כאן מוצגים ההבדלים בין הגרסה שנבחרה והגרסה הנוכחית של הדף.
גירסה קודמת בשני הצדדים הגירסה הקודמת הגירסה הבאה | הגירסה הקודמת | ||
aluf:הטקסט [2006/06/27 05:47] israel גם לפרה עצמה מגיע ערך |
aluf:הטקסט [2006/07/20 08:22] ריש_לקיש עוד לא ראינו דם |
||
---|---|---|---|
שורה 1: | שורה 1: | ||
- | ====== אלוף בצלות ואלוף שום ====== | ||
- | [[אלוף בצלות ואלוף שום]] | ||
- | |||
- | [[ח"נ ביאליק]] | ||
- | |||
- | ([[מקאמה|בדיחה עממית בחרוזים]]) | ||
- | |||
- | |||
- | == א == | ||
- | |||
- | בן אחד המלכים יצא בארץ לשוטו, / למען אסף חכמה ודעת ולשימן אל-ילקוטו, / כ[[דת]] לכל-בני-המלכים, / השלמים והטובים והמברכים, / ויעבר בן-המלך בכל-חמש היבשות, / ויתר את- הארצות הישנות והחדשות, / ויקרע את-כל-[[שבעת הימים]], / ויצלח את-כל-הנהרות ואת כל-האגמים, / וגם אל-האיים הרחוקים הגיע, / ועד [[מעבר להרי החשך]] הבקיע, / וידרך בנעליו [[ציה|ציות]] [[ארץ תלאובות|וארץ תלאובות]], / ויאסף חכמה ודעת [[כאסף ביצים עזובות]], / לא הניח קטנה וגדולה אשר לא-אסף, / ויחכם וישכל [[הימן|מהימן]] [[אסף|ומאסף]], / ומדי צאתו ומדי באו, / דבר בחכמה על-עולם ומלאו, / ולהבדיל בין הלבן ובין השחור, / בין [[חמור בן-אתונות]] ובין [[חמר-מרת]], / ובין יינות קפריסין ובין מימי פרת, / סוף דבר, בחור [[בן-חיל]] [[בן פרת|ובן פרת]]! | ||
- | |||
- | |||
- | == ב == | ||
- | |||
- | ויהי במלאת [[שבעה שבועות]] לצאתו, / וימלך עליו לבו לשוב אל-ביתו, / כי כבר מלא בחכמה כרסו, / משא כבד משאתו, / וכל-האמתחות וכל-[[הצקלונות]] / מלאו מ[[שבע החכמות]] ומ[[שבעים הלשונות]], / ויצו בן-המלך לצר כליו, / והנה-זה בא המגיד ויאמר אליו: | ||
- | |||
- | "אדוני בן-המלך הנחמד והנעים! / שמעתי כי-יש בעולם אי-פלאים, / לא-שזפתו עין בן-מלך מעודו, / ואמר: אגלה אזן רוממות כבודו, / אולי יהי עם-לבב הדר-תפארתו, / וסרת אל-האי וחקרתו. / הן אי-פלאים האי ואיש לא-חקרו, / ולא דרכה רגל בן-מלך עפרו, / ומי יודע את-החתום עוד באוצרו, / אולי יהי אלהים עמך, / להשגיא פעלך ולהגדיל שמך, / ומצאת שם את-[[הימים]] או את-[[האחים]]." | ||
- | |||
- | ויאמר בן-המלך: דבריך טובים ונכחים! | ||
- | |||
- | בו ביום ובשעה ההיא / שכר לו בן-המלך אני / וירד הוא וכל-הכבדה עמו אל-האי. | ||
- | |||
- | |||
- | == ג == | ||
- | |||
- | ויהי בעלות בן-המלך אל-היבשה, / וישתומם כי לא-מצא כל-חדשה, / זולתי כי-נפלים מעט אנשי-האי במינם: / ימינם שמאלם ושמאלם ימינם, / ותמולם מחרתם ומחרתם תמולם, / ולילם יומם ויומם לילם, / מרבעם עגל ומרבע עגולם, / והפוך נצב בביתם הסלם, / ועץ יערם גדל מנופו, / ותחלת מנינם מסופו. / ויזעף בן-המלך וינע בכתפו, / ויאמר: על-מה חרדתי אפוא, / ואניע עצמותי עד הלם? – / אך שקר-לי האיש ויחלם חלום! | ||
