עיירת נופש השוכנת ביוטה, כשלוש שעות נסיעה מלאס וגאס. היא המקום של עדן ורצח.

עיירה זו סוחפת מחפשי אמת וידע רבים אשר מגיעים ומשתכנים שם לאורך זמן. העיירה מכילה 2536 תושבים וכששת אלפים מחפשים.

העיירה שוכנת בין גבעות המשקיפות על המרחבים של יוטה. בצד אחד ישנם מספר בתי מלון יקרים בצורה בלתי סבירה, ובצד השני ישנו גן, אליו מוליך משעול נידח ולא מתוחזק. בעיירה מינים רבים של יצורים חיים וצומחים אשר חיים בהתעלמות אחד מהשני, בשכבות קיום שונות. כאשר נולדים יצורים חדשים, יצורים ישנים יותר מאותו המין “נפלטים” אל מחוץ לשכבה שלהם ונטרפים על-פי חוקי הטבע המוכרים, או נשארים מאחורי העירה. העיירה עצמה, נעה (באופן שעדיין אינו ברור) בקצב של כקילומטר בשעה.

לגן יש שער ברזל עתיק והרוס עליו שומר מלאך בלתי-נראה. מעיין מים מתוקים נובע בגן וזורם אל העיירה. הגן מלא בצמחיה וביצורים חיים, פרט אחד מכל סוג, והפרטים עצמם נטולי זוויג. בגן גדלים בין השאר עץ החיים ועץ הדעת (על פירותיהם שומר המלאך עם חרבו “להט”).

בפגישה השמינית שמעון אכל מפרי עץ-הדעת-טוב-ורע ומפרי עץ-החיים, ואילו לילי אכלה רק מפרי הדעת. שמעון התחיל להבין כל-מני דברים מעניינים, אבל רק בפגישה התשיעית, אחרי עוד נגיסה מפרי עץ-הדעת, הוא התחיל להבין כמה מעשים רעים הוא עושה כל הזמן וללקות בנקיפות מצפון בהתאם. בינתיים הוא מצליח להתגבר על נקיפות המצפון בעזרתה של העז השחורה שמלינה נתנה לו, אבל אפילו במוחו המעומעם וההזוי מתגבשת הידיעה שטעימה נוספת מפרי עץ-הדעת-טוב-ורע עלולה לחולל בו שינויים בלתי-הפיכים. אי שם, בפגישה העשירית או האחד עשר, שמעון אכל את הפרי השלישי וחייו השתנו.