הבדלים

כאן מוצגים ההבדלים בין הגרסה שנבחרה והגרסה הנוכחית של הדף.

--- aluf:הטקסט [2006/06/11 18:33]
israel נוצר
+++ aluf:הטקסט [2013/11/06 20:59] (הגרסה הנוכחית)
@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-אַלּוּף בַּצְלוּת וְאַלּוּף שׁוּם
+====== אלוף בצלות ואלוף שום ======
-ח"נ ביאליק
+[[אלוף בצלות ואלוף שום]]
+[[ח"נ ביאליק]]
+([[מקאמה|בדיחה עממית בחרוזים]])
-(בדיחה עממית בחרוזים)
-א
+== א ==
-בֶּן אַחַד הַמְּלָכִים יָצָא בָאָרֶץ לְשׁוּטוֹ, / לְמַעַן אֱסֹף חָכְמָה וָדַעַת וּלְשִׂימָן אֶל-יַלְקוּטוֹ, / כְּדָת לְכָל-בְּנֵי-הַמְּלָכִים, / הַשְּׂלֵמִים וְהַטּוֹבִים וְהַמְבֹרָכִים, / וַיַעֲבֹר בֶּן-הַמֶּלֶך בְּכָל-חֲמֵשׁ הַיַּבָּשׁוֹת, / וַיָּתָר אֶת- הָאֲרָצוֹת הַיְּשָׁנוֹת וְהַחֲדָשׁוֹת, / וַיִקְרַע אֶת-כָּל-שִׁבְעַת הַיַּמִים, / וַיִּצְלַח אֶת-כָּל-הַנְּהָרוֹת וְאֵת כָּל-הָאֲגַמִּים, / וְגַם אֶל-הָאִיִּים הָרְחוֹקִים הִגִּיעַ, / וְעַד מֵעֵבֶר לְהָרֵי הַחֹשֶׁךְ הִבְקִיעַ, / וַיִּדְרֹךְ בִּנְעָלָיו צִיּוֹת וְאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת, / וַיֶּאֱסֹף חָכְמָה וָדַעַת כֶּאֱסֹף בֵּיצִים עֲזוּבוֹת, / לֹא הִנִּיחַ קְטַנָּה וּגְדוֹלָה אֲשֶר לֹא-אָסָף, / וַיֶּחְכַּם וַיִּשְׂכַּל מֵהֵימָן וּמֵאָסָף, / וּמִדֵּי צֵאתוֹ וּמִדֵּי בֹאוֹ, / דִּבֵּר בְּחָכְמָה עַל-עוֹלָם וּמְלֹאוֹ, / וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַלָּבָן וּבֵין הַשָּׁחוֹר, / בֵּין חֲמוֹר בֶּן-אֲתוֹנוֹת וּבֵין חֲמַר-מְרָת, / וּבֵין יֵינוֹת קַפְרִיסִין וּבֵין מֵימֵי פְרָת, / סוֹף דָּבָר, בָּחוּר בֶּן-חַיִל וּבֶן פֹּרָת!
+בן אחד המלכים יצא בארץ לשוטו, / למען אסף חכמה ודעת ולשימן אל-ילקוטו, / [[דת|כדת]] לכל-בני-המלכים, / השלמים והטובים והמברכים, / ויעבר בן-המלך בכל-חמש היבשות, / ויתר את- הארצות הישנות והחדשות, / ויקרע את-כל-[[שבעת הימים]], / ויצלח את-כל-הנהרות ואת כל-האגמים, / וגם אל-האיים הרחוקים הגיע, / ועד [[מעבר להרי החשך]] הבקיע, / וידרך בנעליו [[ציה|ציות]] [[ארץ תלאובות|וארץ תלאובות]], / ויאסף חכמה ודעת [[כאסף ביצים עזובות]], / לא הניח קטנה וגדולה אשר לא-אסף, / ויחכם וישכל [[הימן ואיתן|מהימן]] [[אסף|ומאסף]], / ומדי צאתו ומדי באו, / דבר בחכמה על-עולם ומלאו, / ולהבדיל בין הלבן ובין השחור, / בין [[חמור בן-אתונות]] ובין [[חמר-מרת]], / ובין יינות קפריסין ובין מימי פרת, / סוף דבר, בחור [[בן-חיל]] [[בן פרת|ובן פרת]]!
-ב
+== ב ==
-וַיְהִי בִמְלֹאת שִׁבְעָה שָבוּעוֹת לְצֵאתוֹ, / וַיִּמָּלֵךְ עָלָיו לִבּוֹ לָשוּב אֶל-בֵּיתוֹ, / כִּי כְבָר מִלֵּא בְחָכְמָה כְּרֵסוֹ, / מַשָּׂא כָבֵד מִשֵּׂאתוֹ, / וְכָל-הָאַמְתָּחוֹת וְכָל-הַצִּקְלוֹנוֹת / מָלְאוּ מִשֶּׁבַע הַחָכְמוֹת וּמִשִּׁבְעִים הַלְּשׁוֹנוֹת, / וַיְצַו בֶּן-הַמֶּלֶך לָצֹר כֵּלָיו, / וְהִנֵּה-זֶה בָא הַמַּגִּיד וַיֹּאמֶר אֵלָיו:
+ויהי במלאת [[שבעה שבועות]] לצאתו, / וימלך עליו לבו לשוב אל-ביתו, / כי כבר מלא בחכמה כרסו, / משא כבד משאתו, / וכל-האמתחות וכל-[[הצקלונות]] / מלאו מ[[שבע החכמות]] ומ[[שבעים הלשונות]], / ויצו בן-המלך לצר כליו, / והנה-זה בא המגיד ויאמר אליו:
-"אֲדוֹנִי בֶן-הַמֶּלֶךְ הַנֶּחְמָד וְהַנָּעִים! / שָמַעְתִּי כִּי-יֵשׁ בָּעוֹלָם אִי-פְלָאִים, / לֹא-שְזָפַתּוּ עֵין בֶּן-מֶלֶךְ מֵעוֹדוֹ, / וָאֹמַר: אֶגְלֶה אֹזֶן רוֹמְמוּת כְּבוֹדוֹ, / אוּלַי יְהִי עִם-לְבַב הֲדַר-תִּפְאַרְתּוֹ, / וְסַרְתָּ אֶל-הָאִי וַחֲקַרְתּוֹ.  / הֵן אִי-פְלָאִים הָאִי וְאִיש לֹא-חֲקָרוֹ, / וְלֹא דָרְכָה רֶגֶל בֶּן-מֶלֶךְ עֲפָרוֹ, / וּמִי יוֹדֵעַ אֶת-הֶחָתוּם עוֹד בְּאוֹצָרוֹ, / אוּלַי יְהִי אֱלֹהִים עִמְּךָ, / לְהַשְׂגִּיא פָעָלְךָ וּלְהַגְדִּיל שִׁמְךָ, / וּמָצָאתָ שָׁם אֶת-הַיֵמִים אוֹ אֶת-הָאֹחִים."
+"אדוני בן-המלך הנחמד והנעים! / שמעתי כי-יש בעולם אי-פלאים, / לא-שזפתו עין בן-מלך מעודו, / ואמר: אגלה אזן רוממות כבודו, / אולי יהי עם-לבב הדר-תפארתו, / וסרת אל-האי וחקרתו.  / הן אי-פלאים האי ואיש לא-חקרו, / ולא דרכה רגל בן-מלך עפרו, / ומי יודע את-החתום עוד באוצרו, / אולי יהי אלהים עמך, / להשגיא פעלך ולהגדיל שמך, / ומצאת שם את-[[הימים]] או את-[[האחים]]."
-וַיֹּאמֶר בֶּן-הַמֶּלֶךְ: דְּבָרֶיך טוֹבִים וּנְכֹחִים!
+ויאמר בן-המלך: דבריך טובים ונכחים!
-בּוֹ בַיּוֹם וּבַשָּׁעָה הַהִיא / שָׂכַר לוֹ בֶּן-הַמֶּלֶךְ אֳנִי / וַיֵרֶד הוּא וְכָל-הַכְּבֻדָּה עִמּוֹ אֶל-הָאִי.
+בו ביום ובשעה ההיא / שכר לו בן-המלך אני / וירד הוא וכל-הכבדה עמו אל-האי.
-ג
+== ג ==
-וַיְהִי בַעֲלוֹת בֶּן-הַמֶּלֶך אֶל-הַיַּבָּשָׁה, / וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי לֹא-מָצָא כָל-חֲדָשָׁה, / זוּלָתִי כִּי-נִפְלִים מְעַט אַנְשֵׁי-הָאִי בְמִינָם: / יְמִינָם שְׂמֹאלָם וּשְׂמֹאלָם יְמִינָם, / וּתְמוֹלָם מָחֳרָתָם וּמָחֳרָתָם תְמוֹלָם, / וְלֵילָם יוֹמָם וְיוֹמָם לֵילָם, / מְרֻבָּעָם עָגֹל וּמְרֻבָּע עִגּוּלָם, / וְהָפוּך נִצָּב בְּבֵיתָם הַסֻּלָּם, / וְעֵץ יַעֲרָם גָּדֵל מִנּוֹפוֹ, / וּתְחִלַּת מִנְיָנָם מִסּוֹפוֹ.  / וַיִּזְעַף בֶּן-הַמֶּלֶךְ וַיָּנַּע בִּכְתֵפוֹ, / וַיֹּאמֶר: עַל-מֶה חָרַדְתִּי אֵפוֹא, / וָאָנִיעַ עַצְמוֹתַי עַד הֲלֹם? – / אַךְ שִׁקֶּר-לִי הָאִישׁ וַיַּחֲלֹם חֲלוֹם!
+ויהי בעלות בן-המלך אל-היבשה, / וישתומם כי לא-מצא כל-חדשה, / זולתי כי-נפלים מעט אנשי-האי במינם: / ימינם שמאלם ושמאלם ימינם, / ותמולם מחרתם ומחרתם תמולם, / ולילם יומם ויומם לילם, / מרבעם עגל ומרבע עגולם, / והפוך נצב בביתם הסלם, / ועץ יערם גדל מנופו, / ותחלת מנינם מסופו.  / ויזעף בן-המלך וינע בכתפו, / ויאמר: על-מה חרדתי אפוא, / ואניע עצמותי עד הלם? – / אך שקר-לי האיש ויחלם חלום!
-עוֹדֶנּוּ זֹעֵף וּפַרְתְּמִים גְּדוֹלִים וְרַבִּים / חָרְדוּ לִקְרָאתוֹ בְּכִרְכָּרוֹת וּבְצַבִּים, / בְּסוּסִים, בִּפְרָדִים וּבְשֶנְהַבִּים, / וּמַקְהֲלוֹת נוֹגְנִים עִם-שָׁרִים / רוֹכְבִים לִפְנֵיהֶם עַל-שִׁבְעִים עֲיָרִים, / וּכְלֵי-זֶמֶר בִּימִינָם וּבִשְׂמֹאלָם / מַרְעִימִים נוֹרָאוֹת בְּקוֹלָם, / מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעָד-סוֹף הָעוֹלָם, / וְהַשּׁוֹטְרִים בּוֹקְעִים בָּעָם וְקוֹרְאִים: שִׂימוּ רָוַח! – / עַם יוֹדְעֵי תְרוּעָה מִזֶּה וּמִזֶּה וְהֵם בַּתָּוֶך; / וַיּוֹלִיכוּ אֶת-בֶּן-הַמֶּלֶך הָאַרְמוֹנָה אֶל-הַזָּבַח, / אֲשֶר הֵכִין מֶלֶךְ הָאִי לָאוֹרֵחַ הַבָּא, / סְעֻדָּה גְדוֹלָה וְרַבָּה, / אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בָּעוֹלָם הַבָּא.
+עודנו זעף ופרתמים גדולים ורבים / חרדו לקראתו בכרכרות ובצבים, / בסוסים, בפרדים ובשנהבים, / ומקהלות נוגנים עם-שרים / רוכבים לפניהם על-שבעים עירים, / וכלי-זמר בימינם ובשמאלם / מרעימים נוראות בקולם, / מסוף העולם ועד-סוף העולם, / [[שוטרים|והשוטרים]] בוקעים בעם וקוראים: שימו רוח! – / עם יודעי תרועה מזה ומזה והם בתוך; / ויוליכו את-בן-המלך הארמונה אל-הזבח, / אשר הכין מלך האי לאורח הבא, / סעדה גדולה ורבה, / [[אחד משישים]] [[הסעודה בעולם הבא|בעולם הבא]].
