הקוקילפטילה נאלץ לעבוד ביום ה' שעבר אז דחינו את הסשן השני בשבוע. לא התחלה טובה, אבל לפחות אפשר לעשות פרצופים פולניים.

לפנות בוקר, חדרו של גינזו: שלושת ההרפתקאנים מתכוננים לצאת לדרך. הם מביטים במפה ומגלים – מעשה שטן – שהם לא מבינים כלום. יש שם סימנים וכתובות, אך הם משבשים את הגייתם עד-דלא-ידע (בעצם רק טר ממש מסוגל לקרוא מה כתוב שם, לופטיק אנאלפבית וגינזו בעניין של החייאת השפה הגמדית) ובאמת שאין להם מושג לאן ללכת.

רק שני סימנים נראים להם מוכרים – “העץ הגדול“ הוא כנראה העץ הענקי שנמצא מחוץ לעיר, ממש לא רחוק, ו”פסגת הציפור“ מתייחסת כנראה לפסגה ברכס ההרים הצפוני שבאמת נראית קצת כמו ציפור (ראה ציור במפה). הם שוקלים לערוך חיפוש אחר גריית'לוק אבל מגלים שאין להם מושג איפה אפשר למצוא אותו. לבסוף הם מחליטים ללכת לעץ הגדול ולראות מה קורה משם.

הם מתחילים ללכת במעלה הנהר כשהם חמושים ועטויי שריונות. הגנב עוד קצת דיסקרטי, אבל הגמד מסתובב עם שריון-טבעות ופטיש מלחמה, מה שממש נראה מוזר על ילד בגובה מטר פחות אסימון, והלוחם מסתובב עם שריון-לוחות וחרב “ממזרית” (יעני באסטארד סוורד) כשעל גבו תלוי מגן כבד המכוסה בסדין לבן, גם לא משהו שרואים כל יום. לא לוקח הרבה זמן עד שאחד מאנשי המשמר של פונטרדאן עוצר אותם ושואל אותם אם הם בדרך למסיבת-תחפושות. הילדים מחציפים פנים ובסופו-של-דבר השומר מבעט אותם אל מחוץ לעיר. שישחקו בשטויות שלהם במקום אחר.

לבסוף הם מגיעים לעץ הגדול, שהוא באמת עץ ענקי, כעשרים מטרים קוטרו. הם מתחילים להקיף את העץ בחיפוש אחר משהו, למרות שאין להם מושג מה הם מחפשים. טר ולופטיק הולכים לאיטם, אך לגינזו אין סבלנות, הוא מאיץ ועוקף אותם ברצרוץ נזעם עד שהוא מדביק אותם שוב מאחור ממש כשהם מסיימים את ההקפה. “מצאתם משהו? גם אני לא”.

ביאושם מחליטים השלושה ללכת לכיוון “פסגת הציפור”, למרות שהם יודעים שהיא נמצאת במרחק כמה שבועות מסע, וגריית'לוק אמר שהמכרה הנטוש נמצא בקרבת מקום. הנוף הופך גבעתי יותר והחבורה נכנסת לחורשת עצי-מחט. צחנה מוזרה עולה באוויר ולופטיק שומע משהו מרשרש בינות לשיחים. לופטיק משתוקק לבדוק את מקור הרעש, אבל קצת קשה לראות את “פסגת הציפור” מבעד לצמרות, אז גינזו נשאר במקום כסימן-דרך בזמן שטר ולופטיק הולכים לבדוק מה מרשרש. משב טרי של צחנה עולה באפו של גינזו רגע לפני שתפלץ מכוער (דמוי-אדם, עור ירקרק-חום, פרצוף פחוס וניבים חדים) מתנפל עליו. נראה שהיצור זומם לחטוף אותו ולברוח, אך גינזו קל (וקצר) הרגליים זז הצידה והתפלץ מסתפק בהנחתת חבטה סמלית על כתפו (היט-פוינט אחת¹⁾). מעוצם התנופה התפלץ ממשיך עוד כמה צעדים וגינזו מרוצץ את גולגלתו בפטיש המלחמה עוד לפני שהוא מספיק להסתובב חזרה. עשר אקס-פי לגינזו.

