אור הוא הופעה של חוק.

מקורו, כך נראה, במחוקקים.

כל דבר בעולם הממשי זורח באורות, אך רק יצורי תבונה מאירים באור בודד בכל זמן נתון.

אצילים מסוגלים להזיח את תודעתם ולחוות את האורות שמאירים על דברים שנמצאים בסביבתם (אני משער שיש איזה ניקוד שרלוונטי לטווח של הדבר הזה, ואשמח אם ההוא יבוא ויגיד לי איזה). החוויה הזו מוכרת, מפורסמת, ואנחנו קוראים לה פן.

לילי הצליחה להעביר את הגוף שלה (וגופות אחרות) דרך יצור תבוני אל האור שמאיר בו באותו זמן. ממון הצליח לעשות את זה לגבע, על “האני” האימתני שלו, בעזרת משפט ושטר כסף. כך-או-כך, זו חוויה שונה לחלוטין, ואנחנו קוראים לה פנים.