-הוּא בָא הָאַרְמוֹנָה וּמֶלֶךְ הָאִי הוֹפִיעַ, / וַיְמַלֵּא אֶת-יַד-הָאוֹרֵחַ בַּגָּבִיעַ; / וַיְהִי אַךְ-טָעָם מִדַּם-הָעֵנָב / וַתִּיפָּקַחְנָה עֵינָיו, / וַיַּרְא אֶת-שֻלְחַן הַמֶּלֶךְ וְאֶת-הַסְּעֻדָּה, / אֶת-כָּל-הַתְּכוּנָה הָרַבָּה וְאֶת כָּל-הַכְּבֻדָּה: / בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל-מַטְעַמִּים, / דְּגֵי נְהָרוֹת וּדְגַת יַמִּים, / צֶאֱצָאֵי קִישׁוֹן וּפִישׁוֹן וְאוֹקְיָנוֹס: / פַּלְמוּדָה וָעֳפִיאָן וְאוֹקָנוֹס, / שְׁפַרְנוּן וּקְבַרְנוּן וּצְלֹפַח, – / אֹרֶךְ כָּל-דָּג אַמָּתַיִם וָטֹפַח, / וְעֵין-הָרֹטֶב כְּעֵין-הַפִּטְדָה וְהַנֹּפֶךְ; / וּבְשַׂר-תַּאֲוָה, בְּשָׂרִים מִבְּשָׂרִים שׁוֹנִים: / שַׂלְוִים וְיוֹנים וּפַסְיוֹנִים, / נָא וּצְלִי-אֵש וּמְבֻשָּׁל בַּחֲלֵב צִפֳּרִים, / וְעֵגֶל-רְעִי וּמְרִיא וְאַלְיַת כָּרִים.  / אֵין שֻלְחַן הַמֶּלֶךְ חָסֵר מְאוּמָה, / גַּם-קֻרְקְבָן שֶׁל-צְפִיר דָּנִיֵּאל וּלְשׁוֹן פָּרָה אֲדֻמָּה, / מִלְּבַד לֶחֶם חֲמֻדוֹת, עוּגוֹת וּרְקִיקִים, / מֵקְלְעוֹת חַלּוֹת בְּכַרְכֹּם וּבְצִמּוּקִים, / צַפִּיחִיּוֹת בִּדְבַשׁ וְאֶסְפּוֹגִים מְתוּקִים, / וּמִלְּבַד צְבִי וְאַיָּל וְיַחְמוּר וְדִישוֹן, / וְיֵינוֹת עַתִּיקִים מִימוֹת אָדָם הָרִאשׁוֹן, / מִיִּקְבּוֹ שֶל-לוֹט וּמִגִּתּוֹ שֶל-נֹחַ – / וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשׂמֹחַ.
+הוא בא הארמונה ומלך האי הופיע, / וימלא את-יד-האורח בגביע; / ויהי אך-טעם [[דם העינב|מדם-הענב]] / ותיפקחנה עיניו, / וירא את-שלחן המלך ואת-הסעדה, / את-כל-התכונה הרבה ואת כל-הכבדה: / בשר ודגים וכל-מטעמים, / דגי נהרות ודגת ימים, / צאצאי [[קישון ופישון]] ואוקינוס: / [[פלמודה]] [[ועפיאן|עפיאן]] [[אוקנוס|ואוקנוס]], / [[שפרנון]] [[קברנון|וקברנון]] וצלפח, – / ארך כל-דג אמתים וטפח, / ועין-הרטב כעין-[[פטדה|הפטדה]] [[נפך|והנפך]]; / ובשר-תאוה, בשרים מבשרים שונים: / שלוים ויונים ופסיונים, / נא וצלי-אש ומבשל [[חלב צפרים|בחלב צפרים]], / [[עגל-רעי|ועגל-רעי]] [[מריא|ומריא]] [[אילת כרים|ואלית כרים]].  / אין שלחן המלך חסר מאומה, / גם-[[קרקבן של צפיר דניאל|קרקבן של-צפיר דניאל]] [[לשון פרה אדמה|ולשון פרה אדמה]], / מלבד לחם חמדות, עוגות ורקיקים, / מקלעות חלות בכרכם ובצמוקים, / צפיחיות בדבש [[אספוגים|ואספוגים]] מתוקים, / ומלבד צבי ואיל ויחמור ודישון, / ויינות עתיקים מימות אדם הראשון, / [[יקבו של לוט|מיקבו של-לוט]] [[גתו של נח|ומגתו של-נח]] – / וישבו לאכל ולשתות ולשמח.
-ד
+== ד ==
-וַיְהִי אַחֲרֵי אָכְלָם וְאַחֲרֵי שָׁתֹה, / וּמֶלֶךְ הָאִי וְכָל-עֲדָתוֹ / יוֹשְׁבִים אֶת-אוֹרְחָם הַנַּעֲלֶה בִּמְסִבָּם, / מִתְעַטְּשִׁים מֵרֵיחַ קְטֹרֶת וּמְטִיבִים לִבָּם, / וְעֵינֵי כֻלָּם חֶצְיָן עֲצוּמוֹת / מִנְּעִימוֹת שׂבַע וּמִשּׂבַע נְעִימוֹת, / וַיִּתְעַטֵּשׁ הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁאַל אֶת-אוֹרְחוֹ כַּנִּימּוּס:
+ויהי אחרי אכלם ואחרי שתה, / ומלך האי וכל-עדתו / יושבים את-אורחם הנעלה במסבם, / מתעטשים מריח [[קטרת]] ומטיבים לבם, / ועיני כלם חצין עצומות / מנעימות שבע ומשבע נעימות, / ויתעטש המלך וישאל את-אורחו כנימוס:
-"הַגִּידָה-לִּי, אוֹרְחִי וּבֶן אָחִי! / הֵן חָכָם אַתָּה מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי / וְחִכְּךָ יִטְעַם כָּל-טָעַם, – / הֶעָרְבָה לְךָ אֲרוּחָתִי הָפָּעַם?"
+"הגידה-לי, אורחי ובן אחי! / הן חכם אתה [[הימן ואיתן|מאיתן האזרחי]] / וחכך יטעם כל-טעם, – / הערבה לך ארוחתי הפעם?"
-וַיְזוֹרֵר בֶּן-הַמֶּלֶך גַּם הוּא וַיַּעַן / בְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם וּבְעַנְוַת נֹעַם:
+[[ויזורר]] בן-המלך גם הוא ויען / במתק שפתים ובענות נעם:
-"אֲדוֹנִי, אָבִי וּמַלְכִּי! / מִי-אָנֹכִי הַדַּל כִּי– / תָשִׂים בִּמְשִׁיבֵי טַעַם חֶלְקִי.  / חֵי-נַפְשִׁי אִם-יָדַעְתִּי בְּכָל-מְדִינָה וָפֶלֶךְ / מַטְעַמִּים כְּמַטְעַמֵּי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.  / כֻּלָּם מַמְתַּקִּים וּמַעֲדַנִּים כֻּלָּם, / אֵין-בָּם כָּל-סֶלֶף; אֶפֶס...  וְאוּלָם..."
+"אדוני, אבי ומלכי! / מי-אנכי הדל כי– / תשים במשיבי טעם חלקי.  / חי-נפשי אם-ידעתי בכל-מדינה ופלך / מטעמים כמטעמי אדוני המלך.  / כלם ממתקים ומעדנים כלם, / אין-בם כל-סלף; אפס...  ואולם..."
-גִּמְגֵּם בֶּן-הַמֶּלֶך וַיְהִי כַחֲמוֹר הָעוֹלֶה בְסֻלָּם.  / אֵין זֹאת כִּי-אִם-יָרֵא אוֹ בוֹש.  / וְהַמֶּלֶךְ חִכָּה לְסוֹף פָּסוּק עַד-בּוֹש, / וַיַּרְא כִּי-אֵין סוֹף – וַיָּנֶד רֹאשׁ, / וַיֹּאמֶר בִּמְרִירוּת.  וּפָנָיו לַעֲנָה וָרֹאשׁ:
+גמגם בן-המלך ויהי [[כחמור העולה בסלם|כחמור העולה בסלם]].  / אין זאת כי-אם-ירא או בוש.  / והמלך חכה לסוף פסוק עד-בוש, / וירא כי-אין סוף – וינד ראש, / ויאמר במרירות.  ופניו [[לענה וראש]]:
-"וְאוּלָם? וְאוּלָם?"
+"ואולם? ואולם?"
-וּבֶן-הַמֶּלֶךְ הִתְגַּבֵּר / וַיְכַל לְדַבֵּר:
+ובן-המלך התגבר / ויכל לדבר:
-"וְאוּלָם בְּאָכְלִי אֶת-הַצָּלִי, / רֶגַע אֶחָד נִדְמָה-לִי, / כְּאִלּוּ הוּא חָסֵר תֶּבֶל מִן-הַתְּבָלִים, / וָאֶשְׁאַל אֶת-טַבָּחִי וַיֹּאמֶר: בְּצָ...  בְּצָ...  בְּצָלִים!"
+"ואולם באכלי את-הצלי, / רגע אחד נדמה-לי, / כאלו הוא חסר תבל מן-התבלים, / ואשאל את-טבחי ויאמר: בצ...  בצ...  [[בצלים ושומים|בצלים]]!"
-וְלֹא הֵבִינוּ הַמֶּלֶךְ וּפַרְתְּמָיו מַה-שֵּׂחוֹ, / כִּי לֹא-גִדַּל הָאִי אֶת-הַבָּצָל וְלֹא-הִצְמִיחוֹ, / וְאִישׁ מֵהֶם לֹא-יָדַע מַה-מַּרְאֵהוּ וּמַה-טַּעְמוֹ וְרֵיחוֹ, / וַיֹּאמְרוּ אַךְ הִתְעַטֵּשׁ בֶּן-הַמֶּלֶךְ – וַיִּתְעַטְּשׁוּ גַם-הֵמָּה / עֲטִישָׁה שֶׁיֶּשׁ-בָּהּ מִן-הֵא-הַשְּׁאֵלָה וְהֵא-הַתֵּמַהּ:
+ולא הבינו המלך ופרתמיו מה-שחו, / כי לא-גדל האי את-הבצל ולא-הצמיחו, / ואיש מהם לא-ידע מה-מראהו ומה-טעמו וריחו, / ויאמרו אך התעטש בן-המלך – ויתעטשו גם-המה / עטישה שיש-בה מן-הא-השאלה והא-התמה:
-"הַבְּצָ...  הַבְּצָ...  הַבְּצָלִים?!"
+"הבצ...  הבצ...  הבצלים?!"
-וְלֹא יָדַע בֶּן-הַמֶּלֶךְ מָה הַפְּלִיאָה וְהַתְּמִיהָה, / וַיִּתְעַטֵּשׁ בְּדָגֵשׁ חָזָק וּבְהֵא הַיְדִיעָה, / פַּעַם וּשְׁתַּיִם וּשְׁלִישִׁיָּה:
+ולא ידע בן-המלך מה הפליאה והתמיהה, / ויתעטש בדגש חזק ובהא הידיעה, / פעם ושתים ושלישיה:
-"הַבְּצָ...  הַבְּצָ...  הַבְּצָלִים!!!"
+"הבצ...  הבצ...  הבצלים!!!"
-וַיִּתְמְהוּ הַפַּרְתְּמִים אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, / וְהַמֶּלֶךְ שָׁב וַיִּשְׁאָלֵהוּ:
+ויתמהו הפרתמים איש אל-רעהו, / והמלך שב וישאלהו:
-"הֲזוֹרַרְתָּ אִם-דִּבַּרְתָּ? / וּמָה הַבְּצָלִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָמָרְתָּ?"
+"הזוררת אם-דברת? / ומה הבצלים האלה אשר אמרת?"
-אַךְ הָגָה אֶת-הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו – וְחָטְמוֹ נַעֲוָה, / וְכָל-חָטְמֵי הַפַּרְתְּמִים הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה, / וַיִּתְעַטְּשׁוּ וַיְזוֹרְרוּ שָׁלֹש רְגָלִים, / מֵרֵיחַ הַקְּטֹרֶת וְהַבְּשָׂמִים וּמֵהַ-
+אך הגה את-השם באותיותיו – וחטמו נעוה, / וכל-חטמי הפרתמים התאוו תאוה, / ויתעטשו ויזוררו שלש רגלים, / מריח הקטרת והבשמים ומה-
-בְּצָ...  בְּצָ...  בְּצָלִים!!!
+בצ...  בצ...  בצלים!!!