טר ולופטיק רצים לטפל בגמד הפצוע. לא עולה אפילו על דעתם שעלולות להיות עוד מפלצות בחורשה עד ששלושה חצים שחורי-נוצה טסים לעברם. אחד פוגע בטר (שתי היט-פוינטס), אחד בגינזו (שלוש היט-פוינטס) והשלישי בעץ. שלושת המפלצות ששילחו את החצים משליכות את רובי-הקשת שלהם ומסתערות. לופטיק ממהר לתפוס מחסה ולשחרר חץ משלו אל תוך בטנו של אחד מהם שצונח מיד פצוע אנושות. האחרים מעסיקים את גינזו וטר אבל לופטיק מייירה חץ דרך גרונו של האחד וטר פוצע את השני שנמלט כל עוד נפשו בו. לופטיק רודף אחריו ומנסה לירות בו אבל הוא מתחמק בזמן שטר שוחט (לא בלי קושי) את חברו הפצוע ששוכב על הקרקע עם חץ בקיבה.

לופטיק מחפש על הגופות ומוצא כמה חתיכות של עצמות, קצת בשר מסריח ושלוש-עשרה פיסות-זהב. כשהוא חוזר גינזו שואל אם הוא מצא משהו, ולמרבה התדהמה לופטיק מכחיש בתוקף. חמון נדהם מעזות הפנים הזו, אפילו מצדו של גנב מקצועי, ובעיקר מציק לו שהוא לא יכול לעשות כלום בקשר לזה, הדמות שלו אפילו לא יודעת ששיקרו לה. אווירה של חשדנות מתפשטת באוויר, ובסוף הקוקילפטילה נשבר. לופטיק, כעשר דקות אחרי שהוא שיקר לטר וגינזו, נתקף לפתע בפרץ לא צפוי של נקיפות מצפון ומספר לשאר החבורה על שלוש-עשרה פיסות-הזהב. אווירת החשדנות רק מתגברת, מה גם שהממון נשאר בידיו של לופטיק, אבל אז לופטיק בעצמו מציע להתחלק במטבעות (ובאקס-פי, שבע לראש) ארבע-ארבע-חמש ומתנדב לקחת ארבע בעצמו. גינזו מצטרף לרוח החג, סולח ללופטיק ולוקח גם הוא ארבע מטבעות כשהוא משאיר לטר הדלפון את החלק הארי. טר מאושר.

החבורה פוצחת בצעידה נמרצת לכיוון פסגת הציפור כדי לצאת מהחורשה שורצת המפלצות הזו, וטר מספר לחבריו, אגב-אורחא, שבהתאם לתאורים שהוא שמע מהרפתקאנים מנוסים המפלצות שתקפו אותם היו היצורים הקרויים “אורקים”, שהם מפלצות שגרתיות ביותר. החורשה הולכת ונעשית דלילה ,ולאחר כארבעים דקות מתגלה לעיני החבורה תל מדושא ולמרגלותיו סלע אדום “that has no earthly business in a Maine hayfield”. כשהם מתקרבים לתל הקרקע הופכת בוצית וכמאה מטרים מימינם הם מבחינים בסדרה של בליטות לבנבנות מכוסות דשא. אולי זה בית-הקברות המוזכר במפה.

הם בודקים את הסלע מקרוב ודבש (העכברה של לופטיק) מטפסת עליו בזריזות ונעלמת מאחוריו. לופטיק מטפס בעקבותיה ומוצא נקבה נסתרת וממנה בוקע רחש של מים זורמים. טר קושר חבל סביב מותניו של גינזו ומשלשל אותו דרך הנקבה. ברגע שעיניו של הגמד מתרגלות לחשכה הוא מגלה שהוא נמצא בכוך קטן עם פתח ברצפה. הוא מדווח על הפתח לחבריו תוך שהוא מדלג אל תוכו ומגלה – אחרי נפילה של כמטר-וחצי – חלל קצת יותר גדול, וגם ברצפתו פעור פתח אפלולי.

