Game

הנה רעיון שהיה לי לגבי מפלגה שאין לה מצע בהכרח, אפשר לנסות לראות איך הוא הולך עם הרעיון של הויקימפלגה הרעיון נראה אבסורדי (שכן מפלגה היא חלק משלטון נציגים), אבל אנסה להראות שאין זה כך.

ראשית, ניפוצם של 2 מיתוסים מקובלים.

1- פוליטיקה, אינה דבר מלוכלך בו עוסקים בכנסת. פוליטיקה היא החלטות המחייבות חברה שלמה. פוליטיקה כשלעצמה אינה דבר מלוכלך, כשם שמטבח כשלעצמו אינו דבר מלוכלך. פוליטיקה היא עסק מסריח אם מנהלים אותה בצורה לא מוצלחת (כפי שיובהר בהמשך). תחושת המיאוס מהפוליטיקה משרתת דווקא את תאבי הכוח המושחתים ביותר.

2- השיטה הפוליטית הנהוגה כיום בישראל אינה דמוקרטיה, כי אם שלטון נציגים. המרחק בין דמוקרטיה לבין שלטון נציגים גדול כמעט כמו המרחק בין שלטון נציגים לשלטון יחיד. הדמוקרטיה המקורית, ה“דמוס- קרטיה” (“דמוס” – כלל החברים בקהילה, “קרטיה” – שלטון) הומצאה באתונה לפני 2,500 שנה. ב“דמוס- קרטיה” היתה לכל אזרח (גבר, שאינו עבד) סמכות להשתתף בכל הצבעה על כל החלטה פוליטית. במידה ונזקקו לנציגים בחרו אותם בהגרלה. הביקורת המקובלת ביותר על האתונאים היא אי מתן זכויות אזרח גם לעבדים ולנשים. אבל נשים קיבלו זכויות הצבעה רק במאה ה -20; ואילו העבדים שלנו פשוט חיים בעולם השלישי. כך שאתם יכולים להפסיק לחייך בשביעות רצון כזו. האתונאים חיו בתקופתם, מוקפים במדינות דיקטטוריות, כך שהם לא היו כליל השלמות. אולם יש לזכור כי עד היום אנו נהנים מפירות הדמוקרטיה האתונאית בתחום הפילוסופיה, האומנות והפוליטיקה. אין לי כאן כוונה או היכולת לפרט את הבעיות שיש לדמוקרטיה ישירה ואת היתרונות שיש לה על פני שלטון נציגים. העובדה ששלטון הנציגים מנסה להתהדר בנוצות הדמוקרטיה, כשם שהשלטון הדיקטטורי בסוריה או בעירק מקיים “בחירות”, מעידה ששלטון הנציגים מנסה לטשטש את ההבדלים ומסיבה טובה.

מי שרוצה לקרוא עוד על דמוקרטיה ישירה יכול לבקר באתר “כולנו נחליט” (http://www.kulanu-nahlit.org ), או לקרוא את הצהרת הדמוקרטיה הישירה, “חלופה למדינה פסיכוטית” או “ממחאה למהפכה” (מאת עקיבא אור), או את כתבי הפילוסוף קסטוריאדיס (להשיג לדוגמא בסלון מזל, סמטה אלמונית 3, ת“א).

כמו שלטון נציגים, גם דמוקרטיה תלויה בבגרותם הפוליטית של האזרחים. לדוגמא, גם שלטון הנציגים בארץ לא ממש תיפקד עד שלא העיפו את מפא”י אחרי 30 שנה בשלטון, מלחמת יום כיפור ועוד כמה הצלחות. אנשים שחיו בשלטון דיקטטורי, שבו לא שואלים אותם מה דעתם, ובו מסוכן להביע דעות מנוגדות לשלטון, צריכים לחיות בזמן מה בסביבה אחרת כדי שבה יש רעיונות כמו חופש הביטוי, זכויות אזרח, הגנה על זכויות מיעוטים, סובלנות וכו' – לפני שהם מתחילים בכלל להבין את החשיבות שיש לרעיונות אלו, ואת היישום וההגנה עליהם בחיי היומיום.

