הנהר האימתני, פונט-ריאל, בוקע ממבוע אדיר הנמצא בדיוק במרכזה של העיר פונטרדאן. לידו עומדים שני נערים - גינזו ולופטיק.

לופטיק הוא נער צנום, כבן 14. הוא לבוש במכנסי עור חומים ולסוטה שחורה החושפת את גופו הדקיק. גוף של גנב קלאסי. לרגליו מוקאסינים רכים ומשופשפים. משחר ינקותו הוא חי בבנין של גילדת הגנבים הנמצא בכיכר העיר, ממש מול המבוע, אבל את רוב זמנו הוא מבלה בחוץ, ברחוב, יחד עם העכברה שלו, דבש.

גינזו מסתובב יחף, לבוש בגלימה שחורה עם ברדס המכסה את פרצופו. הוא כבן 13, אבל גובהו אינו עולה על תשעים סנטימטרים. כבר כמעט שנתיים שהוא נמצא בעיר הזו, מנפנף בפטיש כשולית-הנפח, ורק שלושה אנשים יודעים שהוא גמד. האחד הוא הנפח עצמו, וולדור, השני הוא ידידו הקרוב היחיד, לופטיק, והשלישי - לו הם ממתינים - הוא טר.

בגיל 15 טר מתנשא לכמאה-ושמונים סנטימטרים של אל יווני, כולל שיער בלונדיני הנופל על כתפיו. הוא לבוש מכנסי בד שחורות ורחבות בעיטורי פרווה וחולצה לבנה ונפוחת-שרוולים מבהיקה על חזהו. לרגליו מגפיים מעולות המשמיעות קול נקישה עליז כשהוא מתקרב לידידיו ופורץ בפזמון הקבוע שלו: “בא לכם לצאת להרפתקאה?”

לופטיק וגינזו מכירים את טר קצת פחות מחודש, מאז שהוריו מולידיו נטשו את העיר בחופזה והותירו את פרי בטנם תחת השגחתו המסורה של לאיונר, ראש כנסיית טריסמגיסטוס בפונטרדאן. טריסמגיסטוס הוא אל החכמה הנסתרת והתעלולים השפלים, הפטרון המגן של האלכימאים, הרופאים, הגנבים והמנאפים. הכנסייה שלו צנועה, אבל גילדת-הגנבים רבת-העוצמה של פונטרדאן דואגת שלא יחסר בה דבר - כולל פרחי גנבים צעירים ושובבים - וללופטיק נדמה שמרגע שהוא פגש את טר בכנסייה הדבר היחיד שהוא מדבר עליו זה הרפתקאות.

“אתה מתכוון שנצא למסע?” שואל גינזו. לופטיק נתקל בגינזו בזמן איסוף הזמנה של פגיונות וכלי-עבודה אחרים עבור הגילדה, קצת אחרי שזה האחרון התחיל לעבוד אצת הנפח, ונראה שכשם שטר מסור להרפתקאות כך משתוקק גינזו לצאת למסע. כבר כמעט שנתיים שהוא חוסך כסף כדי לחזור לגמדיה, מולדתו האהובה, ולופטיק מטפח תחושה שהצטברה אצלו קופה נאה ביותר.

כרגיל לופטיק הוא שמזכיר לחבריו שאין להם מושג איך להגיע להרפתקאות. גינזו שואל, בפעם האלף, אם לופטיק לא יכול לדוג במקרה איזה רמז להרפתקאה עסיסית בגילדה, וכמו תמיד לופטיק אומר שהוא עושה כמיטב יכולתו ושבכלל קודם-כל צריך לארגן קצת כסף כדי לקנות ציוד ומצרכים. נראה שהם חוזרים לאותה שיחה שהם מנהלים מאז שהם פגשו את טר ואת היוזמות הנמהרות שלו כשלפתע נשמעת צרחה איומה מקרבת מקום: “אהה! תעזבו אותי! הצילו! לכו מכאן!”

שמיעתו החדה של לופטיק והכרותו המעמיקה עם רחובות העיר מגלות לו בדיוק מהיכן מגיעה הצרחה. עיניו מתנדנדות רגע בין אדישותו התהומית של גינזו לבין עיניו הנוצצות של טר השש אלי-קרב. הוא שוקל את האפשרויות ואז אומר לטר: “הקשב, זה מגיע מסמטת הדגים, לך אתה ישר לשם ואנחנו נגיע מהצד השני“. טר יוצא לדרך בפסיעות גסות בזמן שלופטיק רץ מסביב, אך לא לפני שהוא מספיק לתלות מבט זריז בגינזו הנושף בחוסר שביעות-רצון ונחפז אחריו.

כשטר מגיע לסמטה הוא רואה בה שני גברים בכובעים רחבי תיתורת מטרידים קבצן זקן ועיוור ומשתדלים לנתק אותו מהתיק שלו. טר ניגש אליהם תוך שהוא מרעים בקולו: “עיזבו אותו, נבלים!” אחד הבריונים אוחז בקבצן ונסוג איתו שני צעדים אחורנית, והאחר פונה לכיוונו של טר ועומד בדרכו: “מה זה עניינך, קטנצ'יק?”

שניהם מתווכחים כשגינזו ולופטיק נוחתים על גג בחלק האחורי של הסמטה. לופטיק מחליק למטה אל הצללים ומסתתר, ואילו גינזו מזנק בקפיצה נחשונית ומתייצב לצידו של טר. הוא מסיר את הברדס מראשו, נועץ את רגליו באדמה ומביט אל הזרים בזעם גמדי כבוש. הבריון שחוסם את דרכם פורץ בצחוק עצבני ומנסה לדחוף את טר בזלזול, אבל טר מושיט יד בצבע ארד ושולף מאחורי גבו סכין חד, מה שמשכנע את הבריון לשקול מחדש את מידת הזלזול שלו.

