון ולא-בא עד-החזרת, / ולא-נמצא זכרו בפיטום הקטרת, / ולפי השערתי, השערת ממחה, / אין כמהו סגלה יפה [[אצטומכא|לאצטומכא]]. | + | ושם בתוך הפרתמים ישיש אחד היה, / ישיש ממחה וחכים [[בקי בהטיה|ובקי בהטיה]], / בטנו אוצר בלום וגרונו קבר, / ויקח בצל ויהפכהו מעבר אל-עבר, / וימששהו וימעכהו כה וכה בכפו, / ויריחהו אחת ושתים באפו, / אחת בנחירו הימנית ואחת בנחירו השמאלית, / ויבחנהו בחינה דקה כבחן [[אתרוג]] או מרגלית, / וינסהו נסיון כפול ומשלש, / בשני זוגות משקפים ובשפופרת [[אגרוף מפלש|ובאגרוף מפלש]], / ויפצלהו פצלות פצלות, / ויפשיטהו את-כל-השמלות, / ואחר לקקו בקצה-הלשון ויאמר בזהירות: / אכן יש-בו מן-המרירות שבחריפות ומן-החריפות שבמרירות, / ומן-הרך שבקשי ומן-הקשי שברך, / [[הקליפה והתוך|ומן-התוך שבקליפה ומן-הקליפה שבתוך]], / [[ארבעת המזגים|ומזגו לא-קר ולא-חם ולא-יבש ולא-לח]], / ועינו איננה כעין הבדלח, / וריחו איננו כריח הקנמון, / וטעמו לא כטעם הכמון, / ויצא מכלל-צנון ולא-בא עד-החזרת, / ולא-נמצא זכרו בפיטום הקטרת, / ולפי השערתי, השערת ממחה, / אין כמהו סגלה יפה [[אצטומכא|לאצטומכא]]. |
| ויאמר בן-המלך אל-הממחה: / יברכך אלהים בשכבך ובקומך! / עתה ידעתי כי אין-כמוך חכים / חוקר לכל-תכלית ומבין בענינים דקים, / ראה, כל-דבריך נכוחים וברורים / ומשפטך על-הבצלים משפט האורים. / כמעט עינך ראתם / ותבא עד-חקר תכונתם, / ותעמד בשתי רגלים על-סודם, / כי לך עין לא אדם, / וברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם! | ויאמר בן-המלך אל-הממחה: / יברכך אלהים בשכבך ובקומך! / עתה ידעתי כי אין-כמוך חכים / חוקר לכל-תכלית ומבין בענינים דקים, / ראה, כל-דבריך נכוחים וברורים / ומשפטך על-הבצלים משפט האורים. / כמעט עינך ראתם / ותבא עד-חקר תכונתם, / ותעמד בשתי רגלים על-סודם, / כי לך עין לא אדם, / וברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם! | ||
| שורה 96: | שורה 98: | ||
| == ז == | == ז == | ||
| - | ומלך האי, יברך אלהים פעל ידיו, / קבל את-המנחה ויצו עליה את-עבדיו / לשימה למשמרת במבחר האסמים / עם-צרורות המור וראשי הבשמים. / וממחרת היום קרא לשבעים חכמיו המחכמים, / ויאמר: אתם ראיתם את-הגמולה, / אשר גמל בן-המלך את-ארצנו וגבולה, / בהוסיפו פרי על-פריה ובהרבותו יבולה, / ועתה, דעו וראו מה-יעשה לו יקר וגדלה, / ושמעו האיים וידעה הארץ כלה, / כי אין-כמלככם נאמן לשלם שכר פעלה. | + | ומלך האי, יברך אלהים פעל ידיו, / קבל את-המנחה ויצו עליה את-עבדיו / לשימה למשמרת במבחר האסמים / עם-צרורות המור וראשי הבשמים. / וממחרת היום קרא לשבעים [[חכמים מחוכמים|חכמיו המחכמים]], / ויאמר: אתם ראיתם את-הגמולה, / אשר גמל בן-המלך את-ארצנו וגבולה, / בהוסיפו פרי על-פריה ובהרבותו יבולה, / ועתה, דעו וראו מה-יעשה לו יקר וגדלה, / ושמעו האיים וידעה הארץ כלה, / כי אין-כמלככם נאמן לשלם שכר פעלה. |