באופן דומה, הדרך הטובה ביותר להבין מה זה דמוקרטיה ישירה היא פשוט לחוות אותה (אפילו בקבוצה קטנה של 5-10 אנשים): דיבורים אינסופיים על כמה זה טוב, וניתוחים שכלתניים דומים קצת לדיון על כמה נפלא הוא טעמם של התפוחים. מי שמנסה מבין (אני מקווה לפחות), מי שלא- חבל על הזמן.

איך אפשר לקדם את הדמוקרטיה הישירה? הנה רעיון – מפלגת דמוקרטיה ישירה. למפלגה הזאת, בניגוד למפלגות אחרות, אין בכלל מצע (או לא בהכרח, ראו בהמשך). אין מטרה למפלגה הזאת, מלבד ביטולה שלה עצמה על ידי שינוי השיטה הפוליטית ומעבר הדרגתי משלטון נציגים לדמוקרטיה ישירה (המילים דמוקרטיה ישירה נועדו כדי להסיר כל ספק שאין הכוונה לשלטון נציגים “דמוקרטי”).

כל נציג של המפלגה שנבחר לכנסת או למוסד ציבורי אחר, אינו מתפקד יותר מאשר המשכו של לחצן ההצבעה בכנסת. דעותיו, הבטחותיו, יחסיו עם השכנה ממול, וצבע שפמו אינם מעניינים איש. כל שעליו לעשות הוא להצביע כפי שציבור המצביעים במפלגה מכתיב לו, בכל נושא ועניין. לדוגמא, אם הוא בעד יציאה מהשטחים, אבל נערכת הצבעה וציבור המצביעים החליט ההפך- עליו להצביע בהתאם לעמדה זו.

בכל פרק זמן (לדוגמא כל שבוע, או כל חודש), מובעות ההצעות שאמורות לעבור הצבעה בכנסת להכרעה בפני “ציבור המצביעים” (יכול להיות שאלו חברי המפלגה או ציבור גדול יותר בהתאם לקריטריון אחר). הציבור מצביע (בהצבעה אנונימית, אבל עם תוצאה גלויה ומנגנונים טכניים שיכולים לאפשר שקיפות, לדוגמא להזמין בדיעבד מידע על ההצבעה שלך, או מידע על חתכי הצבעה של אוכלוסיות בחתכים שונים). ועם היוודע התוצאה (לדוגמא רבע שעה לפני ההצבעה בכנסת), הולך ח“כ המפלגה ומצביע על פי התוצאה. כיוון שחבר הכנסת הנ”ל אינו “פוליטיקאי מקצועי”, אפשר להחליף אותם בתדירות הגדולה ביותר האפשרית בחוק – אחת לחודש לדוגמא. תפקודים אחרים של ח“כ כמו העלאת שאילתות או חקיקה פרטית, יכולים גם הם להיקבע במנגנון של דמוקרטיה ישירה.

מי הוא ציבור המצביעים? מתי הם מצביעים ואיך? כל אלו הם שאלות חשובות, שאפשר לתת להן פתרונות רבים. לדוגמא יכול להיות שרק חברי המפלגה מצביעים, או שאם הצטרפת ל”ציבור המצביעים“ (גם אתה לא חבר מפלגה) לפני חודש אתה כבר חלק מציבור המצביעים, או שכל אחד מאזרחי המדינה יכול להצביע בזמן אמת כל עוד הוא חותם על “עצומת הדמוקרטיה הישירה”, או על ידי מעבר בהצלחה על שאלון שניסחו מומחים (בעלי דעות מנוגדות) בנוגע לתחום המקצועי (וע”י כך הבטחה שכל הצדדים סביב הוויכוח מסכימים על רקע מקצועי מינימלי של מקבלי ההחלטות). איך – הפתרון הכי הגיוני הוא הצבעה באינטרנט, ומי שאין לו יכול לקבל סבסוד לאינטרנט קפה. כאמור, יש עוד סיבוכים שונים - טכניים, חוקיים וכלכליים – אבל לכולם, אני מאמין, אפשר למצוא פתרון.

