בהתאם לרוח הויקימפלגה, ולאמונה בעקרונות השיטה הדמוקרטית כעולים על השיטה הדמוקרטית עצמה, הויקימפלגה תומכת בשיטת ה“דמוקרטיה המסננת” (הידועה גם כ“מריטוקרטיה דמוקרטית”). עקרונותיה של השיטה מפורטים להלן:
דמוקרטיה מסננת – דמוקרטיה כפי שהיא צריכה להיות (או: המעטת הרע ברע במיעוטו)
הקדמה (או: הצעד הראשון בדרך לעולם טוב יותר הוא קריאת השורות הבאות)
במסמך זה אנסה לפרוש לפניך רעיון לו החלטתי לקרוא “דמוקרטיה מסננת” (“פילטרוס דמוקרטיה” אם לטינית נשמעת לך מרשימה יותר). חלק מהרעיונות, והשימוש בטרמינולוגיה הצורמת-משהו עשוי לגרום לך לפתח דעה שלילית על הנאמר במאמר זה, מבלי קשר לתוכנו הממשי. כמובן שחשיבה ביקורתית מבורכת, אך אשמח אם הגישה למאמר תהיה פתוחה וראציונלית, מבלי לפסול רעיונות רק כיון שהם שונים מהמקובל (מהמקובל עד עתה!). ככלל, ניתן לתאר את “הדמוקרטיה המסננת” בפסקה אחת או שתיים, אך תכלית המאמר, ברובו, תהיה ניסיון לשכנע אותך בהגיון שמאחורי “הדמוקרטיה המסננת”, ובניסיון לצאת מדפוסי מחשבה שאינם נכונים בדמוקרטיה מסוג זה.
למי מותר להצביע כיום? (או: 14 or fight) על-פי התפיסה הדמוקרטית המקובלת כיום (או לפחות זו עליה גדלתי אני), כל מי שמלאו לו 18 שנים, ללא הבדל דת, גזע, מגדר, מעמד, או כל מאפיין אחר שאינו “גיל האדם”. ומדוע שלא נגביל את המצביעים על פי דתם, מגדרם, מעמדם וכו'? כיון שאנו תופסים את המאפיינים הללו כלא-רלוונטיים-בהכרח ליכולת ההצבעה של האדם. למה הכוונה? יתכן כי אכן מספר גדול של גברים לא כשיר להצביע, אבל אנחנו לא תופסים את העובדה הזו כנגזרת של העובדה שהם גברים, אלא כסתם מאפיין נוסף שלהם. הגיל, בניגוד לתכונות אלו, נתפס בעינינו כתכונה שאכן קשורה קשר ישיר כמעט לאי-יכולתו של הפרט להצביע (קשה לחשוב על מסה גדולה של תינוקות בני יומם שנחשוב לכשירים-להצביע, לדוגמא). והאם אינכם מסוגלים להעלות בדעתם מספר בני 17 (כעת או בעבר) שראויים להצביע בדיוק כמו כמה מבעלי זכות ההצבעה שאתם יכולים לחשוב עליהם (אם לא ראויים יותר)? ודאי שכן, אך כיון שיש לקבוע את הגבול במקום כלשהו מבחינת הגיל, לא משנה מה, יהיו מקרים יוצאי דופן. חשוב להדגיש זאת - העובדה כי אנשים כשירים להצביע אינם מצביעים היא אילוץ מובנה של שיטה זו, ותו לא. היא אינה “הכרחית” לקיום הדמוקרטיה, והיא לא משרתת שום עקרון דמוקרטי או ראציונלי. לו הייתה קיימת דרך (והיא אכן קיימת – דמוקרטיה מסננת) בה אנשים שאינם כשירים להצביע לא היו יכולים להצביע, וכל האנשים הכשירים להצביע יוכלו להצביע – היא הייתה העדיפה. אך בגדול, ועם נקודה זו מסכימים רוב האנשים איתם יצא לי לשוחח – אנשים מתחת לגיל 18 אינם כשירים, על לפי רוב, להצביע.
