כאן מוצגים ההבדלים בין הגרסה שנבחרה והגרסה הנוכחית של הדף.
גירסה קודמת בשני הצדדים הגירסה הקודמת הגירסה הבאה | הגירסה הקודמת | ||
aluf:הטקסט [2006/07/17 14:50] israel החלפת "חמור בן האתון שנבראת בין השמשות" בסתם "חמור בן-אתונות", כי זה מה שמופיע בטקסט |
aluf:הטקסט [2013/11/06 20:59] (הגרסה הנוכחית) |
||
---|---|---|---|
שורה 111: | שורה 111: | ||
ויהי מקץ כך וכך ימים ושעות ורגעים ודקים / (כי כן ימנו את-עתות בני-המלכים הענגים והרכים / בצאתם למסעיהם במרחקים) / ובכן ויהי מקץ כך וכך עתים לצאתו, / ובן-המלך שב בתרועה לביתו, / והוא עמוס בחכמה ובתבונה ובכל-מסה / כדי-עשרים צמדי בקר למשא, / ויעש משתה ויקרא לבני-המלכים משכניו, / ובשבתם על-גביעים מלאים דם-ענב, / ספר להם את-כל-היקר אשר ראו עיניו / באיי הים ובכל-ארצות מסעיו, / ואת-כל-פרשת קורותיו ופגעיו, / ואת-כל-הבארות אשר מהן שאב / מלא דלייו חכמה, [[אחותו אשר אהב]], / ואחרון אחרון – דבר הבצלים והזהב. | ויהי מקץ כך וכך ימים ושעות ורגעים ודקים / (כי כן ימנו את-עתות בני-המלכים הענגים והרכים / בצאתם למסעיהם במרחקים) / ובכן ויהי מקץ כך וכך עתים לצאתו, / ובן-המלך שב בתרועה לביתו, / והוא עמוס בחכמה ובתבונה ובכל-מסה / כדי-עשרים צמדי בקר למשא, / ויעש משתה ויקרא לבני-המלכים משכניו, / ובשבתם על-גביעים מלאים דם-ענב, / ספר להם את-כל-היקר אשר ראו עיניו / באיי הים ובכל-ארצות מסעיו, / ואת-כל-פרשת קורותיו ופגעיו, / ואת-כל-הבארות אשר מהן שאב / מלא דלייו חכמה, [[אחותו אשר אהב]], / ואחרון אחרון – דבר הבצלים והזהב. | ||
- | ולמען דעת כל-האורחים הנחמדים, / כי לא-מלא בן-המלך פיו קדים, / ויצו להביא את-שק-האדרכמונים אל-האולם, וישטחם על-השלחן לעיני הקרואים כלם / וימששום הקרואים ויאזינו לצלצולם, / אחרי-כן קראו וישנו את-כתב-העדות, / (ואם מרב סבא, לשונם התנהלה קצת בכבדות) / ויראו כי אכן עשה בן-המלך גדולות, / ויריעו לעמתו בקולי-קולות: / "יחי אלוף בצלות, כבוד והוד לו! / הללוהו בגבורותיו, הללוהו כרב גדלו!" | + | ולמען דעת כל-האורחים הנחמדים, / כי [[לא-מלא בן-המלך פיו קדים]], / ויצו להביא את-שק-האדרכמונים אל-האולם, וישטחם על-השלחן לעיני הקרואים כלם / וימששום הקרואים ויאזינו לצלצולם, / אחרי-כן קראו וישנו את-כתב-העדות, / (ואם מרב סבא, לשונם התנהלה קצת בכבדות) / ויראו כי אכן עשה בן-המלך גדולות, / ויריעו לעמתו בקולי-קולות: / "יחי אלוף בצלות, כבוד והוד לו! / [[הללוהו בגבורותיו, הללוהו כרב גדלו]]!" |
ושם בתוך הקרואים במשתה היין / בן אחד המלכים כמהו כאין, / כמעט לא-יראה לעין, / לא תאר לו ולא הדר, אברך דל וצנום / אבל לבו ער ושכלו לא-ינום, / וכשמעו דבר-הבצלים לא-מצא עוד מנוח, / כי-נתקעו הדברים בלבו כמסמר במח, / וככל אשר-הגה בם כן התאושש ויאמר: / הנה הביא זה בבצליו זהב כחמר, / ולמה לא-אעשה גם-אני כמהו? / הבה אנסה דבר – אולי אוכל עשהו! | ושם בתוך הקרואים במשתה היין / בן אחד המלכים כמהו כאין, / כמעט לא-יראה לעין, / לא תאר לו ולא הדר, אברך דל וצנום / אבל לבו ער ושכלו לא-ינום, / וכשמעו דבר-הבצלים לא-מצא עוד מנוח, / כי-נתקעו הדברים בלבו כמסמר במח, / וככל אשר-הגה בם כן התאושש ויאמר: / הנה הביא זה בבצליו זהב כחמר, / ולמה לא-אעשה גם-אני כמהו? / הבה אנסה דבר – אולי אוכל עשהו! | ||