רבים חושבים שיש צורך בידע מקצועי רב כדי לקבל החלטות נכונות. אמת, אבל זה בדיוק תפקידו של הדרג המקצועי – מומחים שנותנים המלצות, את הבחירה בין ההמלצות המקצועיות השונות, מבצעים על פי בחירה ערכית – ובה אין יתרון לחברי כנסת. להפך – חברי כנסת מצביעים על נושאים רבים שאין להם מושג קלוש בהם, ועל חוקים רבים שהם בכלל לא קראו, ומטעמים שהם לעיתים קרובות לא קשורים בהכרח לטובת הציבור. מקבלי ההחלטות לא מפגינים כל כשרון בקבלת החלטות, אלא לקבלת תפקיד של מקבל החלטות ולשם כך דרושים בדרך כלל כישורים אחרים לחלוטין – כמו צביעות, תככנות או חנופה.

ומה אם יבואו אנשים שירצו להשתמש במפלגה לצרכים שלהם? הדבר הטוב ביותר שיכול לקרוא למפלגה הוא שאנשים שלא תומכים ברעיון הדמוקרטיה הישירה (כמעט כל הציבור כיום), מכריחים את עצמם להודות ביתרונה של השיטה (גם אם בצורה מקומית) ולהשתמש בה בעצמם. כל אחד שיעבור את התנאים להיות חלק מ“ציבור המצביעים” (לדוגמא חברות במפלגה, הרשמות זמן מה לפני ההצבעות או כל מיני פרוצדורות אחרות), וייקח חלק בהצבעה אחת (לדוגמא בנושא דת ומדינה, בעידוד גוף כלשהוא), ירצה לעשות זאת שוב, בנושים אחרים לחלוטין (לגליזציה של קנביס לדוגמא). אם כל מצביעי ש“ס יתפקדו כמצביעים, מיד יעשו כן גם יריביהם בנושאי דת – ככל שהמצב יתן יותר כוח ל”ציבור המצביעים“, כן יגבר רצונם של האחרים להשתתף גם. כל מי שכותב היום מכתבים לעיתונים או לחברי הכנסת, מי שהולך להפגנות או מצביע במשאלים דעת קהל, יוכל להצביע ולהשפיע.

ומה לגבי השתלטות על המפלגה? – חשש כזה קיים ממילא בכל מפלגה, והוא קשה בהרבה לביצוע במפלגת דמוקרטיה ישירה. ראשית יש להבדיל בין מי שהמפלגה נותנת לו זכות הצבעה בכנסת, לבין מי שמקבל זכות הצבעה (בצורה של דמוקרטיה ישירה כמובן) בנושאים הנוגעים למבנה המפלגה (ייתכן ומדובר בדיוק באותן “הרשאות”, וייתכן שמדובר בדרישות גבוהות יותר). על כל פנים, קשה הרבה יותר לשחד, לבצע תככים “פוליטיים” וכו'. אין במפלגה מרכזי כוח – מעבר לכך שיש צורך במנגנונים שימנעו רמיה, דברים שיכולים לקבל מענה טכני, כמו גם פיקוח על ידי נציגים שיבחרו בהגרלה. אין דרך לשחד עשרות אלפי אנשים (אם לא מאות אלפים). למפלגה אין גם מצע על “מה” אלא בעיקר על “איך”, כך שלא סביר שהחלטות אלו ישתנו בצורה תכופה. מעבר לזה, המפלגה עצמה היא יותר “מימ”, רעיון או שלב מעבר בדרך לדמוקרטיה ישירה אמיתית, שתבטל את הצורך בנציגים – ותאפשר לאנשים לקבל החלטות פוליטיות, במקום לבחור נציגים שיבחרו במקומם.

האם הכרחי שלא יהיה למפלגה מצע? לא, ציבור המצביעים או ציבור הנאמנים של המפלגה, יכולים לנסות לגבש לעצמם מצע זמני, ובכך לעודד דיון ותקשורת דמוקרטיים, שקופים, המוניים ובלתי מתלהמים (למעשה , גם זה תנאי הכרחי לתפקודה של דמוקרטיה ישירה). הדבר החשוב הוא להקפיד על קיומם של נהלים דמוקרטיים, סובלנות וניהול דיונים כמה שיותר מסודרים.