-וַיְזוֹרֵר בֶּן-הַמֶּלֶךְ גַם-הוּא וַיֹּאמֶר:
+ויזורר בן-המלך גם-הוא ויאמר:
-"יִשְׂגֶּה מַלְכִּי כְּאֶרֶז וְיִפְרַח כְּתֹמֶר! / הֲלֹא אַתָּה קֻפַּת הַמַּדָּע וְאֹסֶם הַבִּינָה, / וְאֵיךְ לֹא-תֵדַע אֶת-הַבָּצָל יֶרֶק הַגִּנָה, / וְהוּא פְרִי מִפְּרִי הָאֲדָמָה, / יֵדָעֵהוּ כָּל-עֶבֶד וְכָל-אָמָה, / פְּרִי עַז וּמַר וְאַכְזָרִי, מִבְּנֵי חָרִיף לְמִשְׁפַּחַת מְרָרִי, / עוֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ יִלְבַּשׁ מִכְנָסָיִם, / עוֹמֵד עַל-רֹאשׁוֹ וְרַגְלָיו לַשָּׁמָיִם, / כְּמִתְהַדֵּר: 'רְאוּ, כַּמָּה גְדוֹלִים מעֲשָׂי / וְכַמָּה יְרֻקִּים מִכְנָסָי!' / וּבְגָמְלוֹ יֵצֵא בְּתַכְרִיךְ זְהָבוֹ, / וְהַנָּחָשׁ מְקַנֵּן בִּלְבָבוֹ, וּבְשָׂרוֹ פְּצָלוֹת פְּצָלוֹת לְבָנוֹת / כְּמַעֲשֵׂי הַכֻּתֳּנוֹת בְּתוֹךְ הַכֻּתֳּנוֹת, / מֵהֶן לְבָנוֹת כֻּלָּן וּמֵהֶן לְבָנוֹת וּתְכֵלֶת, / וְטַעְמוֹ כְּטַעַם הַחֶלְבְּנָה וְהַשְּׁחֵלֶת, / כָּל-אוֹכְלוֹ חַי יִצְעַק: הוֹשַׁעְנָא! / מַר-לִי מַר, הִרְוַנִי לַעֲנָה! – / וְהַמַּפְשִׁיטוֹ וְהַמְפַלְחוֹ דָמֹעַ תִּדְמַע עֵינוֹ; / עַל-כֵּן לֹא-יֹאכְלוּהוּ הַשּׁוֹעִים בְּעֵינוֹ, / כִּי-מַאֲכַל דִּמְעָה לְאֶבְיוֹנֵיהֶם יִתְּנוּהוּ, / הֵם בְּפִתָּם עַל-מְרוֹרָיו יֹאכְלוּהוּ.  / וַאֲשֶׁר יֹאכְלֶנּוּ חַי לְתֵאָבוֹן וּלְכֹסֶף, / יֹאכַל מִמֶּנּוּ כְּזַיִת וְאַל יוֹסֶף, / פֶּן-יַעֲמֹד טַעְמוֹ בְּפִיו וְרֵיחוֹ לֹא-יֵאָסֶף.  / וְאוּלָם חֵי-מַלְכִּי אִם-יֵש כַּבָּצָל בְּכָל-הַיָּרָק / נוֹתֵן טַעַם לְשֶׁבַח בַּמָּרָק, / וְכִי יֻתַּן מִמֶּנּוּ בִּצְלִי אֵשׁ – / וְעָרַב הַצָּלִי עַל-אַחַת שֵׁשׁ; / כִּי כֵן מִשְׁפַּט הַפְּרִי הַזֶּה וְכֵן דָּתוֹ: / מַר הוּא בְּחַיָּיו וּמָתוֹק בְּמִיתָתוֹ.  / וְעַתָּה אִם-טוֹבָה אַרְצִי בְעֵינֶיךָ לִטְעֹם מִפִּרְיָהּ, / יְצַו אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וְעָשָׂה טַבָּחִי אֶת-הַבִּרְיָה, / צְלִי-קְדֵרָה וּצְלִי-אֵשׁ וְגֶחָלִים, / מְתֻבָּל וּמְפֻלְפָּל וּבָצֹל מְבֻצָּל בִּבְצָלִים, / וּבָרִיתָ אִתִּי לֶחֶם הַלַּיְלָה, / אַתָּה וְכָל-שָׂרֵי הַמַּעֲלָה; / כִּי בְהִצְטַיְּדִי לַדֶּרֶךְ צִוִּיתִי עַל הַפְּרִי הַזֶּה לְקַחְתּוֹ, / וְהָיָה עִם-טַבָּחִי וְעָשָׂהוּ לִמְלַאכְתּוֹ, / וְגַם הִנֵּה הוּא בְּאַמְתַּחְתּוֹ.  / אַל-נָא יָשִׁיב אֵפוֹא הַמֶּלֶךְ אֶת-פָּנָי, / וְטָעַמְתָּ הָעֶרֶב הַזֶּה מְעַט מֵעֲדָנָי, / וְהָיָה אִם-תִּכְשַׁר בָּרוּתִי לְפָנֶיךָ – וְהִכְשַׁרְתָּ, / וְאִם-תִּנְעַר מִמֶּנָּה כַּפֶּיךָ – וְנָעָרְתָּ."
+"ישגה מלכי כארז ויפרח כתמר! / הלא אתה קפת המדע ואסם הבינה, / ואיך לא-תדע את-הבצל ירק הגנה, / והוא פרי מפרי האדמה, / ידעהו כל-עבד וכל-אמה, / פרי עז ומר ואכזרי, מבני חריף למשפחת מררי, / עודנו באבו ילבש מכנסים, / [[עומד על-ראשו ורגליו לשמים]], / כמתהדר: 'ראו, כמה גדולים מעשי / וכמה ירקים מכנסי!' / ובגמלו יצא בתכריך זהבו, / [[והנחש מקנן בלבבו]], ובשרו פצלות פצלות לבנות / כמעשי הכתנות בתוך הכתנות, / מהן לבנות כלן ומהן לבנות ותכלת, / וטעמו כטעם [[קטרת|החלבנה והשחלת]], / כל-אוכלו חי יצעק: הושענא! / מר-לי מר, הרוני [[לענה]]! – / והמפשיטו והמפלחו דמע תדמע עינו; / על-כן לא-יאכלוהו השועים בעינו, / כי-מאכל דמעה לאביוניהם יתנוהו, / הם בפתם על-מרוריו יאכלוהו.  / ואשר יאכלנו חי לתאבון ולכסף, / יאכל ממנו כזית ואל יוסף, / פן-יעמד טעמו בפיו וריחו לא-יאסף.  / ואולם חי-מלכי אם-יש כבצל בכל-הירק / נותן טעם לשבח במרק, / וכי יתן ממנו בצלי אש – / וערב הצלי על-אחת שש; / כי כן משפט הפרי הזה וכן דתו: / מר הוא בחייו ומתוק במיתתו.  / ועתה אם-טובה ארצי בעיניך לטעם מפריה, / יצו אדוני המלך ועשה טבחי את-הבריה, / צלי-קדרה וצלי-אש וגחלים, / מתבל ומפלפל ובצל מבצל בבצלים, / וברית אתי לחם הלילה, / אתה וכל-שרי המעלה; / כי בהצטידי לדרך צויתי על הפרי הזה לקחתו, / והיה עם-טבחי ועשהו למלאכתו, / וגם הנה הוא באמתחתו.  / אל-נא ישיב אפוא המלך את-פני, / וטעמת הערב הזה מעט מעדני, / והיה אם-תכשר ברותי לפניך – והכשרת, / ואם-תנער ממנה כפיך – ונערת."
-וַיֹּאמֵר הַמֶּלֶךְ: כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּיבַּרְתָּ.
+ויאמר המלך: כן תעשה כאשר דיברת.
-ה
+== ה ==
-וַיְהִי בָעֶרֶב בִּשְׁקֹט הֲמוֹן קִרְיָה, / וְהַמֶּלֶךְ וּפַרְתְּמָיו יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל אֶת-הַבִּרְיָה, / אֲשֶׁר הֵכִין לִכְבוֹדָם בֶּן-הַמֶּלֶךְ הָאוֹרֵחַ: / גְּדִי מְקֻּלָס וּטְלֵה-חָלָב וְעֹפֶר רַךְ וָמֵחַ, / כֻּלָּם צָלִי מְבֻצָּל וּמְבֻשָּׂם מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, / מִתְבּוֹסְסִים בְּשֻׁמַּן זָהָב רוֹתֵחַ, / וּפֵרוּרֵי בָצָל דָּקִּים שְׂקוּפִים אֲטוּמִים, / צְרוּבֵי אֵשׁ וַאֲדַמְדַּמִּים-חוּמִים, / זְרוּעִים עַל-הַצָּלִי כְּגַרְגְּרֵי אַלְגֻמִּים / וּמְרַמְּזִים לְיֵצֶר הָאֲכִילָה בְּאֶלֶף עֵינֵי עֲרוּמִים / וְתוֹבְעִים בְּלִי לָשׁוֹן וּדְבַר שְׂפָתַיִם / אֶת-הַחֵךְ וְאֶת-בֵּית-הַבְּלִיעָה וְאֶת-הַשִּׁנַּיִם / וְאֶת-הַקֵּבָה וְאֶת-הַלְּחָיָיִם.  / וְכַדֵּי יַיִן וּמִזְרְקֵי עֲסִיסִים / מִגַּפְנֵי אַסְפַּמְיָה וְאַשְׁכְּלוֹת אִיטַלְיָה וְקַפְרִיסִין / עוֹמְדִים עַל-פְּנֵי-הַשֻּׁלְחָן בַּתָּוֶךְ / כְּכֹהֲנִים עַל-דוּכָנָם בְּבִרְכַּת הַזָּבַח / וּמְשַׂקְּרִים לַבֶּטֶן: בֹּאִי וַאֲרַיָּוֶךְ!
+ויהי בערב בשקט המון קריה, / והמלך ופרתמיו ישבו לאכל את-הבריה, / אשר הכין לכבודם בן-המלך האורח: / גדי מקלס וטלה-חלב ועפר רך ומח, / כלם צלי מבצל ומבשם מעשה רוקח, / מתבוססים בשמן זהב רותח, / ופרורי בצל דקים שקופים אטומים, / צרובי אש ואדמדמים-חומים, / זרועים על-הצלי כגרגרי [[אלגמים]] / ומרמזים ליצר האכילה באלף עיני ערומים / ותובעים בלי לשון ודבר שפתים / את-החך ואת-בית-הבליעה ואת-השנים / ואת-הקבה ואת-הלחיים.  / וכדי יין ומזרקי עסיסים / מגפני [[אספמיה]] ואשכלות איטליה וקפריסין / עומדים על-פני-השלחן בתוך / ככהנים על-דוכנם בברכת הזבח / ומשקרים לבטן: באי ואריוך!
-וַיִשְׂאוּ הַקְּרוּאִים אֶת-עֵינֵיהֶם / וַיִּרְאוּ אֶת-הַמּוּשָׂם לִפְנֵיהֶם, / וַיָּבֹא בְּאַפָּם רֵיחַ צְלִי-הַנִּיחוֹחַ, / וַיֹּאחֲזֵם הַבֻּלְמוּס וַיֵּלְכוּ שְׁבִי בְּלִי-כֹחַ, / וְלֹא-מָצְאָה עוֹד בִּטְנָם מָנוֹחַ, / וַיָּעִיטוּ אֶל-הַמַּטְעַמִּים כְּעַיִט אֶל-הַפְּגָרִים / וַיִּקְרָעוּם וַיְשַׁסְּעוּם לַעֲשָׂרָה גְזָרִים, / נַקֵּר בַּמַּזְלֵג וְעָבֹר וָשׁוֹב בֵּין-הַבְּתָרִים, / גָּזֹר עַל-יָמִין וְאָכֹל עַל-שְׂמֹאל, / אֵין-אֹמֶר וְאֵין-דְּבָרִים זוּלָתִי קוֹל: / קוֹל לֶסֶת לוֹעֶסֶת וְקוֹל שֵׁן גּוֹרָסֶת, / קוֹל כּוֹס וְצִנְצֶנֶת נוֹצֶצֶת וּמְכַסְכָּסֶת, / קוֹל מַזְלֵג מְנַקֵּר וְשַׂכִּין קוֹרָצֶת / וְקוֹל שָׂפָה מוֹצֶצֶת וּמִתְמַצְמָצֶת; / כִּי אַכֵן בָּאוּ הַמַּטְעַמִּים כַּשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָם / וַיֹּאמְרוּ: לֹא-נָשׁוּב עַל-כַּלּוֹתָם! / וְהַפִּיקוֹת אֲשֶׁר בְּגַרְגְּרוֹתָם – / רָצוֹא וָשׁוֹב, עָלֹה וָרֶדֶת / כִּמְרוּצַת הָעַכְבָּרִים אֲשֶׁר בַּמַּלְכֹּדֶת.  / וְלֹא-חָשְׂכוּ נַפְשָׁם מְעָמָל וִיגִיעָה, / וַיַּעֲבִידוּ בְּפֶרֶךְ אֶת-בֵּית-הַבְּלִיעָה, / עַד-אֲשֶׁר-זָרְחוּ פְּנִינֵי זֵעָה עַל-הַקָּרַחַת, / וַיֵּאָנְחוּ מִשֶּׁפַע תַעֲנוּג וָנַחַת, / וַיִּהיו פֶה אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת, / לֵאמֹר: כַּפְתּוֹר וַפֶרַח, כַּפְתּוֹר וַפָרַח! / לֹא-בָא כַבֹּשֶׂם הַזֶּה מִימֵי תָרַח!
