Game

דף זה הוא דף לקריאה בלבד. ניתן לצפות בקוד המקור שלו, אך לא ניתן לערוך אותו. ניתן לפנות למנהל הוויקי אם לדעתך נפלה טעות.
===== מוות. החזרה. =====
==== חוקי המשחק -  off character =====
המצב:
  * טימי יוצאת לטיול במוות. זה יהיה הטיול השני שלה שם.
  * אם מישהו רוצה להצטרף אליה, זה אפשרי. הוא יצטרך לטפל במותו בטרם עת (:) והיא כבר תצטרך להחזיר אותו ממוות.
  * אם מישהו רוצה להריץ את הקטע הזה, אני אשמח. כמו בהרצה במקביל במשחק אמבר, זה קטע שקל להריץ אותו במקביל למשחק.
  * קיימת בעיה קלה עם מתי בדיוק זה קרה. אנו נרשה לעצמנו להתעלם מהבעיה המינורית הזו.

מבחינת חוקי משחק בוויקי עצמו - 
  * הבה ננסה לכתוב את מה שקורה בצורה סיפורית. 
  * אם למען הכתיבה של הדמות שלך אתה צריך לקבל החלטות למשיהו אחר, זה מותר. כתוב את הסיפור. רק וודא שהשחקן האחר לא חזר לקטע זה ושינה אותו כך שגם יתאים לו.
  * אם כתבו על הדמות שלך משהו, אתה יכול לשנות את זה כך שזה יתאים לך. חובה תמיד הסכמה של דמות כאשר שחקן אחר משפיע עליה.
  * 
==== מוות. הגבול האחרון ====


".. האפור היום אפור מאוד 

וקצת שחור ואין לובן בעיר ..

והעבר היום - עבר מאוד 

קצת עתיד, ואין הווה באוויר. 



ועוד לא קל לנשום, ועוד לא קל 

לחשוב מול הרוח 

ומאוד לא פשוט לחכות.. " (לאה גולדברג)



הכל אפור.

טימי מסתכלת מסביב. מרחפת מעל גופתה המוטלת על הקרקע. עומדת ב"מבואות המוות". האזור ממנו אפשר להכנס למוות - על ידי הריגתה שלה באותו מסדרון בקאלסיטר היוצא למנעל האוויר ואל טרפדישן.

הכל אפור. בתוך האפרוריות הזו אפשר לראות קווי מתאר, אפורים כהים, המציירים בנגיעות מכחול רוחות המרחפות סביב.

{{:seeds:gustave-dore-the-inferno-canto-32-lines-20-22.-look-how-thou-walkest.-take-good-heed-thy-soles-do-tread-not-on-the-heads-of-thy-poor-brethren.-.jpg?400 |}} {{:seeds:neophyte.jpg?400 |}}

ארבעה מתים, בולטים מתוך האפור, קווי מתאר חדים המתארים פנים קלאקריות. אחד נראה עומד על משעול, מרוחק ומנותק משארית גופו. האחרים מרחפים באוויר. לא מסוגלים לנוע ולהתרחק, כל אחד מגופתו המתה שלו.

מתים רבים מרחפים באוויר מסביב. ברובם אפשר לראות אולי קו מתאר או שניים, המתארים את קו הרגל או אולי את המותניים. הם מפורקים, מעט מהם ומעצמם נשאר כאן. כל אחד מרחף סביב אותו גרעין פיזי קטן. גרעין משארית הגוף שלו. שארית אשר נזרקת בחלל קאליסטר ונעה ממקום למקום, סוחבת את המת איתה.

ויש דרך. הדרך הזו לא היתה כאן בפעם הקודמת. טימי זוכרת שהיא יצרה אותו כשהיא נעה כאן. הדרך מתחילה בגובה של כמטר מעל גבול המוות. הוא עשוי מקווי מתאר של אבנים אפורות, עם פינות עגולות, סרוטות. די במבט חטוף לדעת שששה מתים תרמו את מותם לבנית המשעול הזה. הראשון מהם, ניצב כגלעד אבנים לצד הדרך, מסמן את תחילתה. אולם הדרך לא הושלמה, עדיין חסר לה שם שיופיע על אותו גלעד. והחוסר מדאיג אותה.

טימי זוכרת את סופה של הדרך. לאחר טיול ארוך בתוך המוות של קאליסטר, היא תגיע אל יערות החיים. היכן שהיא חזרה לחיים תוך השתלטות על אחד מיצוריה הרבים של נאדיד. היא גם נזכרת, שלאורך הדרך מגיעים לקארנג', המחשל המופרע, שכנראה מחזיק ברוחה של אמה, החתולה לופה.

טימי מסתכלת, חושבת מה לעשות כמה רגעים....

רגעים ראשונים. אין שם, אין קול וצבע. הרגליים כבדות, אימה מחניקה את טימי, על אף שגם פחד קשה לה להרגיש. אולי זה.


".. האפור היום אפור מאוד 

אין הווה באויר".

 

וטימי לפתע מבינה שיש קול. ויש גם צבע. אבל הוא נשטף ברוח ונעלם.

וטימי רואה את הקול.   אחד מהקלאקרים, אומר דבר מה, והקול יוצא כמו משב רוח אפור מפיו, מתפרק על משברי המוות שמסביב, עוטף אותו בחזרה. לכמה שניות קשה לראות את הקלאקר, רק הקול האפור עוטף אותו, שובר את רוחו, מחליש אותו עוד מעט, ונשבר ונעלם.

וטימי רואה את האור.   קלאקר אחר, שמבטו העיוון מתרוצץ מסביב, לרגע קולט אותה, אפשר לראות רוח אפורה בהירה, שוטפת מעיניו, מגיע אל טימי, שוטפת ואוספת את מראה, וגם רוח זו מתפרקת אל תוך המוות. ואותו קלאקר שניסה לראות, מאבד את רוח עיניו והוא סומא.

וטימי מרגישה שרק היא חופשית כאן. רק היא יכולה לזוז ולהשמיע קול. כל האחרים כלואים בתוך החיים שמתים בתוכם.

וטימי יודעת עוד סוד אחד חשוב. שאם היא תשמיע קול, הם יוכלו להשמיע קול. ואם היא תסתכל על המתים, הם יוכלו להסתכל עליה.

וטימי מבינה שהיא כבר השמיעה פעם אחת קול. אם היא תשמיע אותו בפעם השניה, מתים יוכלו לדבר גם. אם היא תשמיע אותו בפעם השלישית, רוחות יוכלו לקרוא אחת לשניה. ואם היא תשמיע קול בפעם הרביעית, המוות יוכל לדבר.


רציונליות. מחשבות אילמות בתוך העולם האפור, שבו היא נמצאת. מהו חופש? תנועה קלה של רוח עשויה להעיד על קיומו, 

אבל היא לא מתבוננת עדיין לצדדים. 

לו הייתי יכולה להיות כאן, עומדת מחשבה קרה בראשה. להרגיש את הרוח באזניה, להשמיע קול, נמוך וצורם, אותו מישהו עלול לשמוע. היא עצמה. 

היא חשה את קולו של הקלאקר עובר דרכה, מנסה להבין את דבריו. אילו יכולה הייתה לרוץ בעולם שבחוץ, יללה ברורה ונשמעת, 

לשרוט במפת הקאליסטר, אז הייתה יכולה להיות גם כאן.

 (( שמוליק אהוב שלי, חברי הקרוב. יום הולדת שמח  :)    ))
Game

כלים של משתמש

כלים של אתר

כלים של דף