| - | וזקן-החכמים, יועץ פלא כאחיתפל, / מחו יורה כחץ ושכלו ברק במו-אפל, / אשר לו הבטן המלאה ולו הקרחת, / מהר וינח אצבע על-הפדחת, / וכהתבוננו כמו-רגע ויקרא פתאם בשמחה: | + | וזקן-החכמים, יועץ פלא [[אחיתפל|כאחיתפל]], / מחו [[יורה כחץ]] ושכלו ברק במו-אפל, / אשר לו [[הבטן המלאה]] ולו הקרחת, / מהר וינח אצבע על-הפדחת, / וכהתבוננו כמו-רגע ויקרא פתאם בשמחה: |
| - | "יגדלך אלהים, אדוני המלך, וירוממך! / אנכי טרם יגעתי – וראה זה מצאתי, / אין-זאת כי אם-הופיע אלהים על-עצתי. / הנה הואל הואיל בן-המלך הצעיר, נרו יזרח ויאיר / כשמש ביום בהיר, / ויגש מתנובת ארצו ומפרי-גנו / פרי הדר וחדש מלא-טנאו / מנחה לאדוני המלך ומתת – / ומנענוהו מכבוד ולא-תחשב-לנו לחטאת? / כי-יעצתי: ישקל-נא לבן-המלך על-פי-פעלו / אדרכמוני זהב מלא-הטנא כמכסת פריו ומשקלו, / ונקל זאת בעיני – ונתת בידו אגרת, / כי מעתה יקרא לו שם-כבוד ותפארת, / לאמר: 'הוד רוממותו האלוף בצלות!' / והיתה לו בארצו לעדה ולהתנצלות, / כי לא-שוטט לריק ולא-אכל לחם עצלות; / ולך תהיה צדקה, כי לא-שלחת אורחך ריקם, / את-מכבדיך תכבד ותשיב שבעתים אל-חיקם. / זאת עצתי – ואלהים יצוה-לך שלומו, / כי חכם אדוני המלך כשלמה, / ואנכי מה? הלא רק פרעש בן-יומו, / מלחך עפר נעלי מלכי וכרעי הדומו, / ברוך ומברך שם כבוד המלך ממקומו." | + | "יגדלך אלהים, אדוני המלך, וירוממך! / אנכי [[טרם יגעתי – וראה זה מצאתי]], / אין-זאת כי אם-הופיע אלהים על-עצתי. / הנה הואל הואיל בן-המלך הצעיר, נרו יזרח ויאיר / כשמש ביום בהיר, / ויגש מתנובת ארצו ומפרי-גנו / פרי הדר וחדש מלא-טנאו / מנחה לאדוני המלך ומתת – / ומנענוהו מכבוד ולא-תחשב-לנו לחטאת? / כי-יעצתי: ישקל-נא לבן-המלך על-פי-פעלו / [[אדרכמוני זהב]] מלא-הטנא כמכסת פריו ומשקלו, / ונקל זאת בעיני – ונתת בידו אגרת, / כי מעתה יקרא לו שם-כבוד ותפארת, / לאמר: 'הוד רוממותו האלוף בצלות!' / והיתה לו בארצו לעדה ולהתנצלות, / כי לא-שוטט לריק ולא-אכל לחם עצלות; / ולך תהיה צדקה, כי לא-שלחת אורחך ריקם, / את-מכבדיך תכבד ותשיב שבעתים אל-חיקם. / זאת עצתי – ואלהים יצוה-לך שלומו, / כי חכם אדוני המלך כשלמה, / ואנכי מה? הלא רק פרעש בן-יומו, / מלחך עפר נעלי מלכי וכרעי הדומו, / ברוך ומברך שם כבוד המלך ממקומו." |
| - | ותיטב בעיני המלך העצה, / ויעשנה בלב שלם ובנפש חפצה, / ויתן לבן-המלך את-הזהב ואת-האגרת, / וכבוד גדול עשה לו ותפארת, / וישלחהו עד-הגבול בתפים ובמחולות, – / וכל-העם רואים את הקולות! | + | ותיטב בעיני המלך העצה, / ויעשנה בלב שלם ובנפש חפצה, / ויתן לבן-המלך את-הזהב ואת-האגרת, / וכבוד גדול עשה לו ותפארת, / וישלחהו עד-הגבול בתפים ובמחולות, – / [[כל העם רואים את הקולות|וכל-העם רואים את הקולות]]! |
