תמונה שנייה

קריין: במטרה להגן מפני תקיפה גרעינית, אם זו תבוא במפתיע…

(חייל רוסי, חייל אתיופי, חייל דרוזי, טייס צבר, כולם יושבים משועממים במשמרת, אחד קורא “בלייזר”, אחד “לאשה” אחד משחק עם עצמו קלפים או ממלא טוטו. אחד מעשן נרגילה)

תמונה שלישית:

(בחורה בבקיני שוכבת על מיטה ומשתזפת במנורת שיזוף. הטלפון מצלצל.)

בחורה: צ'צ'י, לענות?

אלוף צ'צ'י: (מבחוץ) יש לך ברירה?

(היא מכבה את המנורה, קמה ומרימה את השפופרת)

בחורה: הלו? כן. האלוף צ'צ'י כאן אבל הוא לא יכול לדבר. זאת המזכירה שלו. דבי. רפי, מה שלומך? אני בסדר, אתה? אה… בדיוק עברתי עם האלוף על הניירת שהצטברה. תראה רפי, צ'צ'י מאוד עסוק כרגע, הוא לא יכול לדבר. כן, רגע. (בקול) צ'צ'י, רפי בטלפון.

צ'צ'י: (מבחוץ) תגידי לו שיתקשר אח“כ.

דבי: רפי, האלוף שואל אם אכפת לך להתקשר שוב עוד חמש-עשר דקות? אה… (בקול) הוא אומר שזה דחוף.

צ'צ'י: (רוטן) תשאלי אותו מה הוא רוצה!

דבי: רפי, העניין הוא שהאלוף בנוחיות כרגע, אתה יכול להגיד לי במה מדובר? רק שנייה, (בקול) מסתבר שהם קלטו שדר לפני 8 דקות מבסיס… (מקשיבה) ממ.. (בקול) הוא נשלח לטייסת.. הצופן פוענח כתוכנית תקיפה “רמי?”

צ'צ'י: (מבחוץ) תגידי לו שיתקשר לאיך קוראים לו, מפקד הבסיס, חמוץ.

דבי: (לשפופרת) האלוף מציע שתתקשר למפקד הבסיס, חמוץ. (מקשיבה) הוא אומר שכל הקווים מתים.

צ'צ'י: (מבחוץ) שטויות! (דבי מכסה על השפופרת) תגידי לו שינסה בעצמו.

דבי: רפי, האלוף מציע שתנסה שוב בעצמך. (מקשיבה) אני מבינה. הוא אומר שהוא ניסה כמה פעמים אבל כל הקווים מתים, אפילו הפלאפונים.

(האלוף צ'צ'י נכנס לבוש מכנסיים קצרים וחולצה מכופתרת פתוחה ולוקח את השפופרת)

צ'צ'י: רפי, מה קורה? כן. אתה בטוח שזה “רמי”? מה רואים בלוח ההתרעות? כלום? שום דבר? זה לא נראה לי.. טוב, אני אגיד לך מה נעשה, דבר עם פולרא ולוצחא, הכרז על כוננות אדומה בכל הבסיסים וחכה להוראות ממני (סוגר את השפופרת).

דבי: מה קורה?

צ'צ'י: כלום. איפה המכנסיים הקצרים שלי?

דבי: על הרצפה. לאן אתה הולך?

צ'צ'י: לשומקום, לשומקום.. חשבתי לרחרח קצת בחדר-מלחמה לראות מה קורה שם.

דבי: ב- 3 לפנות בוקר?

צ'צ'י: (צוחק) בחיל האוויר אף-פעם לא ישנים.

דבי: צ'צ'י חמודי, גם אני לא עייפה.

צ'צ'י: אני יודע מותק. (מתיישב לידה על המיטה) אני אגיד לך מה תעשי, תתחילי את הספירה לאחור וצ'צ'י שלך יהיה פה לפני שתספיקי להגיד בום.

תמונה רביעית (בסיס)

המפקד: (קורא במגפון) לערבי המצוי אין ערך לחיי אדם, אפילו לחייו שלו. בגלל זה אני מבקש מכולכם ערנות מלאה. האויב עלול להתגנב ביחידים או להתקיף בכוחות גדולים. הוא אפילו יכול להגיע במדים של הצבא שלנו. בכל מקרה, מה שלא יהיה, יש לעצור אותו בכל מחיר. אסור לתת לו לחדור לבסיס. אני אתן לכם שלושה כללים פשוטים: 1. אל תבטחו באיש, ללא קשר למדים ודרגה, אלא אם כן אתם מכירים אותו אישית. 2. יש לירות בכל דבר וכל אדם ברדיוס של שני קילומטר מהבסיס. 3. במקרה של ספק, קודם יורים, שואלים שאלות אח”כ. אני מעדיף לפגוע בכמה חפים מפשע מאשר לאבד את הבסיס כולו בשל רשלנות. אין לסטות מכללים אלה אלא במקרה של פקודה ישירה ממני. לסיום רבותיי, אני רוצה להגיד שבשנתיים האחרונות, שבהן זכירתי לפקד עליכם, תמיד דרשתי את המקסימים ואף פעם לא אכזבתם אותי. (באותה שעה, סגן מפקד הבסיס מוצא רדיו שמשמיע מוזיקה) המדינה סומכת עלינו ואסור לנו לאכזב אותה. בהצלחה.

תמונה חמישית (מטוס)

(חייל פותח אספת ומוציא מתוכה מעטפה שעליה כתוב “רמי” ונותן אותה לטייס)

חייל: הנה תוכנית התקיפה, המפקד.

(הטייס לוקח את המעטפה, פותח אותה, בתוכה יש מעטפות קטנות, הוא לוקח את שלו ואת של טייס המשנה ומחזיר את השאר לחיין, הוא פותח את שלו ומתחיל לקרוא בקשר)

…

תמונה שישית (בסיס):

(סגן מפקד הבסיס הולך במהירות עם מקלט רדיו בידו, צלילי מוסיקה בוקעים ממנו. נכנס למשרדו של מפקד הבסיס)

סגן: ערב טוב המפקד. משהו מוזר קורה. שמע, מוזיקה. מתחנה אזרחית. נראה לי שבפיקוד העליון החליטו לבדוק את הערנות שלנו. אישית אני חושב שהם קצת הגזימו הפעם, עוד מעט המטוסים ייכנסו לטווח המכ“מ. שמע, זה נשמע בכל התחנות (מעביר תחנות ברדיו).

מפקד: סגן, נדמה לי שנתתי פקודה להחרים את כל מכשירי הרדיו.

סגן: אני יודע המפקד, בדיוק החרמתי את המכשיר הזה כשבטעות הדלקתי אותו. החבר'ה שלנו יגיעו לטווח המכ”מ עוד מעט, אז רציתי לעדכן אותך.

(המפקד קם, נועל את דלת המשרד ושם את המפתח בכיס)

מפקד: סגן, אין לך סמכות לפקפק בפקודות שלי.

סגן: אני יודע המפקד אבל חשבתי שתשמח לשמוע את החדשות הטובות. אחרי הכול, אתה בטח תסכים איתי, אף-אחד מאיתנו לא רוצה לפתוח במלחמה גרעינית אלא אם כן אין ברירה.

מפקד: שב בבקשה, וכבה את הדבר הזה.

סגן: כן המפקד (מכבה את הרדיו אך נשאר לעמוד) מה בקשר למטוסים המפקד?, (מביט בשעון) צריך לבטל את הפקודה מיד.

מפקד: סגן, המטוסים ימשיכו כמתוכנן. נתתי פקודה לתקוף והפקודה נשארת בעינה.

סגן: אם יורשה לי המפקד. זאת דרך קצת מוזרה להגיב. אילו האיראנים באמת היום תוקפים אותנו, לא היינו שומעים עכשיו רדיו אזרחי.

מפקד: אתה בטוח בזה?

סגן: במאה אחוז המפקד.

מפקד: ואם זה נכון.

סגן: נראה לי שאני קצת מבולבל. אם לא הייתה שום מתקפה איראנית, הרי שהפקודה שלך לטייסת… (פאוזה) לדעתי משהו מאוד לא בסדר כאן.