שורה 124: | שורה 124: | ||
ויהי, ויהי, ויהי / כבוא בן-המלך אל-האי – | ויהי, ויהי, ויהי / כבוא בן-המלך אל-האי – | ||
- | פה יקרא הקורא את הכתוב בבן-המלך הראשון, / והמחבר, יצרהו אל כאישון, / ויט אליו שלום כנהר פישון, / ילך-לו לפי-שעה לישון, / כי מה-יתרון במשנה דברים ובכפל לשון? / סוף דבר, גם לבן-מלך זה, יאריך אלהים שניו, / נעשה ככבוד אשר-נעשה לשלפניו, / ויקבלו אנשי-האי בתרועה גדולה את-פניו, / ומשתה ערכו לו בארמון המלך הנהדר, / הכל כאשר לכל, דבר לא-נעדר. | + | פה יקרא הקורא את הכתוב בבן-המלך הראשון, / והמחבר, [[יצרהו אל כאישון]], / [[ויט אליו שלום כנהר פישון]], / ילך-לו לפי-שעה לישון, / כי מה-[[יתרון]] במשנה דברים ובכפל לשון? / סוף דבר, גם לבן-מלך זה, יאריך אלהים שניו, / נעשה ככבוד אשר-נעשה לשלפניו, / ויקבלו אנשי-האי בתרועה גדולה את-פניו, / ומשתה ערכו לו בארמון המלך הנהדר, / הכל כאשר לכל, דבר לא-נעדר. |
ויהי אחרי אכל ואחרי שתה, / ומלך האי ואורחו וכל-עדתו / יושבים יחד שבת נחת במסבם, / משיחים נעימות ומטיבים לבם / כמשפט המלכים אחרי-הסעדה וכדרכם: / גומעים [[תמד]] צונן על-צפיחיות [[כרכם|בכרכם]], / מפצחים בטנים ולועסים גרוגרות וצימוקים, / ועוד כאלה זני מרקחים ותפנוקים, / ובפיהם תקועים קני-מקטרות ארכים, / ועתר ענן-הקטרת עולה ומתמר, / מסתלסל בהדר לקול מנגן ומזמר – / וישאל המלך את-אורחו בחן ובידידת: | ויהי אחרי אכל ואחרי שתה, / ומלך האי ואורחו וכל-עדתו / יושבים יחד שבת נחת במסבם, / משיחים נעימות ומטיבים לבם / כמשפט המלכים אחרי-הסעדה וכדרכם: / גומעים [[תמד]] צונן על-צפיחיות [[כרכם|בכרכם]], / מפצחים בטנים ולועסים גרוגרות וצימוקים, / ועוד כאלה זני מרקחים ותפנוקים, / ובפיהם תקועים קני-מקטרות ארכים, / ועתר ענן-הקטרת עולה ומתמר, / מסתלסל בהדר לקול מנגן ומזמר – / וישאל המלך את-אורחו בחן ובידידת: | ||
שורה 148: | שורה 148: | ||
והמלך נתן עינו בגדל החרטמים, הוא חכם הרזים וערום-הערומים, / אשר לו החטם המיבל, המצמיח גרגרים אדמים, / וכל-משפטי-פיו כמשפט האורים והתמים. / וירם האשף תרומה מכרי השומים, / קלח נאה ומשבח מלא זקן וכרס, / ויניחהו על-פסת ידו כהשכב תינוק בערש, / ויבדק את-הקלח בדק ושנה, / משמש בראשו ופשפש בזקנו, / ובחן שבעתים ירכו, בטנו וקנו; / ותמעט בעיניו כל-הבחינה אשר בחנו, / ויפרדנו גם-פרד לפרדותיו, / ובקחתו צלע אחת מצלעותיו, / ויקרע מעליה בצפרן אגדלו את-גלדה, / ויפשיטנה ערמה כיום הולדה, / מחשף הלבן וערות בשרה, / ותגל הצלע בכל-זהרה, / יחידה, תמה, נקיה וברה, / ועינה כעין הפנינה היקרה, / או כשן התמימה בשפתי העז והפרה; / ויהי אך-עלה ריח ניחוחה באף האשף, / ויבהל זה לנחיריו שחק טבק וישאף, / מנה