| == ח == | == ח == | ||
| - | ויהי מקץ כך וכך ימים ושעות ורגעים ודקים / (כי כן ימנו את-עתות בני-המלכים הענגים והרכים / בצאתם למסעיהם במרחקים) / ובכן ויהי מקץ כך וכך עתים לצאתו, / ובן-המלך שב בתרועה לביתו, / והוא עמוס בחכמה ובתבונה ובכל-מסה / כדי-עשרים צמדי בקר למשא, / ויעש משתה ויקרא לבני-המלכים משכניו, / ובשבתם על-גביעים מלאים דם-ענב, / ספר להם את-כל-היקר אשר ראו עיניו / באיי הים ובכל-ארצות מסעיו, / ואת-כל-פרשת קורותיו ופגעיו, / ואת-כל-הבארות אשר מהן שאב / מלא דלייו חכמה, אחותו אשר אהב, / ואחרון אחרון – דבר הבצלים והזהב. | + | ויהי מקץ כך וכך ימים ושעות ורגעים ודקים / (כי כן ימנו את-עתות בני-המלכים הענגים והרכים / בצאתם למסעיהם במרחקים) / ובכן ויהי מקץ כך וכך עתים לצאתו, / ובן-המלך שב בתרועה לביתו, / והוא עמוס בחכמה ובתבונה ובכל-מסה / כדי-עשרים צמדי בקר למשא, / ויעש משתה ויקרא לבני-המלכים משכניו, / ובשבתם על-גביעים מלאים דם-ענב, / ספר להם את-כל-היקר אשר ראו עיניו / באיי הים ובכל-ארצות מסעיו, / ואת-כל-פרשת קורותיו ופגעיו, / ואת-כל-הבארות אשר מהן שאב / מלא דלייו חכמה, [[אחותו אשר אהב]], / ואחרון אחרון – דבר הבצלים והזהב. |
| ולמען דעת כל-האורחים הנחמדים, / כי לא-מלא בן-המלך פיו קדים, / ויצו להביא את-שק-האדרכמונים אל-האולם, וישטחם על-השלחן לעיני הקרואים כלם / וימששום הקרואים ויאזינו לצלצולם, / אחרי-כן קראו וישנו את-כתב-העדות, / (ואם מרב סבא, לשונם התנהלה קצת בכבדות) / ויראו כי אכן עשה בן-המלך גדולות, / ויריעו לעמתו בקולי-קולות: / "יחי אלוף בצלות, כבוד והוד לו! / הללוהו בגבורותיו, הללוהו כרב גדלו!" | ולמען דעת כל-האורחים הנחמדים, / כי לא-מלא בן-המלך פיו קדים, / ויצו להביא את-שק-האדרכמונים אל-האולם, וישטחם על-השלחן לעיני הקרואים כלם / וימששום הקרואים ויאזינו לצלצולם, / אחרי-כן קראו וישנו את-כתב-העדות, / (ואם מרב סבא, לשונם התנהלה קצת בכבדות) / ויראו כי אכן עשה בן-המלך גדולות, / ויריעו לעמתו בקולי-קולות: / "יחי אלוף בצלות, כבוד והוד לו! / הללוהו בגבורותיו, הללוהו כרב גדלו!" | ||
| שורה 124: | שורה 126: | ||
| פה יקרא הקורא את הכתוב בבן-המלך הראשון, / והמחבר, יצרהו אל כאישון, / ויט אליו שלום כנהר פישון, / ילך-לו לפי-שעה לישון, / כי מה-יתרון במשנה דברים ובכפל לשון? / סוף דבר, גם לבן-מלך זה, יאריך אלהים שניו, / נעשה ככבוד אשר-נעשה לשלפניו, / ויקבלו אנשי-האי בתרועה גדולה את-פניו, / ומשתה ערכו לו בארמון המלך הנהדר, / הכל כאשר לכל, דבר לא-נעדר. | פה יקרא הקורא את הכתוב בבן-המלך הראשון, / והמחבר, יצרהו אל כאישון, / ויט אליו שלום כנהר פישון, / ילך-לו לפי-שעה לישון, / כי מה-יתרון במשנה דברים ובכפל לשון? / סוף דבר, גם לבן-מלך זה, יאריך אלהים שניו, / נעשה ככבוד אשר-נעשה לשלפניו, / ויקבלו אנשי-האי בתרועה גדולה את-פניו, / ומשתה ערכו לו בארמון המלך הנהדר, / הכל כאשר לכל, דבר לא-נעדר. | ||