גינזו מציץ דרך הפתח ומגלה חלל גדול אף יותר. מסתבר שלגמדים יש ראית לילה מצוינת במיוחד. אלא שבינתיים לופטיק אוחז בקצהו השני של החבל הכרוך סביב טר ומזנק למטה אף הוא. אז הוא נוטל לפיד מגינזו וממלט ניצוצות מתיבת-ההצתה²⁾ שלו עד שהלפיד נדלק, מה שכמובן מחרב לגמרי את ראית הלילה של הגמד.

לופטיק מחפש מלכודות, גינזו עוזר לו ומגשש עם פטיש המלחמה שלו מבעד לחור – הפטיש נתפס במיתר עדין ונשמע קול של חץ משתחרר מלמטה. אין ספק, יש פה מלכודות. לופטיק הולך לחקור את החלל הגדול. זהו בבירור החדר הראשון במפה (זה שחץ מקשר בינו לבין הסלע האדום, דאאהה). ירידה של חמישה מטרים אל תוך בריכה אפלולית. מצד אחד הבריכה נמשכת אל-תוך החשכה ומהצד השני מתנוסס קיר עם פתח החסום בסורג. המים זורמים באיטיות אל החשכה.

לופטיק מעביר את הלפיד לגינזו ויורד אל הבריכה שמתגלה כרדודה למדי; גינזו מזנק לתוכה ומגלה שהוא נמוך אפילו ביחס לבריכה של הקטנים: הוא מחזיק את הלפיד מעל לראשו בזמן שלופטיק פורץ את המנעול שעל הסורגים. בינתיים לטר נמאס לעמוד לבד ולהחזיק את החבל, אז הוא מבקש מלופטיק שיזרוק אליו את הגראפלינג-הוק³⁾) שלו, מחבר אותו לחבל, נועץ אותו באיזה זיז ומטפס למטה בעצמו.

הסורגים נפתחים תחת ידו האמונה של לופטיק והחבורה פוסעת אל תוך החדר. לופטיק מחזיק לפיד, גינזו מחזיק פטיש-מלחמה וטר מחזיק את חרבו ביד אחת ואת המגן שלו (שעדיין מכוסה בסדין) ביד השניה. אף-אחד לא סוגר את הסורגים. לופטיק שומע קול של משהו גדול מתקרב מהצד הרחוק של הבריכה. גינזו אומר לו לכבות את הלפיד ולופטיק מתכונן לטבול אותו במים, אבל טר עוצר אותו ברגע האחרון. “שמעתי לא פעם על הרפתקאנים שנתקעו בחושך,” הוא אומר, “זה תמיד נגמר רע, וזה תמיד מישהו אחר שמספר את הסיפור”.

כך-או-כך כבר מאוחר מדי – נחש-מים גדול (תשעה מטרים אורך, ארבעים סנטימ' קוטר) מזדחל דרך הסורג הפתוח ומלחשש לעברם. לופטיק יורה ומחטיא. גינזו משליך האנד-אקס⁴⁾ שננעץ בצווארה של המפלצת. טר פוסע לעבר הנחש ומנסה לכרות את ראשו, אבל הנחש מתחמק ומנסה לתקוף. טר והנחש מתעסקים קצת אחד עם השני בלי לפגוע יותר-מדי זה בזה, אך בזמן שהנחש עסוק עם טר, גינזו חולק לו חבטה אדירה עם הפטיש בצד הראש. ראשו של הנחש מוטח הצידה ולופטיק מפלח את מחו בחץ בזמן שהוא המום. עשרים אקס-פי לכל.