למה זה לא בסדר? (או: דרור, תפסיק כבר להתלונן ותמצא משהו מועיל לעשות עם עצמך) נשאלת השאלה - האם הטיעון נכון גם בכיוון השני? האם ביום ההולדת ה18 אכן חל שינוי מופלא כלשהו בתודעתו של האדם שהופך אותו מגוש-בשר שאינו ראוי להביע דעתו בצורה הדמוקרטית, לאדם שאכן ראוי להצביע ולהשפיע על גורלו וגורל מדינתו? בניגוד לפסילת זכות הנשים להצביע, לדוגמא, כפי שקרה בעבר, שם צורמת בעיקר שלילת זכות הבחירה ממספר כה-גדול של ישויות כשירות להצבעה, מה שצורם בשיטה זו, אני מאמין, הוא דווקא העובדה שמספר כה גדול של אנשים שאינם-כשירים להצביע זוכים להצביע. או, במילותיו של ראש ממשל בריטניה המהולל וינסטון צ'רצ'יל “הנימוק הטוב ביותר נגד דמוקרטיה הוא שיחה של 5 דקות עם המצביע הממוצע”.
חמש דקות על המצביע הממוצע על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בבחירות 2003 לכנסת ישראל נספרו בסופו של דבר 3,148,364 קולות כשרים. דהיינו: כל מנדט שווה לקולותיהם של קצת יותר מ 26,236 מצביעים. השפעתו של היחיד על התוצאה הזו, מיותר לציין, אפסית לחלוטין. כל קול שווה לאחד חלקי 26,236 מנדט. גם אם נניח שאדם אינו משפיע בקולו בלבד, אלא גם בשכנוע מצביעים אחרים – אפילו אם אדם משנה לבדו 2000 קולות של אחרים (דבר מופרך לחלוטין, כמובן, לא גדול מספר האנשים שהשפעתם היא אכן השפעה חזקה כל כך, עד כדי כך שהם משפיעים על אלפית ממספר האנשים הזה) הוא משפיע על פחות מעשירית מנדט. השפעתו של האדם, כפרט וכפרט בלבד, אם כן,זניחה לחלוטין (במובן זה שאם היינו בוחנים את המצב עם אותו הפרט, או בלעדיו המצב היה נשאר כמות שהוא).
הסכנה שבאי-כשירותם של המצביעים אז למי ההשפעה? לקבוצה מסיבית של מצביעים. כמובן שהקבוצה מורכבת בעצמה מהמון פרטים שונים, אך כאשר האדם בוחן ברצינות את יכולתו הממשית להשפיע על המצב, בפעולות האפשריות בהן הוא יכול לפעול ופועל – הוא נאלץ להגיע למסקנה שהשפעתו כמעט ולא קיימת, אם בכלל. במצב בו אין אני משפיע על מצבי בצורה קונקרטית (או לפחות בתחומים מסוימים כמו מדיניות הממשלה ששולטת בי ושכאלו), הייתי רוצה אחד משניים (בהנחה שבאמת חשוב לי להיות “אדון לגורלי”, כמו שהדמוקרטיה מניחה, וכמו מה שנראה אינטואטיבית כנכון בעולם בו אנו חיים): א. להגדיל את השפעתי על גורלי, אם אפשר. ב. הייתי רוצה שהקבוצה שאכן משפיעה על מצבי תהיה מורכבת מאנשים שאני יכול לסמוך עליהם שישפיעו על מצבי בצורה הטובה ביותר.
נתעלם כרגע, במידה מסוימת, מהאפשרות הראשונה (נחזור אליה אחר כך, מבטיח). אותה קבוצה שאכן משפיעה על מצבי, היא קבוצה הכוללת בתוכה את כל בעלי זכות ההצבעה, שבוחרים לממש את זכותם להצביע (כקבוצה, לא כפרטים). אז איך אפשר לעשות את זה?
פרק ראשון (או: אז איך אפשר לעשות את זה)
בעזרת דמוקרטיה מסננת.