יפה, מנה אחת אפים, / מזה ומזה, מלא שתי-הנחירים, / ויתעטש ותארנה עיניו ויאמר לאמר: | והמלך נתן עינו בגדל החרטמים, הוא חכם הרזים וערום-הערומים, / אשר לו החטם המיבל, המצמיח גרגרים אדמים, / וכל-משפטי-פיו כמשפט האורים והתמים. / וירם האשף תרומה מכרי השומים, / קלח נאה ומשבח מלא זקן וכרס, / ויניחהו על-פסת ידו כהשכב תינוק בערש, / ויבדק את-הקלח בדק ושנה, / משמש בראשו ופשפש בזקנו, / ובחן שבעתים ירכו, בטנו וקנו; / ותמעט בעיניו כל-הבחינה אשר בחנו, / ויפרדנו גם-פרד לפרדותיו, / ובקחתו צלע אחת מצלעותיו, / ויקרע מעליה בצפרן אגדלו את-גלדה, / ויפשיטנה ערמה כיום הולדה, / מחשף הלבן וערות בשרה, / ותגל הצלע בכל-זהרה, / יחידה, תמה, נקיה וברה, / ועינה כעין הפנינה היקרה, / או כשן התמימה בשפתי העז והפרה; / ויהי אך-עלה ריח ניחוחה באף האשף, / ויבהל זה לנחיריו שחק טבק וישאף, / מנה יפה, מנה אחת אפים, / מזה ומזה, מלא שתי-הנחירים, / ויתעטש ותארנה עיניו ויאמר לאמר: | ||
- | "הנותן תשועה למלכים הוא ישמר / את-אדוני ומלכי וינשאהו כהר-המור, / והיה ריחו כלבנון וכמר-דרור, / ומי אני, חמור בן-חמור, / [[כרום זלות|רם זלות]] [[שבלול תמס ילך|ושבלול תמס ילך]], / כי-אבא לדון לפני המלך? / ואולם אחרי דקות העיון והבחינה, / ראה זה העליתי במצודת הבינה, / כי הפרי המיחש הזה, על-פי סמנים לרב, / אח קטן הוא לבצל או שארו הקרוב, כי כן ילבש גם-הפרי הזה מעילים, / כמשפט הבצל, בן-המלכים והאצילים: / ואם המעיט-לו אלהים מאחיו הבכור בגדים וגלדים, / העדיפו עליו ביתר הסגלות והחסדים; / כי תחת הקלפות הרבה לו "תוך" / ויתן ללבבו צחצחות וזך, / והוד והדר שוה עליו, / בתתו לו בשר צח כחלב, / ויעטרהו לתפארת בלרית [[בצלצלים|וזקנקן]]; / ואם לא הדור הוא בלבושיו – אל-תסתכל בקנקן; / האדם יראה לעינים – לא כן אלהים: / יש מלכלך מבחוץ ונאה מבפנים; / גם-אני חטמי יגד-לי, והוא מנסה ובקי, / כי חריף זה הקטן מאחיו הגא והנקי. / סוף דבר, שני אחים הם גם בפרידתם, / ואם לא ראי זה כראי זה – אחת דתם, / הצד השוה בשניהם – צחנתם, / את אשר-בחנתי וחקרתי ולמדתי, / אותה מאדוני המלך לא-כחדתי, / ואני כאשר עבדתי את-מלכי באמונה עבדתי." | + | "הנותן תשועה למלכים הוא ישמר / את-אדוני ומלכי וינשאהו [[הר המור|כהר-המור]], / והיה [[ריחו כלבנון]] [[כמור דרור|וכמר-דרור]], / ומי אני, [[חמור בן-חמור]], / [[כרום זלות|רם זלות]] [[שבלול תמס ילך|ושבלול תמס ילך]], / כי-אבא לדון לפני המלך? / ואולם אחרי דקות העיון והבחינה, / ראה זה העליתי [[מצודת הבינה|במצודת הבינה]], / כי הפרי המיחש הזה, על-פי סמנים לרב, / אח קטן הוא לבצל או שארו הקרוב, כי כן ילבש גם-הפרי הזה מעילים, / כמשפט הבצל, בן-המלכים והאצילים: / ואם המעיט-לו אלהים מאחיו הבכור בגדים וגלדים, / העדיפו עליו ביתר הסגלות והחסדים; / כי תחת הקלפות הרבה לו "תוך" / ויתן ללבבו צחצחות וזך, / והוד והדר שוה עליו, / בתתו לו בשר צח כחלב, / ויעטרהו לתפארת בלרית [[בצלצלים|וזקנקן]]; / ואם לא הדור הוא בלבושיו – אל-תסתכל בקנקן; / האדם יראה לעינים – לא כן אלהים: / יש מלכלך מבחוץ ונאה מבפנים; / גם-אני חטמי יגד-לי, והוא מנסה ובקי, / כי חריף זה הקטן מאחיו הגא והנקי. / סוף דבר, שני אחים הם גם בפרידתם, / ואם לא ראי זה כראי זה – אחת דתם, / הצד השוה בשניהם – צחנתם, / את אשר-בחנתי וחקרתי ולמדתי, / אותה מאדוני המלך לא-כחדתי, / ואני כאשר עבדתי את-מלכי באמונה עבדתי." |