מפקד: אני מציע שתירגע, סגן. תמזוג לי כוס של אלכוהול דגנים במי גשם ותמזוג גם אחת לעצמך.

(מעשן סיגר)

סגן: (פאוזה. נעמד דום, מצדיע.) המפקד, כסגן אלוף בצבא ההגנה לישראל מחובתי לשלוח את קוד הביטול ולהשיב את הטייסת. (הולך לדלת ומנסה לפתוח אותה אבל היא נעולה) עלי לבקש ממך את המפתח של ספר הצפנים, הוא אצלך במקרה?

מפקד: אמרתי לך להירגע סגן. אין שום דבר שמישהו יכול לעשות עכשיו, מאוחר מדי. אני היחיד שיודע את הקוד בן שלוש האותיות.

סגן: אז אני דורש שתיתן לי אותו!

מפקד: (מרים חתיכת נייר מהשולחן ותחתיה מונח אקדח).

סגן: האם אני מבין נכון, המפקד. אתה מאיים על קצין לא חמוש באקדח?

מפקד: סגן, אני מניח שאף-פעם לא עלה על דעתך, אבל בשעה שאנחנו משוחחים לנו כאן בהנאה, מתקבלת לה החלטה ע“י רה”מ וצמרת משרד הביטחון בחדר המלחמה במשרד הביטחון. וכשהם יבינו שאין שום דרך להחזיר את הטייסת, תישאר להם רק אופציה אחת, להשלים את המשימה. (פאוזה) סגן, אתה יודע מה קלמנסו אמר פעם על מלחמה?

סגן: (חסר שקט) לא, אני חושש שלא המפקד.

המפקד: הוא אמר שהמלחמה חשובה מדי בכדי להשאיר אותה לגנרלים. כשהוא אמר את זה, לפני שמונים שנה, זה אולי היה נכון. אבל היום, המלחמה חשובה מדי מכדי להשאיר אותה לפוליטיקאים. אין להם לא את הזמן, לא את ההכשרה ולא את היכולת לחשיבה אסטרטגית. אני לא יכול יותר לשבת מהצד ולהרשות לקונספירציה המוסלמית להשתלט על העולם ולהחליש ולטמא את כל נוזלי הגוף היקרים שלנו.

תמונה שביעית (חדר מלחמה)

(שולחן עגול, מסביבו אנשים בחליפות, עניבות, משקפיים, גנרלים, כל הצמרת המדינית, הביטחונית, רה“מ, הרמטכ”ל וכיו“ב. מאחוריהם ניצב לוח חשמלי גדול ועליו כל מיני נקודות).

רה”מ: האלוף צ'צ'י, מה קורה כאן?

צ'צ'י: רה“מ, בערך לפני 35 דקות תת-אלוף חמוץ מבסיס חיל האוויר בחצרין הוציא פקודה לטייסת שלו שהייתה באוויר באותה שעה כחלק מתרגיל. כפי הנראה, הוא הוציא פקודה למטוסים, לתקוף את היעדים שלהם במצרים, איראן, עירק, לבנון, סוריה ורצועת עזה.(המולה ולחשושים) המטוסים חמושים בנשק גרעיני של 40 מגהטון בממוצע למטוס. הלוח שמאחורינו מורה על מיקום המטוסים. המשולשים מייצגים את המטרות העיקריות והריבועים את המטרות המשניות. המטוסים ייכנסו לטווח המכ”ם בעוד כמה דקות.

רה“מ: האלוף צ'צ'י, קצת קשה לי להבין. אני הייתי תחת הרושם שאני היחיד שמוסמך לאשר שימוש בנשק גרעיני.

צ'צ'י: נכון אדוני. אתה היחיד שמוסמך לאשר זאת. ולמרות שאני לא רוצה לחרוץ דין לפני שבודקים את כל העובדות, זה מתחיל להראות שתת אלוף חמוץ חרג מסמכותו.

רה”מ: בהחלט. הרבה מעבר למה שאי-פעם העזתי לדמיין.

צ'צ'י: אולי שכחת את דבר-קיומה של תוכנית תקיפה “רמי” אדוני.

רה“מ: תוכנית תקיפה “רמי”?

צ'צ'י: תכנית תקיפה “רמי” היא תכנית תקיפה לשעת חירום. המקנה למפקדי טייסת בדרגים נמוכים לבצע פעולת תגמול גרעינית במקרה של התקפת פתע, במקרה ששרשרת הפיקוד הרגילה נשברת. אתה בעצמך אישרת זאת, אדוני, אתה בטח זוכר. בטח זכורה לך הטענה שכח ההרתעה שלנו נמוך. הרעיון שמאחורי התכנית היה להקים מערך תגובה אמין שירתיע את האויב מלתקוף.

רה”מ: מערך תגובה אמין?

צ'צ'י: אני מודה שהגורם האנושי נכשל במקרה זה, אדוני. אבל הרעיון היה לייאש את אויבינו מהתקווה לחסל אותנו- ואותך אדוני- ולחמוק מתגובה במקרה של העדר מענה פיקודי מתאים מצידנו.

רה“מ: אני מניח שהמטוסים יחזרו אוטומטית ברגע שהם יעברו את נקודת האל-כשל.

צ'צ'י: שלילי. המטוסים היו בנקודת האל-כשל כשהתקבלה הפקודה לצאת. מרגע שהם עברו את הנקודה, הם לא יעצרו עד שהם יגיעו למטרות.

רה”מ: מדוע לא יצרתם קשר עם המטוסים וביטלתם את הפקודה?

צ'צ'י: לצערי, אי אפשר ליצור קשר עם אף-אחד מהמטוסים.

רה“מ:: למה?

צ'צ'י: כמו שאתה בטח זוכר, אדוני רה”מ, אחד מאמצעי הזהירות של תכנית תקיפה “רמי” קובע שמרגע שפקודת התקיפה מתקבלת, מחברים לכל מכשירי הקשר מערבל מיוחד מדגם סי.אר.אמ 114 כדי למנוע מהאויב לשלוח פקודות מזוייפות למטוסים. המתקן מתוכנן לא לקבל שום תשדורת נכנסת, אלא אם כן, היא מוצפנת בקוד בן 3 אותיות.

רה“מ: בעצם מה שאתה אומר לי האלוף צ'צ'י, זה שאין שום דרך להחזיר את המטוסים?

צ'צ'י: פחות או יותר, אדוני. אף על פי שאנחנו מנסים לפצח את הקוד המשולש בכל דרך אפשרית. אבל מכיוון שיש 17 מיליון צירופים אפשריים, זה עלול לקחת בסביבות יומיים וחצי.

רה”מ: מתי יחדרו המטוסים לטווח המכ“ם?

צ'צ'י: בעוד 18 דקות מעכשיו.

רה”מ: יצרת קשר עם תת-אלוף חמוץ?

צ'צ'י: לא אדוני. תת-אלוף חמוץ סגר את הבסיס וניתק כל תקשורת.

רה“מ: אז מנין לך כל המידע הזה?

צ'צ'י: תא”ל חמוץ התקשר לאגף המבצעים בחה“א לאחר שנתן את הפקודה. יש לי כאן תעתיק של השיחה, אם אתה רוצה שאני אקרא אותה.

רה”מ: קרא.

צ'צ'י: קצין המבצעים ביקש מחמוץ לאשר את הפקודה. תגובתו: כן רבותיי, הם יצאו לדרך ואיש לא יוכל להשיב אותם. לטובת מדינת ישראל ואזרחיה, אני מציע שתשלחו את כל שאר הכוחות אחריהם, אחרת נושמד לגמרי ע“י האויב המוסלמי. הבחורים שלי יתנו לכם יתרון ראשוני בשווי של 1400 מגהטון ועכשיו כבר מאוחר מדי לעצור אותם. אז בואו נתחיל לזוז, אין דרך אחרת. בעזרת השם, אנחנו ננצח. למען השלום, החופש מפחד ולמען בריאותינו תוך שמירה על טהרת וחיוניות נוזלי הגוף שלנו. אלוהים יברך את כולכם… ואז הוא ניתק. (פאוזה) אנחנו עדיין מנסים לברר את החלק האחרון.

רה”מ: מה יש לברר, אלוף צ'צ'י. האיש הזה פסיכופט!