חמש דקות עם המצביע הממוצע אחד מהטיעונים שמועלים כנגד משאלי-עם הנוגעים להחלטות משמעותיות וגדולות, היא שלאנשים אין את הידע הדרוש כדי להחליט אותן. לדוגמא, לו היה נערך משאל עם בנוגע לרכישת כמות מסוימת של פלוטוניום לכור הגרעיני הסודי של המדינה, מעבר לבעיות הביטחוניות שהדבר היה מעורר – אין שום סיבה להאמין שרוב העם יודע מספיק על פיצוח גרעיני כדי להחליט האם אכן צריך עוד פלוטוניום או לא. הדבר דומה למשל הגיקי הבא: דמיינו שנלקחתם לכוכב אחר, ושנכפה עליכם להשתתף במרוץ חלליות. כאקט של הגינות בינגלאקטית בסיסית, ניתנה לכם האפשרות לבחור בין חללית מסוג “בום” לחללית מסוג “קא-בום”. אתם מעוניינים לבחור בחללית שבעזרתה יגדלו סיכוייכם לנצח, כמובן, אבל לא יכולים, שכן אין לכם שום ידע בנושא חלליות. אין הבדל בין מצב בו ניתנה לכם האפשרות לבחור, כאשר לא הייתם בעלי הידע הנדרש לבחירה, ובין מצב בו בחרו עבורכם את החללית – פעם אחת הייתה זו מקריות או הגורל שבחר עבורכם, ובפעם השנייה חיזר מאיים שמעוניין להתחרות בכם.
אותו הדבר נכון, כמובן, לא רק לגבי ידע שאינו מספיק בפיסיקה גרעינית או בחלליות. אם לעצור ולחשוב על זה, יש משהו די מוזר בעובדה שאנשים בני 18, שעוד לא היו אפילו יום אחד בצבא, מצביעים ומשפיעים על דברים כגון “האם לצאת מהשטחים או לא”, כאשר לסוגיות אלו יש, בבירור, אופי בטחוני מובהק. כנ“ל לגבי אנשים שלא מבינים בחינוך ומשפיעים על תחום החינוך במדינה, אנשים אינם מבינים בכלכלה ומשפיעים על תחום הכלכלה, וכו'.
ואם אנחנו באמת מקבלים את זה שלאנשים אין מספיק ידע כדי להחליט החלטות ספציפיות, למה אנחנו מאמינים שהם יכולים לבחור את הנציגים שלהם שידעו? אדם שאין לו ידע בכלכלה, שאנחנו מקבלים את העובדה שהוא לא יכול לבחור האם העלאת את שכר המינימום ל1000 דולר תהיה טובה לכלכת המדינה או לא – יכול להצביע למפלגה (מפלגת העבודה, 2006, לדוגמא), שבין הבטחותיה “העלאת שכר המינימום ל1000 דולר”. המצב אבסורדי לחלוטין, ונראה כי קבלת ההנחה שלאדם הממוצע אין מספיק ידע כדי להחליט החלטות פרטניות מחייבת גם את קבלת ההנחה שאין לו מספיק ידע כדי לבחור את האנשים הנכונים שיחליטו את ההחלטות הנכונות. אם לחזור למשל החלליות, הדבר דומה לכך שבמקום לבחור בין חללית “בום” ל”קא-בום“, יתנו לך להחליט האם אתה מעדיף ש”קא-זורט – שמאמין שצריך לבחור בחללית בום“ יחליט עבורך, או “זורט – שמאמין שצריך לבחור בחללית קא-בום” יחליט עבורך.
חלקכם ודאי יטען בתגובה לטיעון זה שבעת הבחירות אנחנו בוחרים בנושאים כללים יותר כמו “סוציאליזם” מול “קפיטליזם”, ולא בעניינים פרטניים. ראשית כל, מהסתכלות סביב בעיתות בחירות, אני מאמין שניתן לראות שאם מצע אינו מפורט מספיק נמתחת עליו ביקורת ציבורית, בטענה שהוא “כללי מדי” וש”אין למפלגה תכנית ספציפית“. שנית כל, וזה הטיעון המעניין והמהותי יותר, לדעתי – ללא הידע המספיק, גם אין סיבה להאמין שאדם אכן ידע האם הוא “סוציאליסט” או “קפיטליסט”. מעבר לרידוד מסרים נוראי שמתרחש, ושטיפת מוח במידה זו או אחרת (לגרום למישהו להגדיר עצמו “סוציאליסט” בלי שירד לעומק העניין, לדוגמא, נתפסת בעיני כשטיפת מוח ככל שטיפת מוח אחרת) – בלי ללמוד כלכלה ולהבין לעומק את ההשפעה האפשרית של “קפיטליזם” ושל “סוציאליזם” – מבחינה כלכלית, אישית, וחברתית, אין שום הגיון בהגדרת אדם את עצמו כ”קפיטליסט“ או כ”סוציאליסט“. הדבר דומה, וזו הפעם האחרונה בה אשתמש במשל החלליות, מבטיח, לכך שמספרים לאדם לו ניתנת האפשרות לבחור בין חללית “בום” לחללית “קא-בום” את המידע הבא: החללית מסוג “קא-בום” יכולה להאיץ מהר, והחללית מסוג “בום” מסוגלת לשמור על מהירות גבוהה לאורך זמן. מבלי לדעת כמה מהר, לכמה להאיץ, לכמה זמן, מה אורך המסלול, כמה זמן הוא יקח, וכו' – האדם עדיין לא יכול להחליט החלטה אמיתית. בחירה נבונה, שתשרת את האינטרסים והרצונות האמיתיים של האדם מחייבת ידע מוקדם ועמוק בנושא.