בחדר יש שתי דלתות והחבורה מחליטה לבדוק אחת מהן (את התחתונה יותר במפה), שמובילה למה שניתן לתאר רק כמטבח גדול לאנשים קטנים. המטבח נראה כאילו עזבו אותו במפתיע לפני שנים רבות מאד: אפילו העובש על האוכל כבר הספיק למות והתייבש. בקיר הנגדי של המטבח קבועה דלת כפולה גדולה שאחד מצידיה פתוח כדי חרך, ולגינזו נדמה שהוא מבחין בצל קטן-קומה חולף דרכה. החבורה ממהרת לעקוב ומגיעה לחדר אוכל עצום מימדים. לופטיק עם קשת, גינזו עם פטיש וטר משאיר את המגן שלו (עדיין עטוי סדין) כשהוא שעון על הקיר כדי לפנות יד אחת ללפיד. אור הלפיד מצליח להאיר רק חלק קטן מהאולם, אבל ליד אחד השולחנות הקרובים ניכרות שתי דמויות ננסיות מיושבות בגבן לחבורה.

גינזו מתקרב אליהן אבל הן לא זזות. הוא מנסה לברך אותן לשלום בגמדית אבל אין תשובה. לבסוף הוא דוחק את פרצופו ביניהן ומגלה, לחרדתו, שאלו שני שלדים גמדיים בשריון מלא.

לפתע נשמעים קולות רטינה מאחד הצדדים, טר עם לפיד וחרב מתקדם אל-עבר הריטון כדי לדחוק את המרטן לפינה ומגלה מפלצת קטנה (יותר קטנה מגינזו!) עם ראש כלבי ועיניים אדומות. קולות דומים נשמעים מהצד השני וגינזו ולופטיק ממהרים להיצמד לטר במבנה קרבי, גב אל גב אל גב, כשכל-אחד מהם מכסה צד אחר. יחד הם מתקדמים בזהירות כדי לקחת בחזרה את המגן של טר ואז מציתים עוד לפיד ומשליכים אותו לכיוון הקולות. אחד השולחנות עולה באש (יחד עם השלדים הגמדיים שסביבו) ולאורו החבורה מצליחה לקטול שלוש מהמפלצות הקטנות (חמש אקס-פי לכל). הרביעי נושך את גינזו בכתף הפצועה שלו, מוריד לו עוד שלוש היט-פוינטס ובורח דרך מסדרון שמוביל אל מחוץ לחדר האוכל. גינזו חוטף את הג'ננה ורודף אחריו. עד שטר ולופטיק מגיעים לאיזור הוא כבר בדרך חזרה עם שני האנד-אקסים נוטפי דם (5 אקס-פי לגינזו).

המסדרון חסום במפולת-סלעים בנקודה הרבה יותר קרובה ממה שמסומן במפה, ובין הסלעים נוצר מין קן טבעי למפלצות הקטנות. מול הפתח מונחת תיבה קטנה ומטונפת, אבל גינזו לא מספר לחבריו שום-דבר.

הקוקילפטילה מרגיש שחמון עושה לו דווקא, אז לופטיק מתעקש לבדוק מה קורה שם בעצמו. הוא רואה את התיבה ומיד מכריז בקול-רם שאין שם כלום, כנראה כדי לרצות את גינזו. גינזו, בתגובה, מייד מתבייש בעצמו ומספר לחבורה על התיבה. החגזר מניד בראשו, כאילו לא נעים לו שהאחים שלו יוצאים כאלה סבונים, אבל אז הם פותחים את התיבה ומגלים שהיא עמוסה במשהו כמו תשע-מאות טבעות זהב, שזה אוצר מאד בלתי-סביר לכאלו מפלצות זוטרות. בנוסף יש בתיבה שני עגילים ותליון נאה וזוג צמידי עור שגינזו מחליט לענוד.

זה חתיכת אוצר יפה, אז החבורה מחליטה לחזור לעיר ולהצטייד כראוי ואולי לסגור חשבון עם הקבצן, מה שלא יפריע להם לחזור לכאן אחר-כך. טר מטפס ראשון, אחריו לופטיק ובסוף גינזו, אבל ברגע שראשו של טר מפציע מאחורי הסלע נשמעות קריאות קרב מקפיאות דם מקבוצה של כשמונה אורקים שמחכים להם מחוץ למערה.

סוף סשן שני.