- | |||
- | עודנו זעף ופרתמים גדולים ורבים / חרדו לקראתו בכרכרות ובצבים, / בסוסים, בפרדים ובשנהבים, / ומקהלות נוגנים עם-שרים / רוכבים לפניהם על-שבעים עירים, / וכלי-זמר בימינם ובשמאלם / מרעימים נוראות בקולם, / מסוף העולם ועד-סוף העולם, / [[שוטרים|והשוטרים]] בוקעים בעם וקוראים: שימו רוח! – / עם יודעי תרועה מזה ומזה והם בתוך; / ויוליכו את-בן-המלך הארמונה אל-הזבח, / אשר הכין מלך האי לאורח הבא, / סעדה גדולה ורבה, / [[אחד משישים]] [[הסעודה בעולם הבא|בעולם הבא]]. | ||
- | |||
- | הוא בא הארמונה ומלך האי הופיע, / וימלא את-יד-האורח בגביע; / ויהי אך-טעם [[דם העינב|מדם-הענב]] / ותיפקחנה עיניו, / וירא את-שלחן המלך ואת-הסעדה, / את-כל-התכונה הרבה ואת כל-הכבדה: / בשר ודגים וכל-מטעמים, / דגי נהרות ודגת ימים, / צאצאי [[קישון ופישון]] ואוקינוס: / [[פלמודה]] [[ועפיאן|עפיאן]] [[אוקנוס|ואוקנוס]], / [[שפרנון]] [[קברנון|וקברנון]] וצלפח, – / ארך כל-דג אמתים וטפח, / ועין-הרטב כעין-[[פטדה|הפטדה]] [[נפך|והנפך]]; / ובשר-תאוה, בשרים מבשרים שונים: / שלוים ויונים ופסיונים, / נא וצלי-אש ומבשל [[חלב צפרים|בחלב צפרים]], / [[עגל-רעי|ועגל-רעי]] [[מריא|ומריא]] [[אילת כרים|ואלית כרים]]. / אין שלחן המלך חסר מאומה, / גם-[[קרקבן של צפיר דניאל|קרקבן של-צפיר דניאל]] [[לשון פרה אדמה|ולשון]] [[פרה אדמה]], / מלבד לחם חמדות, עוגות ורקיקים, / מקלעות חלות בכרכם ובצמוקים, / צפיחיות בדבש [[אספוגים|ואספוגים]] מתוקים, / ומלבד צבי ואיל ויחמור ודישון, / ויינות עתיקים מימות אדם הראשון, / [[יקבו של לוט|מיקבו של-לוט]] [[גתו של נח|ומגתו של-נח]] – / וישבו לאכל ולשתות ולשמח. | ||
- | |||
- | |||
- | == ד == | ||
- | |||
- | ויהי אחרי אכלם ואחרי שתה, / ומלך האי וכל-עדתו / יושבים את-אורחם הנעלה במסבם, / מתעטשים מריח [[קטרת]] ומטיבים לבם, / ועיני כלם חצין עצומות / מנעימות שבע ומשבע נעימות, / ויתעטש המלך וישאל את-אורחו כנימוס: | ||
- | |||
- | "הגידה-לי, אורחי ובן אחי! / הן חכם אתה [[איתן האזרחי|מאיתן האזרחי]] / וחכך יטעם כל-טעם, – / הערבה לך ארוחתי הפעם?" | ||
- | |||
- | [[ויזורר]] בן-המלך גם הוא ויען / במתק שפתים ובענות נעם: | ||
- | |||
- | "אדוני, אבי ומלכי! / מי-אנכי הדל כי– / תשים במשיבי טעם חלקי. / חי-נפשי אם-ידעתי בכל-מדינה ופלך / מטעמים כמטעמי אדוני המלך. / כלם ממתקים ומעדנים כלם, / אין-בם כל-סלף; אפס... ואולם..." | ||