דמקורטיה מסננת (או: ככה אפשר לעשות את זה)
זוהי, למעשה, ההנחה הנוספת היחידה שמוסיפה הדמוקרטיה המסננת על הנחות הדמוקרטיה. באמצעות תוספת זו, אני מאמין, כמו שאדגים בהמשך, ניתן להגן טוב יותר על שאר העקרונות הדמוקרטיים. ההתניה הבאה היא התניה היוצאת בצורה ישירה מההנחה הזו, וכל שיבואו אחריה יוצאות מערכים נוספים, הנמצאים, לדעתי, בבסיס תפיסתנו כיום: "בעת בחירת ה'מנהיגים' בתחומים אנשים, זכות הבחירה צריכה להינתן רק לאנשים שיש להם את הידע המינימלי הדרוש בתחום, לפחות, ורק בתחומים אלו". התניה זו, במיוחד בניסוח זה, ודאי צורמת מאוד לך, הקורא המורגל לחשוב כי לכולם, כולל לאנשים שאין להם שום ידע בנושא, כולל לאנשים שבוחרים כיון והכריחו אותם לבחור בצורה מסוימת, כולל אנשים שבוחרים בצורה ראנדומלית לחלוטין, או ששקולה להצבעה ראנדומלית לחלוטין – לכולם יש זכות להצביע. אני מאמין שהנושא שווה מחשבה שניה, מבלי לערב את התפיסה הנוכחית ממנה כולנו תופסים אמירה שכזו. קריאה נוספת של החלק הקודם של הפרק עשויה לעזור.
ההתניות הנוספות (או: כך תתחיל לבנות לך דמוקרטיה מסננת)
ראשית כל, אני יוצא מנקודת ההנחה שלמרות ההתניה הראשונה, עדיין קיימת שאיפה לבנות מערכת בה מספר גדול ככל האפשר של אנשים יוכלו להצביע – על מנת למנוע עריצות, על מנת לאפשר לפלורליזם של דעות לדחוף אותנו קדימה, וכו'. מה מתחייב מצירוף רצון זה וההתנייה הראשונה? ראשית כל, ואולי אף חשוב מכל – לגרום לכך שנושאים כגון מעמד, ממון, וכו' לא ישפיעו על יכולתו של אדם לרכוש ידע כזה. אך לנקודה זו אגיע מאוחר יותר, שכן על אף חשיבותה, יש נקודה נוספת אשר אודותיה אני מעוניין לפרט קודם.
הפרדת רשויות נוספת (או: שלוש זה לא מספיק)
נראה כי לאנשים שונים יש נטייה להמשך לתחומים שונים. לא כולם נמשכים במיוחד לתחום הביטחוני, או הכלכלי, או לתחום החינוך, וכו', אך אכן יש אנשים שתחומים אלו מושכים אותם. אין טעם, אני מאמין, לכפות על האדם ידע בכל התחומים עליהם אחראית המדינה.
