זו גרסה ישנה של המסמך! לחיצה על כותרת המסמך תציג את גרסתו הנוכחית.
“… מה? כמה זמן אני כבר בעסק של רוח רפאים ? אין לי מושג, אבל הרבה שנים.
אני לא יודע כמה זמן עבר,החוקיות היחידה שמצאתי היא שבין 2 משימות שאתה עושה, עוברים חמישה ימים, אני לא יודע למה אבל לספרה חמש יש משמעות מיוחדת.
כן, יש לך עוד זמן, אתה צעיר. מדי פעם יוצא לי לפגוש עוד רוח כמוני, אבל זה נדיר. אני לא יודע אם אנחנו פועלים למען הגיהנום או גן עדן, מלאכים או שדים, אני אפילו לא יודע אם הם קיימים. מה שאני כן יודע, זה שאנחנו אמורים לעשות משהו כל פעם. לא תמיד יודעים מה, ואין לי עצה טובה לתת לך, רק תזרום עם תחושת הבטן.
בדרך כלל הסוף הוא לא הכי טוב למישהו, לפעמים זה לך (תהיה מוכן לעבור חוויות מוות נוראיות) לפעמים לאחר, אבל בדרך הכלל יש סוף רע. אתה תגלה שהעולם הוא מקום מלא ברוע, לפעמים זה רוע שאנחנו צריכים לגרום (לפעמים לאנשים טובים ולפעמים לאנשים רעים), ולפעמים היקום עושה את המעשים האלו, והוא הכי נורא הרבה יותר ממה שאנחנו מסוגלים לעשות, כן בני, תפר את החוקים שלו והוא יתנקם בך וימחץ אותך. לדוגמא אל תפר את האמון של מישהו כי אם היקום יחליט לנקום בך, הוא ינקום חזק.
אתה שמעת על ניל איבראי ? כן כן, הראשון שהצליח לברוח מכלא PARCHMAN במיסיסיפי ומעולם לא תפסו אותו , לפחות ככה האגדה מספרת. אז אני הייתי שם, והסיפור הוא טיפה שונה.
אני מצאתי את עצמי שוכן בגופו של לארי הנץ, הייתי בכלא, וישבתי על פריצה – נדארה לי עוד שנה בערך עד ליציאה (כן, אתה תראה שכשאתה נכנס למישהו, אתה מקבל את הזכרונות והיכולות שלו). כחלק מתהליך השיקום שלי, למדתי נגרות (מיסיסיפי הייתה מאוד מיתרנית וליברלית ביחס לבתי הכלא במדינות אחרות, אני מדבר על שנות ה 50 אז אסירים רק היו נטל על משלם המיסים, אז עוד להשקיע בהם? שיקום ??? רק במיסיסיפי), עבדתי בנגרייה של הכלא, זה היה נחמד, הסוהרים היו בסדר (היינו משפצים להם רהיטים ישנים שהם היו מוכרים ומרווחים עוד כמה סנטים). אחת לכמה ימים היינו בונים ארון קבורה. כאמור בתי הכלא במסיסיפי היו ליברלים מאוד יחסית לאותה תקופה, אבל גם אצלנו אסיר מת חוסך הרבה כסף, וכל כמה ימים היה דילול טבעי, בין אם ע”י הסוהרים או אסירים אחרים (או שניהם). הנוהל היה שאנחנו בונים את הארון, מהמרפאה היו מביאים את הגופה, מכניסים לארון, ושני אסירים + שני שומרים + כומר הכלא היו יוצאים עם הקברן לבית הקברות הסמוך וקוברים אותו שם.
ניל איבראי עבד איתי בנגרייה. אתה צריך להבין בתקופה ההיא לא הרבה אנשים ידעו קרוא וכתוב, בייחוד לא המבוגרים. ניל איבראי היה בחור חכם מאוד. הוא עשה מאסר עולם + 15 שנה. מאסר עולם על אונס ורצח של ילדה בת 12. הוא אנס אותה וחנק אותה למוות (השמועות אומרות שהסדר היה הפוך …) ו 15 שנה על שוד בנק (את הכסף לא מצאו עד היום). הקברן היה זקנצ'יק בשם לאונדר האוזר שעבד שנים עם בית הסוהר. היה לו בן (ג'ון) אחד שעבר לניו יורק והיה מבקר פעם בשנה, שנתיים, אבל היה מקפיד לשלוח גלויה לאבא שלו כל חודש. האוזר לא ידע לקרוא (הוא גם לא בדיוק ראה כ“כ טוב) ו ניל איבראי היה מקריא לו את המכתב של הבן. נורא אהבתי את המכתבים, תמיד הם היו מלאים בתאורים של העיר הגדולה, והזכירו לי חוויות מ”ביקורים“ שלי בגופים שונים. לאחרונה הוא גויס לצבא ושלח מכתבים מקוריאה. הכל התנהל במשך חודשים בצורה יפה ונעימה, אני כבר ראיתי את השחרור שלי קרב, ולא הבנתי מה אני אמור לעשות פה, התחושה שלי הייתה לחכות.