- | |||
- | גמגם בן-המלך ויהי [[כחמור העולה בסלם|כחמור העולה בסלם]]. / אין זאת כי-אם-ירא או בוש. / והמלך חכה לסוף פסוק עד-בוש, / וירא כי-אין סוף – וינד ראש, / ויאמר במרירות. ופניו [[לענה וראש]]: | ||
- | |||
- | "ואולם? ואולם?" | ||
- | |||
- | ובן-המלך התגבר / ויכל לדבר: | ||
- | |||
- | "ואולם באכלי את-הצלי, / רגע אחד נדמה-לי, / כאלו הוא חסר תבל מן-התבלים, / ואשאל את-טבחי ויאמר: בצ... בצ... בצלים!" | ||
- | |||
- | ולא הבינו המלך ופרתמיו מה-שחו, / כי לא-גדל האי את-הבצל ולא-הצמיחו, / ואיש מהם לא-ידע מה-מראהו ומה-טעמו וריחו, / ויאמרו אך התעטש בן-המלך – ויתעטשו גם-המה / עטישה שיש-בה מן-הא-השאלה והא-התמה: | ||
- | |||
- | "הבצ... הבצ... הבצלים?!" | ||
- | |||
- | ולא ידע בן-המלך מה הפליאה והתמיהה, / ויתעטש בדגש חזק ובהא הידיעה, / פעם ושתים ושלישיה: | ||
- | |||
- | "הבצ... הבצ... הבצלים!!!" | ||
- | |||
- | ויתמהו הפרתמים איש אל-רעהו, / והמלך שב וישאלהו: | ||
- | |||
- | "הזוררת אם-דברת? / ומה הבצלים האלה אשר אמרת?" | ||
- | |||
- | אך הגה את-השם באותיותיו – וחטמו נעוה, / וכל-חטמי הפרתמים התאוו תאוה, / ויתעטשו ויזוררו שלש רגלים, / מריח הקטרת והבשמים ומה- | ||
- | |||
- | בצ... בצ... בצלים!!! | ||
- | |||
- | ויזורר בן-המלך גם-הוא ויאמר: | ||
- | |||
- | "ישגה מלכי כארז ויפרח כתמר! / הלא אתה קפת המדע ואסם הבינה, / ואיך לא-תדע את-הבצל ירק הגנה, / והוא פרי מפרי האדמה, / ידעהו כל-עבד וכל-אמה, / פרי עז ומר ואכזרי, מבני חריף למשפחת מררי, / עודנו באבו ילבש מכנסים, / [[עומד על-ראשו ורגליו לשמים]], / כמתהדר: 'ראו, כמה גדולים מעשי / וכמה ירקים מכנסי!' / ובגמלו יצא בתכריך זהבו, / [[והנחש מקנן בלבבו]], ובשרו פצלות פצלות לבנות / כמעשי הכתנות בתוך הכתנות, / מהן לבנות כלן ומהן לבנות ותכלת, / וטעמו כטעם [[קטרת|החלבנה והשחלת]], / כל-אוכלו חי יצעק: הושענא! / מר-לי מר, הרוני [[לענה]]! – / והמפשיטו והמפלחו דמע תדמע עינו; / על-כן לא-יאכלוהו השועים בעינו, / כי-[[מאכל דמעה לאביוניהם יתנוהו]], / הם בפתם על-מרוריו יאכלוהו. / ואשר יאכלנו חי לתאבון ולכסף, / יאכל ממנו כזית ואל יוסף, / פן-יעמד טעמו בפיו וריחו לא-יאסף. / ואולם חי-מלכי אם-יש כבצל בכל-הירק / נותן טעם לשבח במרק, / וכי יתן ממנו בצלי אש – / וערב הצלי על-אחת שש; / כי כן משפט הפרי הזה וכן דתו: / מר הוא בחייו ומתוק במיתתו. / ועתה אם-טובה ארצי בעיניך לטעם מפריה, / יצו אדוני המלך ועשה טבחי את-הבריה, / צלי-קדרה וצלי-אש וגחלים, / מתבל ומפלפל ובצל [[מבצל]] בבצלים, / וברית אתי לחם הלילה, / אתה וכל-שרי המעלה; / כי בהצטידי לדרך צויתי על הפרי הזה לקחתו, / והיה עם-טבחי ועשהו למלאכתו, / וגם הנה הוא באמתחתו. / אל-נא ישיב אפוא המלך את-פני, / וטעמת הערב הזה מעט מעדני, / והיה אם-תכשר ברותי לפניך – והכשרת, / ואם-תנער ממנה כפיך – ונערת." | ||