+וישאו הקרואים את-עיניהם / ויראו את-המושם לפניהם, / ויבא באפם ריח צלי-הניחוח, / ויאחזם [[בלמוס|הבלמוס]] וילכו שבי בלי-כח, / ולא-מצאה עוד בטנם מנוח, / ויעיטו אל-המטעמים כעיט אל-הפגרים / ויקרעום וישסעום לעשרה גזרים, / נקר במזלג ועבר ושוב בין-הבתרים, / גזר על-ימין ואכל על-שמאל, / אין-אמר ואין-דברים זולתי קול: / קול לסת לועסת וקול שן גורסת, / קול כוס וצנצנת נוצצת ומכסכסת, / קול מזלג מנקר ושכין קורצת / וקול שפה מוצצת ומתמצמצת; / כי אכן באו המטעמים כשמן בעצמותם / ויאמרו: לא-נשוב על-כלותם! / והפיקות אשר בגרגרותם – / רצוא ושוב, עלה ורדת / כמרוצת העכברים אשר במלכדת.  / ולא-חשכו נפשם מעמל ויגיעה, / ויעבידו בפרך את-בית-הבליעה, / עד-אשר-זרחו פניני זעה על-הקרחת, / ויאנחו משפע תענוג ונחת, / ויהיו פה אחד ושפה אחת, / לאמר: [[כפתור ופרח]], כפתור ופרח! / לא-בא כבשם הזה מימי תרח!
-וַיַרְא בֶּן-הַמֶּלֶךְ כִּי-עָרְבָה הַבִּרְיָה, / וַיִּלְבַּש עֹז וּגְבוּרָה כַּשִׁרְיָה, / וַיְעַר אֶל-פִּיו מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הָאִיטַלְקִי, / וַיִּקְרָא: כּוֹס-יְשׁוּעוֹת לְחַיֵּי אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי! / הִנֵּה כִבְּדַנִי הַמֶּלֶךְ נֶגְדָּה-נָּא לְכָל-עָמּוֹ / וַיִּטְעַם מִפְּרִי אַרְצִי וְגַם רָצָה אֶת-טַעְמוֹ, / וְעַתָּה אוּלַי יִתְאַו הַמֶּלֶךְ גַּם לִרְאוֹתוֹ, / בָּצָל חַי וְתָמִים בְּמַלְבּוּשָׁיו כִּהְיוֹתוֹ, / יֵצֵא מִפִּיו דָּבָר וְצִוִּיתִי כְרֶגַע לְהָבִיא / מִן-הָאַמְתַּחַת אֲשֶר בִּמְזָוִי / מְלֹא הַטֶּנֶא מִפְּרִי-זְהָבִי; / כִּי חֵי-נַפְשְׁךָ, מַלְכִּי אָבִי! / אִם-לֹא כְטוּב טַעְמוֹ בַצָּלִי כֵּן נָאוֶה מַרְאֵהוּ, / וְאַתָּה אַךְ-תָּעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ – וְתַחְמְדֵהוּ, / וְאִם לִבְּךָ טוֹב אֵלַי וַהֲרֵחוֹתוֹ מִנְחָה / מִיַּד-עַבְדְּךָ וּבִנְךָ, / מִנְחַת זִכָּרוֹן מִזִּמְרַת אַרְצִי וְטוּבָהּ, / וְהָיָה לְךָ לְמַאֲכָל וְזַרְעוֹ לִתְנוּבָה.
+וירא בן-המלך כי-ערבה הבריה, / וילבש עז וגבורה [[שריה|כשריה]], / ויער אל-פיו מן-האדם האדם האיטלקי, / ויקרא: כוס-ישועות לחיי אדוני ומלכי! / הנה כבדני המלך נגדה-נא לכל-עמו / ויטעם מפרי ארצי וגם רצה את-טעמו, / ועתה אולי יתאו המלך גם לראותו, / בצל חי ותמים במלבושיו כהיותו, / יצא מפיו דבר וצויתי כרגע להביא / מן-האמתחת אשר במזוי / מלא הטנא מפרי-זהבי; / כי חי-נפשך, מלכי אבי! / אם-לא כטוב טעמו בצלי כן נאוה מראהו, / ואתה אך-תעיף עיניך בו – ותחמדהו, / ואם לבך טוב אלי והרחותו מנחה / מיד-עבדך ובנך, / מנחת זכרון מזמרת ארצי וטובה, / והיה לך למאכל וזרעו לתנובה.
-וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: יוּבָא.
+ויאמר המלך: יובא.
-ו
+== ו ==
-אָז יְדַלֵּג הָעֶבֶד כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים / לְהָבִיא בִדְבַר בֶּן-הַמֶּלֶךְ מִן-הַבְּצָלִים, / וַיָּרֶם מִן-הַצֵּידָה אֲשֶׁר בַּמְּזָוֶה / כָּל-בָּחוּר בַּבְּצָלִים וְכָל-נֶחְמָד וְנָאוֶה, / וַיִּתְּנֵם אֶל-טֶנֶא זָהָב וַיָּבֵא, / וַיִּשְׁטָחֵם עַל-הַמַּרְבַד שָׁטֹחַ / לְרַגְלֵי הַמֶּלֶךְ שַׁי רֵיחַ נִיחוֹחַ.
+אז ידלג העבד כעפר האילים / להביא בדבר בן-המלך מן-הבצלים, / וירם מן-הצידה אשר במזוה / כל-בחור בבצלים וכל-נחמד ונאוה, / ויתנם אל-טנא זהב ויבא, / וישטחם על-המרבד שטח / לרגלי המלך שי ריח ניחוח.
-וְהַמֶּלֶךְ וּפַרְתְּמָיו רָאוּ אֶת-הַבְּצָלִים בִּמְעִילֵי זְהָבָם, / וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ עַל-הַמַּרְאֶה וַיָּפָג לְבָבָם, / וַיָּרִימוּ אִישׁ בָּצָל וַיִּתְבּוֹנָנוּ, / וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו: מָן הוּא? / כִּי מֵעוֹלָם לֹא-רָאוּ פְרִי-הָדָר כָּמֹהוּ / וְלֹא-יָדְעוּ מַה-הוּא, / וַיָּנִיעוּ רֹאשׁ וַיִּשְׁרְקוּ וַיִּתְמָהוּ.
+והמלך ופרתמיו ראו את-הבצלים במעילי זהבם, / וישתוממו על-המראה ויפג לבבם, / וירימו איש בצל ויתבוננו, / ויאמרו איש אל-אחיו: מן הוא? / כי מעולם לא-ראו פרי-הדר כמהו / ולא-ידעו מה-הוא, / ויניעו ראש וישרקו ויתמהו.
-וְשָׁם בְּתוֹךְ הַפַּרְתְּמִים יָשִׁישׁ אֶחָד הָיָה, / יָשִׁישׁ מֻמְחֶה וְחַכִּים וּבָקִי בְהַטָּיָה, / בִּטְנוֹ אוֹצָר בָּלוּם וּגְרוֹנוֹ קֶבֶר, / וַיִּקַּח בָּצָל וַיַּהַפְכֵהוּ מֵעֵבֶר אֶל-עֵבֶר, / וַיְמַשְּׁשֵהוּ וַיְמַעֲכֵהוּ כֹּה וָכֹה בְּכַפּוֹ, / וַיְרִיחֵהוּ אַחַת וּשְׁתַּיִם בְּאַפּוֹ, / אַחַת בִּנְחִירוֹ הַיְמָנִית וְאַחַת בִּנְחִירוֹ הַשְׂמָאלִית, / וַיִּבְחָנֵהוּ בְּחִינָה דַקָּה כִּבְחֹן אֶתְרוֹג אוֹ מַרְגָּלִית, / וַיְנַסֵּהוּ נִסָּיוֹן כָּפוּל וּמְשֻׁלָּשׁ, / בִּשְׁנֵי זוּגוֹת מִשְׁקָפַיִם וּבִשְׁפוֹפֶרֶת וּבְאֶגְרוֹף מְפֻלָּשׁ, / וַיְפַצְלֵהוּ פְּצָלוֹת פְּצָלוֹת, / וַיַּפְשִׁיטֵהוּ אֶת-כָּל-הַשְּׂמָלוֹת, / וְאַחַר לְקָקוֹ בִּקְצֵה-הַלָּשׁוֹן וַיֹּאמֶר בִּזְהִירוּת: / אָכֵן יֶשׁ-בּוֹ מִן-הַמְּרִירוּת שֶׁבַּחֲרִיפוּת וּמִן-הַחֲרִיפוּת שֶׁבַּמְּרִירוּת, / וּמִן-הָרֹךְ שֶׁבַּקְּשִׁי ומִן-הַקְּשִׁי שֶׁבָּרֹךְ, / וּמִן-הַתּוֹךְ שֶׁבַּקְּלִיפָּה וּמִן-הַקְּלִיפָּה שֶׁבַּתּוֹך, / וּמִזְגּוֹ לֹא-קַר וְלֹא-חַם וְלֹא-יָבֵשׁ וְלֹא-לַח, / וְעֵינוֹ אֵינֶנָּה כְּעֵין הַבְּדֹלַח, / וְרֵיחוֹ אֵינֶנוּ כְּרֵיחַ הֵקִּנָּמוֹן, / וְטַעְמוֹ לֹא כְטַעַם הַכַּמּוֹן, / וְיָצָא מִכְּלָל-צְנוֹן וְלֹא-בָא עַד-הָחֲזֶרֶת, / וְלֹא-נִמְצָא זִכְרוֹ בְּפִיטוּם הַקְּטֹרֶת, / וּלְפִי הַשְׁעָרָתִי, הַשְׁעָרַת מֻמְחֶה, / אֵין כָּמֹהוּ סְגֻלָּה יָפָה לְאִצְטוּמְכָא.
+ושם בתוך הפרתמים ישיש אחד היה, / ישיש ממחה וחכים [[בקי בהטיה|ובקי בהטיה]], / בטנו אוצר בלום וגרונו קבר, / ויקח בצל ויהפכהו מעבר אל-עבר, / וימששהו וימעכהו כה וכה בכפו, / ויריחהו אחת ושתים באפו, / אחת בנחירו הימנית ואחת בנחירו השמאלית, / ויבחנהו בחינה דקה כבחן [[אתרוג]] או מרגלית, / וינסהו נסיון כפול ומשלש, / בשני זוגות משקפים ובשפופרת [[אגרוף מפלש|ובאגרוף מפלש]], / ויפצלהו פצלות פצלות, / ויפשיטהו את-כל-השמלות, / ואחר לקקו בקצה-הלשון ויאמר בזהירות: / אכן יש-בו מן-המרירות שבחריפות ומן-החריפות שבמרירות, / ומן-הרך שבקשי ומן-הקשי שברך, / [[הקליפה והתוך|ומן-התוך שבקליפה ומן-הקליפה שבתוך]], / [[ארבעת המזגים|ומזגו לא-קר ולא-חם ולא-יבש ולא-לח]], / ועינו איננה כעין הבדלח, / וריחו איננו כריח הקנמון, / וטעמו לא כטעם הכמון, / ויצא מכלל-צנון ולא-בא עד-החזרת, / ולא-נמצא זכרו בפיטום הקטרת, / ולפי השערתי, השערת ממחה, / אין כמהו סגלה יפה [[אצטומכא|לאצטומכא]].
-וַיֹּאמֶר בֶּן-הַמֶּלֶך אֶל-הַמֻּמְחֶה: / יְבָרֶכְךָ אֱלֹהִים בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמְךָ! / עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי אֵין-כָּמוֹךָ חַכִּים / חוֹקֵר לְכָל-תַּכְלִית וּמֵבִין בְּעִנְיָנִים דָּקִּים, / רְאֵה, כָּל-דְּבָרֵיךָ נְכוֹחִים וּבְרוּרִים / וּמִשְׁפָּטְךָ עַל-הַבְּצָלִים מִשְׁפַּט הָאוּרִים.  / כִּמְעַט עֵינְךָ רָאָתַם / וַתָּבֹא עַד-חֵקֶר תְכוּנָתָם, / וַתַּעֲמֹד בִּשְׁתֵי רַגְלַיִם עַל-סוֹדָם, / כִּי לְךָ עֵין לֹא אָדָם, / וּבָרוּךְ שֶׁחָלַק מְחָכְמָתוֹ לְבָשָׂר וָדָם!