| - | ויהי אחרי אכל ואחרי שתה, / ומלך האי ואורחו וכל-עדתו / יושבים יחד שבת נחת במסבם, / משיחים נעימות ומטיבים לבם / כמשפט המלכים אחרי-הסעדה וכדרכם: / גומעים תמד צונן על-צפיחיות בכרכם, / מפצחים בטנים ולועסים גרוגרות וצימוקים, / ועוד כאלה זני מרקחים ותפנוקים, / ובפיהם תקועים קני-מקטרות ארכים, / ועתר ענן-הקטרת עולה ומתמר, / מסתלסל בהדר לקול מנגן ומזמר – / וישאל המלך את-אורחו בחן ובידידת: | + | ויהי אחרי אכל ואחרי שתה, / ומלך האי ואורחו וכל-עדתו / יושבים יחד שבת נחת במסבם, / משיחים נעימות ומטיבים לבם / כמשפט המלכים אחרי-הסעדה וכדרכם: / גומעים [[תמד]] צונן על-צפיחיות [[כרכם|בכרכם]], / מפצחים בטנים ולועסים גרוגרות וצימוקים, / ועוד כאלה זני מרקחים ותפנוקים, / ובפיהם תקועים קני-מקטרות ארכים, / ועתר ענן-הקטרת עולה ומתמר, / מסתלסל בהדר לקול מנגן ומזמר – / וישאל המלך את-אורחו בחן ובידידת: |
| "הערבו לך מטעמי המלך, בן-חמדות?" | "הערבו לך מטעמי המלך, בן-חמדות?" | ||
| שורה 134: | שורה 136: | ||
| "מה אמרת?" – שאל המלך ויהי כמקיץ פתאם מנום. | "מה אמרת?" – שאל המלך ויהי כמקיץ פתאם מנום. | ||
| - | ויען בן-המלך, ופניו השתנו ככרום: | + | ויען בן-המלך, [[כרום זלות|ופניו השתנו ככרום]]: |
| "אני? – לא-אמרתי כלום! / וכי מי-אני כי-אדבר ואנאם נאם? / לא-אמרתי כי-אם לו-הואיל הטבח שום / בתוך הצלי הנפלא מעט שום, / כי עתה נדף ריחו מלא כל-היקום..." | "אני? – לא-אמרתי כלום! / וכי מי-אני כי-אדבר ואנאם נאם? / לא-אמרתי כי-אם לו-הואיל הטבח שום / בתוך הצלי הנפלא מעט שום, / כי עתה נדף ריחו מלא כל-היקום..." | ||
| שורה 142: | שורה 144: | ||
| וגם השרים שמעו ולא הבינו מאום, / כי מעולם לא-ראו שומים ולא ידעו טעמם, / לא שם לשום ולא זכר לו בארצם ובעמם. / וירא בן-המלך, כי לשוא ישחית דבריו / באזני המלך ובאזני שריו, / וירץ את-עבדיו אל-המזוה, / ויביאו מלא-תרמיל מן-הבשם הנאוה, / ראשי שומים נאים ומבחרים, / וישפכום כרי אחד לפני המלך והשרים. | וגם השרים שמעו ולא הבינו מאום, / כי מעולם לא-ראו שומים ולא ידעו טעמם, / לא שם לשום ולא זכר לו בארצם ובעמם. / וירא בן-המלך, כי לשוא ישחית דבריו / באזני המלך ובאזני שריו, / וירץ את-עבדיו אל-המזוה, / ויביאו מלא-תרמיל מן-הבשם הנאוה, / ראשי שומים נאים ומבחרים, / וישפכום כרי אחד לפני המלך והשרים. | ||
| - | והמסבים ממששים את-השום ומשתאים, / וקוראים: "פלאי-פלאים פלאי-פלאים! / ראו שוקו, ראו בטנו, ראו זקנו ושפמו! / ברוך שככה-לו בעולמו!" | + | והמסבים ממששים את-השום ומשתאים, / וקוראים: "פלאי-פלאים פלאי-פלאים! / ראו שוקו, ראו בטנו, ראו זקנו ושפמו! / [[ברוך שככה לו בעולמו|ברוך שככה-לו בעולמו]]!" |