- | |||
- | ויאמר המלך: כן תעשה כאשר דיברת. | ||
- | |||
- | |||
- | == ה == | ||
- | |||
- | ויהי בערב בשקט המון קריה, / והמלך ופרתמיו ישבו לאכל את-הבריה, / אשר הכין לכבודם בן-המלך האורח: / גדי מקלס וטלה-חלב ועפר רך ומח, / כלם צלי מבצל ומבשם מעשה רוקח, / מתבוססים בשמן זהב רותח, / ופרורי בצל דקים שקופים אטומים, / צרובי אש ואדמדמים-חומים, / זרועים על-הצלי כגרגרי [[אלגמים]] / ומרמזים ליצר האכילה באלף עיני ערומים / ותובעים בלי לשון ודבר שפתים / את-החך ואת-בית-הבליעה ואת-השנים / ואת-הקבה ואת-הלחיים. / וכדי יין ומזרקי עסיסים / מגפני [[אספמיה]] ואשכלות איטליה וקפריסין / עומדים על-פני-השלחן בתוך / ככהנים על-דוכנם בברכת הזבח / ומשקרים לבטן: באי ואריוך! | ||
- | |||
- | וישאו הקרואים את-עיניהם / ויראו את-המושם לפניהם, / ויבא באפם ריח צלי-הניחוח, / ויאחזם [[בלמוס|הבלמוס]] וילכו שבי בלי-כח, / ולא-מצאה עוד בטנם מנוח, / ויעיטו אל-המטעמים כעיט אל-הפגרים / ויקרעום וישסעום לעשרה גזרים, / נקר במזלג ועבר ושוב בין-הבתרים, / גזר על-ימין ואכל על-שמאל, / אין-אמר ואין-דברים זולתי קול: / קול לסת לועסת וקול שן גורסת, / קול כוס וצנצנת נוצצת ומכסכסת, / קול מזלג מנקר ושכין קורצת / וקול שפה מוצצת ומתמצמצת; / כי אכן באו המטעמים כשמן בעצמותם / ויאמרו: לא-נשוב על-כלותם! / והפיקות אשר בגרגרותם – / רצוא ושוב, עלה ורדת / כמרוצת העכברים אשר במלכדת. / ולא-חשכו נפשם מעמל ויגיעה, / ויעבידו בפרך את-בית-הבליעה, / עד-אשר-זרחו פניני זעה על-הקרחת, / ויאנחו משפע תענוג ונחת, / ויהיו פה אחד ושפה אחת, / לאמר: [[כפתור ופרח]], כפתור ופרח! / לא-בא כבשם הזה מימי תרח! | ||
- | |||
- | וירא בן-המלך כי-ערבה הבריה, / וילבש עז וגבורה [[שריה|כשריה]], / ויער אל-פיו מן-האדם האדם האיטלקי, / ויקרא: כוס-ישועות לחיי אדוני ומלכי! / הנה כבדני המלך נגדה-נא לכל-עמו / ויטעם מפרי ארצי וגם רצה את-טעמו, / ועתה אולי יתאו המלך גם לראותו, / בצל חי ותמים במלבושיו כהיותו, / יצא מפיו דבר וצויתי כרגע להביא / מן-האמתחת אשר במזוי / מלא הטנא מפרי-זהבי; / כי חי-נפשך, מלכי אבי! / אם-לא כטוב טעמו בצלי כן נאוה מראהו, / ואתה אך-תעיף עיניך בו – ותחמדהו, / ואם לבך טוב אלי והרחותו מנחה / מיד-עבדך ובנך, / מנחת זכרון מזמרת ארצי וטובה, / והיה לך למאכל וזרעו לתנובה. | ||