== י == | == י == | ||
- | ודבר-המלך נעשה מהרה, / ויכינו למחר את-הכרה, / וינסו את-השום בצלי-הקדרה, / והנה אמת נכון דבר בן-המלך האורח: / לא-בא כבשם הזה לטעם ולריח, / ובאכל המלך מן-הצלי המתבל בשומים, / ותפרחנה עצמותיו, ויהי כאילו מלאו עלומים, / וגם גרגרי-השני באף גדל-החרטמים, / צהלו מדשן ויהיו אדמים אדמים / ועינם כעין-אשכל האלגמים / (וכבר בדברי חכמי קדומים / בכתב-אמת מפרש רשום: / [[עשרה דברים נאמרו בשום]]: מצהיל הפנים ומאיר העינים / והורג את-הכינים בבני-מעים, / וגומר וגומר וגומר אחת לאחת, / עין בדבריהם ותמצא נחת). | + | ודבר-המלך נעשה מהרה, / ויכינו למחר את-הכרה, / וינסו את-השום בצלי-הקדרה, / והנה אמת נכון דבר בן-המלך האורח: / לא-בא כבשם הזה לטעם ולריח, / ובאכל המלך מן-הצלי המתבל בשומים, / [[ותפרחנה עצמותיו]], ויהי כאילו מלאו עלומים, / וגם גרגרי-השני באף גדל-החרטמים, / צהלו מדשן ויהיו אדמים אדמים / ועינם כעין-אשכל האלגמים / (וכבר בדברי חכמי קדומים / בכתב-אמת מפרש רשום: / [[עשרה דברים נאמרו בשום]]: מצהיל הפנים ומאיר העינים / והורג את-הכינים בבני-מעים, / וגומר וגומר וגומר אחת לאחת, / עין בדבריהם ותמצא נחת). |
ולא אחר המלך מעשהו גם-הפעם, / וכל-שריו ויועציו שבעים זקנים משיבי טעם / נכנסו בדבר-מלך בו בלילה / לישיבה גדולה, לישיבה של-מעלה, / להועץ מה-יקר וגדלה ושילומים / ינתנו לבן-המלך איש-השומים, / חלף הפרי הנפלא אשר הביא בגבולם, / לברך-בו אדמתם ולהעשיר יבולם, / וידעו העמים והלשונות כלם, / כי פעל אדם – ישלם. | ולא אחר המלך מעשהו גם-הפעם, / וכל-שריו ויועציו שבעים זקנים משיבי טעם / נכנסו בדבר-מלך בו בלילה / לישיבה גדולה, לישיבה של-מעלה, / להועץ מה-יקר וגדלה ושילומים / ינתנו לבן-המלך איש-השומים, / חלף הפרי הנפלא אשר הביא בגבולם, / לברך-בו אדמתם ולהעשיר יבולם, / וידעו העמים והלשונות כלם, / כי פעל אדם – ישלם. | ||
שורה 163: | שורה 163: | ||
[[הלא הוא הבצל!]] | [[הלא הוא הבצל!]] | ||
- | הדבר יצא מפי החרטם – והזקנים כף מוחאים: / שפתים ישק משיב דברים נכחים! | + | הדבר יצא מפי החרטם – והזקנים כף מוחאים: / [[שפתים ישק]] משיב דברים נכחים! |
== יא == | == יא == | ||
