Game

דף זה הוא דף לקריאה בלבד. ניתן לצפות בקוד המקור שלו, אך לא ניתן לערוך אותו. ניתן לפנות למנהל הוויקי אם לדעתך נפלה טעות.
=====אורחים לא מוזמנים=====
====הערת אוף פליי - חוקי המשחק ====

  - על פי הנחיית המנחה, אני אריץ את החלק הזה.
  - כולם מוזמנים בתור דמויות זרע (במלרע).
  - כרגע (או עד שמנחה העל, הרום ראשו וזרעו) רק סנדרה/אישתר ודוני/נארדין יכולים לעלוז בשני הדמויות.
  - נקודת הזמן בה הארוע קורה הוא מספר ימים לאחר שהמסתננים מהעתיד של כלא ארץ נזרקו בחזרה לכלא ממנו הם יצאו. הדיונים בשבט נסובים סביב מה עושים עם המתים. יהיה נחמד אם נוכל למצוא לזה פתרון במסגרת משחק זה.
  - נתחיל מנקודת מבטו של נרדין (כך שמי שמצטרף צריך לשים לב לצורת הכתיבה) לסנצה הקרובה.
  - באם מנחה העל, מוצא נקודה שראוי לשים אליה לב או אולי שקר שקרווין שותל, הוא מוזמן להעיר ונתקן.
====מנקודת מבטו של נרדין====
הימים האחרונים היו מעייפים מאד. וההחלטה שרובצת מעל ראש כולם המשיכה והציקה לו. אולם השבט החליט לחזור ולנוח קצת בתוך להט ואולי מרוחקים יותר הם יצליחו להגיע להחלטה מה לעשות עם המתים שבקליסטר.

האם להחיות אותם בגוף מקורי שלהם או שיוולדו לתוך הדור הבא או אולי, שהרוחות שלהם ילוו את הדור הבא. אלו שלושת ההצעות המרכזיות שעלו. אולם עלו גם כמה הצעות ביזריות יותר. לעשות ממלכה שלרוחות יש אזור חיים משלהם. או אולי אפילו לזמן אור (כמו האור הנורדי) אשר כבר יכיל את כל בחירות המוות ושם המתים יוכלו לרבוץ מאושרים.

בכל מקרה, הוא חשב לעצמו, אני צריך להתרכז בלגדל את להט מחדש. נארדין היה כולו שקוף, רק עיניו (ואלו שעינהם מתחת לחולצות, פופיקו) נראות ברורות. ידיו שקועות עמוק בתוך גוף האוניה, כולו חווה את להט, מפעיל את המודול הטאינטי על מנת לנווט את הכוחות הגרווטציונים העצומים שנשלחים אליו מהנווט, ולהשתמש בזה על מנת להאכיל ולגדל את להט להיות החללית הגאה שהיא.

גרוד קל, אך לא פוסק, גרם לו לחוש את המצלמה בקנטינה אשר עבדה בחוסר יעילות. כאשר הוא בדק זאת, הוא נרתע לא מרוצה, מגלה שהאורחים הלא קרואים מכלא ארץ חזרו והפעם ניסו לחבור (בחוסר יעילות) למצלמה. נרדין החל להפעיל את הכוחות שניתנו לו על מנת לזרוק את האורח בחזרה לעתיד שלו, כאשר, הוא חש, כיצד אורח אחר מהעתיד, מצטרף אליו, וכאילו היה מלטק חיפושיות בדשא, מנסה להיות הרוח המגנה שלו.

מודול הרוחות והתבניות הכיל כמה פתרונות קצרים ומהירים לנושא הזה, אולם ההתעקשות הזו של הקבוצה מכלא ארץ לחזור אל העבר הבהירה לו שצריך פתרון קצת יותר רציני. פתרון שבו אורחים לא קרואים לא יוכלו לחזור שוב. הוא הפעיל כמה ממתנותיו, יצר חייץ בינו לבין הרוח המגנה, הפעיל את סאברוטינות הלחישה על מנת שיעקבו אחר עצמו, ויתנו לו אינדקציה אם הוא יוצא מהגבולות המוגדרים שלו. רק אז הוא נתן לרוח לקבל את חושיו ואף להשתלב אל תוך המכלול שהוא.

ההתערבלות של דוני ונארדין הייתה מהירה וקלה. נארדין חווה את צרכיו שלו (החדש). יש לו ידידה, שוטרת חשכה גם היא (הו! חשב נרדין, שוטרי חשכה, כמה מגניב), שגם צריכה להיות כאן. אחד ועוד אחד הוביל את נארדין(דוני) למסקנה שסאנדרה מנסה להיות מצלמה, בחוסר הצלחה ניכר כי היא עדיין חיה ואין לה את הסבלנות הנדרשת להיות מצלמה. נרדין, בעזרת מודול הצמחים (וראאק) השתלט יצור חמש רגלי ראאקי, הביא אותו לכאן וחיבר את סנדרה אליו.

