זו גרסה ישנה של המסמך! לחיצה על כותרת המסמך תציג את גרסתו הנוכחית.
זהו תקציר ספר משחק תפקידים מסוג פנטסיה-מודרנית. המשחק מונה בן שורשיו הרעיוניים את הסדרה supernatural בתרגום חופשי למשחק תפקידים והתאמה תמתית למשחק הקיים.
קבוצת ציידים יוצאת לבדוק בית שנמעך על יושביו, בפרברים. הם מגלים שגודזילה מעכה אותו. הם מאתרים היכן גודזילה, אולם היות והיא מעט גדולה עליהם, הם קופצים לניו יורק, משיגים את קינג קונג שילחם למענם ובעזרתו מועכים בחזרה את גודזילה. בסיום, כמובן, הם הורגים את מי ששלח את גודזילה.
ממציא מהנדס האקר אקו-פריקר ונהג מונית
הוא ה-T1000 השם המואר -קיי טאנגו הוא טרמינייטור כוחות: מתכת נוזלית כח עיבוד פסיכי הסתננות
מקיימבריג' מסטסוססטס
סטודנט, אתלט של קרב-5 הוא המארשן מן האנטר השם המואר: רון אמזי השם גיבור שלו - סנטוריון קעקוע: רגב ממאדים (קעקוע אדמדם) כוחות: שינוי צורה בעולם החי טלפתיה
אישיות מקורית: סאנדרה סווסון סאמרס
גננת וסטודנטית להיסטוריה מניו ג'רזי שם בהווה -Rania More קעקוע - מראה משפט -Azrath Metrion Zinthos כוחות: צעידה בחשיכה העמוקה טלקינזיס החשכה
במקור מניו אורלינס - לואיזיאנה באונסר במועדון טכנו, חייל מוכשר במיוחד, גיבור מעוטר של מלחמת ויאטנם הסיפור - הפריצ'ר שם בהווה - ג'ו דוריאן די'אנג'לו שם החשכה - ג'סי קאסטר קעקוע: צלב על בית החזה כוחות: בראשית - "Genesis has no sense of individual will, but since it is composed of both pure goodness and pure evil, its power might rival that of God Himself, making Jesse Custer, bonded to Genesis, potentially the most powerful being in the universe." מלאך שומר - [[https://en.wikipedia.org/wiki/Saint_of_Killers|Saint of Killers]]
הדברים מוצגים בסדר הופעתם במשחק
פרק ראשון, ג'ורג' וושינגטון נרצח. שוב.
פרק שני, המכונית שאכלה את לונדון
הפסקה, אינטרמצו, intermission, מגדלור של אור beacon of light
פרק שלישי, מלך פרוסיה
מכתב ולחש, מאדריאן לפאנטום האופרה:
“פאנטום יקר, לא התכוונתי להישמע דרמטית מדי. אני לא בטוחה שהעיתוי הנוכחי למכתב שלי קשור למשימה הבאה שלנו, אבל אולי כן. מי יודע? אני שולחת לך את אחד הלחשים שכתבתי לאחרונה. הוא עוד לא גמור, אבל נראה שעכשיו הוא הזמן הנכון לשלוח אותו.
המפגש המוסיקלי שלנו באודיטוריום היה עבורי מלא חדווה וחיבר אותי לפרץ של חיים ויצירתיות, אך גם לכאב ולפחד שמא דבר מזה לא ישמע, יתקבל, יהיה אהוב. על אף שזה מקנן תמיד, בכל לחש, בכל שיר, אני מקווה שהזיכרון, כפי שהוא מתואר, כבר שייך לימים אחרים.
כל טוב,
אדריאן”.