| והמלך נתן עינו בגדל החרטמים, הוא חכם הרזים וערום-הערומים, / אשר לו החטם המיבל, המצמיח גרגרים אדמים, / וכל-משפטי-פיו כמשפט האורים והתמים. / וירם האשף תרומה מכרי השומים, / קלח נאה ומשבח מלא זקן וכרס, / ויניחהו על-פסת ידו כהשכב תינוק בערש, / ויבדק את-הקלח בדק ושנה, / משמש בראשו ופשפש בזקנו, / ובחן שבעתים ירכו, בטנו וקנו; / ותמעט בעיניו כל-הבחינה אשר בחנו, / ויפרדנו גם-פרד לפרדותיו, / ובקחתו צלע אחת מצלעותיו, / ויקרע מעליה בצפרן אגדלו את-גלדה, / ויפשיטנה ערמה כיום הולדה, / מחשף הלבן וערות בשרה, / ותגל הצלע בכל-זהרה, / יחידה, תמה, נקיה וברה, / ועינה כעין הפנינה היקרה, / או כשן התמימה בשפתי העז והפרה; / ויהי אך-עלה ריח ניחוחה באף האשף, / ויבהל זה לנחיריו שחק טבק וישאף, / מנה יפה, מנה אחת אפים, / מזה ומזה, מלא שתי-הנחירים, / ויתעטש ותארנה עיניו ויאמר לאמר: | והמלך נתן עינו בגדל החרטמים, הוא חכם הרזים וערום-הערומים, / אשר לו החטם המיבל, המצמיח גרגרים אדמים, / וכל-משפטי-פיו כמשפט האורים והתמים. / וירם האשף תרומה מכרי השומים, / קלח נאה ומשבח מלא זקן וכרס, / ויניחהו על-פסת ידו כהשכב תינוק בערש, / ויבדק את-הקלח בדק ושנה, / משמש בראשו ופשפש בזקנו, / ובחן שבעתים ירכו, בטנו וקנו; / ותמעט בעיניו כל-הבחינה אשר בחנו, / ויפרדנו גם-פרד לפרדותיו, / ובקחתו צלע אחת מצלעותיו, / ויקרע מעליה בצפרן אגדלו את-גלדה, / ויפשיטנה ערמה כיום הולדה, / מחשף הלבן וערות בשרה, / ותגל הצלע בכל-זהרה, / יחידה, תמה, נקיה וברה, / ועינה כעין הפנינה היקרה, / או כשן התמימה בשפתי העז והפרה; / ויהי אך-עלה ריח ניחוחה באף האשף, / ויבהל זה לנחיריו שחק טבק וישאף, / מנה יפה, מנה אחת אפים, / מזה ומזה, מלא שתי-הנחירים, / ויתעטש ותארנה עיניו ויאמר לאמר: | ||
| - | "הנותן תשועה למלכים הוא ישמר / את-אדוני ומלכי וינשאהו כהר-המור, / והיה ריחו כלבנון וכמר-דרור, / ומי אני, חמור בן-חמור, / רם זלות ושבלול תמס ילך, / כי-אבא לדון לפני המלך? / ואולם אחרי דקות העיון והבחינה, / ראה זה העליתי במצודת הבינה, / כי הפרי המיחש הזה, על-פי סמנים לרב, / אח קטן הוא לבצל או שארו הקרוב, כי כן ילבש גם-הפרי הזה מעילים, / כמשפט הבצל, בן-המלכים והאצילים: / ואם המעיט-לו אלהים מאחיו הבכור בגדים וגלדים, / העדיפו עליו ביתר הסגלות והחסדים; / כי תחת הקלפות הרבה לו "תוך" / ויתן ללבבו צחצחות וזך, / והוד והדר שוה עליו, / בתתו לו בשר צח כחלב, / ויעטרהו לתפארת בלרית וזקנקן; / ואם לא הדור הוא בלבושיו – אל-תסתכל בקנקן; / האדם יראה לעינים – לא כן אלהים: / יש מלכלך מבחוץ ונאה מבפנים; / גם-אני חטמי יגד-לי, והוא מנסה ובקי, / כי חריף זה הקטן מאחיו הגא והנקי. / סוף דבר, שני אחים הם גם בפרידתם, / ואם