אם אפשר לומר משהו על חז“ל, הרי זה שהם היו יהודים, ויהודים תמיד רוצים לדעת מה יש לאכול. כשמדובר בעולם הבא זה חשוב פי כמה, כי אי אפשר להביא שום דבר מהבית. אז חז”ל בילו זמן לא מבוטל בספקולציות קולינאריות, והגיעו למסקנה שזה מה שיש בתפריט: לוויתן, שור בר, ויין משומר. הלוויתן הוא לא אחר מאשר אחד משני הלוויתנים שנבראו במהלך ששת ימי בראשית, זכר ונקבה. את הזכר הקב“ה סירס, ואת הנקבה המליח ושמר לצדיקים לעתיד לבוא (בבא בתרא ע”ה, א'). אז דג מלוח יש לנו. זה גם מה שהקב“ה עשה לשור הבר שנברא בששת ימי בראשית: את הזכר סירס ואת הנקבה צינן. אז יש גם בקר קפוא. יין משומר הוא יין שנסחט על ידי הקב”ה במו ידיו מענבים שנבראו בששת ימי בראשית (ברכות ל“ד, ב'). וזה לא עניין לזלזל בו: מלכתחילה נברא העולם כשהוא מושלם, ומאז הוא נפגם והולך. מה שנברא בששת ימי בראשית הוא, אם כן, הצורה המושלמת ביותר, הראשונית, הדומה ביותר למה שתכנן הבורא. לא כל כך ברור לי למה הקב”ה היה צריך להמליח את הלוויתן ולצנן את השור - הוא רק היה צריך להסביר לחיידקים שזה בשביל האורחים.
בטח שלויתן זה דג, לאיזה מין אנשים קטנוניים אתה חושב שאנחנו כותבים?