- | |||
- | ויאמר המלך: יובא. | ||
- | |||
- | |||
- | == ו == | ||
- | |||
- | אז ידלג העבד כעפר האילים / להביא בדבר בן-המלך מן-הבצלים, / וירם מן-הצידה אשר במזוה / כל-בחור בבצלים וכל-נחמד ונאוה, / ויתנם אל-טנא זהב ויבא, / וישטחם על-המרבד שטח / לרגלי המלך שי ריח ניחוח. | ||
- | |||
- | והמלך ופרתמיו ראו את-הבצלים במעילי זהבם, / וישתוממו על-המראה ויפג לבבם, / וירימו איש בצל ויתבוננו, / ויאמרו איש אל-אחיו: מן הוא? / כי מעולם לא-ראו פרי-הדר כמהו / ולא-ידעו מה-הוא, / ויניעו ראש וישרקו ויתמהו. | ||
- | |||
- | ושם בתוך הפרתמים ישיש אחד היה, / ישיש ממחה וחכים [[בקי בהטיה|ובקי בהטיה]], / בטנו אוצר בלום וגרונו קבר, / ויקח בצל ויהפכהו מעבר אל-עבר, / וימששהו וימעכהו כה וכה בכפו, / ויריחהו אחת ושתים באפו, / אחת בנחירו הימנית ואחת בנחירו השמאלית, / ויבחנהו בחינה דקה כבחן [[אתרוג]] או מרגלית, / וינסהו נסיון כפול ומשלש, / בשני זוגות משקפים ובשפופרת [[אגרוף מפלש|ובאגרוף מפלש]], / ויפצלהו פצלות פצלות, / ויפשיטהו את-כל-השמלות, / ואחר לקקו בקצה-הלשון ויאמר בזהירות: / אכן יש-בו מן-המרירות שבחריפות ומן-החריפות שבמרירות, / ומן-הרך שבקשי ומן-הקשי שברך, / [[הקליפה והתוך|ומן-התוך שבקליפה ומן-הקליפה שבתוך]], / [[ארבעת המזגים|ומזגו לא-קר ולא-חם ולא-יבש ולא-לח]], / ועינו איננה כעין הבדלח, / וריחו איננו כריח הקנמון, / וטעמו לא כטעם הכמון, / ויצא מכלל-צנון ולא-בא עד-החזרת, / ולא-נמצא זכרו בפיטום הקטרת, / ולפי השערתי, השערת ממחה, / אין כמהו סגלה יפה [[אצטומכא|לאצטומכא]]. | ||
- | |||
- | ויאמר בן-המלך אל-הממחה: / יברכך אלהים בשכבך ובקומך! / עתה ידעתי כי אין-כמוך חכים / חוקר לכל-תכלית ומבין בענינים דקים, / ראה, כל-דבריך נכוחים וברורים / ומשפטך על-הבצלים משפט האורים. / כמעט עינך ראתם / ותבא עד-חקר תכונתם, / ותעמד בשתי רגלים על-סודם, / כי לך עין לא אדם, / וברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם! | ||
- | |||
- | |||
- | == ז == | ||
- | |||
- | ומלך האי, יברך אלהים פעל ידיו, / קבל את-המנחה ויצו עליה את-עבדיו / לשימה למשמרת במבחר האסמים / עם-צרורות המור וראשי הבשמים. / וממחרת היום קרא לשבעים חכמיו המחכמים, / ויאמר: אתם ראיתם את-הגמולה, / אשר גמל בן-המלך את-ארצנו וגבולה, / בהוסיפו פרי על-פריה ובהרבותו יבולה, / ועתה, דעו וראו מה-יעשה לו יקר וגדלה, / ושמעו האיים וידעה הארץ כלה, / כי אין-כמלככם נאמן לשלם שכר פעלה. | ||
- | |||