לא ראי זה כראי זה – אחת דתם, / הצד השוה בשניהם – צחנתם, / את אשר-בחנתי וחקרתי ולמדתי, / אותה מאדוני המלך לא-כחדתי, / ואני כאשר עבדתי את-מלכי באמונה עבדתי." | + | "הנותן תשועה למלכים הוא ישמר / את-אדוני ומלכי וינשאהו כהר-המור, / והיה ריחו כלבנון וכמר-דרור, / ומי אני, חמור בן-חמור, / [[כרום זלות|רם זלות]] [[שבלול תמס ילך|ושבלול תמס ילך]], / כי-אבא לדון לפני המלך? / ואולם אחרי דקות העיון והבחינה, / ראה זה העליתי במצודת הבינה, / כי הפרי המיחש הזה, על-פי סמנים לרב, / אח קטן הוא לבצל או שארו הקרוב, כי כן ילבש גם-הפרי הזה מעילים, / כמשפט הבצל, בן-המלכים והאצילים: / ואם המעיט-לו אלהים מאחיו הבכור בגדים וגלדים, / העדיפו עליו ביתר הסגלות והחסדים; / כי תחת הקלפות הרבה לו "תוך" / ויתן ללבבו צחצחות וזך, / והוד והדר שוה עליו, / בתתו לו בשר צח כחלב, / ויעטרהו לתפארת בלרית [[בצלצלים|וזקנקן]]; / ואם לא הדור הוא בלבושיו – אל-תסתכל בקנקן; / האדם יראה לעינים – לא כן אלהים: / יש מלכלך מבחוץ ונאה מבפנים; / גם-אני חטמי יגד-לי, והוא מנסה ובקי, / כי חריף זה הקטן מאחיו הגא והנקי. / סוף דבר, שני אחים הם גם בפרידתם, / ואם לא ראי זה כראי זה – אחת דתם, / הצד השוה בשניהם – צחנתם, / את אשר-בחנתי וחקרתי ולמדתי, / אותה מאדוני המלך לא-כחדתי, / ואני כאשר עבדתי את-מלכי באמונה עבדתי." |
| == י == | == י == | ||
| - | ודבר-המלך נעשה מהרה, / ויכינו למחר את-הכרה, / וינסו את-השום בצלי-הקדרה, / והנה אמת נכון דבר בן-המלך האורח: / לא-בא כבשם הזה לטעם ולריח, / ובאכל המלך מן-הצלי המתבל בשומים, / ותפרחנה עצמותיו, ויהי כאילו מלאו עלומים, / וגם גרגרי-השני באף גדל-החרטמים, / צהלו מדשן ויהיו אדמים אדמים / ועינם כעין-אשכל האלגמים / (וכבר בדברי חכמי קדומים / בכתב-אמת מפרש רשום: / עשרה דברים נאמרו בשום: מצהיל הפנים ומאיר העינים / והורג את-הכינים בבני-מעים, / וגומר וגומר וגומר אחת לאחת, / עין בדבריהם ותמצא נחת). | + | ודבר-המלך נעשה מהרה, / ויכינו למחר את-הכרה, / וינסו את-השום בצלי-הקדרה, / והנה אמת נכון דבר בן-המלך האורח: / לא-בא כבשם הזה לטעם ולריח, / ובאכל המלך מן-הצלי המתבל בשומים, / ותפרחנה עצמותיו, ויהי כאילו מלאו עלומים, / וגם גרגרי-השני באף גדל-החרטמים, / צהלו מדשן ויהיו אדמים אדמים / ועינם כעין-אשכל האלגמים / (וכבר בדברי חכמי קדומים / בכתב-אמת מפרש רשום: / [[עשרה דברים נאמרו בשום]]: מצהיל הפנים ומאיר העינים / והורג את-הכינים בבני-מעים, / וגומר וגומר וגומר אחת לאחת, / עין בדבריהם ותמצא נחת). |