צ'צ'י: אדוני רה“מ, אני מעדיף לא למהר להסיק מסקנות בטרם נברר את כל העובדות.

רה”מ: האלוף צ'צ'י! כשהתחלת במבחני האמינות לאנשינו, הבטחת לי שאין שום סיכויי שדבר כזה אי-פעם יקרה.

צ'צ'י: אדוי רה“מ, אני לא חושב שזה הוגן לתקוף את כל התוכנית בגלל מקרה בודד.

רה”מ: אני רוצה לדבר עם תא“ל חמוץ אישית.

צ'צ'י: אני חושש שזה בלתי-אפשרי אדוני.

רה”מ: האלוף צ'צ'י! פחות ופחות מעניינות אותי ההשערות שלך באשר למה אפשרי ומה לא אפשרי!

(אלוף צ'צ'י נעלב,מוציא מסטיק ומתחיל ללעוס).

רה“מ: האלוף מוגי.

אלוף מוגי: כן אדוני.

רה”מ: יש לנו עוד יחידות באזור הבסיס?

מוגי: תן לי לבדוק אדוני.

(הטלפון של צ'צ'י מצטלצל, הוא מרים את השפופרת)

צ'צ'י: הלו? (מכסה בידו את הפומית ומדבר בלחש) אמרתי לך לא להתקשר אליי, את לא יודעת איפה אני? מותק, אני לא יכול לדבר עכשיו. רה“מ שלי צריך אותי. בטח שאני חושב עלייך ומתגעגע אלייך. ברור שזה לא רק משיכה פיזית. אני לגמרי מכבד אותך בתור בנאדם. יום אחד אני אעשה אותך גברת צ'צ'י! עכשיו תקשיבי, תחזרי לישון וצ'צ'י שלך יחזור כמה שיותר מהר, טוב? (בלחש) ומותק, אל תשכחי להגיד שמע ישראל.

מוגי: (לרה”מ) הסיירת שלי יכולה להיות שם תוך חצי שעה.

רה“מ:: אני רוצה שהם יכבשו את הבסיס, יאתרו את תא”ל חמוץ ויקשרו אותנו בטלפון מיד.

מוגי:: כן אדוני.

צ'צ'י: אדוני רה“מ, אם יורשה לי להעיר, תחת כוננות שיא, הבסיס סגור הרמטית ומוגן ע”י הכוחות הטובים ביותר. כל ניסיון לכבוש אותו יעלה באבדות גדולות בנפש.

להב: האלוף צ'צ'י, עם כל הכבוד לכוחות שלך, החיילים שלי יאכלו אותם בלי מלח.

צ'צ'י: אדוני רה“מ, יש עוד שתי נקודות שאני רוצה לעלות, אם יורשה לי?

רה”מ: דבר.

צ'צ'י: אחד- הסיכויים להחזיר לאחור את הטייסת הולכים ופוחתים. שתיים- בעוד פחות מרבע שעה, המכ“מ האיראני יגלה אותם. שלוש- כשזה יקרה, הם יתחרפנו ויתקיפו אותנו חזרה עם כל מה שיש להם. ארבע- אם לא נעשה שום דבר כדי לנטרל את יכולת התגובה שלהם, אנחנו נעמיד את עצמנו בסכנת הכחדה. עכשיו, חמש- אם, מצד שני, נשגר מיד כל מה שיש לנו אל כל בסיסי חיל-האוויר ובסיסי הטילים שלהם, יש לנו סיכוי טוב לתפוס אותם עם המכנסיים למטה! יש לנו מספיק טילים גם ככה, אנחנו יכולים לשלוח שלושה טילים לכל מטרה ועדיין יישארו לנו מספיק רזרבות לגל התקפה נוסף. עכשיו, שש- מחקר בלתי-רשמי שנעשה בדיוק למטרה זו, מצביע שבכך נשמיד 90 אחוז מהיכולת הגרעינית שלהם ובכך למעשה ננצח. נספוג רק פגיעה נסבלת מהכוח שיישאר שיהיה ממילא חלש מאוד ולא מתואם.

רה”מ: האלוף צ'צ'י, המדיניות הרשמית של מדינת ישראל, היא לעולם לא לתקוף ראשונים בנשק גרעיני.

צ'צ'י: אדוני רה“מ, הייתי אומר שהאלוף חמוץ כבר הוציא מכלל אפשרות את המדיניות הזאת.

רה”מ: זה לא היה מעשה של מדיניות רשמית ועדיין יש אלטרנטיבות.

צ'צ'י: אדוני רה“מ, אנחנו מתקרבים בזהירות לרגע האמת, הן שלנו כאינדיוידואלים והן של חיי האומה כולה. עכשיו, האמת היא לא תמיד דבר נעים אבל מוכרחים להחליט עכשיו בין שני תרחישים מצערים ויחד עם זאת בהירים למדי לאחר המלחמה. אחד, עם מאה אלף הרוגים ושני, עם 6 מיליון הרוגים!

רה”מ: אתה מדבר על טבח המוני האלוף צ'צ'י, לא על מלחמה!

צ'צ'י: אדוני רה“מ, אני לא אומר שלא נצטרך ללכלך את הידיים, אבל אני כן אומר לא יותר מ 100-200 אלף הרוגים, גג!

רה”מ: האלוף צ'צ'י! אני לא ארשם בדפי ההיסטוריה כרוצח ההמונים הגדול ביותר מאז אדולף היטלר!

צ'צ'י: אולי עדיף, אדוני רה“מ, שתדאג יותר לעם ישראל מאשר לדימוי שלך בספרי ההיסטוריה.

רה”מ: האלוף צ'צ'י, נראה לי ששמעתי אותך מספיק, תודה!

מנהל הלשכה: אדוני רה“מ, השגריר המצרי מחכה למעלה.

רה”מ: טוב מאוד.

מנהל: השומרים עושים לו קצת בעיות.

רה“מ: תכניסו אותו מיד.

צ'צ'י: אתם מדברים על השגריר המצרי?

רה”מ: כן, האלוף צ'צ'י.

צ'צ'י: אני מבין נכון? אתם נותנים לשגריר המצרי להיכנס לחדר-המלחמה?

רה“מ: בדיוק. הוא כאן לפי פקודה שלי.

צ'צ'י: אני לא יודע איך לנסח את זה אדוני רה”מ, אבל אתה מודע למשמעות של הסיכון הביטחוני? הוא יראה הכול, הוא יראה את הלוח הגדול.

רה“מ: זה בדיוק הרעיון, האלוף צ'צ'י, זה בדיוק הרעיון. (למנהל הלשכה) תשיג לי את טהראן על הקו.

תמונה שמינית (במטוס)

(הטייס פותח קופסת קרטון ומקריא בזמן שהוא מוציא דברים החוצה)

טייס: בדיקת תוכן ערכת הישרדות. אקדח אוטומטי, שתי קופסאות כדורים, מנת קרב מרוכזת לארבעה ימים, מנה של אנטיביוטיקה, מורפיום, ויטמינים, כדורי מרץ, כדורי שינה, כדורי הרגעה, ספר תהילים קטן המכיל גם מילון עברי-ערבי, מאה דולר בזהב, 9 חבילות מסטיקים, חבילת קונדומים, 3 ליפסטיקים, שלושה זוגות גרביונים. אפשר להעביר אחלה סופ”ש באילת עם כל הדברים האלה..

תמונה תשיעית (חדר-מלחמה)

(שולחן עמוס אוכל, השגריר המצרי עובר עם צלחת כמו בחתונה ומעמיס).

צ'צ'י: (הולך לרה“מ) אדוני רה”מ, אתה הולך לתת לפרחח הערבי הזה להקיא עלינו?

מנהל הלשכה: אדוני רה“מ, לא הצלחנו להשיג את טהראן על הקו.

שגריר: זה צום הרמדן עכשיו, הם בטח בארוחה משפחתית. נסה אותו בבית ב – 013456789 (צ'צ'י מלחשש משהו לאחד השרים). מה אמרת?!

צ'צ'י: אמרתי שאתה דגנרט מוסלמי!

(הם מתחילים לריב)

מנהל לשכה: אדוני רה”מ, יש צליל חיוג.

