פרופסור יו-האן - בימים, חי בציריך ומרצה באוניברסיטה להיסטוריה של סין העתיקה עם התמחות מיוחדת ב forbidden city שבבייג'ין. בלילות, ספיריט והסף עצמו לאותה העיר האסורה. כשהתוודענו ל forbidden city הרגשתי שהסף במקום עדיין חי ופועם וניסיתי ליצור קשר עם הפרופ', אולי מעט בחוסר טקט ועיתוי לא מתאים. בשיחתינו באישון הלילה הסתבר כי הוא אישיות נרגנת, מודחקת ביותר ולא מודעת בכלל לפוטנציאל הגלום בה. בכל אופן שיתפתי בכך את טליה ושמעון (אגב, משהו קל התרופף אצלם לאחרונה, בדיוק סיימו סבב של פוקר ערום והתחילו במרץ לשפץ את המוזיאון בכניסה לעיר). הגענו למסקנה שהדבר הנכון יהיה להתפרץ לחייו של הפרופסור ולגרום לו (כמעט) להתקף לב. וכך היה. שמעון ואני נסענו לציריך לביתו עם סל מלא בתרופות ודברים טובים אחרים, כיוון שהיה חולה באותו היום. הבית, מסתבר, נמצא בתוך אחוזה ישנה ומוזנחת וכשהגענו, הערנו לחיים את הדלתות במקום, שלא זכו כבר שנים רבות למגע יד אדם. חלקן זכו מאיתנו למגע נעים ומלטף וחלקן למעשי סדום, כששמעון עבר בהן בברוטליות. הפרופ' כאמור נלחץ מאוד מביקורינו ולא נרגע ושיתף פעולה, גם לא לאחר שינויים חוזרים ונשנים בקצב הלב, שניסינו לעשות לו, לטובתו. לכן החלטנו להעביר אותו למקום שלנו. ישירות למנהרה החשמלית של טליה לחדר המראות. משום מה (?) גם זה לא ממש גרם לו להירגע. נראה שאז הבנו את הטעות והחלטנו לשנות את הגישה ולהרפות ממנו. או לפחות לתת לו את ההרגשה שזה מה שקורה. לשם כך, יצר שמעון העתק מדויק של הבית שלו וכל הסביבה הקרובה ומחק לו את הזכרון מהשעות האחרונות, כך שיחשוב שחלם חלום רע. כשהתעורר הפרופ' במיטתו, בהחלט מבועת, התקשר מיד לפסיכיאטר המטפל שלו, שהפנה אותו מיידית למומחה הדגול ד“ר פרנסואה (אני, עם זקן ושפם צרפתי וגם זנב קטן ממקודם, למי שלא זוכר). בטיפול הוא מצא אוזן קשבת, כדי לדבר אך מעט על עצמו. הסתבר כי הוא אדם בודד מאוד, חוקר מסור וחרוץ, שהמחקר מצוי בנימי נפשו והסביבה לא ממש מבינה, מוקירה ומעריכה, כפי שהיה מצפה ורוצה. גם בתו היחידה, לנה, התרחקה ממנו מאוד בשנים האחרונות. הוא נזכר במעומעם בשיחה המוזרה מאמצע הלילה והודה כי אותה אחת שהתקשרה הזכירה לו מעט את בתו. יש לציין (קשה שלא) ששמעון, מזכירתו המצודדת של הד”ר, ניסה בדרכי זימה קלוקלות לאורך כל השעה לערער עוד יותר את נפשו הרכה של הפרופ' ושל המטפל בעצמו, אך האחרון לא אפשר זאת, כיוון שהפרופ' באמת עבר כבר מספיק. נפרדנו כשיו-האן הרגיש מעט מעודד ומאוזן (עם מרשם לכמה תרופות הרגעה) ומוכן יותר לשיחת טלפון הבאה איתי - לילי.

התמונה אגב, מראה את הפרופ' המנסה לפלס את דרכו החוצה מחצר ביתו המזנחת בציריך ומגיעה מפה. שמה המקורי הוא “Old Man”, והשם שמופיע בויקי הוא שקר מוחלט.