| ולא אחר המלך מעשהו גם-הפעם, / וכל-שריו ויועציו שבעים זקנים משיבי טעם / נכנסו בדבר-מלך בו בלילה / לישיבה גדולה, לישיבה של-מעלה, / להועץ מה-יקר וגדלה ושילומים / ינתנו לבן-המלך איש-השומים, / חלף הפרי הנפלא אשר הביא בגבולם, / לברך-בו אדמתם ולהעשיר יבולם, / וידעו העמים והלשונות כלם, / כי פעל אדם – ישלם. | ולא אחר המלך מעשהו גם-הפעם, / וכל-שריו ויועציו שבעים זקנים משיבי טעם / נכנסו בדבר-מלך בו בלילה / לישיבה גדולה, לישיבה של-מעלה, / להועץ מה-יקר וגדלה ושילומים / ינתנו לבן-המלך איש-השומים, / חלף הפרי הנפלא אשר הביא בגבולם, / לברך-בו אדמתם ולהעשיר יבולם, / וידעו העמים והלשונות כלם, / כי פעל אדם – ישלם. | ||
| - | וישבו הזקנים שבת דוגרת על-ביצה, / ויעמיקו חקר ויבקשו עצה, / ויחליקו זקן מהדר ומגדל, / ויקמטו מצח ויחתרו באגדל, / לדעת מה-דבר-הסגלה מכל-סגלה, / הראוי לבן-המלך להיות לו גמולה, / ואשר בלי-צל-ספק וספק-ספק / חפץ לבו ישלים ורצונו יפק, / ואשר יאדיר גם-כבוד-המלך והעם / מנהר ועד-נהר ומים ועד-ים. | + | וישבו הזקנים שבת דוגרת על-ביצה, / ויעמיקו חקר ויבקשו עצה, / ויחליקו זקן מהדר ומגדל, / ויקמטו מצח ויחתרו באגדל, / לדעת מה-דבר-הסגלה מכל-סגלה, / הראוי לבן-המלך להיות לו גמולה, / ואשר בלי-צל-ספק וספק-ספק / חפץ לבו ישלים ורצונו יפק, / ואשר יאדיר גם-כבוד-המלך והעם / [[מנהר ועד-נהר ומים ועד-ים]]. |
| עוד הזקנים אובדי עצות ועשתונות, / וזקן החרטמים התעורר כמקיץ משנות, / ויאמר: רבותי, מה ההתעשתות ומה השטות? / ומה העשתונות ומה העשתות? / הדבר פשוט בתכלית הפשטות! / הנה אתנו פה באי דבר-סגלה, / אין-כמהו ליקר בתבל כלה, – / הבה, נשיבנו מנחה חלף השום וננצל! / הטרם תדעו מה-הוא? – | עוד הזקנים אובדי עצות ועשתונות, / וזקן החרטמים התעורר כמקיץ משנות, / ויאמר: רבותי, מה ההתעשתות ומה השטות? / ומה העשתונות ומה העשתות? / הדבר פשוט בתכלית הפשטות! / הנה אתנו פה באי דבר-סגלה, / אין-כמהו ליקר בתבל כלה, – / הבה, נשיבנו מנחה חלף השום וננצל! / הטרם תדעו מה-הוא? – | ||
| - | הלא הוא הבצל! | + | [[הלא הוא הבצל!]] |
| הדבר יצא מפי החרטם – והזקנים כף מוחאים: / שפתים ישק משיב דברים נכחים! | הדבר יצא מפי החרטם – והזקנים כף מוחאים: / שפתים ישק משיב דברים נכחים! | ||
| שורה 166: | שורה 168: | ||
| == יא == | == יא == | ||
| - | ויהי ביום השלישי ויהמו הפעמונים, / וכל-אנשי-האי המונים המונים, / מתומך המטאטא ועד-תומך הפלך, / נדחפו החוצה בדבר שר חצי-הפלך, / לעשות כבוד ויקר לבן-המלך / ולשלחו מן-האי, עקב כל-הגדולות, / ברעם תפים ובסערת מחולות. / ותעבר העברה, וכל-הקריה הומה: / העם מזה ומזה נערם כחומה, / ובן-המלך – לפניו תשתחוה כל-קומה – / רוכב בתוך על-אתונו הצחורה רומה, / ומסביב לו שבעים פחות וסגנים / רוכבים על-שבעים רכשים ואחשתרנים, / ובראש התהלוכה בכרה נאוה וקלה / צועדת מעדנות מקשטת ככלה, / מובלת לאיטה, נהוגה באפסר / ביד-[[אחשדרפן]] או ביד-טפסר, / נושאת בהדר משאת הסגלה, מנחת המלך לחתן-הכבוד והגדלה: / אמתחת משי יקרה בהדרה