תחום הפיתוח האזורי, לדוגמא, לא תופס מקום מהותי במצעה של אף מפלגה נכון לעכשיו. נראה כי מספר האנשים שמתרעמים על כך שאין להם, אפילו בזמן הבחירות, דריכת רגל משמעותית בתחום זה קטן. ניתן להסיק, אם כן, שמספר האנשים שבאמת מתעניינים בנושא זה זעום, ושההשפעה בנושא זה לא מושכת ברמה כזו שתגרום לו לשאוף לידע בנושא. האם עלינו לפסול את יכולתו של אדם להשפיע בנושאים בהם הוא אכן מבין על בסיס חוסר הבנתו בנושא אחר? ודאי שלא. מה יש לעשות, אם כן? יש לבצע הפרדה נוספת של הרשויות. גם זו התניה שמצריכה מעבר לתפיסה שונה של החיים הפוליטיים והמדיניים, אני יודע, וגם מעבר זה לטובה. ההפרדה, בדיוק כשם הפרדת הרשויות בין הרשות המחוקקת השופטת והמבצעת לא יכולה להיות הפרדה מוחלטת, שכן הנושאים עצמם ותחומי ההשפעה שלהם אינם נפרדים לחלוטין, אך להפרדה חלקית יש מספר יתרונות בלתי-מבוטל: היתרון שהוזכר לעיל (בנושאים השונים יכולים להחליט אנשים הבקיעים בנושא זה בלבד, גם אם אין הם בקיעים בנושאים האחרים – ובכך לאפשר ריבוי של מצביעים בכל אחד מהנושאים, ודאגה לכך שרק מי שמבין בנושא הספציפי יוכל להשפיע על הנציגים שיהיו אחראים עליו), ומספר יתרונות נוספים שאולי אתייחס אליהם מאוחר יותר במאמר זה. פירוט נוסף של איך תתבצע ההפרדה בפועל נתפס בעיני כפרקטי מדי לדיון בשלב זה (יש לתהות עד כמה מפורטת צריכה להיות החלוקה, לדוגמא, או איך תהיה בנויה כל רשות, ומה האיזונים והבלמים בין הרשויות וכו') של הרעיון, ואני מניח כי יכולות להיות אדפטציות שונות שלו, כפי שיש אדפטציות שונות של רעיון הפרדת הרשויות הנוכחית. הרעיון המהותי בגינו נשאר.
הקניית הידע המתאים כפי שצוין קודם, ואין להקל בחשיבות ובמשמעות העניין: דמוקרטיה מסננת בה הקניית הידע בכל התחומים שהם (כלכלה, בטחון, פיתוח איזורי, חינוך, המאבק בסמים, וכו') נמנעת מאדם בגלל כל סיבה שהיא אינה דמוקרטיה מסננת אמיתית. משמעות הדבר, ראשית כל, היא שהקניית הידע הזו צריכה להיות פתוחה לכולם, ללא סינון מוקדם, ללא דרישת תשלום, וכו'. הליברלים יטענו כי יש לתת לאנשים את האפשרות לבחור האם ללמוד או לא, ותומכי הדמוקרטיה הסוציאליסטית (ובקבוצה זו יכללו גם כל מי שמאמין בעקרון ה”יכריחוהו להיות חופשי“ של רוסו, לעניין זה) יטענו כי המדינה צריכה לכפות את הקניית הידע הזה על כל תושביה, במסגרת מערכת החינוך שלה. תהיה דרך הקניית הידע אשר תהיה – לא מספיק שאדם ילמד את הנושא/נושאים הנבחרים/נכפים, הוא חייב להביע בקיעות בנושא על מנת לקבל זכות הצבעה. ומי יחליט מה יהיה החומר הנלמד, ומה יכלול המבחן? זוהי שאלה פרקטית להחריד, אמנם, אך אני מעוניין להציע אפשרות אחת, שקוסמת לי. כמובן שיתכנו אפשרויות נוספות, וזו אינה אפשרות שמהותית מתבקשת, אך אביא אותה כדוגמא, רק כדי להראות כי דרכים כאלו אכן יתכנו. כל מועמד/מפלגה שתרצה לרוץ לנושא מסוים (“מפלגת הסוציאילסטים” לתחום הכלכלי, לדוגמא), תצטרך (על מנת להירשם כדין להצגת מועמדותה) לפרט, בדומה לכתיבת מצע כיום, מה ההגיון שמנחה אותה. בנוסף לפירוט הפעולות שהיא תשאף לפעול, יהיה עליה לבסס את ההשקפה שמנחה אותה בהתאם להנחיות שיקבעו מראש (דוגמאות ממקרים דומים בהיסטוריה, לדוגמא), וכו'. אם לתאר זאת בקצרה, הכלל צריך להיות “כדי להיות מועמד בבחירות, ולקבל את הפוטנציאל ליכולת להשפיע, אתה נדרש ללמד אנשים ולהשכיל אותם אודות ההגיון שמנחה אותך, על פי הגדרה מוקדמת של 'על בסיס מה מסבירים את ההגיון'”. המועמדים (כפרטים או כמפלגות, כאמור) ירכיבו ועדה שתרכיב יחד את המבחן/ דרך המבחן/ דרך בדיקת המבחן/ הוכו', כשהעקרון המנחה הוא שהנבחן יצטרך לגלות בקיעות והבנה של החומר והטענות שהעלו כל המפלגות השונות. ברגע שהנבחן עשה זאת הוא יקבל זכות להצביע בבחירות הללו.