+ויאמר בן-המלך אל-הממחה: / יברכך אלהים בשכבך ובקומך! / עתה ידעתי כי אין-כמוך חכים / חוקר לכל-תכלית ומבין בענינים דקים, / ראה, כל-דבריך נכוחים וברורים / ומשפטך על-הבצלים משפט האורים.  / כמעט עינך ראתם / ותבא עד-חקר תכונתם, / ותעמד בשתי רגלים על-סודם, / כי לך עין לא אדם, / וברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם!
-ז
+== ז ==
-וּמֶלֶךְ הָאִי, יְּבָרֵךְ אֱלֹהִים פֹּעַל יָדָיו, / קִבֵּל אֶת-הַמִּנְחָה וַיְצַו עָלֶיהָ אֶת-עֲבָדָיו / לְשִׂימָהּ לְמִשְׁמֶרֶת בְּמִבְחַר הָאֲסָמִים / עִם-צְרוֹרוֹת הַמּוֹר וְרָאשֵׁי הַבְּשָׂמִים.  / וּמִמָּחֳרַת הַיּוֹם קָרָא לְשִׁבְעִים חֲכָמָיו הַמְחֻכָּמִים, / וַיֹּאמֶר: אַתֶּם רְאִיתֶם אֱת-הַגְּמוּלָה, / אֲשֶׁר גָּמַל בֶּן-הַמֶּלֶךְ אֶת-אַרְצֵנוּ וּגְבוּלָהּ, / בְּהוֹסִיפוֹ פְרִי עַל-פִּרְיָהּ וּבְהַרְבּוֹתוֹ יְבוּלָהּ, / וְעַתָּה, דְּעוּ וּרְאוּ מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ יְקָר וּגְדֻלָּה, / וְשָׁמְעוּ הָאִיִּים וְיָדְעָה הָאָרֶץ כֻּלָּהּ, / כִּי אֵין-כְּמַלְכְּכֶם נֶאֱמָן לְשָׁלֵּם שְׂכַר פְּעֻלָּה.
+ומלך האי, יברך אלהים פעל ידיו, / קבל את-המנחה ויצו עליה את-עבדיו / לשימה למשמרת במבחר האסמים / עם-צרורות המור וראשי הבשמים.  / וממחרת היום קרא לשבעים [[חכמים מחוכמים|חכמיו המחכמים]], / ויאמר: אתם ראיתם את-הגמולה, / אשר גמל בן-המלך את-ארצנו וגבולה, / בהוסיפו פרי על-פריה ובהרבותו יבולה, / ועתה, דעו וראו מה-יעשה לו יקר וגדלה, / ושמעו האיים וידעה הארץ כלה, / כי אין-כמלככם נאמן לשלם שכר פעלה.
-וּזְקַן-הַחֲכָמִים, יוֹעֵץ פֶּלֶא כַּאֲחִיתֹפֶל, / מֹחוֹ יוֹרֶה כַחֵץ וְשִׂכְלוֹ בָרָק בְּמוֹ-אֹפֶל, / אֲשֶׁר לוֹ הַבֶּטֶן הַמְלֵאָה וְלוֹ הַקָּרַחַת, / מִהַר וַיַּנַּח אֶצְבַּע עַל-הַפַּדַּחַת, / וּכְהִתְבּוֹנְנוֹ כְמוֹ-רֶגַע וַיִּקְרָא פִתְאֹם בְּשִׂמְחָה:
+וזקן-החכמים, יועץ פלא [[אחיתפל|כאחיתפל]], / מחו [[יורה כחץ]] ושכלו ברק במו-אפל, / אשר לו [[הבטן המלאה]] ולו הקרחת, / מהר וינח אצבע על-הפדחת, / וכהתבוננו כמו-רגע ויקרא פתאם בשמחה:
-"יְגַדֶּלְךָ אֱלֹהִים, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וִירוֹמִמְךָ! / אָנֹכִי טֶרֶם יָגַעְתִּי – וּרְאֵה זֶה מָצָאתִי, / אֵין-זֹאת כִּי אִם-הוֹפִיעַ אֱלֹהִים עַל-עֲצָתִי.  / הִנֵּה הוֹאֵל הוֹאִיל בֶּן-הַמֶּלֶךְ הַצָּעִיר, נֵרוֹ יִזְרַח וְיָאִיר / כַּשֶּׁמֶשׁ בְּיוֹם בָּהִיר, / וַיַּגֵּשׁ מִתְּנוּבַת אַרְצוֹ וּמִפְּרִי-גַנּוֹ / פְּרִי הָדָר וְחָדָשׁ מְלֹא-טַנְאוֹ / מִנְחָה לַאדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וּמַתָּת – / וּמְנַעְנוּהוּ מִכָּבוֹד וְלֹא-תֵחָשֶׁב-לָנוּ לְחַטָּאת? / כִּי-יָעַצְתִּי: יִשּׁקֶל-נָא לְבֶן-הַמֶּלֶךְ עַל-פִּי-פָּעֳלוֹ / אֲדַרְכְּמוֹנֵי זָהָב מְלֹא-הַטֶּנֶא כְּמִכְסַת פִּרְיוֹ וּמִשְׁקָלוֹ, / וְנָקַל זֹאת בְּעֵינַי – וְנָתַתָּ בְיָדוֹ אִגָּרֶת, / כִּי מְעַתָּה יִקָּרֵא לוֹ שֵׁם-כָּבוֹד וְתִפְאָרֶת, / לֵאמֹר: 'הוֹד רוֹמְמוּתוֹ הָאַלּוּף בַּצְלוּת!' / וְהָיְתָה לוֹ בְּאַרְצוֹ לְעֵדָה וּלְהִתְנַצְּלוּת, / כִּי לֹא-שוֹטֵט לָרִיק וְלֹא-אָכַל לֶחֶם עַצְלוּת; / וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה, כִּי לֹא-שִׁלַּחְתָּ אוֹרַחֲךָ רֵיקָם, / אֶת-מְכַבְּדֶיךָ תְּכַבֵּד וְתָשִׁיב שִׁבְעָתַיִם אֶל-חֵיקָם.  / זֹאת עֲצָתִי – וְאֱלֹהִים יְצַוֶּה-לְךָ שְׁלוֹמוֹ, / כִּי חָכָם אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּשְׁלֹמֹה, / וְאָנֹכִי מָה? הֲלֹא רַק פַּרְעֹש בֶּן-יוֹמוֹ, / מְלַחֵךְ עֲפַר נַעֲלֵי מַלְכִּי וְכַרְעֵי הֲדוֹמוֹ, / בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ שֵׁם כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ מִמְּקוֹמוֹ."
+"יגדלך אלהים, אדוני המלך, וירוממך! / אנכי [[טרם יגעתי – וראה זה מצאתי]], / אין-זאת כי אם-הופיע אלהים על-עצתי.  / הנה הואל הואיל בן-המלך הצעיר, נרו יזרח ויאיר / כשמש ביום בהיר, / ויגש מתנובת ארצו ומפרי-גנו / פרי הדר וחדש מלא-טנאו / מנחה לאדוני המלך ומתת – / ומנענוהו מכבוד ולא-תחשב-לנו לחטאת? / כי-יעצתי: ישקל-נא לבן-המלך על-פי-פעלו / [[אדרכמוני זהב]] מלא-הטנא כמכסת פריו ומשקלו, / ונקל זאת בעיני – ונתת בידו אגרת, / כי מעתה יקרא לו שם-כבוד ותפארת, / לאמר: 'הוד רוממותו האלוף בצלות!' / והיתה לו בארצו לעדה ולהתנצלות, / כי לא-שוטט לריק ולא-אכל לחם עצלות; / ולך תהיה צדקה, כי לא-שלחת אורחך ריקם, / את-מכבדיך תכבד ותשיב שבעתים אל-חיקם.  / זאת עצתי – ואלהים יצוה-לך שלומו, / כי חכם אדוני המלך כשלמה, / ואנכי מה? הלא רק פרעש בן-יומו, / מלחך עפר נעלי מלכי וכרעי הדומו, / ברוך ומברך שם כבוד המלך ממקומו."
-וַתִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ הָעֵצָה, / וַיַּעֲשֶׂנָּה בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, / וַיִּתֵּן לְבֶן-הַמֶּלֶךְ אֶת-הַזָּהָב וְאֶת-הָאִגָּרֶת, / וְכָבוֹד גָּדוֹל עָשָׂה לוֹ וְתִפְאָרֶת, / וַיְשַׁלְּחֵהוּ עַד-הַגְּבוּל בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת, – / וְכָל-הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת!
+ותיטב בעיני המלך העצה, / ויעשנה בלב שלם ובנפש חפצה, / ויתן לבן-המלך את-הזהב ואת-האגרת, / וכבוד גדול עשה לו ותפארת, / וישלחהו עד-הגבול בתפים ובמחולות, – / [[כל העם רואים את הקולות|וכל-העם רואים את הקולות]]!
-ח
+== ח ==
-וַיְהִי מִקֵּץ כַּךְ וְכַךְ יָמִים וְשָׁעוֹת וּרְגָעִים וְדַקִּים / (כִּי כֵן יִמְנוּ אֶת-עִתּוֹת בְּנֵי-הַמְּלָכִים הָעֲנֻגִּים וְהָרַכִּים / בְּצֵאתָם לְמַסְעֵיהֶם בַּמֶּרְחַקִּים) / וּבְכֵן וַיְהִי מִקֵּץ כַּךְ וְכַךְ עִתִּים לְצֵאתוֹ, / וּבֶן-הַמֶּלֶךְ שָׁב בִּתְרוּעָה לְבֵיתוֹ, / וְהוּא עָמוּס בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְכָל-מַסָּה / כְּדֵי-עֶשְׂרִים צִמְדֵי בָקָר לְמַשּׂא, / וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה וַיִּקְרָא לִבְנֵי-הַמְּלָכִים מִשּׁכֵנָיו, / וּבְשִׁבְתָּם עַל-גְּבִיעִים מְלֵאִים דַּם-עֵנָב, / סִפֵּר לָהֶם אֶת-כַּל-הַיְקָר אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו / בְּאִיֵּי הַיָּם וּבְכָל-אַרְצוֹת מַסָּעָיו, / וְאֶת-כָּל-פָּרָשַׁת קוֹרוֹתָיו וּפְגָעָיו, / וְאֶת-כָּל-הַבְּאֵרוֹת אֲשֶׁר מֵהֶן שָׁאַב / מְלֹא דְלָיָיו חָכְמָה, אֲחוֹתוֹ אֲשֶׁר אָהַב, / וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – דְּבַר הַבְּצָלִים וְהַזָּהָב.
+ויהי מקץ כך וכך ימים ושעות ורגעים ודקים / (כי כן ימנו את-עתות בני-המלכים הענגים והרכים / בצאתם למסעיהם במרחקים) / ובכן ויהי מקץ כך וכך עתים לצאתו, / ובן-המלך שב בתרועה לביתו, / והוא עמוס בחכמה ובתבונה ובכל-מסה / כדי-עשרים צמדי בקר למשא, / ויעש משתה ויקרא לבני-המלכים משכניו, / ובשבתם על-גביעים מלאים דם-ענב, / ספר להם את-כל-היקר אשר ראו עיניו / באיי הים ובכל-ארצות מסעיו, / ואת-כל-פרשת קורותיו ופגעיו, / ואת-כל-הבארות אשר מהן שאב / מלא דלייו חכמה, [[אחותו אשר אהב]], / ואחרון אחרון – דבר הבצלים והזהב.
-וּלְמַעַן דַּעַת כָּל-הָאוֹרְחִים הַנֶּחְמָדִים, / כִּי לֹא-מִלֵּא בֶן-הַמֶּלֶךְ פִּיו קָדִים, / וַיְצַו לְהָבִיא אֶת-שַׂק-הָאֲדַרְכְּמוֹנִים אֶל-הָאוּלָם, וַיִּשְׁטָחֵם עַל-הַשּׁלְחָן לְעֵינֵי הַקְּרוּאִים כֻּלָּם / וַיְמַשּׁשׁוּם הַקְּרוּאִים וַיַּאֲזִינוּ לְצִלְצוּלָם, / אַחֲרֵי-כֵן קָרְאוּ וַיִשְׁנוּ אֶת-כְּתָב-הָעֵדוּת, / (וְאִם מֵרֹב סְבֹא, לְשׁוֹנָם הִתְנַהֲלָה קְצָת בִּכְבֵדוּת) / וַיִּרְאוּ כִּי אַכֵן עָשָׂה בֶן-הַמֶּלֶךְ גְדוֹלוֹת, / וַיָּרִיעוּ לְעֻמָּתוֹ בְּקוֹלֵי-קוֹלוֹת: / "יְחִי אַלּוּף בַּצְלוּת, כָּבוֹד וְהוֹד לוֹ! / הַלְלוּהוּ בִגְבוּרוֹתָיו, הַלְלוּהוּ כְּרֹב גָּדְלוֹ!"