כלולה, / רקומה זהב ומלאה בצלים כלה, / מדה כנגד מדה, איפה שלמה ושקולה; / ומגלת-קלף, היא אגרת התעודה, / חתומה בטבעת המלך ובאותיות זהב רפודה, / אל-האמתחת בפתיל תכלת צמודה, / ועליה בכתב אמן מזין ומתיג רשום: / אות-כבוד ויקר לאלוף שום! – / והכרוזים עוברים בעם עבר וקרוא: / ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו! / וכל-העם מקטנם ועד-גדולם / מריעים לעמת בן-המלך בקולם: / "יחי בן-המלך אלוף-שום לעולם! / צאתך לחיים טובים ולשלום!" – / והפעמונים עודם הומים המה והלם, / ומראשי המגדלים מנפנפים הדגלים, / וגבירות מראשי טירות ממטירות בצלים, / ובראשן כלילי-פאר: מקלעות בצלצלים, – / והתפים מרעימים והצלצלים מצלצלים. | + | ויהי ביום השלישי ויהמו הפעמונים, / וכל-אנשי-האי המונים המונים, / מתומך המטאטא ועד-תומך הפלך, / נדחפו החוצה בדבר שר חצי-הפלך, / לעשות כבוד ויקר לבן-המלך / ולשלחו מן-האי, עקב כל-הגדולות, / ברעם תפים ובסערת מחולות. / ותעבר העברה, וכל-הקריה הומה: / העם מזה ומזה נערם כחומה, / ובן-המלך – לפניו תשתחוה כל-קומה – / רוכב בתוך על-אתונו הצחורה רומה, / ומסביב לו שבעים פחות וסגנים / רוכבים על-שבעים רכשים ואחשתרנים, / ובראש התהלוכה בכרה נאוה וקלה / צועדת מעדנות מקשטת ככלה, / מובלת לאיטה, נהוגה באפסר / ביד-[[אחשדרפן]] או ביד-[[טפסר]], / נושאת בהדר משאת הסגלה, מנחת המלך לחתן-הכבוד והגדלה: / אמתחת משי יקרה בהדרה כלולה, / רקומה זהב ומלאה בצלים כלה, / מדה כנגד מדה, איפה שלמה ושקולה; / ומגלת-קלף, היא אגרת התעודה, / חתומה בטבעת המלך ובאותיות זהב רפודה, / אל-האמתחת בפתיל תכלת צמודה, / ועליה בכתב אמן [[מזין ומתיג]] רשום: / אות-כבוד ויקר לאלוף שום! – / והכרוזים עוברים בעם עבר וקרוא: / ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו! / וכל-העם מקטנם ועד-גדולם / מריעים לעמת בן-המלך בקולם: / "יחי בן-המלך אלוף-שום לעולם! / צאתך לחיים טובים ולשלום!" – / והפעמונים עודם הומים המה והלם, / ומראשי המגדלים מנפנפים הדגלים, / וגבירות מראשי טירות ממטירות בצלים, / ובראשן כלילי-פאר: מקלעות [[בצלצלים]], – / והתפים מרעימים והצלצלים מצלצלים. |
| == יב == | == יב == | ||
| - | ובן-המלך שב אל-ביתו – ובידו טובו, / ולא-ידע איש בצאתו ובשובו, / כי מאז שב מדרכו שך בעדו, / וילבש דממה ועצב כמדו, / ולא-גלה לאיש בעולם סודו, / זולתי לכותב הדברים האלה לבדו. | + | ובן-המלך שב אל-ביתו – ובידו טובו, / ולא-ידע איש בצאתו ובשובו, / כי מאז שב מדרכו שך בעדו, / וילבש דממה ועצב כמדו, / ולא-גלה לאיש בעולם סודו, / [[זולתי לכותב הדברים האלה לבדו]]. |
aluf/הטקסט.txt · מועד השינוי האחרון: 2013/11/06 20:59 (עריכה חיצונית)
כלים של דף
למעט מקרים בהם צוין אחרת, התוכן בוויקי זה זמין לפי הרישיון הבא: CC0 1.0 Universal
