הסוגה הספרותית אליה משתייך אבוא“ש נקראת “מקאמה”, פרוזה בחרוזים המפגינה את הוירטואוזיות הרטורית של המחבר. פרוש המלה “מקאמה” בערבית הוא “אספה”1) - המקאמות הראשונות, שנכתבו כנראה בפרס בסביבות המאה העשירית, היו תעתיקים דמיוניים של נאומים הנישאים מפי גיבור המקאמה אל-מול אסיפה של נכבדי העם.
בתחילת המאה הי”ג תרגם יהודה אל-חריזי את המקאמות של אל-חרירי לעברית תחת השם “מחברות איתיאל” ובכך הביא לפופולאריזאציה עצומה של הסוגה הזו בקרב יהדות ספרד. “מחברת”, מלשון “חבורה”, היא הצעת התרגום של אל-חריזי למלה הלועזית “מקאמה”. נראה שביאליק העדיף לוותר על הקיצור לטובת “בדיחה עממית בחרוזים”. באחת מאיגרותיו לפיכמן הוא כינה את היצירה “בדיחה חרוזית” ובכתב-היד השלם ביותר של היצירה אף הגדיל לעשות ורשם “בדיחה עממית על דרך החרוז”.
מקורות
ע“פ זיוה שמיר: “באיגרת לפיכמן (איגרות ד', עמוד כב') כינה את היצירה 'בדיחה חרוזית', ובכתב היד השלם ביותר של היצירה רשם 'בדיחה עממית על דרך החרוז'.”2)