+ולמען דעת כל-האורחים הנחמדים, / כי [[לא-מלא בן-המלך פיו קדים]], / ויצו להביא את-שק-האדרכמונים אל-האולם, וישטחם על-השלחן לעיני הקרואים כלם / וימששום הקרואים ויאזינו לצלצולם, / אחרי-כן קראו וישנו את-כתב-העדות, / (ואם מרב סבא, לשונם התנהלה קצת בכבדות) / ויראו כי אכן עשה בן-המלך גדולות, / ויריעו לעמתו בקולי-קולות: / "יחי אלוף בצלות, כבוד והוד לו! / [[הללוהו בגבורותיו, הללוהו כרב גדלו]]!"
-וְשָׁם בְּתוֹך הַקְּרוּאִים בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן / בֶּן אַחַד הַמְּלָכִים כָּמֹהוּ כְאַיִן, / כִּמְעַט לֹא-יֵרָאֶה לְעַיִן, / לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר, אַבְרֵךְ דַּל וְצָנוּם / אֲבָל לִבּוֹ עֵר וְשִׂכְלוֹ לֹא-יָנוּם, / וּכְשָׁמְעוֹ דְּבַר-הַבְּצָלִים לֹא-מָצָא עוֹד מָנוֹחַ, / כִּי-נִתְקְעוּ הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ כְּמַסְמֵר בַּמֹּחַ, / וּכְכֹל אֲשֶׂר-הָגָה בָם כֵּן הִתְאוֹשֵׁשׁ וַיֹּאמֶר: / הִנֵּה הֵבִיא זֶה בִבְצָלָיו זָהָב כַּחֹמֶר, / וְלָמָּה לֹא-אֶעֱשֶׂה גַּם-אֲנִי כָּמֹהוּ? / הָבָה אֲנַסֶּה דָבָר – אוּלַי אוּכַל עֲשׂהוּ!
+ושם בתוך הקרואים במשתה היין / בן אחד המלכים כמהו כאין, / כמעט לא-יראה לעין, / לא תאר לו ולא הדר, אברך דל וצנום / אבל לבו ער ושכלו לא-ינום, / וכשמעו דבר-הבצלים לא-מצא עוד מנוח, / כי-נתקעו הדברים בלבו כמסמר במח, / וככל אשר-הגה בם כן התאושש ויאמר: / הנה הביא זה בבצליו זהב כחמר, / ולמה לא-אעשה גם-אני כמהו? / הבה אנסה דבר – אולי אוכל עשהו!
-וַיַּעַשׂ בַּסֵּתֶר וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים חֶרֶשׁ, לַחְקֹר בְּאִי-הַפְּלָאִים כָּל-דָּבָר עַד-שֹׁרֶשׁ.  / וּמִקֵּץ יָמִים רַבִּים אַחֲרֵי הִתְמַהְמְהָם, / שָׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל-אַרְצָם וְאֶל-עַמָּם, / וּבְפִיהֵם לְבֶן-הַמֶּלֶךְ בְּשֹרַת נִחוּמִים / לֵאמֹר: "בָּאנוּ אֶל-הָאִי – וְהִנֵּה אֵין-בּוֹ שוּמִים!"
+ויעש בסתר וישלח מלאכים חרש, לחקר באי-הפלאים כל-דבר עד-שרש.  / ומקץ ימים רבים אחרי התמהמהם, / שבו המלאכים אל-ארצם ואל-עמם, / ובפיהם לבן-המלך בשרת נחומים / לאמר: "באנו אל-האי – והנה אין-בו שומים!"
-וַיִּשְׁמַע בֶּן-הַמֶּלֶךְ וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמוֹ / וַיֵּצֵא אֶל-הָאִי וּמְתֶי-סוֹדוֹ עִמּוֹ.
+וישמע בן-המלך ולא הגיד לאביו ולאמו / ויצא אל-האי ומתי-סודו עמו.
-ט
+== ט ==
-וַיְהִי, וַיְהִי, וַיְהִי / כְּבוֹא בֶן-הַמֶּלֶךְ אֶל-הָאִי –
+ויהי, ויהי, ויהי / כבוא בן-המלך אל-האי –
-פֹּה יִקְרָא הַקּוֹרֵא אֶת הַכָּתוּב בְּבֶן-הַמֶּלֶךְ הַרִאשׁוֹן, / וְהַמְחַבֵּר, יִצְּרֵהוּ אֵל כְּאִישׁוֹן, / וְיֵט אֵלָיו שָׁלוֹם כִּנְהַר פִּישׁוֹן, / יֵלֶךְ-לוֹ לְפִי-שָׁעָה לִישׁוֹן, / כִּי מַה-יִּתְרוֹן בְּמִשְׁנֵה דְבָרִים וּבְכֵפֶל לָשׁוֹן? / סוֹף דָּבָר, גַּם לְבֶן-מֶלֶךְ זֶה, יַאֲרִיך אֱלֹהִים שָׁנָיו, / נַעֲשָׂה כַכָּבוֹד אֲשֶׁר-נַעֲשָׂה לְשֶׁלְּפָנָיו, / וַיְקַבְּלוּ אַנְשֵׁי-הָאִי בִּתְרוּעָה גְדוֹלָה אֶת-פָּנָיו, / וּמִשְׁתֶּה עָרְכוּ לוֹ בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ הַנֶּהְדָּר, / הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, דָּבָר לֹא-נֶעְדָּר.
+פה יקרא הקורא את הכתוב בבן-המלך הראשון, / והמחבר, [[יצרהו אל כאישון]], / [[ויט אליו שלום כנהר פישון]], / ילך-לו לפי-שעה לישון, / כי מה-[[יתרון]] במשנה דברים ובכפל לשון? / סוף דבר, גם לבן-מלך זה, יאריך אלהים שניו, / נעשה ככבוד אשר-נעשה לשלפניו, / ויקבלו אנשי-האי בתרועה גדולה את-פניו, / ומשתה ערכו לו בארמון המלך הנהדר, / הכל כאשר לכל, דבר לא-נעדר.
-וַיְהִי אַחֲרֵי אָכֹל וְאַחֲרֵי שָׁתֹה, / וּמֶלֶךְ הָאִי וְאוֹרְחוֹ וְכָל-עֲדָתוֹ / יוֹשְׁבִים יַחַד שֶׁבֶת נַחַת בִּמְסִבָּם, / מְשִׂיחִים נְעִימוֹת וּמְטִיבֵים לִבָּם / כְּמִשְׁפַּט הַמְּלָכִים אַחֲרֵי-הַסְּעֻדָּה וּכְדַרְכָּם: / גּוֹמְעִים תְּמַד צוֹנֵן עַל-צַפִּיחִיּוֹת בְּכַרְכֹּם, / מְפַצְּחִים בָּטְנִים וְלוֹעֲסִים גְּרוֹגָרוֹת וְצִימּוּקִים, / וְעוֹד כָּאֵלֶּה זְנֵי מֶרְקָחִים וְתַפְנוּקִים, / וּבְפִיהֶם תְּקוּעִים קְנֵי-מִקְטָרוֹת אֲרֻכִּים, / וַעֲתַר עֲנַן-הַקְּטֹרֶת עוֹלֶה וּמְתַמֵּר, / מִסְתַּלְסֵל בְּהָדָר לְקוֹל מְנַגֵּן וּמְזַמֵּר – / וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת-אוֹרְחוֹ בְּחֵן וּבִידִידֹת:
+ויהי אחרי אכל ואחרי שתה, / ומלך האי ואורחו וכל-עדתו / יושבים יחד שבת נחת במסבם, / משיחים נעימות ומטיבים לבם / כמשפט המלכים אחרי-הסעדה וכדרכם: / גומעים [[תמד]] צונן על-צפיחיות [[כרכם|בכרכם]], / מפצחים בטנים ולועסים גרוגרות וצימוקים, / ועוד כאלה זני מרקחים ותפנוקים, / ובפיהם תקועים קני-מקטרות ארכים, / ועתר ענן-הקטרת עולה ומתמר, / מסתלסל בהדר לקול מנגן ומזמר – / וישאל המלך את-אורחו בחן ובידידת:
-"הֶעָרְבוּ לְךָ מַטְעַמֵּי הַמֶּלֶךְ, בֶּן-חֲמֻדוֹת?"
+"הערבו לך מטעמי המלך, בן-חמדות?"
-ויַּעַן בֶּן-הַמֶּלֶךְ בְּהִשְׁתַּחֲוָיוֹת וּבְקִדּוֹת:
+ויען בן-המלך בהשתחויות ובקדות:
-"יָרוּם כְּבוֹד-הַמֶּלֶךְ עַד-שָׁמַיִם לָרוּם! / כְּלוּם חָסֵר שֻלְחַן הַמֶּלֶךְ מְאוּם? / כֻּלוֹ נָעִים וְעָרֵב אֵין בּוֹ פְּחֶתֶת וָמוּם, / וְאוּלָם לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי הֻמְ...  הֻמְ..."
+"ירום כבוד-המלך עד-שמים לרום! / כלום חסר שלחן המלך מאום? / כלו נעים וערב אין בו פחתת ומום, / ואולם לפי עניות דעתי המ...  המ..."
-"מָה אָמַרְתָּ?" – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ וַיְהִי כְמֵקִיץ פִּתְאֹם מִנּוּם.
+"מה אמרת?" – שאל המלך ויהי כמקיץ פתאם מנום.
-וַיַּעַן בֶּן-הַמֶּלֶךְ, וּפָנָיו הִשְׁתַּנּוּ כִּכְרוּם:
+ויען בן-המלך, [[כרום זלות|ופניו השתנו ככרום]]:
-"אֲנִי? – לֹא-אָמַרְתִּי כְלוּם! / וְכִי מִי-אֲנִי כִּי-אֲדַבֵּר וְאֶנְאַם נְאֻם? / לֹא-אָמַרְתִּי כִּי-אִם לוּ-הוֹאִיל הַטַּבָּח שׂוּם / בְּתוֹךְ הַצָּלִי הַנִּפְלָא מְעַט שׁוּם, / כִּי עַתָּה נָדַף רֵיחוֹ מְלֹא כָל-הַיְּקוּם..."
+"אני? – לא-אמרתי כלום! / וכי מי-אני כי-אדבר ואנאם נאם? / לא-אמרתי כי-אם לו-הואיל הטבח שום / בתוך הצלי הנפלא מעט שום, / כי עתה נדף ריחו מלא כל-היקום..."
-וַיִּתְמַהּ הַמֶּלֶךְ: "אֵיך אָמַרְתָּ? שׁוּם?"
+ויתמה המלך: "איך אמרת? שום?"
-וְגַם הַשּׂרִים שָׁמְעוּ וְלֹא הֵבִינוּ מְאוּם, / כִּי מְעוֹלָם לֹא-רָאוּ שׁוּמִים וְלֹא יָדְעוּ טַעְמָם, / לֹא שֵׁם לַשּׁוּם וְלֹא זֵכֶר לוֹ בְּאַרְצָם וּבְעַמָּם.  / וַיַּרְא בֶּן-הַמֶּלֶךְ, כִּי לַשּׁוְא יַשְׁחִית דְּבָרָיו / בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְאָזְנֵי שָׂרָיו, / וַיָּרֶץ אֶת-עֲבָדָיו אֶל-הַמְּזָוֶה, / וַיָּבִיאוּ מְלֹא-תַרְמִיל מִן-הַבֹּשֶׂם הַנָּאוֶה, / רָאשֵׁי שׁוּמִים נָאִים וּמֻבְחָרִים, / וַיִּשְׁפְּכוּם כְּרִי אֶחָד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשּׂרִים.
+וגם השרים שמעו ולא הבינו מאום, / כי מעולם לא-ראו שומים ולא ידעו טעמם, / לא שם לשום ולא זכר לו בארצם ובעמם.  / וירא בן-המלך, כי לשוא ישחית דבריו / באזני המלך ובאזני שריו, / וירץ את-עבדיו אל-המזוה, / ויביאו מלא-תרמיל מן-הבשם הנאוה, / ראשי שומים נאים ומבחרים, / וישפכום כרי אחד לפני המלך והשרים.