אחד היתרונות של נציגים המשמשים באופן קבוע הוא במקצועיות. הציבור, אינו בהכרח מומחה לנושאים העומדים על הפרק, ולעיתים יש צורך ללמוד נושאים מורכבים. התמקצעות הנציגים מאפשרת להם להתמודד מול מוקדי הכוח הנוספים כגון אנשי העסקים, הבנקים, בתי המשפט וכו'. במודל שאתה מציע מדובר למעשה על הפיכת הנבחרים לבובות, ובכך להחלשתם אל מול שאר מוקדי הכוח המנהלים את המדינה. אתה לא חושב שזה ישאיר את הבמה לפופליזים זול ולהחלטות נמהרות ובלתי עיקביות? האם אתה מייתר לחלוטין את הצורך באנשים העוסקים באופן מקצועי ובמשרה מלאה בניהול המדינה? גם אם נקבל את המודל שלך לגבי הנבחרים, מה עם הממשלה? האם כל הגופים במדינה יהנו מניהול מקצועי, מלבד המדינה עצמה? רם-און.

אני מבין שזו שאלה כללית על דמוקרטיה ישירה ולאו דווקא על ההצעה למפלגה ברוח זו. האם אני צודק?

• אני מניח שיש לכך התייחסות בפורום “כולנו נחליט”, אולי טובות משלי
• בגופים גדולים יש בעיה של מידע, בגלל החוק השני של התרמודינמיקה, אני לא מקבל את הנחת היסוד שכל הגופים הגדולים במדינה נהנים מניהול מקצועי, הם בעיקר נהנים מכאוס היררכי מנוהל. כולם נגד כולם, דיסהרומניה וכו', כל מי שעבד בגוף גדול יודע על מה אני מדבר.

• בחברת CREO, ניסו לתת מודל דומה לזה של דמוקרטיה ישירה כדי להתמודד עם חלק מהבעיות שהוזכרו. אני לא יודע כמה טוב זה עבד, אבל בטוח שזה לא נכשל לגמרי.
• אני לא חושב שהנציגים שלנו בכנסת או בממשלה לוקחים החלטות על בסיס מקצועיות, יש הרבה תחומים שבהם הם לא מבינים כמעט כלום. (וזה אפילו היה יכול להיות די בסדר) גם בשלטון נציגים יש כביכול דרג מקצועי שלוקח החלטות מקצועיות ומציג חלופות לדרג הפוליטי שאמור לקחת החלטות על בסיס ערכי. הדבר הזה לא אומר להיות שונה בהרבה בדמוקרטיה ישירה או בנגזרות דומות דוגמת “קול המון”.
• החלטות נהמרות או חוסר עקביות - אני חושב שגם על זה ניתן להתגבר (ההסבר יאלץ לחכות, אפשר לחפש חומר בגוגל על הדברים שהזכרתי)
• התמקצעות הנציגים מאפשרת להם להתמודד מול מוקדי הכוח הנוספים כגון אנשי העסקים, הבנקים, בתי המשפט וכו' - אולי אבל לרוב אין להם אינטרס לעשות דבר כזה. במערכות של דמוקרטיה ישירה אמור להיות דיון ציבורי, בו אנשים שעבדו בתחומים אלה יכולים לחשוף מניפולציות של גופים אלה. הרעיון הוא שתוך כדי הדיון על דבר מה, חלק מהציבור (שמתעניין בנושא), נחשף לדעות מכאן ומכאן. תודות למחשבים ול”קסם“ שיאפשר דיון ציבורי פתוח מסודר וכו' (הקסם הזה נקרא כעת ויקי) יש מצב של דיון הרבה יותר שקול ענייני בלתי משוחד דווקא במערכת של דמוקרטיה ישירה. אני חושב שדוגמה לזה אפשר לראות בויקיפדיה, לפחות בחלק מהדברים, ולמרות בעיות רבות שעוד לא נפתרו, חלקן עקב קשיים חברתיים (כמו אי סמיטריה בזמן, אפקט 5 הקופים), וחלקם בגלל בעיות טכנולוגיות (הקסם זקוק לעוד הרבה שיפורים).
• זו תשובה חלקית רק בגלל מחסור זמן, אני מקווה להרחיב ולהסביר יותר בעתיד.

1. – דרור רשף 2006/07/20 14:23