(רה“מ הולך לעבר הטלפון. צ'צ'י והשגריר מתחילים לריב ולקלל. רה”מ חוזר ומוכיח אותם)

רה“מ: רבותיי, אתם לא יכולים לריב כאן, זה חדר-המלחמה! מה קורה כאן? אני דורש הסבר!

השגריר: האידיוט הזה ניסה להשתיל עליי את המצלמה הזאת.

צ'צ'י: היית מת! תראה אדוני רה”מ, הערבי המטומטם הזה ניסה לצלם את הלוח הגדול!

רה“מ: (לוקח את המצלמה) אדוני השגריר!

שגריר: נו באמת, האידיוט ניסה לשתול עלי את המצלמה המגוחכת הזאת.

צ'צ'י: שקרן, ראיתי אותו בעיניים שלי!

רה”מ: רבותיי זאת שערורייה, מעולם לא ראיתי כזאת התנהגות בחדר המלחמה.

מנהל הלשכה: אדוני רה“מ, אני חושב שמשיגים את הנשיא על הקו.

תמונה עשירית (הבסיס)

(יריות נשמעות, רימונים, צעקות. תא”ל חמוץ והסגן יושבים ומקשיבים)

תמונה אחת-עשרה (חדר-מלחמה)

(כולם יושבים מסביב לשולחן עם שפופרות בידיהם)

רה“מ: (לשגריר) תגיד לו איפה אתה ואם אני אומר משהו לא נכון אתה יכול להתערב. אבל בבקשה, אל תגיד שום דבר מעבר לזה, מתוקי, בבקשה, אני מתחנן.

השגריר: (נעלב) אין לי טלפון.

רה”מ: תנו לו טלפון.

(נותנים לו טלפון. השגריר מדבר בערבית)

השגריר: (לרה“מ) עשיתי מה שביקשת. הזהר אדוני רה”מ, נדמה לי שהוא מסטול.

רה“מ: הלו? הלו.. הלו חמודי? הלו? אני לא שומע כל כך טוב חמודי, אכפת לך להנמיך קצת את המוסיקה? יותר טוב, תודה. מצוין. אני שומע מצוין עכשיו, חמודי. ברור וחזק ומצוין. גם אני נשמע מצוין? יופי, אם ככה שנינו נשמעים מצוין. יופי. זה מצוין שאתה מצוין ואני מצוין. אני מסכים איתך, זה מצוין להיות מצוין. ובכן חמודי, אתה זוכר, איך תמיד דיברנו על האפשרות שמשהו ישתבש עם הפצצה. הפצצה חמודי. פצצת המימן. אז ככה. מה שקרה הוא, אחד ממפקד הבסיס שלנו, היו לו מין, אה… הסתובב לו בורג, אתה יודע, הסתובב קצת. אז הוא הלך ועשה שטות. אני אגיד לך מה הוא עשה. הוא פקד על המטוסים שלו להתקיף את המדינה שלכם. תן לי לסיים חמודי. תן לי לסיים חמודי. ואיך אתה חושב שאני מרגיש? אתה בכלל יכול לדמיין איך אני מרגיש לגבי זה חמודי? למה אתה חושב שהתקשרתי, סתם כדי להגיד שלום? ברור שאני אוהב לדבר איתך! ברור שאני אוהב להגיד לך שלום. לא רק עכשיו, תמיד. אני פשוט מתקשר עכשיו להגיד שמשהו נורא קרה. זאת שיחה ידידותית, ודאי שזאת שיחה ידידותית. תקשיב, אם היא לא הייתה ידידותית, בטח לא הייתי מתקשר מלכתחילה. (מקשיב) הם לא יגיעו למטרות לפחות עוד שעה. אני בטוח חמודי. עברתי על כל זה עם השגריר. זה לא טריק. אנחנו רוצים לתת לצוות האווירי שלכם את הפרטים המלאים של המטרות, תכניות הטיסה ומערכות המיגון של המטוסים. כן. אם אנחנו לא יכולים להחזיר אותם, הייתי אומר ש.. נצטרך לעזור לכם להשמיד אותם. אני יודע שהם הבחורים שלנו. טוב, למי אנחנו צריכים להודיע? למי? אני לא שומע אותך טוב, מפקדת ההגנה האווירית העממית הראשית? איפה זה חמודי? בטהראן? טוב. כן… אתה תתקשר קודם? יש לך במקרה את הטלפון שלהם עליך. אני מבין, לשאול במודיעין של טהראן. בסדר. גם אני מצטער חמודי. אני מצטער מאוד. טוב, אתה מצטער יותר ממני אבל גם אני מצטער. אני מצטער כמוך חמודי. אל תגיד שאתה יותר מצטער ממני כי אני מסוגל להצטער בדיוק כמוך. אז שנינו מצטערים, בסדר? בסדר. כן, הוא כאן. (לשגריר) הוא רוצה לדבר איתך.

(השגריר לוקח את השפופרת ומקשיב, מזדעזע למשמע אזניו. מניח את השפופרת).

רה”מ: מה? מה הוא אמר?

השגריר: טיפשים, טיפשים משוגעים.

רה“מ: מה קרה?

השגריר: נשק יום הדין.

רה”מ: נשק יום הדין? מה זה?

השגריר: מתקן שישמיד כל צורת חיים על כדור הארץ.

תמונה שתים-עשרה (הבסיס):

(הסגן יושב על ספה, תא“ל חמוץ מתיישב לידו ומניח זרוע על שכמו)

חמוץ: סגן.

סגן: כן המפקד?

חמוץ: ראית פעם ערבי שותה כוס מים?

סגן: ממ.., לא, אני חושב שלא.

חמוץ: ערק, זה מה שהם שותים, לא? אף-פעם לא מים.

סגן: אני חושב שזה מה שהם שותים המפקד, כן.

חמוץ: בשום מצב, ערבי לא ישתה מים. ולא בלי סיבה טובה.

סגן: ממ.. כן.. אני לא בדיוק מבין לאן אתה חותר המפקד.

חמוץ: מים, לשם אני חותר, מים. מים הם מקור החיים, סגן. 70 אחוז מפני השטח של כדור-הארץ הם מים. ידעת ששבעים אחוז ממך הם מים? בתור בני אדם, אתה ואני זקוקים למים צלולים וטהורים, כדי לחדש את מלאי נוזלי הגוף שלנו. אתה מתחיל להבין?

סגן: (על פניו חיוך של אימה) כן.. (הוא מתחיל לצחוק, צחוק שלא ברור אם הוא צחוק או בכי)

חמוץ: סגן… סגן, תהית פעם למה אני שותה רק מים מינרלים או מי גשם? ורק אלכוהול ממי גשם טהורים?

סגן: חשבתי על זה פעם או פעמיים, כן.

חמוץ: שמעת על תהליך שנקרא פלואוריזציה של המים?

סגן: כן, שמעתי על זה.

חמוץ: אתה יודע מה זה?

סגן: לא, לא ממש.

חמוץ: ידעת שפלואוריזציה זו המזימה האנטישמית המסוכנת והגדולה ביותר שהיינו צריכים להתמודד איתה מאז השואה? (נשמעות יריות, כדורים פוגעים בקיר, במראה, ניירות עפים. חמוץ גם, לוקח תיק גולף, מכבה את האור ומוציא מתוכו מכונת ירייה וממקם אותה על השולחן). סגן, בוא הנה.

סגן: אתה קורא לי המפקד?

חמוץ: בוא הנה ועזור לי עם החגורה הזאת.

סגן: לא היה לי הרבה ניסיון עם המכשירים האלה. רק לחצתי על כמה כפתורים ב M-16 שלי.

חמוץ: בוא הנה ועזור לי עם שרשרת הכדורים הזאת!

סגן: הייתי שמח לבוא אבל מה שקרה הוא שנקרע לי גיד ברגל.

חמוץ: מה?

סגן: גיד. לא סיפרתי לך אבל יש לי רגל תותבת. נגדעה בקרב.

חמוץ: (עסוק עם המכונה, בקושי מקשיב לו) סגן! בוא הנה. האנטישמים מגיעים. זוז!

תמונה שלוש עשרה:

השגריר: אם יפעל הוא ייצור מספיק נשורת גרעינית כך שתוך 10 חודשים פני כדור הארץ יהיו צחיחים כמו הירח.