- | וזקן-החכמים, יועץ פלא [[אחיתפל|כאחיתפל]], / מחו [[יורה כחץ]] ושכלו ברק במו-אפל, / אשר לו [[הבטן המלאה]] ולו הקרחת, / מהר וינח אצבע על-הפדחת, / וכהתבוננו כמו-רגע ויקרא פתאם בשמחה: | ||
- | |||
- | "יגדלך אלהים, אדוני המלך, וירוממך! / אנכי [[טרם יגעתי – וראה זה מצאתי]], / אין-זאת כי אם-הופיע אלהים על-עצתי. / הנה הואל הואיל בן-המלך הצעיר, נרו יזרח ויאיר / כשמש ביום בהיר, / ויגש מתנובת ארצו ומפרי-גנו / פרי הדר וחדש מלא-טנאו / מנחה לאדוני המלך ומתת – / ומנענוהו מכבוד ולא-תחשב-לנו לחטאת? / כי-יעצתי: ישקל-נא לבן-המלך על-פי-פעלו / [[אדרכמוני זהב]] מלא-הטנא כמכסת פריו ומשקלו, / ונקל זאת בעיני – ונתת בידו אגרת, / כי מעתה יקרא לו שם-כבוד ותפארת, / לאמר: 'הוד רוממותו האלוף בצלות!' / והיתה לו בארצו לעדה ולהתנצלות, / כי לא-שוטט לריק ולא-אכל לחם עצלות; / ולך תהיה צדקה, כי לא-שלחת אורחך ריקם, / את-מכבדיך תכבד ותשיב שבעתים אל-חיקם. / זאת עצתי – ואלהים יצוה-לך שלומו, / כי חכם אדוני המלך כשלמה, / ואנכי מה? הלא רק פרעש בן-יומו, / מלחך עפר נעלי מלכי וכרעי הדומו, / ברוך ומברך שם כבוד המלך ממקומו." | ||
- | |||
- | ותיטב בעיני המלך העצה, / ויעשנה בלב שלם ובנפש חפצה, / ויתן לבן-המלך את-הזהב ואת-האגרת, / וכבוד גדול עשה לו ותפארת, / וישלחהו עד-הגבול בתפים ובמחולות, – / [[כל העם רואים את הקולות|וכל-העם רואים את הקולות]]! | ||
- | |||
- | |||
- | == ח == | ||
- | |||
- | ויהי מקץ כך וכך ימים ושעות ורגעים ודקים / (כי כן ימנו את-עתות בני-המלכים הענגים והרכים / בצאתם למסעיהם במרחקים) / ובכן ויהי מקץ כך וכך עתים לצאתו, / ובן-המלך שב בתרועה לביתו, / והוא עמוס בחכמה ובתבונה ובכל-מסה / כדי-עשרים צמדי בקר למשא, / ויעש משתה ויקרא לבני-המלכים משכניו, / ובשבתם על-גביעים מלאים דם-ענב, / ספר להם את-כל-היקר אשר ראו עיניו / באיי הים ובכל-ארצות מסעיו, / ואת-כל-פרשת קורותיו ופגעיו, / ואת-כל-הבארות אשר מהן שאב / מלא דלייו חכמה, [[אחותו אשר אהב]], / ואחרון אחרון – דבר הבצלים והזהב. | ||
- | |||
- | ולמען דעת כל-האורחים הנחמדים, / כי לא-מלא בן-המלך פיו קדים, / ויצו להביא את-שק-האדרכמונים אל-האולם, וישטחם על-השלחן לעיני הקרואים כלם / וימששום הקרואים ויאזינו לצלצולם, / אחרי-כן קראו וישנו את-כתב-העדות, / (ואם מרב סבא, לשונם התנהלה קצת בכבדות) / ויראו כי אכן עשה בן-המלך גדולות, / ויריעו לעמתו בקולי-קולות: / "יחי אלוף בצלות, כבוד והוד לו! / הללוהו בגבורותיו, הללוהו כרב גדלו!" | ||
- | |||
- | ושם בתוך הקרואים במשתה היין / בן אחד המלכים כמהו כאין, / כמעט לא-יראה לעין, / לא תאר לו ולא הדר, אברך ד |