-וְהַמְסֻבִּים מְמַשּׁשִׁים אֶת-הַשּׁוּם וּמִשְׁתָּאִים, / וְקוֹרְאִים: "פִּלְאֵי-פְלָאִים פִּלְאֵי-פְלָאִים! / רְאוּ שׁוֹקוֹ, רְאוּ בִטְנוֹ, רְאוּ זְקָנוֹ וּשְׂפָמוֹ! / בָּרוּךְ שְׁכָּכָה-לּוֹ בְעוֹלָמוֹ!"
+והמסבים ממששים את-השום ומשתאים, / וקוראים: "פלאי-פלאים פלאי-פלאים! / ראו שוקו, ראו בטנו, ראו זקנו ושפמו! / [[ברוך שככה לו בעולמו|ברוך שככה-לו בעולמו]]!"
-וְהַמֶּלֶךְ נָתַן עֵינוֹ בִּגְדָל הַחַרְטֻמִּים, הוּא חֲכַם הָרָזִים וַעֲרוּם-הָעֲרוּמִים, / אֲשֶׁר לוֹ הַחֹטֶם הַמְיֻבָּל, הַמַּצְמִיחַ גַּרְגְּרִים אֲדֻמִּים, / וְכָל-מִשְׁפְּטֵי-פִיו כְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים.  / וַיָּרֶם הָאַשּׁף תְרוּמָה מִכְּרִי הַשּׁוּמִים, / קֶלַח נָאֶה וּמְשֻׁבָּח מְלֵא זָקָן וָכֶרֶס, / וַיַּנִּיחֵהוּ עַל-פִּסַּת יָדוֹ כְּהַשְׁכֵּב תִּינוֹק בָּעֶרֶשׂ, / וַיִּבְדֹּק אֶת-הַקֶּלַח בָּדֹק וְשָׁנֹה, / מַשְׁמֵשׁ בְּרֹאשׁוֹ וּפַשְׁפֵּשׁ בִּזְקָנוֹ, / וּבָחֹן שִׁבְעָתַיִם יְרֵכוֹ, בִּטְנוֹ וְקָנוֹ; / וַתִּמְעַט בְּעֵינָיו כָּל-הַבְּחִינָה אֲשֶׁר בְּחָנוֹ, / וַיְפָרְדֶנּוּ גַּם-פָּרֵד לִפְרֻדוֹתָיו, / וּבְקַחְתּוֹ צֵלָע אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו, / וַיִּקְרַע מְעָלֶיהָ בְּצִפֹּרֶן אֲגֻדָּלוֹ אֶת-גִּלְדָּהּ, / וַיַּפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ, / מַחְשׂף הַלָּבָן וְעָרוֹת בְּשָׂרָהּ, / וַתִּגָּל הַצֵּלָע בְּכָל-זָהֳרָהּ, / יְחִידָה, תַּמָּה, נְקִיָּה וּבָרָה, / וְעֵינָהּ כְּעֵין הַפְּנִינָה הַיְקָרָה, / אוֹ כַשֵׁן הַתְּמִימָה בְּשִׂפְתֵי הָעֵז וְהַפָּרָה; / וַיְהִי אַךְ-עָלָה רֵיחַ נִיחוֹחָהּ בְּאַף הָאַשּׁף, / וַיְבַהֵל זֶה לִנְחִירָיו שַׁחַק טַבַּק וַיִּשְׁאָף, / מָנָה יָפָה, מָנָה אַחַת אַפָּיִם, / מִזֶּה וּמִזֶּה, מְלֹא שְׁתֵּי-הַנְּחִירָיִם, / וַיִּתְעַטֵשׁ וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו וַיֹּאמֶר לֵאמֹר:
+והמלך נתן עינו בגדל החרטמים, הוא חכם הרזים וערום-הערומים, / אשר לו החטם המיבל, המצמיח גרגרים אדמים, / וכל-משפטי-פיו כמשפט האורים והתמים.  / וירם האשף תרומה מכרי השומים, / קלח נאה ומשבח מלא זקן וכרס, / ויניחהו על-פסת ידו כהשכב תינוק בערש, / ויבדק את-הקלח בדק ושנה, / משמש בראשו ופשפש בזקנו, / ובחן שבעתים ירכו, בטנו וקנו; / ותמעט בעיניו כל-הבחינה אשר בחנו, / ויפרדנו גם-פרד לפרדותיו, / ובקחתו צלע אחת מצלעותיו, / ויקרע מעליה בצפרן אגדלו את-גלדה, / ויפשיטנה ערמה כיום הולדה, / מחשף הלבן וערות בשרה, / ותגל הצלע בכל-זהרה, / יחידה, תמה, נקיה וברה, / ועינה כעין הפנינה היקרה, / או כשן התמימה בשפתי העז והפרה; / ויהי אך-עלה ריח ניחוחה באף האשף, / ויבהל זה לנחיריו שחק טבק וישאף, / מנה יפה, מנה אחת אפים, / מזה ומזה, מלא שתי-הנחירים, / ויתעטש ותארנה עיניו ויאמר לאמר:
-"הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים הוּא יִשְׁמֹר / אֶת-אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי וִינַשּׂאֵהוּ כְּהַר-הַמּוֹר, / וְהָיָה רֵיחוֹ כַלְּבָנוֹן וּכְמָר-דְרוֹר, / וּמִי אֲנִי, חֲמוֹר בֶּן-חֲמוֹר, / רֻם זֻלּוּת וְשַׁבְּלוּל תֶּמֶס יֵלֶךְ, / כִּי-אָבֹא לָדוּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ? / וְאוּלָם אַחֲרֵי דַקּוּת הָעִיוּן וְהַבְּחִינָה, / רְאֵה זֶה הֶעֱלֵיתִי בִּמְצוּדַת הַבִּינָה, / כִּי הַפְּרִי הַמְיֻחָשׂ הַזֶּה, עַל-פִּי סִמָּנִים לָרֹב, / אָח קָטֹן הוּא לַבָּצָל אוֹ שְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב, כִּי כֵן יִלְבַּשׁ גַּם-הַפְּרִי הַזֶּה מְעִילִים, / כְּמִשְׁפַּט הַבָּצָל, בֶּן-הַמְּלָכִים וְהָאֲצִילִים: / וְאִם הִמְעִיט-לוֹ אֱלֹהִים מֵאָחִיו הַבְּכוֹר בְּגָדִים וּגְלָדִים, / הֶעְדִּיפוּ עָלָיו בְּיֶתֶר הַסְּגֻלּוֹת וְהַחֲסָדִים; / כִּי תַחַת הַקְּלִפּוֹת הִרְבָּה לוֹ "תּוֹךְ" / וַיִּתֵּן לִלְבָבוֹ צַחְצָחוּת וָזֹךְ, / וְהוֹד וְהָדָר שִׁוָּה עָלָיו, / בְּתִתּוֹ לוֹ בָּשָׂר צַח כְּחָלָב, / וַיַּעַטְרֵהוּ לְתִפְאֶרֶת בְּלֹרִית וּזְקַנְקַן; / וְאִם לֹא הָדוּר הוּא בִלְבוּשָׁיו – אַל-תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן; / הָאָדָם יִרְאֶה לָעֵינַיִם – לֹא כֵן אֱלֹהִים: / יֵשׁ מְלֻכְלָךְ מִבְּחוּץ וְנָאֶה מִבִּפְנִים; / גַּם-אֲנִי חָטְמִי יַגֶּד-לִי, וְהוּא מְנֻסֶּה וּבָקִי, / כִּי חָרִיף זֶה הַקָּטֹן מֵאָחִיו הַגֵּא וְהַנָּקִי.  / סוֹף דָּבָר, שְׁנֵי אַחִים הֵם גַּם בִּפְרִידָתָם, / וְאִם לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה – אַחַת דָּתָם, / הַצַּד הַשּׁוֶה בִּשְנֵיהֶם – צַחֲנָתָם, / אֶת אֲשֶׁר-בָּחַנְתִּי וְחָקַרְתִּי וְלָמַדְתִּי, / אוֹתָהּ מְאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא-כִחַדְתִּי, / וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֶת-מַלְכִּי בֶאֱמוּנָה עָבָדְתִּי."
+"הנותן תשועה למלכים הוא ישמר / את-אדוני ומלכי וינשאהו [[הר המור|כהר-המור]], / והיה [[ריחו כלבנון]] [[כמור דרור|וכמר-דרור]], / ומי אני, [[חמור בן-חמור]], / [[כרום זלות|רם זלות]] [[שבלול תמס ילך|ושבלול תמס ילך]], / כי-אבא לדון לפני המלך? / ואולם אחרי דקות העיון והבחינה, / ראה זה העליתי [[מצודת הבינה|במצודת הבינה]], / כי הפרי המיחש הזה, על-פי סמנים לרב, / אח קטן הוא לבצל או שארו הקרוב, כי כן ילבש גם-הפרי הזה מעילים, / כמשפט הבצל, בן-המלכים והאצילים: / ואם המעיט-לו אלהים מאחיו הבכור בגדים וגלדים, / העדיפו עליו ביתר הסגלות והחסדים; / כי תחת הקלפות הרבה לו "תוך" / ויתן ללבבו צחצחות וזך, / והוד והדר שוה עליו, / בתתו לו בשר צח כחלב, / ויעטרהו לתפארת בלרית [[בצלצלים|וזקנקן]]; / ואם לא הדור הוא בלבושיו – אל-תסתכל בקנקן; / האדם יראה לעינים – לא כן אלהים: / יש מלכלך מבחוץ ונאה מבפנים; / גם-אני חטמי יגד-לי, והוא מנסה ובקי, / כי חריף זה הקטן מאחיו הגא והנקי.  / סוף דבר, שני אחים הם גם בפרידתם, / ואם לא ראי זה כראי זה – אחת דתם, / הצד השוה בשניהם – צחנתם, / את אשר-בחנתי וחקרתי ולמדתי, / אותה מאדוני המלך לא-כחדתי, / ואני כאשר עבדתי את-מלכי באמונה עבדתי."
-י
+== י ==
-וּדְבַר-הַמֶּלֶךְ נַעֲשָׂה מְהֵרָה, / וַיָּכִינוּ לְמָחָר אֶת-הַכֵּרָה, / וַיְנַסּוּ אֶת-הַשּׁוּם בִּצְלִי-הַקְּדֵרָה, / וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן דְּבַר בֶּן-הַמֶּלֶךְ הָאוֹרֵחַ: / לֹא-בָא כַבֹּשֶׂם הַזֶּה לְטַעַם וּלְרֵיחַ, / וּבֶאֱכֹל הַמֶּלֶךְ מִן-הַצָּלִי הַמְתֻבָּל בְּשׁוּמִים, / וַתִּפְרַחְנָה עַצְמוֹתָיו, וַיְהִי כְאִילוּ מָלְאוּ עֲלוּמִים, / וְגַם גַּרְגְּרֵי-הַשּׁנִי בְּאַף גְּדָל-הַחַרְטֻמִּים, / צָהֲלוּ מִדֶּשֶׁן וַיִּהְיוּ אֲדֻמִּים אֲדֻמִּים / וְעֵינָם כְּעֵין-אֶשְׁכּׁל הָאַלְגֻּמִּים / (וּכְבָר בְּדִבְרֵי חַכְמֵי קְדוּמִים / בִּכְתָב-אֱמֶת מְפֹרָשׁ רָשׁוּם: / עֲשָׂרָה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בַשּׁוּם: מַצְהִיל הַפָּנִים וּמֵאִיר הָעֵינָיִם / וְהוֹרֵג אֶת-הַכִּינִּים בִּבְנֵי-מֵעָיִם, / וְגוֹמֵר וְגוֹמֵר וְגוֹמֵר אַחַת לְאַחַת, / עַיֵּן בְּדִבְרֵיהֶם וְתִמְצָא נָחַת).
+ודבר-המלך נעשה מהרה, / ויכינו למחר את-הכרה, / וינסו את-השום בצלי-הקדרה, / והנה אמת נכון דבר בן-המלך האורח: / לא-בא כבשם הזה לטעם ולריח, / ובאכל המלך מן-הצלי המתבל בשומים, / [[ותפרחנה עצמותיו]], ויהי כאילו מלאו עלומים, / וגם גרגרי-השני באף גדל-החרטמים, / צהלו מדשן ויהיו אדמים אדמים / ועינם כעין-אשכל האלגמים / (וכבר בדברי חכמי קדומים / בכתב-אמת מפרש רשום: / [[עשרה דברים נאמרו בשום]]: מצהיל הפנים ומאיר העינים / והורג את-הכינים בבני-מעים, / וגומר וגומר וגומר אחת לאחת, / עין בדבריהם ותמצא נחת).