אני לא יודע מה קרה פתאום אבל פתאום ניל איבראי החליט שהוא חייב לברוח מהכלא. מה הוא לא ניסה, הוא ניסה לחפור, לשחד שומרים, הכל. שום דבר לא עבד. עד שבסוף הוא עלה על רעיון. הוא יחכה לאסיר הבא שימות. אחרי שיביאו את הגופה וישימו אותה בארון, יש כמה דקות שאף אחד לא מסתכל על הארון (כולם הולכים לעזור האוזר להכניס את העגלה עם הסוסה, וכו') הוא יכנס פנימה, יקברו את הארון עם הגופה, ואז האוזר יבוא בלילה ויחלץ אותו משם. התוכנית האמת מצוינת, רק שהיא דרשה את שיתוף הפעולה של האוזר. האוזר לא הסכים גם לא בתמורה להרבה מאוד כסף, הוא עבד עשרות שנים עם הכלא, מנהל בית הכלא היה מאוד נחמד אליו, ונתן לו לגור במגורי השומרים, הוא נתן לו לאכול עם השומרים כל יום (גם כשלא הייתה קבירה), והאוזר לא הסכים לבגוד באמון הזה. ניל איבראי החליט שהוא חייב לברוח והאוזר יעזור לו בין אם הוא רוצה ובין אם לא. אז הוא החליט להשתמש במכתבים שהאוזר מקבל מהבן שלו, הוא יגרום לו לחשוב שהוא מפחד למות בקוריאה, והוא יכול עם 10,000$ (סכום עתק בתקופה ההיא) לשחד רופא שימציא בעיה רפואית שתמנע ממנו לשהות בקוראיה, ויבקש מאבא שלו את הכסף.להאוזר אין הרבה כסף, אבל ל ניל איבראי יש את הכסף משוד הבנק, הוא יציע להאוזר חצי מהכסף בתמורה לכך שהאוזר יחפור אותו החוצה.
הוא עשה את זה לאט, חודש אחד הוא התחיל להקריא להאוזר שג'ון מוסר שהוא לא מרגיש כ”כ טוב, ומשוכנע שהוא עומד למות , חודש לאחר מכן הוא הוסיף שכל חברי הפלוגה שלו מתו, והוא יודע שהוא הולך לחזור מקוריאה בארון מתים (מיותר לציין שהכל היה המצאה של ניל איבראי, באמת הגלויות היו מלאות בפטריוטיות אמריקאית, וכמה הוא גאה לשרת את המולדת). עד שחודש אחד היה כביכול כתוב בגלויה, שהוא מצא רופא שיסכים לאשר בכתב שיש לו מחלה שמונעת ממנו לשרת בקוריאה אבל הוא צריך 10,000$ בשביל זה, ואין לו כסף והוא מבקש מאבא עזרה. . ניל איבראי הנבלה סיים במשפט:“ אבא תציל אותי, אני לא מאמין שאני אחזיק פה עוד שבוע, אבא בבקשה תציל אותי”.
האוזר היה עני מרוד שבקושי הצליח להחזיק את עצמו, אבל בשביל הבן הוא היה מוכן לעשות הכל. לא היה לו משהו למכור, ולכן הוא יכל רק למכור את האמון, האמון שהכלא נתן בו, להפר אותו ולחפור את ניל איבראי החוצה. הם החליטו על יום, ואכן באותו יום הגיע הגופה, האסירים של המרפאה הכניסו אותה לארון והלכו. ראיתי את ניל איבראי מתגנב בשקט לחדר ומצליח לחמוק במהירות לתוך הארון.
בשלב הזה שמעתי את השומרים מגיעים ונזרקתי מהגופה. לאחר כמה זמן, מצאתי את עצמי בתוך גוף של מישהו אחר לקח לי כמה שניות להבין שהייתי בגופו של ניל איבראי, בדיוק שמעתי את נפילות החול האחרונות מעל ארון הקבורה שבו היתי. כמה דקות לאחר מכן שהתרר שקט מוחלט, שכבתי שם עם עוד גופה, לא היה הרבה מקום לזוז, אבל הצלחתי להזיז את היד כדי להגיע לקופסת הגפרורים ולראות מי “הסכים” לחלוק איתי ארון קבורה כדי ש ניל איבראי יוכל לברוח מהכלא. הדלקתי את הגפרור והעלתי אותה לכיוון ראשה של הגופה. הצרחה שלי כיבתה את הגפרור, זה היה פרצופו של לאונרד האוזר. יכלתי להרגיש את הצרחה של הנשמה של ניל איבראי.
בשלב הזה חזרתי לגופו של לארי ושמעתי שהאוזר מת מהתקף לב. הוא קיבל בדואר חבילה שבתוכה הייתה מדליה. האוזר לא הספיק לראות שמדובר במדליית גבורה שהבן שלו שלח לו כדי שיתגאה בו, האוזר ראה את המדליה והבין שהבן שלו מת, וזה מה שצבא שלח לו. הלב שלו באותו רגע הפסיק לפעום.
אתה מבין ניל איבראי בגד באמון של האוזר, היקום התנקם בו
ערך באות א
נכתב ע“י לאון קריליאן
~~DISCUSSION~~
