Game

This page is read only. You can view the source, but not change it. Ask your administrator if you think this is wrong.
====== גור - לוחם אלדרין ======

גור הוא אלדרין שגדל וחי כל חייו בין גמדים.

מעט מאד אנשים יודעים בדיוק איך זה קרה, אבל כל מי שחי באזור יודע שלפני כעשרים שנה הגיע [[גמדיה|לגמדיה]] תינוק אסופי, ושכבר ממבט ראשון היה ברור שמשהו לא בסדר איתו. "חליפאי", הם קראו לו. "בן פיות". בתחילה אף-אחד מבני הקהילה הבדלנית לא רצה אפילו לגעת בו, אך לבסוף אחד הנפחים - בר-נש קודר וערירי בשם [[אלאתיר]], ששכל את אשתו ואחר-כך את בנו הפעוט - החליט לקחת אותו תחת חסותו. היה זה הוא שנתן לרך הנולד את השם רש-גור, לאמור ביש-גדא.

מן המפורסמות היא שילדי גמדים יכולים להיות רשעים, בעיקר כשהם מגיעים ממשפחות של חארות פוריטניים, וילדותו של רש-גור לא היתה פשוטה. דרך ההתמודדות שלו, לעומת-זאת, היתה פשוטה בתכלית: הוא העמיד פנים שלא אכפת לו. שהוא לא מבין. שהוא לא דואג ולא מפחד. את מעט הקרדיט החברתי שלו הוא הרוויח במעללים של חוסר זהירות מופגנת, כמו ריצה על הקרום הדק שעל האגם הוולקאני או איזון קרדום הקרב המקודש של ברתאר איש-ברזל על קצה סנטרו. חלק לא מבוטל מהמעללים הללו נסתיימו בפציעות קשות שהותירו בבשרו צלקות ומומים קטנים לרוב.

בערך בגיל עשר הוא החל לצמוח למימדים מפלצתיים, ולמרות שנעדר ממנו החוסן הגמדי הקלאסי, כחו היה גדול משל שאר בני גילו שהפסיקו להציק לו כמעט לחלוטין. הגישה שלו הפכה את הפעילות ללא מספקת והגודל שלו הפך אותה ללא משתלמת. גם הם, כמו רוב תושבי גמדיה, התרגלו אליו ולמדו להתעלם ממנו. התקשורת שלו עם העולם החיצון התצמצמה לשניים או שלושה מורים, לאביו המאמץ, ולספרי אגדות. כשהיו מניחים אותו לבדו, מה שהיה קורה חלק גדול מאד מהזמן, הוא היה שוקע בחלומות בהקיץ ורוקם בדמיון האלפים הפורה שלו עלילות גבורה מופלאות.

בגיל חמש-עשרה אפילו אביו המאמץ נטש את התקווה שיום אחד יגדלו לו זקן ושפם. או שערות בביצים. הוא החל לקשור את שער הזהב הארוך שלו סביב סנטרו הערום וויתר לחלוטין על אפשרות לקשר עם המין היפה((לפי הספרים לגמדות אין זקן כהה וקצר, כמו שער ערווה על הפרצוף, אבל השחקן של גור מתעקש)). שאיפתו העיקרית הפכה להיות ללוחם עז רוח ולהביא כבוד ויקר לבית אביו, שאת שמו המפורש גרון האלדרין שלו אינו מסוגל לבטא ושהוא עצמו הנצר האחרון שלו. בסתר לבו, בפנים בפנים בפנים, הוא העז לפתח גם פנטאזיה על גמדה שתוכל לראות מעבר לסנטרו החשוף ולגופו המגודל. מישהי שתרווה את האש שבלבו ושתמליט לו עשרות צאצאים גמדיים מושלמים.

בגיל שבע-עשרה הוא החל סוף-סוף ללמוד לחימה בגרזן יחד עם קבוצה של בני גילו. בהתחלה קמה מהומה קטנה של הורים שלא רצו שהילדים שלהם ילמדו עם הפרענק, אבל נחישותו הרשימה את המורה שהחליט לתת לו הזדמנות. זו היתה קטסטרופה. הגרזן היה קצר מדי למידותיו, המגנים הקטנים מדי שיפשפו את מפשעותיו ומחצו את אשכיו, והקסדה היתה רחבה מדי ושוליה נפלו על עיניו. הדבר היחיד שאליו הוא העז לייחל נראה פתאום חסר תקווה מתמיד, והאש שבערה בעיניו רפרפה וחישבה לדעוך.

אלאתיר, שעל כל קשיחותו אהב את בנו המאומץ עד כמה שאפשר לאהוב מפלצת, עשה לילותיו כימים, ותוך שבוע הגיש לרש-גור את המתנה הנפלאה ביותר שאב יכול לתת לבנו: סיכוי. שריון קשקשים נהדר שנעשה בדיוק לפי מידותיו, וגרזן מלחמה ארוך ודק (בסטנדרטים גמדיים) שישב בידיו כמו המלך רוגאר הראשון (המפואר) על כסא השהם שלו. רש-גור חזר ללימודיו, ובפעם הראשונה בחייו הצטיין בהם הצטיינות יתרה.

מיומנותו הגדלה בשימוש בגרזן הפכה אותו לפופולארי קצת יותר. חבריו ללימודים לא נמנעו בדרך-כלל מחברתו, ואם הוא היה מתאמץ אולי הוא אפילו היה יכול למצוא איזו גמדה חובבת אקזוטיקה שתפרוק מעט ממטענו הכבד, אבל בשלב הזה כבר לא היו לו עיניים, או זמן, לדברים כאלו. במשך שלוש שנים הוא התאמן בימים וחלם על הרפתקאות בלילות, ובגיל עשרים הוא יצא למסע החניכה שלו, כנהוג בגמדיה.

בשל טעות ניווטית הוא יצא משרשרת ההרים העוטפת את גמדיה - המקום המועדף למסעות חניכה - והגיע לעיירה השוכנת למרגלותיה. שם הוא נתקל [[elbrone|באלברון]] [[numa|ובנומה]] והחל בהרפתקאותיו. ביוצאו מבית אביו הוא שינה את שמו. לא עוד רש-גור, אלא סתם גור. אחרי הכל, החלום שלו מתגשם. מי יכול להגיד שאין לו מזל?
Game

User Tools

Site Tools

Page Tools