צ'צ'י: זה מגוחך. המחקר שלנו מוכיח שנשורת מתפרקת אחרי שבועיים.

השגריר: כפי הנראה לא שמעתם על קובלט-כלוריום-ג'י.

צ'צ'י: מה איתו?

השגריר: לקובלט-כלוריום-ג'י יש אורך חיים של 93 שנה. אם תיקח לדוגמא 30 פצצות מימן ותעטוף אותן בקובלט-כלוריום ג'י, כשהן יתפוצצו הן יעטפו את העולם בענן רדיואקטיבי שיכסה את כדור הארץ 93 שנים.

צ'צ'י: איזה בלבול ביצים של אנטישמים מוסלמים, נו באמת..

רה”מ: אני חושב שאני לא מבין משהו כבוד השגריר, רה“מ שלכם מאיים להפעיל את המתקן אם מטוסינו יתקפו?

השגריר: לא אדוני רה”מ, זה לא משהו שאיש שפוי יעשה. נשק יום הדין מתוכנן להפעיל את עצמו אוטומטית.

רה“מ: אבל בטח אפשר לנטרל אותו איכשהו?

השגריר: לא, הוא מתוכנן להתפוצץ אם אי-פעם יעשה כל ניסיון לנטרל אותו.

רה”מ: אוטומטית?!

צ'צ'י: אוי, נו באמת, זה טריק אנטישמי שקוף, אדוני רה“מ, אנחנו מבזבזים זמן יקר (מתחלק, עושה חצי גלגול לאחור וקם) הם מנסים למחוק אותנו.

רה”מ: זה פשוט טירוף, כבוד השגריר, למה למישהו לבנות כזה מתקן?

שגריר: יש מבינינו כאלה שהתנגדו לו אבל בסופו של דבר לא יכולנו לעמוד בהוצאות של מרוץ החימוש, מרוץ החלל ומרוץ השלום. וכל הזמן העם שלנו זעק לעוד ניילונים ומכונות כביסה. נשק יום הדין עלה אלפית מסך כל תקציב הביטחון שלנו בשנה. בנוסף לכל זה שמענו שהמדינה שלכם עובדת על תכנית דומה ופחדנו לפגר אחריכם.

רה“מ: בחיים לא הייתי מאשר משהו כזה.

שגריר: המקור שלנו היה “ידיעות אחרונות”.

רה”מ: ד“ר סטריינג'לב, יש לנו משהו כזה בפיתוח?

סטריינג'לב: רגע אחד, ברשותך, אדוני רה”מ. (הוא מתקרב אל רה“מ והשגריר על כסא גלגלים, מרכיב משקפי שמש וסיגריה בין שפתיו) בתוקף הסמכות שהוענקה לי כראש היחידה למחקר ופיתוח כלי נשק, הזמנתי בשנה שעברה מחקר על הפרויקט. בהסתמך על ממצאי המחקר, מסקנותיי היו שהרעיון איננו פרקטי מסיבות שכעת הן מובנות מאליהן.

רה”מ: כלומר, ייתכן שהם יכלו לבנות כזה דבר?

ד“ר: אדוני רה”מ, האמצעים הדרושים כדי לבנות כזה דבר נמצאים גם בידי המעצמה הגרעינית הקטנה ביותר. דרוש רק הרצון לבנות אותו.

רה“מ: אבל איך זה ייתכן שהדבר הזה פועל אוטומטית ויחד עם זאת בלתי ניתן לנטרול.

ד”ר: אדוני רה“מ, לא רק שזה אפשרי, זה חיוני! זה כל הרעיון מאחורי המכונה הזאת. הרתעה היא אומנות החדרת פחד באויב מפני התקפה. כך שרעיון הפעלה אוטומטי שאין ממנו דרך חזרה והמוציא מכלל אפשרות כל יכולת להתערבות אנושית, הוא מעורר אימה ועם זאת, פשוט למדי להבנה.

צ'צ'י: (למזכיר, בשקט) הלוואי ולנו היה נשק יום הדין כזה.

רה”מ: אבל זה לא הגיוני ד“ר, איך ייתכן שהיא פועלת אוטומטית.

ד”ר: זה פשוט מאוד, כשאתה בסך הכול רוצה לקבור פצצות אין צורך להגביל את גודלן. לאחר מכן הן מחוברות למערכת ענקית של מחשבים שאליהם מזינים נתונים של נסיבות מוגדרות שבהן על הפצצות להתפוצץ.

צ'צ'י: (למזכיר) איזה מין שם זה סטריינג'לב?

מזכיר: הוא שינה אותו אחרי המלחמה. הוא נתקף רגשות אשמה נוראיים על מה שהעם שלו עשה ליהודים בשואה, אז הוא עלה ארצה, התגייר, הקים משפחה והיום הוא מתגורר באחת ההתנחלויות בגדה.

צ'צ'י: כל הכבוד, הלוואי וכל גרמני היה לוקח ממנו דוגמה.

ד“ר: (לשגריר) כל הרעיון בנשק יום הדין מתפספס אם שומרים עליו בסוד! למה לא סיפרת לעולם?!

שגריר: תיכננו להודיע עליו ביום שני, בעצרת. רה”מ שלנו אוהב הפתעות.

תמונה 14 (בסיס צבאי):

(יריות, צעקות של פצועים, התא“ל מסתובב במשרד עם מכונת הירייה והסגן אחריו עם הכדורים. הם יורדים על ארבע)

תא”ל: הישאר מאחוריי.

סגן: אתה לא חושב שאולי כדאי שנעבור לצד השני של החדר. להתרחק מכל הזכוכיות?

תא“ל: לא, זה בסדר כאן. סגן, אתה יודע שבנוסף לפלואוריד במים, נערכים מחקרים על הוספת פלואוריד למלח, קמח, מיץ, מרק, סוכר, חלב, גלידה. גלידה סגן! גלידה לילדים. אתה יודע מתי הפלואוריזציה התחילה?

סגן: לא.

תא”ל: 1946. 1946 סגן. איך זה מסתדר עם הקואופרציה המוסלמית אנטישמית הפוסט-מלחמתית, אה? זה ברור להפליא, לא? החומר הזה מוחדר לתוך מיצי הגוף היקרים שלנו. ללא ידיעת האינווידואל, ובטח מבלי שיש לו בחירה. ככה עובדת החשיבה האנטישמית.

סגן: בני, בני… תגיד לי בני, מתי בדיוק התחלת לפתח את כל התיאוריה הזאת?

תא“ל: התחלתי להיות מודע לה באמצע מעשה אהבה. כן… תחושת עייפות וריקנות נוראה באה אחר כך. למזלי, הייתה לי היכולת לפרש את התחושה הזאת נכון: אבדן המהות. אני יכול הבטיח לך שזה לא קרה שוב. נשים חשות בכוח שלי ומחפשות את מהות החיים. אני לא מתנזר מנשים, אבל אני מונע מהן את המהות שלי.

סגן: כן, כן..

(היריות נחלשות, נשמעות קריאות כניעה)

תא”ל: (מוציא את הסיגר מהפה) הבחורים נכנעים.

סגן: זהו זה. אבל יש עוד זמן, בוא נחזיר את הטייסת.

תא“ל: הם היו כמו הילדים שלי סגן ועכשיו הם אכזבו אותי.

סגן: לא, לא, מה פתאום, אני בטוח שהם עשו כמיטב יכולתם. ושכל אחד מהם מת בזמן שחשב עליך. אולי המים לא היו טהורים, אי-אפשר לדעת בקשר לדברים האלה. תסתכל עלי, אני נראה לך… אני נראה לך מטופש? ואני שותה המון מים, אני מה שקוראים “איש-מים”. ואני נשבע לך, נשבע, שמיצי הגוף שלי בסדר גמור.

תא”ל: סגן, נפלת פעם בשבי?

סגן: הזמן אוזל.. מה?

תא“ל: היית פעם בשבי?

סגן: כן, הייתי.

תא”ל: עינו אותך?

סגן: אה… כן, בשבי המצרי, זה לא סיפור נעים.

תא“ל: מה קרה?

סגן: אה.. לא יודע, קשה לחשוב בנסיבות האלה. אבל מה שקרה זה שהם חתכו לי אצבע.