לופטיק מנצל את ההתרגשות כדי להתגנב בריצה אל הטיפוס שאוחז בקבצן, אבל הוא דורך על אבן והטיפוס מסתובב אליו בבעתה. במצוקתו לופטיק צועק: “גינזו! עכשיו!” וגינזו מזנק על הבריון המזלזל, נאחז ברגליו ומטלטל אותו לאדמה. טר ממהר להניף אותו באוויר ביד אחת - כשגינזו עדיין תלוי מרגליו - ובאחרת להצמיד את הסכין לקנה הנשימה שלו. הבר-נש האחר מסתובב לרגע כדי לראות מה ההמולה וכשהוא מסתובב חזרה לופטיק כבר מבהיק בפגיון על צווארו.

שני התוקפים מתחילים להתחנן על חייהם בעוד הקבצן מחייך מאחור. לופטיק מעניק לאחד מהם חבטה הגונה על הקודקוד ושומט את גופו הרפוי בקרן זווית. הבריון האחר, האחוז בידו של טר, שולף פגיון מהשרוול ומנסה לדקור אותו, אבל שיווי-המשקל שלו מתערער תודות לגינזו שעדיין תלוי מרגליו והוא נתקל בסכינו של טר. דם פורץ מהחתך הרדוד בצווארו והוא מפיל את הפגיון. בשלב הזה נמאס לגינזו לגמרי. הוא נוטש את זוג הרגליים מהן הוא מתדלדל, מרים אבן בגודל אגרוף, מזנק לגובה ושומט אותה הישר על פדחתו של הבריון שממהר לשקוע בעלפון-חושים של ממש.

חמשים אקס-פי¹⁾ לכל.

“הוא מרגיז אותי”, אומר גינזו ללופטיק, “כדאי שנסתלק מפה“. “באמת כדאי”, מפזם להם הקבצן - “ובחורים טובים כמוכם בטח לא מתכננים להשאיר אותי כאן לחסדי השוטרים, נכון?” וכך מתנדפת לה החבורה יחד עם הקבצן העיוור שמציג את עצמו בתור גריית'לוק, סוושבאקלר (לוחם בדרגה חמש או משהו כזה) בדימוס.

הם משאירים אותו מול בית-המרזח לקבץ נדבות, אבל לא לפני שהוא מספיק לספר לחבורה כמה הוא אוהב הרפתקאות ואיך הוא השתתף בקרב מחילות סיבלור האגדי וראה במו עיניו את הבארון גארני מתנפל על דרקון הים הירוק ומקצץ את ראשו. וכמעט בדרך-אגב הוא מוסיף משהו על זה שאם הם מעוניינים, יש לו איזו הצעה עסקית עבורם. משהו מאד מאד משתלם. משהו עם אוצר.

האיזכור של דרקון הים מעלה בגינזו איזה זיכרון עמום (לגינזו יש בעית זיכרון רצינית, כפי שאפשר לראות ברקע של הדמות שלו) והוא מחליט לרדת לחקר הענין. חוץ-מזה, איזה מין גמד יגיד לא לאוצר? אז החבורה מתפצלת, לופטיק וטר יוצאים לסיבוב ועורכים שיחה חשובה בזמן שגינזו חוזר אל הקבצן ומזמין אותו לארוחה בבית-המרזח.

גריית'לוק שואל אותו אם הוא רוצה את העבודה, אבל גינזו מתחמק ומנסה לחקור בדבר הדרקון. הוא אפילו מגלה לקבצן שהוא חושב שהוא ראה פעם דרקון ים. הקבצן קצת מופתע, אבל מצליח לשמור על חזות נון-שאלאנטית. גינזו לא יודע בדיוק איך להמשיך אז הוא מבקש מגריית'לוק לספר לו על ההצעה העסקית. לדבריו של גריית'לוק, הוא והחבורה שלו לשעבר חקרו פעם מכרה גמדי עתיק בקרבת מקום, ובלית-ברירה הותירו שם את חלק האוצר שהם לא יכלו לסחוב. הוא מוכן לסמוך על החבורה ולספר להם איפה המכרה נמצא בתנאי שהם יחצו איתו את ההכנסות.

גינזו יוצא לדבר עם חבריו, אבל לא מספר להם בדיוק במה מדובר אז הם חוזרים ומדברים עם הקבצן שמסביר להם הכל שוב. גינזו שואל למה הוא מקבל חצי בזמן שהם מסכנים את חייהם, והקבצן מסביר לו ששלושתם עדיין הרפתקאנים צעירים שיכולים להרוויח ממון רב, אך הוא יאלץ להסתפק במלקוח הזה לכלכל אותו לשארית ימיו. גינזו מקבל את הטיעון ומבקש מהקבצן סיבה טובה לסמוך עליו. גריית'לוק מסביר שחלקו מסתיים בנתינת המפה לחבורה ושהוא זה שסומך עליהם בצורה עיוורת, מילולית, למרות שהוא טורח לציין שקללת טריסמגיסטוס תחול על ראשיהם באם ינסו לרמותו.

החבורה מקבלת על עצמה את העסקה, וטר לוקח מגריית'לוק את המפה. הוא מנסה להציץ בה בהחבא, בלי להראות אותה לחבריו, אבל גריית'לוק מציע שהם יעיינו במפה במקום פרטי יותר והחבורה יוצאת להצטייד. לטר אין כסף, אבל יש לו ציוד מתאים מהבית, רק קסדה חסרה לו. לופטיק קונה דבר או שניים ו”משאיל“ את שאר הציוד מהגילדה ואילו גינזו קונה ציוד בהנחה (כעובד נפחיה) ומתלונן על כל רגע.

סוף סשן ראשון.