- | ויהי ביום השלישי ויהמו הפעמונים, / וכל-אנשי-האי המונים המונים, / מתומך המטאטא ועד-תומך הפלך, / נדחפו החוצה בדבר שר חצי-הפלך, / לעשות כבוד ויקר לבן-המלך / ולשלחו מן-האי, עקב כל-הגדולות, / ברעם תפים ובסערת מחולות. / ותעבר העברה, וכל-הקריה הומה: / העם מזה ומזה נערם כחומה, / ובן-המלך – לפניו תשתחוה כל-קומה – / רוכב בתוך על-אתונו הצחורה רומה, / ומסביב לו שבעים פחות וסגנים / רוכבים על-שבעים רכשים ואחשתרנים, / ובראש התהלוכה בכרה נאוה וקלה / צועדת מעדנות מקשטת ככלה, / מובלת לאיטה, נהוגה באפסר / ביד-[[אחשדרפן]] או ביד-[[טפסר]], / נושאת בהדר משאת הסגלה, מנחת המלך לחתן-הכבוד והגדלה: / אמתחת משי יקרה בהדרה כלולה, / רקומה זהב ומלאה בצלים כלה, / מדה כנגד מדה, איפה שלמה ושקולה; / ומגלת-קלף, היא אגרת התעודה, / חתומה בטבעת המלך ובאותיות זהב רפודה, / אל-האמתחת בפתיל תכלת צמודה, / ועליה בכתב אמן [[מזין ומתיג]] רשום: / אות-כבוד ויקר לאלוף שום! – / והכרוזים עוברים בעם עבר וקרוא: / ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו! / וכל-העם מקטנם ועד-גדולם / מריעים לעמת בן-המלך בקולם: / "יחי בן-המלך אלוף-שום לעולם! / צאתך לחיים טובים ולשלום!" – / והפעמונים עודם הומים המה והלם, / ומראשי המגדלים מנפנפים הדגלים, / וגבירות מראשי טירות ממטירות בצלים, / ובראשן כלילי-פאר: מקלעות [[בצלצלים]], – / והתפים מרעימים והצלצלים מצלצלים. | + | ויהי ביום השלישי ויהמו הפעמונים, / וכל-אנשי-האי המונים המונים, / מתומך המטאטא ועד-תומך הפלך, / נדחפו החוצה בדבר שר חצי-הפלך, / לעשות כבוד ויקר לבן-המלך / ולשלחו מן-האי, עקב כל-הגדולות, / ברעם תפים ובסערת מחולות. / ותעבר [[עברה|העברה]], וכל-הקריה הומה: / העם מזה ומזה [[נערם כחומה]], / ובן-המלך – לפניו תשתחוה כל-קומה – / רוכב בתוך על-אתונו הצחורה רומה, / ומסביב לו שבעים [[פחות]] וסגנים / רוכבים על-שבעים [[רכשים]] [[אחשתרנים|ואחשתרנים]], / ובראש התהלוכה [[בכרה]] נאוה וקלה / צועדת מעדנות מקשטת ככלה, / מובלת לאיטה, נהוגה באפסר / ביד-[[אחשדרפן]] או ביד-[[טפסר]], / נושאת בהדר משאת הסגלה, מנחת המלך לחתן-הכבוד והגדלה: / אמתחת משי יקרה בהדרה [[כלולה]], / רקומה זהב ומלאה בצלים כלה, / [[מדה כנגד מדה]], [[איפה]] שלמה ושקולה; / ומגלת-קלף, היא אגרת התעודה, / חתומה בטבעת המלך ובאותיות זהב רפודה, / אל-האמתחת בפתיל תכלת צמודה, / ועליה בכתב אמן [[מזין ומתיג]] רשום: / אות-כבוד ויקר לאלוף שום! – / והכרוזים עוברים בעם עבר וקרוא: / [[ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו]]! / וכל-העם מקטנם ועד-גדולם / מריעים לעמת בן-המלך בקולם: / "יחי בן-המלך אלוף-שום לעולם! / צאתך לחיים טובים ולשלום!" – / והפעמונים עודם הומים המה והלם, / ומראשי המגדלים מנפנפים הדגלים, / וגבירות מראשי טירות ממטירות בצלים, / ובראשן כלילי-פאר: מקלעות [[בצלצלים]], – / והתפים מרעימים והצלצלים מצלצלים. |
== יב == | == יב == | ||
- | ובן-המלך שב אל-ביתו – ובידו טובו, / ולא-ידע איש בצאתו ובשובו, / כי מאז שב מדרכו שך בעדו, / וילבש דממה ועצב כמדו, / ולא-גלה לאיש בעולם סודו, / [[זולתי לכותב הדברים האלה לבדו]]. | + | ובן-המלך שב אל-ביתו – ובידו טובו, / ולא-ידע איש בצאתו ובשובו, / כי מאז שב מדרכו [[שך בעדו]], / וילבש דממה ועצב כמדו, / ולא-גלה לאיש בעולם סודו, / [[זולתי לכותב הדברים האלה לבדו]]. |