תא”ל: אני מתכוון, כשעינו אותך, דיברת?

סגן: לא לא, אני לא חושב שהם רצו שאני אדבר. הם לא רצו שאני אגיד כלום. זאת הייתה הדרך שלהם להשתעשע קצת, זה הכל. הנבלות. מוזר שיש להם כזה פלאפל טוב.

תא“ל: הקצינים האלה בחוץ יעשו לי חיים קשים בעוד כמה דקות כדי להוציא ממני את הקוד.

סגן: יש בזה משהו.

תא”ל: אני לא יודע כמה אוכל לעמוד בעינויים.

סגן: האמת היא שאיש לא עומד בעינויים. ההצעה שלי היא שתיתן לי את הקוד עכשיו וכשהחלאות האלה יכנסו פנימה, נלחם בהם יחד כמו קודם, על הרצפה, אתה עם המקלע ואני עם חגורת התחמושת מזין אותך. “תאכיל אותי” אמרת, “תאכיל אותי“ ואני האכלתי…

תא”ל: אתה יודע סגן, במקרה אני מאמין בחיים אחרי המוות. אני אצטרך לתת את הדין על מה שעשיתי ואני חושב שאוכל. (קם ומתחיל ללכת)

סגן: (אחריו) בטח שתוכל, בטח. אני בעצמי אדם דתי. אני מאמין בכל הדברים האלה ומקווה (לתא“ל נופל הרובה, הסגן מרים) נפל לך הרובה. קיוויתי ש.. (התא”ל מוריד את הז'אקט) תן לי אותו (תולה אותו על הרובה כמו על קולב), קיוויתי שתיתן לי את הקוד. (התא“ל נכנס למקלחת) אה, אתה הולך להתרענן, רעיון טוב. תמיד טוב להתיז קצת מים על הפנים, אח”כ מרגישים נפלא (הסגן מחוץ לדלת המקלחת ומדבר עם התא“ל) עכשיו, מה דעתך על משחק ניחושים? אני אנחש מה הקוד… (נשמעת ירייה, הסגן מניח את הרובה על הרצפה ומנסה לפתוח את הדלת אבל היא בקושי נפתחת)

תמונה 15 (במטוס):

טייס משנה: טייס משנה לנווט, נתוני הדלק מוכנים. נשאר לנו סה”כ 109 אלף במכלים הראשיים ו 30 אלף במכלי העזר. כלומר כשבע ורבע שעות טיסה.

טייס משנה 2: סגן, יש גילוי לא מזוהה במכ“מ במרחק 60 מייל. מהירות משוערת, 3 מאך. נראה כמו טיל שננעל עלינו. יש אישור, טיל ננעל עלינו. לעבור לפעולת התחמקות. הטיל ממשיך לסגור טווח, מרחק 50 מייל, ממשיך פעולת התחמקות.

טייס: נעל לוחמה אלקטרונית לתצורת יירוט.

טייס משנה: לוחמה אלקטרונית נעולה ליירוט. טיל סוגר טווח, 40 מייל. ממשיך בפעולת התחמקות. מערבל הנחיה אלקטרוני לרשת כחולה. טיל עדיין נעול עלינו וסוגר מרחק. טווח 30 מייל. טיל עדיין מתקרב, ממשיך בפעולת התחמקות. טווח 20 מייל. טיל עדיין סוגר מרחק.

טייס משנה 3: טווח תקיפה לסריקה מרבית.

טייס משנה: סקירה מרבית. טווח, 10 מייל. טיל ננעל. ממשיך בפעולת התחמקות. טיל מתקרב. טווח, 8 מייל, 6 מייל. 4 מייל, טווח 2 מייל, 1 מייל, טיל מתפוצץ (פיצוץ גדול, אור, עשן, אחד מטייסי המשנה מתחיל לכבות שרפה עם מטף. הטייס מנסה להשתלט על המטוס).

טייס משנה: פתח מילוט תקוע!

טייס: החלף מתגים.

טייס משנה: מחליף.

טייס: האץ ניתוק משאבות.

טייס משנה: מנתק.

(הטייס מנסה לייצב את המטוס)

טייס: ברזי דלק 3, 4 ו 6. (עדיין עשן) תן לי כוח מלא! (המטוס מתייצב)

תמונה 16 (בסיס):

(הסגן יושב ומנסה “לעלות” על הקוד)

סגן: (לעצמו) שלום עלי אדמות, הבאנו שלום עליכם, ה', ש', ע'. טוהר החיוניות..

(נשמעות שתי יריות והדלת נפרצת, נכנס קצין במדים ירוקים ומאיים עליו ברובה)

קצין: תרים ידיים מעל הראש.

סגן: מי לעזאזל אתה חושב שאתה? יורה ככה. מי אתה?

קצין: אמרתי תרים ידיים מעל הראש. (הסגן מרים ידיים) מי אתה?

סגן: אני סגן אלוף… ואני הקצין הראש של תא”ל….

קצין: איפה תא“ל חמוצי?!

סגן: הוא מת, בשירותים.

קצין: איפה השירותים.

סגן: מימינך.

(הקצין בודק את השירותים ושורק למראה עיניו)

סגן: שמע, אני לא יודע איזה משחק מטופש אתה חושב שאתה משחק כאן אבל יש לי רעיון לא רע בכלל של מה יכול להיות הקוד ואני חייב ליצור קשר מיד עם המפקדה האסטרטגית.

קצין: אמרתי תרים ידיים מעל הראש ותשאיר אותך שם. קדימה. יש לך עדים?

סגן: איזה עדים? הוא ירה בעצמו.

קצין: בזמן הגילוח, הא?

סגן: תקשיב סרן קקה עטלפקה, תן לי להגיד לך שנדמה לי שאולי עליתי, אני חושב, אני מקווה, אני מתפלל, על הקוד. זה מין נושא שהוא כל הזמן חזר עליו, וריאציה של שלום עליי אדמות וטוהר המאות – ראשי התיבות…

קצין: תרים ידיים מעל הראש ותתחיל ללכת.

סגן: אתה לא יודע שתא”ל חמוץ השתגע לגמרי ושלח את כל הטייסת להתקיף את האיראנים?!

קצין: על מה אתה מדבר?

סגן: אני אגיד לך על מה אני מדבר. אני מרים את הטלפון האדום הזה שמחובר לפיקוד ואני מקווה… (מרים) לעזאזל, אין קו. בטח נורה ע“י אחד החיילים תוך כדי הקרב המטופש הזה. (מרים טלפון אחר, בלי חוט)

קצין: טוב חבוב, בזבזתי עליך יותר מדי זמן. יש לי הרבה פצועים בחוץ, תתחיל ללכת.

תמונה 17 (במטוס):

(ג'ינג'י בודק את הנזק לרדיו ולמכשירי הקשר)

ג'ינג'י: כל מכשירי הקשר מתים, כולל המערבל. נראה לי שמנגנון ההשמדה העצמית נפגע ופוצץ את עצמו.

אחראי פצצות: כיביתי את האש, כוח חירום עובד, הכל נראה בסדר.

טייס: רות. נווט?

נווט: חישבתי את כמות הדלק שאנחנו שורפים, היא בערך אחד שש שתיים לדקה. זה נותן לנו מספיק כדי להגיע גם למטרה הראשית וגם למטרה המשנית. אבל לא נוכל, אני חוזר, לא נוכל להגיע לשום בסיס של מדינה ניטרלית. למרות זאת, יהיה לנו מספיק דלק לנחיתת חירום על ספינת מזג האוויר טנגו דלתא. קואורדינאטות: אפס אפס שלוש שש תשע אחד.

טייס: טוב בחורים. יש לנו שלושה מנועים מושבתים, יש לנו יותר חורים, הקשר מת ויש נזילת דלק. אם היינו טסים קצת יותר נמוך, היינו צריכים מחלקי מים. אבל יש לנו יתרון אחד קטן על הערבושים, בגובה הזה הם אולי יכולים לירות עלינו, אבל אין להם שום סיכויי לגלות אותנו בסונאר.

תמונה 18 (בסיס):

(מסדרון, קרין מאיים על הסגן בנשק. והולך אחריו)

קצין: לצד השני.

סגן: לאן אתה לוקח אותי?