פרק שני (או: נחמד, אבל)
בפרק זה אציג את הביקורות שהועלו כלפי שיטה זו על-ידי אנשים שונים שדיברתי איתם על הנושא, וביקורות אפשריות נוספות שחשבתי עליהן. אם יש לכם ביקורת נוספת, אשמח אם תיצרו איתי קשר ותספרו לי אודותיה, כך שאוכל להתייחס גם אליה (או אולי לוותר על הרעיון) עם עדכון המניפסט: mailto:Dror_Guldin@hotmail.com
מה יהיה על כל אותם האנשים שאין להם את הידע הדרוש? (או: אתה אכזר ומרושע) כאמור, ישנן שתי גישות שאני יכול לראות לסוגייה הזו כעת – הגישה הליברלית, והגישה הסוציאלית. על פי הגישה הליברלית, צריכה להינתן לאדם האפשרות האם מספיק חשוב לו להצביע כדי שהוא ישקיע את זמנו ומרצו בלימודים (לא כספו, כאמור, לא יתכן שעל דבר פרט למוטיבציה ויכולת ישפיע על יכולתו של האדם לבחור) – אם כן, הוא מוזמן ללמוד ולבחור. אם לא, שלא יבחר. על פי הגישה הסוציאלית, בדומה לגישה הסוציאל-דמוקרטית, הנטל מוטל על המדינה. דהיינו: על המדינה לדאוג לכך שכלל האזרחים בה ילמדו את הנושאים שהמדינה רואה כנושאים שחובה לדעת כדי להצביע. אתייחס לנקודה זו שוב בפירוט גדול יותר מאוחר יותר.
בסדר, יא מתחכם, אז הסברת מה עם האנשים שעכשיו אין להם את הידע הדרוש, אבל מה לגבי אנשים שלאחר החלת השיטה הזו לא יהיה להם את הידע הדרוש? (או: אתה עדיין אכזר ומרושע)
אה. זה תלוי לאילו אנשים הכוונה. לאנשים שלא מצליחים לרכוש אותו, למרות שהוא ניתן בחינם (/ניתן בחינם ואפילו מכריחים אותם ללמוד אותו, כחלק מתכנית החינוך החובה), בגלל חוסר-יכולת שלהם, או לאנשים שלא מעונינים ללמוד?
האופציה של חוסר היכולת
אם הם לא מסוגלים להבין את הנושאים האלו, אני לא רוצה שהם יחליטו על העתיד שלי. כמו שאני אלך לרופא שלמד רפואה והצליח לסיים את לימודיו, ולא למישהו שישב בהרצאות של רפואה, אבל נכשל במבחנים. נשאלת השאלה – האם הם גם באמת ובתמים רוצים להחליט על העתיד שלהם? האם הם מסוגלים לכך בכלל? איזה אחוז מהאוכלוסיה הוא אותו אחוז שלא יוכל להבין את הנושאים הללו? אני מאמין שמדובר באחוז קטן מאוד. מדובר רק במפגרים שכלית וכו'. אם הם לא מסוגלים להבין את הנושאים הללו, הרי שהם לא יוכלו להבין איזו אופציה טובה להם יותר, ולכן אין טעם לתת להם זכות בחירה, שכן הרעיון מיסודו הוא שהם יוכלו לבחור כדי לשרת את האינטרסים שלהם (מה שלא יכול לקרות אם הם לא מבינים את הנושאים).
האופציה של חוסר המוטיבציה
מצב בו אדם בוחר לא ללמוד, במסגרת הדמוקרטיה המסננת, זהה למצב בו האדם בוחר לא להגיע לקלפי. האם אנו שוללים ממנו את זכות הבחירה רק בגלל שהוא לא רוצה בה? כן! כך גם בדמוקרטיה הרגילה.
