נהר הפישון מופיע בספר בראשית, שם הוא מוזכר כאד הנהרות שמקורם בגן העדן: “שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב” (בראשית ב' יא'). רש“י קבע שהפישון הוא לא אחר מאשר הנילוס, אבל הביא לכך תירוצים מאד לא משכנעים (“פישון, הוא נילוס נהר מצרים ועל שם שמימיו מתרבין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון כמו ופשו פרשיו”).
נחל הקישון זורם דרך עמק יזרעאל ונשפך אל הים במפרץ חיפה. הנחל מוזכר בתנ”ך פעמיים: פעם אחת בשירת דבורה, בה מוזכר הקישון כגורם למפלתו של סיסרא: “הכוכבים, ממסילותם, נלחמו, עם סיסרא. נחל קישון גרפם, נחל קדומים נחל קישון” (שופטים ה' כ'-כא'), ובפעם השניה הוא מוזכר כשאליהו שוחט את נביאי הבעל: “ויאמר אליהו להם, תפסו את נביאי הבעל, איש אל ימלט מהם, ויתפסום ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם” (מלכים א' י“ח מ').
למרות הטובות הללו שעשה נחל קישון לעמנו, קשה לומר שהשבנו לו כגמולו. היום הנחל מזוהם כל כך בשפכים תעשיתיים שצוללנים משייטת 13 שהתאמנו שם לקו בסרטן, והנחל הוכרז אסור לרחצה ולדיג. אולי בזמנו של ביאליק אפשר היה לאכול דגים מנחל הקישון - אבל היום שומר נפשו ירחק, כנעני ועברי כאחד.