קצין: לשער הראשי.

סגן: קצין, קצין, אני מוכרח לדעת מה אתה חושב שקרה כאן?

קצין: אתה רוצה לדעת מה אני חושב?

סגן: כן.

קצין: אני חושב שאתה איזה סוטה. ואני חושב שתא”ל חמוץ עלה על הסטייה שלך ושאתה מארגן איזה מרד של סוטים. עכשיו זוז! (הסגן ממשיך ללכת בידיים מורמות). מעבר לזה אני לא יודע שום דבר. על שום מטוסים שנשלחו להתקיף באיראן. הפקודה שלי הייתה למצוא את תא“ל חמוץ ולקשר אותו ישירות עם רה”מ.

סגן: רגע אחד, אמרת… רה“מ.

קצין: מה איתו?

סגן: רה”מ רוצה לדבר עם תא“ל חמוץ, נכון? עכשיו, תא”ל חמוץ מת, לא? אני הקצין הראשי של תא“ל חמוץ, אז רה”מ ירצה לדבר איתי, אתה לא חושב? יש פה טלפון בשקלים ואולי הקו מחובר.

קצין: אתה רוצה לדבר עם רה“מ?

סגן: אני לא רוצה לדבר איתו, אני מוכרח לדבר איתו. ואני יכול להבטיח לך, שאם אתה לא מוריד את הרובה ומפסיק עם השטויות האלה, ועדת החקירה תיתן לך כל כך על הראש, שיהיה לך מזל אם יתנו לך ללבוש מדים של מנקה שירותים!

קצין: בסדר. נסה להשיג את רה”מ בטלפון.

סגן: (ניגש לטלפון ומרים את השפופרת וכניס שקל)

קצין: אם תתחיל עם הסטיות שלך, אני יורה לך בראש.

סגן: הלו, 144? מדבר סגן… אני מדבר מבסיס חיל האוויר… תקשיבי, משהו מאוד דחוף צץ ואני רוצה שתעבירי אותי בדחיפות לרה“מ. לא, אני רציני לגמרי. רה”מ, כן. רה“מ. (הטלפון עושה רעשים שהכסף נגמר) את יכולה לעשות את זה גוביינא! (מחכה בזמן שהקצין נועץ בו מבט ???) רק רגע. (לקצין) הם לא מקבלים את השיחה, ישלך שקל או שניים?

קצין: אתה לא חושב שאני יוצא לקרב עם כסף קטן בכיסים, נכון?

סגן: תשמעי, אה… (מוציא אגורות מהכיס ומתחיל לספור) שיט, חסרים לי 20 אגורות, חכי שנייה. סגן, המכונה של הקוקה-קולה, אני רוצה שתירה בה, אולי יש שם כסף קטן.

קצין: זה רכוש פרטי.

סגן: קצין, אתה בכלל מסוגל להתחיל לדמיין מה יקרה לך כשיגלו שאתה מנעת ממני לטלפן לרה”מ? אתה יכול לדמיין? תירה בה! תירה! עם הרובה! בשביל זה הכדורים, אידיוט!

קצין: (בסבלנות, לא מתרגש) טוב. אני אביא לך אתה הכסף הקטן אבל אם אתה לא משיג את רה“מ, אתה יודע מה יקרה לך?

סגן: מה?!

קצין: תצטרך לתת דין וחשבות לברת קוקה-קולה (יורה במכונה, הכסף יוצא וקוקה קולה משפריצה על פניו)

תמונה 19 (חדר מלחמה):

קריין: כאן מפקדת חיל האוויר. הקוד ש.ע.א. אושר ע”י מטוס טייסת 843.

(צהלות ושמחה בחדר-מלחמה, לחיצות ידיים)

קריין: אלו הפרטים: משימות 12, 22, 30 ו 38 הושמדו על ידי האוייב. כל המשימות האחרות אישרו את הקוד. כאן הפיקוד העליון. רות עבור.

צ'צ'י: רבותיי, רבותיי…

(שקט משתרר)

צ'צ'י: רבותיי, אדוני רה“מ, אני לא אדם סנטימנטאלי על פי טבעי אבל אני חושב שאני יודע מה על לב כל אחד מהנוכחים כאן. אני חושב שאנחנו צריכים להרכין ראש ולשאת תפילה קצרה של תודה לגואל שלנו. (מתפלל) אלוהים, שמענו את כנפי מלאך המוות מהלכות מעל ראשנו מעמק הפחד. אתה ראית לנכון לגאול אותנו מכוחות הרשע….

מזכיר: (לרה”מ) סליחה אדוני, נשיא איראן על הקו שוב והוא נשמע עצבני.

תמונה 20 (במטוס)

טכנאי: נזילת ודליפת דלק מהמנוע החריפה. עכשיו עובד בשתיים אפס חמש. דלק שנשאר מוערך בשמונה שבע תשע אפס…………..

תמונה 21 (חדר-מלחמה):

רה“מ: (לשפופרת) לא. לא, חמודי, זו בטח טעות. (מקשיב) לא, אני משוכנע. אני לגמרי משוכנע, חמודי. כן רגע. (מכסה בידו על הפיה) אתה יודע מה הוא אומר? הוא אומר שאחד המטוסים לא חזר. הוא אומר שלפי מידע שהועבר לחיל האוויר שלו, הוא טס לקומפלקס הטילים ב????.

צ'צ'י: מה?… (צוחק בחוסר אמון) זה בלתי-אפשרי אדוני. זאת אומרת, תסתכל על הלוח, 34 מטוסים, שלושים אישורים של הקוד וארבעה בומים. ואחד מהם היה בדרך ל????.

רה”מ: (לשפופרת) חמודי? תראה, קיבלנו אישור לכל מטוס מלבד הארבעה שהפלתם. (מקשיב) אהה… אהה… מממ… הוא אומר… (לשפופרת) חכה שנייה חמודי (מכסה בידו על הפיה) הוא אומר שחיל האוויר שלהם מאשר שרק שלושה מטוסים יורטו. הרביעי רק נפגע.

צ'צ'י: אדוני רה“מ, אני מתחיל להריח מזימה ערבית שמנה ומסריחה. נניח שחמודי משקר בקשר למטוס הרביעי ורק מחפש תירוץ להפציץ אותנו.

רה”מ: (לשפופרת) חמודי, תראה, אם מה שאתה אומר נכון, והמטוס יצליח להפציץ את המטרה. האם.. האם… זה הולך לקראת, האם זה הולך להפעיל את נשק יום הדין? (מקשיב) אתה בטוח? (מקשיב) טוב… אני מניח שאתם חייבים למצוא דרך ליירט את המטוס הזה, חמודי! חמודי, אני מצטער שהם מתחמקים מהרדאר שלך וטסים נמוך אבל לשם כך הם אומנו, זאת העבודה שלהם. תראה, חמודי, אתה יודע בדיוק לאן הם טסים ואני בטוח שכל חיל האוויר שלכם יכול לעצור מטוס אחד. תקשיב, זה לא הולך לשרת אף אחד מאיתנו אם נשק יום הדין יופעל נכון? (מקשיב) ח… חמודי. אין טעם להיכנס להיסטריה ברגע שכזה! חמודי! רגליים על הקרקע כשאתה מדבר, חמודי! (מקשיב) אני … אני… אני לא מתעצבן… לא, חמודי… אני… אני כן קצת מודאג, זה הכול. תראה, אם חיל האוויר שלנו אומר שהמטרה הראשית היא מדרובה אז זאת האמת חמודי! אתה מוכרח להאמין לי. (צ'צ'י מהנהן לאות אישור)

רה“מ: תראה, אני יכ.. (מקשיב) חמודי, אני יכול לתת לך עצה? תקשיב, חמודי, שלח את כל מה שיש לך לשם וככה לא תוכל לפספס.

תמונה 22 (במטוס):

נווט: נווט לטייס, מתקרבים ליעד. מרחק אחד אפס מייל. מעביר מירוק לכתום.

טייס: עבור. מוכן לבדיקה אחרונה של הפצצה.

מפציץ: מוכן המפקד.