"סנדרה את שומעת ומבינה אותי?" שאל נרדין את היצור הקטן (25 סנטימטר) אשר בתוכו, אמורה סנדרה לשמוע ולהגיב.

{{:seeds:4_hand_soemthing.jpg?400 |}}

טימי יושבת מבולבלת בצד. מבולבלת אך דרוכה. נראה היה לנארדין כי היא מרגישה את הנוכחות החדשה בתוכו, אולי יותר מאחת?  היא הייתה רוצה לפנות אליו, אך נרתעת. "נארדין.." היא לוחשת מהצד.

"מה?" הוא מסתכל עליה בדאגה ומייד מתחיל להסתכל בחדר מסביב לראות מה מפריע לה, "משהו רע?"

"לא בטוחה", היא אומרת, "משהו בך.. מוזר, או שזו אני? מה קרה כשלא הייתי?"

"אה, זה, זה ההוא מהעתיד, שכבר היה כאן וגרשנו. אז הוא שוב חזר. הוא ממש רצה לדבר, ונראה שנוח לו יותר כשהוא איתי מאשר כשהוא רוח מסתובבת, אז נתתי לו לבוא. הוא, שזה אנחנו, הוא די נחמד" ענה נארדין.

טימי מתקרבת לאט לאט, בצעדי חתול זהירים. שומרת על מרחק, לא מורידה את מבטיה מנארדין. "הוא בתוכך?" היא שואלת ומתחילה להרגיש חמדנות נעימה וחמימה המזדחלת לכפותיה. "ומה הוא רוצה? על מה הוא רוצה לדבר ולמה הגיע דווקא עכשיו?".

"וחוצמזה," מפטיר ניראר בעודו צועד פנימה, "אני לא רואה מה הטעם. הם מהר מאוד יגורשו שוב, לא?"

"אני חושב שהוא חשב שהוא יצליח לשכנע אותי להוציא משיהו מהאור. הם באיזו שהוא קרב מול מישהו מרושע, והוא רוצה ממש לעשות לו רע. המממ. אני לא בטוח אם הם חשבו שנגרש אותם שוב. אה, ותכירו, זו" וכאן נרדין מצביע על היצור הרב זרועי, "זו סנדרה. גם היא מהעתיד. הם כולם באו לכאן, אם אני מבין נכון, לא כדאי שנשנה את מה שקורה אצלנו, אלא שנבוא ונעזור להם אצלהם. דוני רוצה שנבוא לעתיד..."

"למה לגרש?" חוככת טימי כפותיה ומעיזה לגעת בחטף ביצור/סנדרה, מבלי להישיר מבט. "אנחנו יכולים להיות מכניסי אורחים קצת יותר טובים מזה..". "תגיד", היא פונה לנארדין, "גם אני יכולה לדבר אתו, או איתה?" היא מצביעה על סנדרה באחת מצפורניה "או שהכל דרכך?".

"למה לגרש?, " הוא מתחיל לענות, עוצר, ועונה בסוף "היא לא מדברת איתי. כלומר, היא בדרך כלל בן אדם. אולי להיות בתוך זה" והוא מצביע על היצור רב הרגלי, "מבלבל אותה. היא לא רגילה לזה. אבל כשהיא תדבר איתי היא תדבר איתך. לא צריך אותי. צריך אותה".

"ולמה לגרש?" הוא מסתכל על טימי, "כי הם מגיעים מהעתיד ומנסים לשכנע אותנו להתערב במלחמות שלהם, שאפילו לא קשורות אלינו. הם מכלא ארץ, עוד חמש'תלפים שנה. ואיזה אל עוצר אותם מלהגיע לחבר שלהם. או!" הוא לפתע פותח עיניים ועוצר, "יש לנו עוד חבר שנתקע כאן, דילן!" << מוד "לחישה לאנשים" מקפיץ אזהרות שונות, מבטו של נרדין מתמקד בשונות המוצגת בתגובות. ניתן לראות את עץ התגובות הצפוי של נרדין, משוכתב על ידי הרוח הגדולה 'דוני'. >> "או, או!" הוא אומר.

אחרי מבט ארוך בנארדין ומה שנראה כמו בהייה ותו לא, "מתעורר" ניראר מדבריו האחרונים של נארדין, מתמקד, ושואל: "מה קרה?"