-וְלֹא אֵחַר הַמֶּלֶךְ מַעֲשֵׂהוּ גַּם-הַפָּעַם, / וְכָל-שָׂרָיו וְיוֹעֲצָיו שִׁבְעִים זְקֵנִים מְשִׁיבֵי טַעַם / נִכְנְסוּ בִדְבַר-מֶלֶךְ בּוֹ בַלַּיְלָה / לִישִׁיבָה גְדוֹלָה, לִישִׁיבָה שֶל-מַעְלָה, / לְהִוָּעֵץ מַה-יְּקָר וּגְדֻלָּה וְשִׁילּוּמִים / יִנָּתְנוּ לְבֶן-הַמֶּלֶךְ אִישׁ-הַשּׁוּמִים, / חֵלֶף הַפְּרִי הַנִּפְלָא אֲשֶׁר הֵבִיא בִגְבוּלָם, / לְבָרֵךְ-בּוֹ אַדְמָתָם וּלְהַעֲשִׁיר יְבוּלָם, / וְיָדְעוּ הָעַמִּים וְהַלְּשׁוֹנוֹת כֻּלָּם, / כִּי פֹעַל אָדָם – יְשֻׁלָּם.
+ולא אחר המלך מעשהו גם-הפעם, / וכל-שריו ויועציו שבעים זקנים משיבי טעם / נכנסו בדבר-מלך בו בלילה / לישיבה גדולה, לישיבה של-מעלה, / להועץ מה-יקר וגדלה ושילומים / ינתנו לבן-המלך איש-השומים, / חלף הפרי הנפלא אשר הביא בגבולם, / לברך-בו אדמתם ולהעשיר יבולם, / וידעו העמים והלשונות כלם, / כי פעל אדם – ישלם.
-וַיֵּשְׁבוּ הַזְּקֵנִים שֶׁבֶת דּוֹגֶרֶת עַל-בֵּיצָה, / וַיַּעֲמִיקוּ חֵקֶר וַיְבַקְשׁוּ עֵצָה, / וַיַּחֲלִיקוּ זָקָן מְהֻדָּר וּמְגֻדָּל, / וַיִּקְמְטוּ מֵצַח וַיַּחְתְּרוּ בָאֲגֻדָּל, / לָדַעַת מַה-דְּבַר-הַסְּגֻלָּה מִכָּל-סְגֻלָּה, / הָרָאוּי לְבֶן-הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת לוֹ גְמוּלָה, / וַאֲשֶׁר בְּלִי-צֵל-סָפֵק וּסְפֶק-סָפֵק / חֵפֶץ לִבּוֹ יַשְׁלִים וּרְצוֹנוֹ יָפֵק, / וַאֲשֶׁר יָאְדִּיר גַּם-כְּבוֹד-הַמֶּלֶךְ וְהָעָם / מִנָּהָר וְעַד-נָהָר וּמִיָּם וְעַד-יָם.
+וישבו הזקנים שבת דוגרת על-ביצה, / ויעמיקו חקר ויבקשו עצה, / ויחליקו זקן מהדר ומגדל, / ויקמטו מצח ויחתרו באגדל, / לדעת מה-דבר-הסגלה מכל-סגלה, / הראוי לבן-המלך להיות לו גמולה, / ואשר בלי-צל-ספק וספק-ספק / חפץ לבו ישלים ורצונו יפק, / ואשר יאדיר גם-כבוד-המלך והעם / [[מנהר ועד-נהר ומים ועד-ים]].
-עוֹד הַזְּקֵנִים אוֹבְדֵי עֵצוֹת וְעֶשְׁתּוֹנוֹת, / וּזְקַן הַחַרְטֻמִּים הִתְעוֹרֵר כְּמֵקִיץ מִשּׁנוֹת, / וַיֹּאמֵר: רַבּוֹתַי, מָה הַהִתְעַשּׁתוּת וּמָה הַשּׁטוּת? / וּמָה הָעֶשְׁתּוֹנוֹת וּמָה הָעַשְׁתּוּת? / הַדָּבָר פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפַּשְׁטוּת! / הִנֵה אִתָּנוּ פֹּה בָאִי דְּבַר-סְגֻלָּה, / אֵין-כָּמֹהוּ לִיקָר בְּתֵבֵל כֻּלָּה, – / הָבָה, נְשִׁיבֶנוּ מִנְחָה חֵלֶף הַשּׁוּם וְנִנָּצֵל! / הֲטֶרֶם תֵּדְעוּ מַה-הוּא? –
+עוד הזקנים אובדי עצות ועשתונות, / וזקן החרטמים התעורר כמקיץ משנות, / ויאמר: רבותי, מה ההתעשתות ומה השטות? / ומה העשתונות ומה העשתות? / הדבר פשוט בתכלית הפשטות! / הנה אתנו פה באי דבר-סגלה, / אין-כמהו ליקר בתבל כלה, – / הבה, נשיבנו מנחה חלף השום וננצל! / הטרם תדעו מה-הוא? –
-הֲלֹא הוּא הַבָּצָל!
+[[הלא הוא הבצל!]]
-הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַחַרְטֹם – וְהַזְּקֵנִים כַּף מוֹחֲאִים: / שְׂפָתַיִם יִשּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים!
+הדבר יצא מפי החרטם – והזקנים כף מוחאים: / [[שפתים ישק]] משיב דברים נכחים!
-יא
+== יא ==
-וַיְהִי בַיּוֹם הַשּׁלִישִׁי וַיֶּהֶמוּ הַפַּעֲמוֹנִים, / וְכָל-אַנְשֵׁי-הָאִי הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים, / מִתּוֹמֵךְ הַמַּטְאֲטֵא וְעַד-תּוֹמֵךְ הַפֶּלֶךְ, / נִדְחֲפוּ הַחוּצָה בִּדְבַר שַׂר חֲצִי-הַפֶּלֶךְ, / לַעֲשׂוֹת כָּבוֹד וִיקָר לְבֶן-הַמֶּלֶךְ / וּלְשַׁלְּחוֹ מִן-הָאִי, עֵקֶב כָּל-הַגְּדוֹלוֹת, / בְּרַעַם תֻּפִּים וּבְסַעֲרַת מְחוֹלוֹת.  / וַתַּעֲבֹר הָעֲבָרָה, וְכָל-הַקִּרְיָה הוֹמָה: / הָעָם מִזֶּה וּמִזֶּה נֶעֱרַם כְּחוֹמָה, / וּבֶן-הַמֶּלֶךְ – לְפָנָיו תִּשְׁתַּחֲוֶה כָל-קוֹמָה – / רוֹכֵב בַּתָּוֶךְ עַל-אֲתוֹנוֹ הַצְּחוֹרָה רוֹמָה, / וּמִסָּבִיב לוֹ שִׁבְעִים פַּחוֹת וּסְגָנִים / רוֹכְבִים עַל-שִׁבְעִים רְכָשִׁים וַאֲחַשְׁתְּרָנִים, / וּבְרֹאשׁ הַתַּהֲלוּכָה בִכְרָה נָאוָה וְקַלָּה / צוֹעֶדֶת מַעֲדַנּוֹת מְקֻשּׁטֶת כְּכַלָּה, / מוּבֶלֶת לְאִיטָּהּ, נְהוּגָה בְאַפְסָר / בְּיַד-אֲחַשְׁדַּרְפָּן אוֹ בְיַד-טַפְסָר, / נוֹשֵׂאת בְּהָדָר מַשְׂאַת הַסְּגֻלָּה, מִנְחַת הַמֶּלֶךְ לַחֲתַן-הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה: / אַמְתַּחַת מֶשִׁי יְקָרָה בַּהֲדָרָהּ כְּלוּלָה, / רְקוּמָה זָהָב וּמְלֵאָה בְצָלִים כֻּלָּהּ, / מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, אֵיפָה שְׁלֵמָה וּשְׁקוּלָה; / וּמְגִלַּת-קְלָף, הִיא אִגֶּרֶת הַתְּעוּדָה, / חֲתוּמָה בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ וּבְאוֹתִיּוֹת זָהָב רְפוּדָה, / אֶל-הַאַמְתַּחַת בִּפְתִיל תְּכֵלֶת צְמוּדָה, / וְעָלֶיהָ בִּכְתָב אָמָּן מְזֻיָּן וּמְתֻיָּג רָשׁוּם: / אוֹת-כָּבוֹד וִיקָר לְאַלּוּף שׁוּם! – / וְהַכָּרוֹזִים עוֹבְרִים בָּעָם עָבֹר וְקָרוֹא: / כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִיש אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ! / וְכָל-הָעָם מִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם / מְרִיעִים לְעֻמַּת בֶּן-הַמֶּלֶךְ בְּקוֹלָם: / "יְחִי בֶן-הַמֶּלֶךְ אַלּוּף-שׁוּם לְעוֹלָם! / צֵאתְךָ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם!" – / וְהַפַּעֲמוֹנִים עוֹדָם הוֹמִים הָמֹה וְהָלֹם, / וּמֵרָאשֵׁי הַמִּגְדָּלִים מְנַפְנְפִים הַדְּגָלִים, / וּגְבִירוֹת מֵרָאשֵׁי טִירוֹת מַמְטִירוֹת בְּצָלִים, / וּבְרֹאשָׁן כְּלִילֵי-פְאֵר: מִקְלְעוֹת בְּצַלְצַלִים, – / וְהַתֻּפִּים מַרְעִימִים וְהַצֶּלְצְלִים מְצַלְצְלִים.
+ויהי ביום השלישי ויהמו הפעמונים, / וכל-אנשי-האי המונים המונים, / מתומך המטאטא ועד-תומך הפלך, / נדחפו החוצה בדבר שר חצי-הפלך, / לעשות כבוד ויקר לבן-המלך / ולשלחו מן-האי, עקב כל-הגדולות, / ברעם תפים ובסערת מחולות.  / ותעבר [[עברה|העברה]], וכל-הקריה הומה: / העם מזה ומזה [[נערם כחומה]], / ובן-המלך – לפניו תשתחוה כל-קומה – / רוכב בתוך על-אתונו הצחורה רומה, / ומסביב לו שבעים [[פחות]] וסגנים / רוכבים על-שבעים [[רכשים]] [[אחשתרנים|ואחשתרנים]], / ובראש התהלוכה [[בכרה]] נאוה וקלה / צועדת מעדנות מקשטת ככלה, / מובלת לאיטה, נהוגה באפסר / ביד-[[אחשדרפן]] או ביד-[[טפסר]], / נושאת בהדר משאת הסגלה, מנחת המלך לחתן-הכבוד והגדלה: / אמתחת משי יקרה בהדרה [[כלולה]], / רקומה זהב ומלאה בצלים כלה, / [[מדה כנגד מדה]], [[איפה]] שלמה ושקולה; / ומגלת-קלף, היא אגרת התעודה, / חתומה בטבעת המלך ובאותיות זהב רפודה, / אל-האמתחת בפתיל תכלת צמודה, / ועליה בכתב אמן [[מזין ומתיג]] רשום: / אות-כבוד ויקר לאלוף שום! – / והכרוזים עוברים בעם עבר וקרוא: / [[ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו]]! / וכל-העם מקטנם ועד-גדולם / מריעים לעמת בן-המלך בקולם: / "יחי בן-המלך אלוף-שום לעולם! / צאתך לחיים טובים ולשלום!" – / והפעמונים עודם הומים המה והלם, / ומראשי המגדלים מנפנפים הדגלים, / וגבירות מראשי טירות ממטירות בצלים, / ובראשן כלילי-פאר: מקלעות [[בצלצלים]], – / והתפים מרעימים והצלצלים מצלצלים.
-יב
+== יב ==
+ובן-המלך שב אל-ביתו – ובידו טובו, / ולא-ידע איש בצאתו ובשובו, / כי מאז שב מדרכו [[שך בעדו]], / וילבש דממה ועצב כמדו, / ולא-גלה לאיש בעולם סודו, / [[זולתי לכותב הדברים האלה לבדו]].
-וּבֶן-הַמֶּלֶךְ שָׁב אֶל-בֵּיתוֹ – וּבְיָדוֹ טוּבוֹ, / וְלֹא-יָדַע אִישׁ בְּצֵאתוֹ וּבְשׁוּבוֹ, / כִּי מֵאָז שָׁב מִדַּרְכּוֹ שַׂךְ בַּעֲדוֹ, / וַיִּלְבַּשׁ דְּמָמָה וָעֹצֶב כְּמַדּוֹ, / וְלֹא-גִלָּה לְאִישׁ בָּעוֹלָם סוֹדוֹ, / זוּלָתִי לְכוֹתֵב הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְבַדּוֹ.

Game

כלים של משתמש

כלים של אתר

הבדלים

כלים של דף