טייס:

תמונה 23 (חדר-מלחמה):

סטריינג'לב: אדוני רה”מ, לא הייתי פוסל את האפשרות לשמר את המין האנושי. זה יהיה די פשוט. (מרחרח) במעמקי ה… מכרות העמוקים ביותר שלנו, הרדיואקטיביות לעולם לא תחדור כל כך נמוך. ותוך כמה שבועות יעשו שיפורים להרחבת החלל.

רה“מ: כמה זמן אתה חושב שנצטרך להישאר שם?

ד”ר: בוא נראה (מחפש בפנקס) קובלט תוריום ג'י… אה כן. ממ.. כן.. הייתי אומר שבערך 10 שנים. (מסיים את החישוב ושולף בכוח את הפנקס ביד אחת מהיד עם הכפפה ומחזיר לכיס הפנימי של המעיל)

רה“מ: אתה מתכוון, אנשים באמת יוכלו להישאר שם מאה שנים?

ד”ר: זה לא יהיה קשה מיין פיהרר! אפקט גרעיני. אה… אני מצטער, רה“מ. אפקט גרעיני יוכל לספק חשמל כמעט ללא הגבלה. חממות יספקו צמחים. חיות יואבסו ויישחטו. נצטרך סקירה מהירה של כל המכרות במדינה. אבל אני מניח ש… יהיה מספיק מקום לכמה מאות אלפי אנשים.

רה”מ: אה.. לא הייתי רוצה להחליט מי ירד למטה ומי יישאר למעלה.

ד“ר: זה לא יהיה הכרחי אדוני רה”מ. זה יוכל להיעשות בקלות על ידי מחשב, שאליו יוזנו נתונים ופקטורים של גיל, בריאות, פוריות, אינטליגנציה ועוד כהנה וכהנה כישורים. כמובן שזה יהיה הכרחי שכל הממשלה והפיקוד הצבאי העליון יהיו כלולים באנשים כדי להחדיר את עקרונות ההנהגה והמסורת.

תמונה 24 (במטוס):

נווט: סגן, אם נמשיך לאבד דלק בקצב הזה, אני מעריך שיישארו לנו 38 דק' טיסה שלא יספיקו כדי להגיע אל המטרה הראשית!

טייס: אמרת שזה יספיק כדי להגיע למטרה הראשית!

נווט: מצטער, זה היה לפי החישוב הקודם לא לפי שתיים אפס חמש.

טייס: מעניין לי את הביצה השמאלית איך תעשה את זה. רק קח אותי לראשית, אתה שומע?

נווט: מצטער, אבל אלה המספרים. יהיה לנו מזל אם נצליח להגיע לספינת מזג האוויר בטנגו דלתא.

טייס: ססס אוחתק! לא הגענו עד כאן כדי לזרוק את הפצצה לים! מה האלטרנטיבה הקרובה ביותר?

נווט: אם קצב אובדן הדלק לא יגבר, יש לנו סיכוי להגיע למטרה שלוש שמונה ארבע, קואורדינאטה אפס אפס שלוש שש תשע אחת. ואולי נספיק להגיע לספינת מזג האוויר בטנגו דלתא.

טייס: איזו מין מטרה זאת?

נווט: זה הקומפלקס של ???? ב…

טייס: טוב, קובע יעד חדש שלוש שמונה ארבע. תן לי כיוון איך שאתה מסיים לחשב את זה.

תמונה 25 (חדר-מלחמה):

רה“מ: (לשפופרת) אנחנו מחזיקים אצבעות, חמודי, ותזכור, יש רק דבר אחד, כולנו באותה סירה. אנחנו מאחוריך חמודי. אנחנו איתך לאורך כל הדרך. (מקשיב) טוב, אנחנו נשאיר את הקו פנוי. טוב, חמודי (מניח את השפופרת) אלוף צ'צ'י, באמת יש סיכוי למטוס הזה להגיע?

צ'צ'י: אדוני רה”מ, אם אני יכול לדבר בחופשיות, הערבים יודעים לדבר הרבה. אבל אם להגיד את האמת, כשזה מגיע לתכלס… זאת אומרת, אתה לא יכול לצפות מכמה חיילי צעצוע מטומטמים להבין מכונה כמו חלק מהבחורים שלנו, בלי להעליב כמובן, כבוד השגריר. זאת אומרת, קח את הערבי הממוצע, כולנו יודעים כמה ביצים יש לו, תראה מה האמריקאים עושים להם ועדיין לא נכנסים..

רה“מ: אתה יכול לדבר לגופו של עניין?

צ'צ'י: מצטער אדוני. אם, אם הטייס טוב, תראה, אם הוא באמת.. מוכשר, הוא יכול להטיס את הבובה הזאת כל כך נמוך. אתה מוכרח לראות את זה פעם, זה חתיכת מראה, מטוס כזה, וואו!

רה”מ: כן, אבל האם יש לו סיכויי?!

צ'צ'י: אם יש לו סיכוי? בטח שיש לו סיכ.. בטח שיש לו… (מכסה את פיו בהכרת תדהמה) (הד“ר עם הכפפה מתרוממת “מאליה” להצדעה נאצית, היד השנייה תופסת אותה ומורידה אותה)

ד”ר: באופן טבעי, הם יתרבו בקצב מסחרר. יהיה הרבה זמן ומעט מה לעשות. אבל בעזרת טכניקות התרבות נכונות ויחס של, נגיד, עשר נקבות לכל זכר, אניח מניח שנגיע לרווח הלאומי הגולמי הנוכחי תוך 20 שנה.

רה“מ: אבל ד”ר, האם הניצולים לא יהיו כל כך אכולי צער ויגון עד שהם יקנאו במתים ויאבדו כל חשק להמשיך לחיות?

ד“ר: לא אדוני (היד הימנית מגלגלת את הכסא אחורה) סלח לי רגע (הוא נאבק בה בידו השנייה ותוך כדי נושך אותה) קודם כל, כשהם ירדו למטה, כולם עדיין יהיו בחיים. לא יהיו טראומות. והרגשות יהיו מעורבים בנוסטלגיה לאלה שנשארו מאחור וסקרנות גדולה מהולה בציפיה אל מול ההרפתקה העומדת בפתח! אה… ! (היד שום נמתחת להצבעה נאצית והוא שוב מושך אותך ונושך אותה. היד מנסה לחנוק אותו והוא נאבק בה)

צ'צ'י: ד”ר, הזכרת את היחס של עשר נקבות לכל זכר. עכשיו, האם זה לא אומר בהכרח נטישת מה שנקרא, מערכת היחסים המונוגמית? כלומר, לפחות בכל הנוגע לזכרים?

ד“ר: לצערי כן. אבל זה המחיר שעלינו לשלם למען עתיד האנושות. עלי לציין עוד שמכיוון שכל זכר ייאלץ לעשות שירות עצום וארוך… על הנשים להיבחר בקפידה ולעמוד בקריטריונים הטבעיים הגבוהים ביותר.

השגריר: אני מוכרח להודות, יש לך שם רעיון לא רע בכלל ד”ר.

ד“ר: תודה אדוני.

צ'צ'י: אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל על כל זה מזווית ראייה צבאית. כלומר, נניח שהאיראנים מחביאים איזו פצצה גדולה. כשנצא החוצה, עוד מאה שנה, הם ישתלטו על העולם!

אלוף: אני מסכים אדוני. למען האמת, הם אפילו יכולים לנסות התקפה מיידית כדי להשתלט על המכרות.

צ'צ'י: כן… אני חושב שזה יהיה נאיבי מצידנו, אדוני רה”מ , לחשוב שכל ההתפתחויות האחרונות הולכות לשנות משהו במנטאליות ובמדיניות הערבית. (השגריר מצלם בסתר את הלוח)

צ'צ'י: כלומר, אנחנו מוכרחים להיות יותר ויותר בכוננות כדי למנוע מהם להשתלט על מכרות, על מנת שיוכלו להתרבות יותר מאיתנו וככה להתעלות עלינו מבחינה מספרית כשנצוץ החוצה. אדוני רה“מ, אסור לנו להפסיד במירוץ המכרות!

ד”ר: אדוני (נעמד על הרגליים) יש לי תוכנית… (עוצר, קולט שהוא עומד) מיין פיהרר! אני יכול ללכת! (סצנה של פצצות מתפוצצות, שמיים, we'll meet again“ נשמע ברקע)

סוף