"מה?, אה... לא, לא קרה כלום." נארדין מסתכל מסביב ומגמגם קלות. "זה המוד שלי, הוא לחש לי.. אה... פשוט נתתי לדוני להיות הרוח הגדולה שלי, כמו אצל אישתאר, אז הוא... איתי. והמוד מזהה את ההשפעות שלו, נותן לי לוג לאחור וניתוח השפעות בזמן אמת. כן. אה, דוני זה ההוא מהעתיד שהגיע אלינו מכלא ארץ. הוא רצה שנקפוץ חמשת אלפים שנה קדימה בזמן, לצד השני של הגלקסיה, כדי לעזור להם להלחם באל בשם טוואיגוואילי".

"אה!, וגם" הוא ממשיך "הם הגיעו לכאן בשביל למצוא חבר שלהם שתקוע כאן. מישהו בשם דילן. שהוא גם בן אדם. או יהיה בן אדם יום אחד. או! חזרו אלו מהעתיד שכבר היו כאן לפני כמה ימים. כשא'סטן צץ".

"אה! וגם! וגם!" הוא ממשיך לפני שמישהו יספיק להפריע לרצף המחשבות שלו, "הם בכלל הגיעו לכאן כנשמות חיות ולא נשמות מתות. שזה בכלל לא עובד טוב. סנדרה," הוא מצביע על היצור "היא בכלל בן אדם, שהגיע לכאן כנשמה חיה ונתקעה בתוך מצלמה בתוך להט. הא! לא עבד לה בכלל, בכלל".

ניראר מעט מטה ראשו כשבוחן בסנדרה בריכוז, ואז מחייך. חדי העין יבחינו (אך ניראר עצמו לא) שהחיוך מאוד מזכיר חיוכים שזה נותן רק לאישתאר. הוא מסיט מבטו בחזרה אל נארדין ואומר: "מה שמפתיע אותי זה שהם עדיין לא עפו מפה, למרות החוק שהגדרנו. זו תעודת עניות רצינית ליכולות שלנו, ואם היא (הוא מחווה על סנדרה) הצליחה להגיע, ועוד לתוכך, היא הייתה יכולה עד עכשיו לעשות המון נזק פוטנציאלי, והיא **עדיין** לא גורשה.

חושב שאתה יכול להסביר את זה?"

"לא, זה בכלל, ויש גם להבין..." נרדין משתתק מבולבל, << מוד הלחישות מופעל, עצי אפשרויות של משמעות השיחה, מתוכם פורחים עצי החלטות על סוגי תשובות ומשמעויות פורחות לרגע מול עיניו של נרדין. בכל מקום שהוא מסתכל הוא רואה את ההשפעה של הרוח הגדולה טוני על בחירותיו >> "אה, לא, הפעלנו את זה רק פעם אחת. צריך לפחות שלוש ארבע, אז הרוחות של הממלכה ידעו לזהות את סוג הפעולה הזו. אז הם יוכלו להפעיל את השער ולזרוק אותם החוצה."

"הבנתי." מציין ניראר ונראה מתהרהר.

"הא?" תוהה נארדין על מה ניראר מהרהר.

"תהיתי אם כדאי להפעיל את הרוחות שוב. נראה לי שכדאי להרגיל אותם לזה, ואז העלוקות מהעתיד לא יבואו לשתות לנו את הדם." הוא מעלה על פניו חצי חיוך ומגרד בפדחתו מעדנות.

"מה אתה חושב? יש סיבה ראוייה לעכב את זה?" אז ניראר מעביר מבטו לטימי ואומר: "השאלה לשניכם, ולמי מהמשפחה שירצה להגיד משהו."

"המממ... כן?", נרדין נראה לא בטוח, "דוני רצה עזרה בלבטל לאיזה אל את האור אצלו בעתיד. בכל מקרה אנחנו לא יכולים לעשות את זה בקלות, כי כלא ארץ הוא לא בממלכה שלנו. אהה... נכון?

"אז נראה לי שנשלח אותם בחזרה. אין להם מה לעשות כאן, או לנו שם.... נכון?"

"אני חושב שכדאי - גם כי אין לי מושג מי זה דוני ואני לא רואה שום סיבה לעזור לו, בטח לנוכח זה שהוא מגיע מעתיד שבטח לא יתקיים החל מאיזושהי נקודה או מעשה שלנו, ומעבר לזה, אנחנו צריכים שהרוחות בממלכה יבינו את החוק, כמו שאמרת."

הוא מביט רגע מסביבו, ומוסיף: "ואנחנו יכולים לשנות את החוק בממלכה מתי שנרצה, לא? אולי עדיף שהרוחות גם ייקחו הודעות, כדי שאם יהיה משהו שאנחנו רוצים להתעסק בו, נוכל."

הוא בוחן את נארדין היטב, כאילו תוהה אם להוסיף משהו, ואז אומר: "מה דעתך?"
Game

כלים של משתמש

כלים של אתר

כלים של דף
